1. התובעת, חברה המפעילה גני ילדים פרטיים בכפר ג'דיידה- מכר, עותרת בתביעה כספית לחיוב הנתבעת בתקצוב מוסדותיה לשנת הלימודים תשס"ז (2006-2007). התובעת העמידה תביעתה על סך 158,732 ₪, המהווים לטענתה הפרש התקציב שלא שולם לה.

2. אין חולק, כי רישיון להפעלת הגנים הונפק לתובעת ביום 11/4/2007 ותחולתו רטרואקטיבית מיום 1/9/06 (היום בו החלו הלימודים לשנת תשס"ז). עוד אין חולק, כי התלמידים לגביהם טוענת התובעת כי למדו במוסדותיה, לא מופיעים כרשומים בגני התובעת ואף לא בכל מוסד חינוכי אחר לשנת תשס"ז, כנדרש על-פי תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), תשי"ט-1958, להלן: "תקנות הרישום").

3. טוענת התובעת, כי בהיותה מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, זכאית היא לתקצוב מלא בהתאם למספר הילדים שהתחנכו בגניה בשנה"ל תשס"ז, וזאת החל ממועד תחילת תוקפו של הרישיון שהונפק לה (1/9/2006). התובעת בהיותה גוף ציבורי הנתון לפיקוחו של משרד החינוך, זכאית לתמיכת הנתבעת במוסדותיה. לטענתה רישום התלמידים במועצה לא הוסדר, נוכח סירובה של המועצה לבצע את הרישום בהעדר סמל מוטב לתובעת וכפועל יוצא של אי הנפקת הרישיון במועד. האיחור בהנפקת הרישיון נבע מחמת מחדלה של הנתבעת בלבד ובעוד שבקשתה של התובעת הוגשה במועד. גם בקשתה הראשונה לקבלת תקצוב נדחתה בהעדר רישיון בתוקף. מכל מקום, בענייננו לא נוצר מצב של כפל תשלום שכן התלמידים לא נרשמו לאף מוסד לימודי אחר. זכותה של התובעת לקבלת הכספים גוברת על המכשולים הטכניים (לרבות הטענה בדבר איחור בהגשת בקשת התמיכה). משרד החינוך לא הוכיח כי התובעת לא שילמה את שכר עובדיה או לא מימנה הלימודים בגניה.

4. לטענת התובעת, בעבור 35 ילדים שלטענתה התחנכו בגניה בשנת הלימודים תשס"ז עומד התקציב המגיע לה על סך 238,732 ₪, מהם שולמו לה 80,000 ₪ בלבד. העובדה שמשרד החינוך שילם 80,000 ₪ מכלל הסכום המגיע לה, מעידה על כך שגם משרד החינוך מכיר בזכאותה לקבלת תקצוב.

5. בראשיתם של הליכים אלו, הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענת העדר סמכות עניינית, הבקשה נדחתה (החלטה מיום 17.3.2011). לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף גם בהעדר עילה ולחלופין לגופה;

6. לשיטת הנתבעת, לא מוטלת עליה חובה חוקית לתקצב גני ילדים בלתי רשמיים אלא מדובר בתקצוב הנתון לשיקול דעתו של שר החינוך. התובעת לא הצביעה על חובה חוקית המוטלת על הנתבעת למימון מוסדותיה ולפיכך התביעה נעדרת עילה. מכל מקום בענייננו, התובעת לא הגישה את בקשת התקצוב במועד; התובעת לא הוכיחה כי 35 הילדים אשר היא טוענת כי למדו בגניה, אכן למדו אצלה ומכל מקום לא הוסדר דבר רישומם במועצה המקומית- רישום אשר בלתו אין תקצוב. התובעת בחרה שלא לצרף את המועצה, שהנה צד נחוץ להליך, מטעמיה. גם אם נפלו פגמים בהליך הרישום, הרי שמדובר בעילה כלפי הרשות המקומית ולא כלפי הנתבעת. לתובעת בנסיבות אלו אף לא עומדת עילת רשלנות כלפי המדינה. התובעת בחרה לקבל לגניה ילדים שעה שהיה ידוע לה כי אינם רשומים כדין, והנזק לו טוענת נגרם במחדליה שלה. בענייננו, לא הוכיחה התובעת כי שילמה מלוא שכר עובדיה כדין, ולא עמדה בדרישת התקנות להוכחת איתנות כלכלית.

7. יצוין, כי בהתאם להסדר דיוני בין הצדדים, ויתרו הצדדים על חקירת המצהירים (מבלי להודות בטענת מי מהצדדים) והסכימו כי יוגשו סיכומי טענות בכתב ופסק הדין יינתן על סמך החומר שבתיק בלבד.

דיון

זכאותם של מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים בתקצוב מהמדינה- המסגרת הנורמטיבית

8. בהתאם לסעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג- 1953 (להלן: "חוק חינוך ממלכתי"), מוסמך שר החינוך לקבוע בתקנות סדרים ותנאים להכרזת מוסדות לא רשמיים כמוסדות חינוך מוכרים, להסדרת הפיקוח עליהם ולניהולם, להנהגת תכנית היסוד בהם, ולתמיכת המדינה בתקציביהם "אם השר יחליט על התמיכה ובמידה שיחליט". למעשה בהתאם להוראות החוק, לשר נתונה סמכות שבשיקול דעת להורות על תמיכה תקציבית במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים.

