בפני בקשת הנאשמת לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדרה ואשר נוגעים להעמדת רכב, ליד תמרור 437, המסמן מקום חניה לרכב נכה, בניגוד לתקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות").

הנאשמת ביקשה להישפט אולם לא התייצבה במועד שזומנה אליו ולכן נשפטה בהעדרה ונגזר דינה לכפל קנס. הנאשמת עותרת לביטול גזר הדין מהטעם כי טעתה במועד הדיון עקב חוסר ריכוז ותשומת לב. לטענת הנאשמת חשבה כי מועד ביצוע העבירה 25/4/12 הינו מועד הדיון, איני מבינה הכיצד ניתן לסבור כי המשפט התקיים ביום שבו השוטר מסר לה הדו"ח לידיה, מכל מקום, אין בטעות זו כדי להוות נימוק טוב לביטול הכרעת דין שניתנה כדין ולביטול זמנו היקר של בית המשפט. ראה: ר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל פ"ד לט(3) 279 וע"פ(ים) 2161/08 קורנפלד נ' מ"י (פורסם בנבו, 29.7.08) שם נאמר כי: "פתיחת פתח שכזה לציבור "השוכחים" או "הטועים" למיניהם...תביא להצפה בלתי נסבלת של בתי המשפט, העמוסים ממילא ושלא לצורך".

לגבי מהות העבירה, מדובר בעבירה של חנייה בחניית נכים. הנאשמת לא פירטה את הגנתה פרט לכך שצרפה תמונות הממחישות את קיומם של שלטים מתאימים וברורים. אשר על כן אני דוחה את הבקשה, שכן השארת גזר הדין על כנו אינו מהווה עיוות דין.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ג, 14 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.