מיום 1.1.2008

תק' תשס"ח-2008

ק"ת תשס"ח מס' 6641 מיום 15.1.2008 עמ' 388

(א) רצה בעל מוסד בתמיכת המדינה, יצרף לבקשתו לשר את הצעת התקציב של המוסד לשנת הלימודים הבאה ויכלול בה פרטים מלאים ונכונים על התקן, המצבה ומשכורות המורים ועל הוצאות המוסד לשירותים ולבנינים וכן פרטים ומסמכים להוכחת עמידתו בתנאים המפורטים בתקנה 9.

9. בעבר נפסק, כי המדינה אינה חבה בתקצוב גני ילדים בלתי רשמיים, וכי מוסד חינוך מוכר לא רשמי לא קנה זכות לתמיכת- ממון מטעם המדינה [ר' למשל בג"ץ 8437/99 רשת גני חב"ד בארץ הקודש, עמותה רשומה נגד שר החינוך (פורסם בנבו, ניתן ב- 10.7.2000)]. ואולם מדובר בפסיקה שניתנה בטרם נכנס לתוקפו תיקון תשס"ח- 2008, אשר החליף את נוסחה של תקנה 9 המסורתית לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד-1953 (להלן: "תקנות מוסדות מוכרים") לפיה: "9. השר רשאי לתמוך במוסד מוכר בשיעור הנראה לו לגבי כל מוסד ומוסד" [תיקון תשכ"ג- 1963, הדגשה לא במקור].

10. במקום תקנה זו, הותקנה תקנה 9(א) (תיקון תשס"ח- 2008), ולשונה כדלקמן:

9. (א) המדינה תשתתף בתקציב שעות הלימוד של מוסד חינוך מוכר (להלן – השתתפות המדינה), שמתקיימים בו התנאים המפורטים בתקנה 3 ובכלל זה לימוד תכנית היסוד; השתתפות המדינה תהיה בשיעור של 75% מתקציבי שעות הלימוד של מוסד חינוך רשמי דומה.

11. תקנה 9(א) בנוסחה הקיים, מורה על השתתפותה של המדינה בתקציב שעות הלימוד של מוסד חינוך מוכר בכפוף לעמידה בתנאים הקבועים בה, ולמעט במקרים חריגים המנויים בתקנה 9(ב) לתקנות מוסדות מוכרים (ואשר אין חולק, כי ענייננו אינו נמנה עליהם). עוד בהתאם לתקנות, קבלת התמיכה כפופה להגשת בקשה מלווה בצרופות כמפורט בתקנה 8 לתקנות מוסדות מוכרים. המועד להגשת בקשת תמיכה על פי הקבוע בתקנות הנו,

(ב) היה המוסד אחד המוסדות המקבלים תמיכת המדינה, יגיש בעליו את הבקשה ארבעה חדשים לפני ראשית שנת הלימודים; היה המוסד אחד המוסדות שעדיין לא קיבלו את תמיכת המדינה, תוגש הבקשה ששה חדשים לפני ראשית שנת התקציב (תקנה 8(ב) לתקנות מוסדות מוכרים, הדגשה לא במקור).

12. רק יצוין, ובהתייחס לטענות התובעת, כי ההכרה במוסד חינוך מוכר שאינו רשמי כגוף "דו מהותי" אשר הינו בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים, ועליו מוחלים עקרונות מתחום המשפט המנהלי (כפי שנפסק למשל בבג"ץ 4363/00 ועד פוריה עלית נגד שר החינוך, פ"ד נו(4) 203, אליו מפנה התובעת) לכשעצמה אינה מהווה אסמכתא לחובת תקצוב מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים ע"י המדינה (כטענת התובעת, סע' 77 לסיכומיה). הזכות לתקצוב מקורה בתקנות מוסדות מוכרים הנ"ל, ובכפוף לאמור בהן.

מוסד מוכר שאינו רשמי

13. מעצם לשונה של תקנה 9 לתקנות מוסדות מוכרים, מוכרח כי מוסד הפונה בבקשה לקבלת תמיכה (או בתביעה על-פיה) יהווה מוסד חינוך מוכר, כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות מוסדות מוכרים (המפנה להגדרה בחוק לימוד חובה, תשי"ט- 1949, להלן: "חוק לימוד חובה").

14. "מוסד חינוך מוכר", בסע' 1 לחוק לימוד חובה, פירושו-

(א) כל מוסד חינוך רשמי;

(ב) כל מוסד חינוך אחר שהשר הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, שהוא מוסד חינוך מוכר לצורך חוק זה;

15. תקנה 3(א) לתקנות מוסדות מוכרים קובעת באילו תנאים יוכרז מוסד חינוך כמוסד חינוך מוכר, כאשר אחד התנאים לכך הוא, כי למוסד ניתן רישיון לפי חוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט- 1969 (להלן גם: "חוק הפיקוח"), או לפי פקודת החינוך, לפי העניין.

16. החובה לקבל רישיון לא נועדה רק על מנת שיוכר מוסד חינוך כמוסד חינוך מוכר, אלא מדובר בחובה חוקית אשר בלעדיה חל איסור לפתוח בית ספר, גן ילדים או כל מוסד חינוכי אחר. כמו כן, חל איסור לפרסם פתיחתו של בית ספר, גן ילדים או מוסד חינוכי אחר בהעדר רישיון בר תוקף [סעיף 3 לחוק הפיקוח].

הגדרות

17. אופן הגשת הבקשה לקבלת רישיון והפרטים שיש לכלול בה מנויים בסעיף 4(א) לחוק הפיקוח. סעיף 4(ב) לחוק הפיקוח קובע, כי "המנהל הכללי יחליט בבקשה ויודיע על כך למבקש תוך ארבעה חודשים מיום הגשתה" (הדגשה לא במקור).

הזכות לחינוך חינם וחובת רישום

18. תקנות הרישום מסדירות אופן ביצוע רישום התלמידים למוסדות החינוך בתחומי הרשות המקומית. חובת הרישום מוטלת על הורי התלמידים, ועליהם לפעול להסדרתה גם אם מבקשים כי ילדיהם יתחנכו במוסד חינוך מוכר שאינו רשמי. לעניין זה מורה תקנה 25, כי

25. הורים הממלאים חובת רישום ילד והרוצים שהילד ילמד בגן ילדים שאינו מוסד חינוך רשמי, ימציאו בשעת הרישום, מכתב מאת אותו גן המאשר שהילד נתקבל אליו והרשם יצרף את מכתב האישור לטופס הרישום שנמסר לרשות החינוך המקומית.

19. במקרה בו לא הוסדר רישומו של ילד על ידי הוריו, חלה תקנה 24 לתקנות הרישום הקובעת כך,

24. (א) לא נרשם תלמיד בהתאם להוראות תקנות אלה, הרי בין שהובא אדם לדין על כך ובין שלא הובא, תשלח רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה גר התלמיד הודעה בכתב אל הוריו שבה הם נדרשים לרשום את התלמיד תוך שבעה ימים מיום מסירת ההודעה.

(ב) לא מילאו הורים אחרי האמור בהודעה לפי תקנת משנה (א), או שאין הורים לאותו תלמיד, תקבע רשות החינוך המקומית את גן הילדים או בית הספר הקרוב ביותר למקום מגוריו של התלמיד שבו ילמד. בא הסדר אחר לחינוכו הכללי של התלמיד, יישלח התלמיד לגן ילדים או לבית ספר אחר הקרוב למקום מגוריו לפי ההסדר.

(ג) רשות החינוך המקומית תשלח להורי התלמיד הודעה בכתב בדבר חובת לימודו הסדיר בגן הילדים או בבית הספר שנקבע לפי תקנת משנה (ב).

20. כלומר, בהעדר רישום המוסדר על ידי ההורים חבה הרשות המקומית ברישומו של התלמיד על פי כללי התקנה הנ"ל ובמסירת הודעה להוריו. גם משנרשם הילד למוסד חינוכי כלשהו, קיימת אפשרות להעברתו למוסד חינוכי אחר (ביוזמת הרשות או לבקשת התלמיד והוריו), אך זאת רק בהתאם לפרוצדורה הקבועה בתקנות חינוך ממלכתי (העברה), התשי"ט- 1959 (להלן: "תקנות ההעברה"). החלטה בבקשה זו נתונה בידי הרשות וניתן להשיג עליה בפני מנהל המחוז (תקנה 11 לתקנות ההעברה).

21. כבר נפסק, כי

"קביעת הזכות לחינוך חינם, אינה מחייבת את המסקנה כי איש הישר בעיניו יעשה וכי כל הורה יבחר לילדו את מוסד החינוך כרצונו, אלא בחירת מוסדות החינוך כפופה להוראות הדין" [עתמ (חי') 506/09 עומר אחמד בדארנה נגד עיריית אלשאג'ור (21.12.2008), להלן: "פס"ד בדארנה").

22. עוד נפסק, כי חובת הסדרת רישום על-פי תקנות הרישום, מטרתה להבטיח את התכלית של הענקת חינוך חינם, והיא מהווה בסיס לפעלו של משרד החינוך ולקבלת כספי התמיכה;

"כדי להבטיח את הענקת החינוך לכל הזכאים לחינוך חינם, נקבעה בדין חובת רישום. סעיף 3 לחוק הלימוד קובע את חובתם של ההורים לרשום את ילדיהם ברשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה גר הילד..."[פסקה 14 לפס"ד בדארנה הנ"ל].

"חשיבות הרישום נעוצה בעיקר בעובדה כי משרד החינוך מעביר תקציבים לרשויות המקומיות עבור כל ילד המתחנך בגני הילדים. התקציב מועבר לאותם גנים בהם לומדים הילדים, בהתאם למספר הילדים בכל גן. יוצא כי רישומו של ילד לגנים המופעלים על ידי העותרת מהווה בסיס לקבלת תקציבים לצורך הפעלת הגן" [עתמ (חי') 4300/07 אלאפנאן בע"מ נגד עיריית אלשאע'ור (25.10.2007)].

"...רישומי העיריה לעניין הילדים הלומדים בגנים שבתחומה, המועברים למשרד החינוך, משמשים בסיס לפועלו של משרד החינוך, כמו תיקצוב הגנים" [עת"מ 3956/08 (חיפה) עמותת אלסונדוס נגד עיריית אלשאג'ור ומשרד החינוך].

23. על רקע זה, נבחן האם התגבשה בענייננו זכותה של התובעת לתקצוב מוסדותיה בהתאם לתקנות מוסדות מוכרים, ובכפוף לתקנות הרישום השלובות בד בבד עם הזכות לחינוך חינם, כמפורט לעיל.

מן הכלל אל הפרט

24. שאלת מעמדה של התובעת כמוסד חינוך מוכר שאינו רשמי אינה שנויה במחלוקת בתביעה זו. העובדות מלמדות, כי בפועל החלה התובעת בהפעלת גניה בראשית שנת תשס"ז (2006-2007) [שנת הלימודים הראשונה לגני התובעת] בטרם נענתה בקשתה לקבלת רישיון. בדיעבד, הרישיון שהונפק לה הוחל רטרואקטיבית כבר מתחילת שנת הלימודים (1.9.2006).

25. התובעת טוענת, כי הגישה מצידה כבר ביום 13.3.2006 בקשה לקבלת רישיון להפעלת גני ילדים (קרי; למעלה משנה קודם להנפקת הרישיון). הנתבעת לא חלקה על כך, ומכל מקום אין מחלוקת, כי בקשת התובעת לקבלת רישיון הוגשה במסגרת המועדים שקבעה הנתבעת. בפועל, רק ביום 11.4.2007 הונפק רישיון זמני לתובעת (ותחולתו רטרואקטיבית- מיום 1/9/2006 ועד לסוף שנת הלימודים תשס"ח), הגם שעל-פי הוראת התקנות היה על משרד החינוך לדון בבקשה 4 חודשים מיום הגשתה (סעיף 4(ב) לחוק הפיקוח הנ"ל).

26. כפועל יוצא, במועד הרישום לגנים לא אחזה התובעת ברישיון בר- תוקף. ממילא, ובהתאם לפרסומי משרד החינוך (ת/19+ ת/20 לסיכומי התובעת, עליהם לא חלקה הנתבעת), המועד להגשת בקשות לקבלת או חידוש רישיון על פי חוק הפיקוח לקראת שנת הלימודים תשס"ז הנו עד ליום 30.3.2006, ובעוד שמועדי הרישום לגני הילדים לשנת תשס"ז, כפי שפורסמו על ידי הנם בין 14/2/06- 5/3/06. כך שלמעשה, משרד החינוך מלכתחילה מאפשר הגשת בקשות לקבלת רישיון להפעלת גנים גם בחלוף מועדי הרישום הקבועים בתקנות. למעשה אין ספק, כי קיימת בעייתיות בסנכרון בין המועדים וזו תורמת להיווצרותן של בעיות רבות, מנת חלקם של תביעות מסוג זה.

27. בפסיקות שונות, הורו בתי המשפט לעניינים מנהליים, על התאמת וביצוע רישום לגנים של מוסדות חינוך מוכרים בלתי רשמיים, ע"פ רישיון בר תוקף, גם אם במועד הרישום טרם הונפק להם רישיון כדין מחמת מחדל שאינו בשליטתם. כך למשל נקבע, כי

"גם אם במועד הרישום לגנים לא היה לחלק מגני העותרת רישיון בתוקף, ניתן היה לעשות זאת בתקופת ההארכה או אפילו לאחר מכן וזאת כדי למלא אחר תכלית התקנות שהיא... למלא אחר רצון ההורים. כאמור לעיל, גם אם חלק מהגנים קיבלו את הרישיון לאחר סיום תקופת הרישום לגנים, הרי שאין המדובר במחדל של העותרת, מאחר שלא נטען בפני כי העותרת התרשלה או הגישה את הבקשה לקבלת רישיון מאוחר מדי. על כן אינני רואה סיבה מדוע יש להעניש את העותרת על כך שהרישיון ניתן במועד מאוחר, שלא באשמתה" [עתמ (חי') 570/08 ט.ע.מ גני ילדים (2006) בע"מ נגד עיריית סכנין ואח' (פורסם בנבו, ניתן ב- 22.7.2008)].

28. באותו עניין, העביר משרד החינוך תקציב לעירייה בגין רישום הילדים לגני העיריה בעוד שבפועל למדו הילדים בגני העותרת. נקבע, כי אין לאפשר לרשות המקומית להתעשר שלא כדין בקבלת תשלומים שהועברו או יועברו אליה בגין תלמידים שכלל אינם לומדים אצלה, ולפיכך הרי שעל הרשות להעביר הכספים לעותרת שם.

29. בדומה בעת"מ 298/07 מ.ח.ת מוסדות חינוך ותרבות במגזר הבדואי בע"מ נגד מועצה מקומית כסייפה (24.1.2008) נפסק, כי מועד מתן הרישיון סולל את הדרך לרישום נוסף;

"ברם, המרכיב הרטרואקטיבי של הרשיון קובע, אם כי כמובן במפרע, את המועד בו נכנס הרשיון לתוקף. אם אין זה המצב - לשם מה להעניק רשיון רטרואקטיבי?... דוגמא נוספת היא טענת המשיבים שהרישום נערך באיחור. כמובן, מועד מתן הרשיון סולל את הדרך לרישום נוסף" (הדגשה לא במקור).

30. בעת"מ (חי') 3420/06 המכללה הארצית סכנין נגד מועצה מקומית עילוט (15.8.07) נדחתה בחלקה עתירה לתקצוב מוסד חינוך ביחס לשנת לימודים בה טרם הונפק רישיון לעותרת. בין היתר מן הטעם, כי "אל לו לבית המשפט ליתן צו שמשמעותו הכשרת הפעלת גני הילדים בלא רישיון, ובעבירה". מאידך, ביחס לחלק העתירה שענייננו תקצוב גני העותרת על-פי רישיון בר- תוקף שתחולתו רטרואקטיבית נפסק,

"מצד שני, ראינו כי הרישיון לגני הילדים שלה ניתן ביום 1.8.06, והוא הוענק לה רטרואקטיבית בתוקף מיום 1.9.05. משמע, שבמועד שאיננו כה רחוק לפני הגשת העתירה החליט משרד החינוך להכשיר את כל הגנים של העותרת בישוב עילוט, קיומם והפעלתם, לגבי כל שנת הלמודים האמורה, בשלמותה.

אם כך, יש לראות את פעולתה הברוכה של העותרת בהפעלת הגנים בשנה הנ"ל כחוקית לכל דבר, ומשהיא השקיעה בכך מאמצים וכספים וקיבלה רישיון לכך, מן הצדק הוא כי ההסכמה באשר לתיקון הרישום לגבי שנה זו, בעיקרה, היינו באשר לרישום, תכובד.

מסקנה זו תואמת גם עקרונות של צדק חלוקתי, לפיו יש להקפיד על הנעשה בכספי הציבור על מנת שכסף המוקצה למטרה מסוימת, יגיע ליעדו. כך במיוחד שעה שמדובר בחינוך, שהוכר כ"אחת מזכויות היסוד הבסיסיות ביותר" של האזרח (בג"צ 11163/03 ועדת המעקב נ' ראש ממשלת ישראל, תקדין עליון 2006(1), 2562). [הדגשה לא במקור]"

31. מאידך, מצויה גם עמדה אחרת בפסיקה ביחס לתיקון הרישום רטרואקטיבית ובהתאם למצב בפועל,

"גם אם הייתי מקבל את טענת העותרות כי הליך הרישום של הילדים לגני העותרות נעשה כדין, הרי שאין ספק כי הרישיון הזמני לניהול גן הילדים ניתן לעותרות לאחר סיום מועד הרישום לגני הילדים. על כן לא יכלה המשיבה 1 לרשום את הילדים במועד הרישום שנקבע לגן שמתנהל ללא רישיון כדין". (כב' השופט שפירא בעתמ (חי') 4146/07 חברת אלאפנאן בע"מ נגד עירית אלשאגור (27.5.2007).

32. מכל מקום ולכל הדעות, לא ניתן להורות על תקצוב בהעדר רישום כלל. כעולה מהוראות התקנות, הנטל להסדיר את הרישום במועצה מוטל על הורי התלמידים. בענייננו לא הוכח כי הדבר נעשה.

33. בדומה, קבע כב' השופט סוקול בפס"ד בדארנה הנ"ל, לעניין התאמת הרישום על פי תקנות ההעברה, כי "כאשר החליטו העותרות לקבלת לגניהן ילדים שאינם רשומים כדין, היה עליהן לדעת כי כל עוד לא ישונה הרישום על פי בקשת העברה, לא יוכלו לזכות במימון הציבורי". [אוזכר למשל גם בת.א (חי') 4567/08 אלבראעם שירותי כ"א בע"מ נגד עיריית טמרה (24.5.2011)].

34. יש לציין, כי ברע"א 2940/13 המועצה המקומית מג'ד אל כרום נגד עמותת אלסונדוס (7.8.13) דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור, משקבע כי זו אינה מעוררת במישרין את השאלות העקרוניות העומדות ברקע המחלוקת. גם באותו עניין שנדון בבית המשפט המחוזי [ע"א(חי') 24251-10-12 מועצה מקומית מג'ד אל כרום נגד עמותת אלסונדוס (21.3.13) לא נדרש בית המשפט לשאלת חובתו של משרד החינוך לתקצוב גני ילדים בהעדר רישום, שכן הערעור הוגש על ידי המועצה כנגד החלטת בית המשפט להורות לה על העברת התקציבים לתובעת שם, ולאחר שהועבר התקציב למועצה בגין דיווח שגוי אודות רישום התלמידים.

35. בהעדר כל הלכה אחרת, המסקנה הנה כי בהעדר רישום לא צומחת זכות התקצוב, גם אם בפועל אוחזת התובעת ברישיון בר- תוקף. בית משפט זה אינו יכול לשמש ככלי שרת בידי מוסדות חינוך שאינם רשמיים לעקיפת תקנות הרישום. אלא אם כן משרד החינוך עצמו מוותר על דרישותיו על פי אותן תקנות. הדברים אמורים בפרט ביחס לתביעה כספית שהוגשה למעלה משנה מתום שנת הלימודים תשס"ז. מסקנה זו מתחייבת כעניין שבמדיניות ועל מנת להבטיח תקינות פעילותו של משרד החינוך והבטחת שוויון במובן הרחב.

36. בענייננו, ובהתאם להחלטה מיום 27.4.2009 הגישה התובעת רשימת התלמידים אשר לטענתה למדו בגנים שלה בשנת 2006-2007 (35 במספר) (להלן: "רשימת התלמידים"). כן הגישה התובעת אישור מנהל מחלקת חינוך במועצה המקומית, מר אחמד יונס (להלן: "מר יונס") לפיו אותם 35 ילדים לא למדו בגני המועצה. מר יונס הצהיר, כי זכור לו שהורי הילדים שפורטו ברשימה הנ"ל פנו אליו בבקשה לרשום את ילדיהם לגן התובעת ורק מאחר שלתובעת לא היה סמל מוטב, לא ניתן היה לרשום את הילדים. כן הצהיר על כך שהילדים בפועל לא למדו בגני המועצה כי אם בגני התובעת. התובעת הגישה בנוסף, תצהירה של הגב' סאמיה גאנם, מורה לגיל הרך בגנים, אשר הצהירה כי הילדים שפרטיהם מפורטים באישור המועצה המקומית (35 במספר) למדו בפועל בגני התובעת החל מיום 1/9/2006 ועד לסוף שנת הלימודים תשס"ז (31/8/2007). לתצהירה צורף יומן נוכחות אותו ניהלה לטענתה במשך כל שנת הלימודים.

37. הנתבעת, בהתייחסה לרשימת התלמידים, ציינה כי על פי רישומיה, מעמדם של 33 תלמידים לאותה שנה הנו "לא קלוט". ביחס לשני התלמידים הנותרים צוינה ת.ז שגויה. מאידך, במכתבו של רונן דוד, סגן בכיר לחשב המשרד (מכתבו מיום 9.8.2007, ת/7 לתצהירי התובעת) עמד על כך, כי "מבדיקת רשימת הילדים בגן החברה נמצא כי 35 ילדים שברשימת החברה לא נרשמו בנים אחרים" (פסקה 4א למכתבו). טוענת הנתבעת, כי בהעדר הסדרת רישומם של התלמידים במועדים הרלוונטיים לא הועבר תקציב בעבורם למוסד לימודי כלשהו ומשתמה שנת הכספים, הושבו יתרת הכספים בקופתה למשרד האוצר.

38. טענתה המרכזית של התובעת הנה, כי הורי התלמידים פנו למועצה המקומית בבקשה לביצוע הרישום אך סורבו, משטרם הונפק לתובעת רישיון מחמת מחדלה של הנתבעת בלבד.

39. אין חולק, כי בענייננו לא נרשמו הילדים שפורטו ברשימת התלמידים שהוגשה בהליכים אלו, לאף מוסד חינוכי נכון לשנת תשס"ז. התובעת לא צירפה את המועצה כצד נחוץ לבירור פשר העניין; עוד לא הוברר האם ואימתי פנו כלל הורי הילדים לביצוע הרישום, ומכל מקום האם פעלו על-פי הפרוצדורה הקבועה בתקנות; וכמו כן, מדוע בסופו של יום לא נמצאו רשומים לשום מוסד חינוכי- מוכר או ממלכתי ובפועל לא הועברו תקציבים בגינם לאף מוסד חינוכי אחר.

40. בהתאם למכתבו של מנהל החברה התובעת למשרד החינוך (ת/6 לסיכומי התובעת) החברה התובעת היא שפנתה פעמים רבות למנהל מחלקת חינוך במועצה לרישום התלמידים אצלה. מאידך הצהיר מנהל מחלקת חינוך במועצה, כי הורי התלמידים המפורטים ברשימה הם שפנו אליו וביקשו לרשום את ילדיהם בגני התובעת. עוד הצהיר, כי מאחר שלתובעת לא היה סמל מוטב לא ניתן היה לעשות כן. התובעת לא צירפה את תצהירי ההורים לתימוכין. תצהירו של מנהל מחלקת חינוך במועצה הנו כוללני ואינו מפורט ביחס לכל תלמיד ותלמיד ומועד פניית הוריו למועצה, אם בכלל. עוד לא הוכח, כי פנייתם של הורי כלל התלמידים נעשתה במסגרת מועדי הרישום ולחלופין משניתן לתובעת רישיון בר תוקף, ועל פי הפרוצדורה הקבועה בתקנות. בנקודה זו קיים חסר ראייתי בכל הנוגע לאופן ביצוע הרישום וביחס לאלו תלמידים, אם בכלל.

41. במצב דברים זה היה לכאורה לקבוע כי התובעת אינה זכאית לתקצוב בהעדר רישום כדין [בפרט במסגרת תביעה זו שהוגשה כתביעה כספית בחלוף למעלה משנה מתום שנת הלימודים תשס"ז]. כל מסקנה אחרת, משמעה מתן גושפנקא לעקיפת תקנות הרישום ומתן פתח לתביעת תקציבים בדיעבד על בסיס קביעת עובדות בשטח וללא הסדרת רישום. לזאת בית המשפט אינו יכול לתת יד.

42. עוד מסכימה אני, כי טענות בדבר אי ביצוע רישום נכון במשרדי המועצה (סעיפים 80-81, 87 לסיכומי התובעת, על אזכוריהם) אין מקומן בתביעה זו, כי אם בערר על פי סעיף 21 לתקנות הרישום. התובעת לא עתרה בהליך המתאים כנגד החלטת הרשות שלא ביצעה רישום כלל.

43. עוד לא ניתן להתעלם מכך שבקשת התמיכה אותה הגישה התובעת כלל לא הוגשה במועד;

44. לטענת התובעת, פעמיים הגישה בקשה לקבלת תקציב לשנת הלימודים 2006-2007 ופעמיים נדחו בקשותיה מן הטעם, כי לתובעת אין רישיון ואף לא סמל מוטב. התובעת לטענתה הונחתה לשוב ולהגיש בקשתה לאחר קבלת רישיון. מר חסן גאנם, מנהל ובעל המניות בחברה התובעת, (להלן גם: "מר גאנם") הצהיר כי רק עם תחילת שנת הלימודים 2006-2007 הגישה התובעת בקשה לקבלת סמל מוטב ובקשה לקבלת תקציב (פסקה 6 לתצהירו) שנדחתה בהעדר רישיון. בקשה שניה הוגשה על ידה בחודש 03/07. הנתבעת טוענת כי על פי רישומיה, בקשה לקבלת תמיכה תקציבית הוגשה על ידי הנתבעת רק בשלהי חודש 03/2007. טענת התובעת להגשת בקשת התמיכה עוד בראשית שנת הלימודים 2006-2007 לא נתמכה בכל ראיה.

45. בענייננו אין חולק כי התובעת נמנית על אותם מוסדות שעד לשנת הלימודים 2006-2007 עדיין לא קיבלה את תמיכת המדינה (לשיטת התובעת, לראשונה בשנה זו החלה בניהול הגנים- פסקה 3 לסיכומיה) כך שבהתאם לתקנה 8 לתקנות מוסדות מוכרים, היה עליה להגיש בקשת התמיכה ששה חודשים לפני ראשית שנת התקציב. לפיכך, גם אם אקבל את גרסת התובעת להגשת בקשת תמיכה כבר בראשית שנה"ל 2006-2007 (טענה שלא נתמכה בכל ראיה כאמור) הרי שבקשתה הוגשה בחלוף המועד הקבוע בתקנות. כבר נפסק, כי בקשה לתמיכה תקציבית יש להגיש בהתאם לקבוע בתקנות, ללא כל קשר למועד קבלת הרישיון. כב' השופט נעם סולברג בעת"מ (י-ם) 8283/08 מעונות נשאשיבי בע"מ ואח' נגד משרד החינוך (פורסם בנבו, ניתן ב- 24.9.2008) עמד על כך, כי

"הדרישה כי היכולת והמוכנות הכלכלית ייבדקו בד בבד עם בחינת יתר התנאים לקבלת הרשיון נראית אפוא הגיונית וראויה.

בהתאם לכך, גם את בקשת התיקצוב, על-פי תקנה 8 לתקנות החינוך הנ"ל, יש להגיש מבעוד מועד, עד ליום 30 ביוני בשנה הקודמת לשנת הלימודים שלגביה מוגשת הבקשה. גם בטרם קיבל בית הספר את הרישיון וההכרה, עליו להגיש את בקשת התיקצוב, והיא תידון, כמובן, בתנאי שבית הספר יקבל את הרשיון וההכרה. בקשת התיקצוב ובקשת הרשיון שלובות אפוא אחת בחברתה: לשם קבלת הרשיון יש להציג מסמכים בדבר הבסיס הכלכלי להתנהלותו של בית הספר, ולשם קבלת התקצוב יש לקבל רשיון. ויתור על הגשת המסמכים הנוגעים לבסיס הכלכלי להתנהלותו של בית הספר יכול לפגוע פגיעה קשה ביכולתו של המשיב לפקח כראי על בתי הספר הללו, כנדרש על-פי חוק. לפיכך, אין גם פגם של חוסר מידתיות בהחלטתו המשיב שלא לאשר בקשה שהוגשה באיחור".

[כן ר' עת"מ (נצ') 180/09 עמותת אלעלאא נ. משרד החינוך (פורסם בנבו, 26.10.09)]

46. המסקנה הנה, כי את בקשת התמיכה יש להגיש במועד ללא כל קשר לקבלת הרישיון. המדובר בדרישה מהותית. בענייננו פעלה התובעת להגשת בקשת תמיכה בטרם הונפק לה רישיון כדין. יחד עם זאת ומשאין מחלוקת, כי בענייננו לא הגישה התובעת את בקשת התמיכה ששה חודשים לפני תחילת שנת הלימודים, כדרישת התקנות, לכאורה החמיצה היא את ההזדמנות לממש את זכאותה לקבלת תקצוב במועד.

47. הכל שריר ונכון ובנסיבות אחרות לא היה מקים לתובעת את זכות התקצוב בהעדר רישום, במסגרת תביעה כספית, ובלא שהוגשה בקשת התמיכה במועד. אלא שבמקרה זה, בשלהי שנת הלימודים תשס"ז, נענתה הנתבעת לתקצוב חלקי של גני התובעת לשנת הלימודים שבמחלוקת בסך 80,000 ₪ (!). כעולה ממכתבו של רונן דוד, סגן בכיר לחשב משרד החינוך (ת/7 לתצהירי התובעת, שלא נסתר), תוקצבה התובעת בכספים על סך 80,000 ₪, לאחר בדיקת רשימת התלמידים ומש"נמצא כי 35 ילדים שברשימת החברה לא נרשמו בגנים אחרים", לאחר בדיקת מסמכי החברה לגופם, ומשצוין כי "נוהל התקצוב הועבר לחשבות המשרד לאחר התאריך האחרון להגשה ב-30.6.06" ולמעשה תוך שמחלה הנתבעת על הפגם באי הגשת בקשת התקצוב במועד.

48. הנתבעת אינה מכחידה בהליכים אלו כי מדובר בתקצוב חלקי בלבד. כל שטוענת הנתבעת, הנו כי הכספים על סך 80,000 ₪ שולמו על ידה בטעות או ביתר וכי היא שומרת על זכותה להשיבם (פסקה 80 לסיכומיה). ואולם, כעולה מת/7 שצורף לתצהיר התובע, לא כך הם פני הדברים; החלטה על תקצוב גני התובעת התקבלה לאחר בדיקת רשימת התלמידים ובדיקת מסמכי החברה. מר רונן דוד, פירט את אופן התקצוב ובעבור מה ניתן, והכל לאחר שצוין כי בקשת התמיכה הוגשה באיחור, כך שטענת הנתבעת לתקצוב מוטעה אינה יכולה להתקבל.

49. עוד מעלה עיון בת/7 הנ"ל, כי התקצוב לגני התובעת ניתן בעבור שכר עובדים בלבד, לאחר בדיקת שכר הגננות ששולם בפועל ומחויבת החברה לשלם בעבור חודשיים עתידיים נוספים. אם כן, טענת הנתבעת, כי התובעת לא הוכיחה כי שילמה את שכר עובדיה כדין (פסקה 6 לסיכומים) אינה יכולה להישמע. הנתבעת לא טענה לכך בת/7 הנ"ל (נהפוך הוא). בקשות חוזרות מצד מנהל התובעת להסבר פשר התקצוב החלקי לכאורה, לא נענו. גם בהליכים אלו לא נסתרה טענת התובעת, כי התקצוב שניתן לה הנו חלקי ואינו בהתאם להוראת תקנה 9(א) (תיקון תשס"ח- 2008) הנ"ל.

50. עוד לא נסתרה טענת התובעת, כי נוהל התקציב לשנת תשס"ז הנו 682.09 ₪ לחודש בעבור כל ילד. המדובר בראיות שהנטל על הבאתן מוטל היה על משרד החינוך, אשר לו המידע המהימן בנקודה זו. משרד החינוך לא פעל להצגתן ולא נסתרו הסכומים הנטענים על ידי התובעת (ואשר נתמכו בת/15 על ידה). בסופו של יום, הוכיחה התובעת כי משרד החינוך החליט על תקצוב מוסדותיה לשנת תשס"ז אך לא פעל להעברת התקציב בשלמות. הטענה, כי התקציב המגיע בעבור 35 תלמידים שהתחנכו במוסדותיה לשנת תשס"ז עומד בכללותו על סך 238,732 ₪, מהם שולמו לה 80,000 ₪ בלבד, לא נסתרה כלל. הנתבעת כלל לא קבלה על הסכומים הנטענים לגופם ולא הציגה ולו בדל ראיה לסתור.

51. לאור כל האמור, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל. יתרת התקציב לה זכאית התובעת על פי תקנות הרישום, בסך 158,732 ₪ תשולם לתובעת, כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 9.8.2007 (מועד קבלת ההחלטה על תקצוב גני התובעת) ועד מועד מתן פסק הדין.

52. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ושכר טרחת עו"ד בסך 8,000 ₪, ובשים לב לכך כי ויתרו הצדדים על חקירות המצהירים ופסק הדין ניתן על סמך החומר שבתיק בלבד.

53. כלל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, ז' טבת תשע"ד, 10 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.