1. בפניי תביעה שעניינה דרישה של התובע, דייר מוגן, מהנתבעים (הנתבע 2 משמש בעלים של הדירה; הנתבעת 1 היא אשת הבעלים) לתשלום פיצוי ע"ס כולל של 32,200 ₪, סכום המשקף על פי הנטען נזק שנגרם לדירה כתוצאה מעבודות שיפוץ שבוצעו בבית המשותף בו מתגורר התובע. הנתבעים הגישו הודעה לצדדי ג' המופנית אל הקבלנים שביצעו עבודות שיפוץ בבית המשותף.
2. המחלוקת העובדתית מורכבת. הדיון התקיים בביהמ"ש לתביעות קטנות, ללא ייצוג משפטי בדיונים. הנתבעים ביקשו להורות על העברת ההליך אל בימ"ש השלום בתל-אביב, אולם התובע התנגד, מחמת היעדר יכולת כלכלית לנהל את ההליך בביהמ"ש השלום, על כן ניתנה החלטה בדבר הותרת התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות [עמ' 1, ש' 9; עמ' 2, ש' 3 – 4; עמ' 3, ש' 21 – 22]. הוצע לתובע לתקן את התביעה. התובע הבהיר שהוא אינו חפץ בכך [עמ' 3, ש' 2]. על אף האמור, ניתנה לתובע אפשרות לתקן את התביעה. בקשה לתיקון כתב תביעה הוגשה, במסגרתה הותר התיקון, כאשר סכום התביעה הוגדל והועמד על מלוא הסכום המצוי בסמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות. מהבקשה לתיקון משתמע שהתיקון מתייחס גם לגורם נוסף, בעל הדירה שדירתו מצויה מעל לדירת התובע (מר נדב בית און, להלן – "נדב"), זאת, בעיקרם של דברים ועד כמה שניתן להסיק מהאמור בבקשה, בגין אי קיום הבטחה להתקין תריס חשמל אטום מרוחות. בפועל, נדב לא צוין כנתבע בתיק ביהמ"ש, לא בוצעה לו מסירה כלשהי והוא לא נטל חלק כלשהו בהליך המשפטי (נדב גם אינו מוזכר כבעל דין בסיכומי התובע). שרון וניר מיטרני, אשר נזכרים אף הם בבקשה, נטלו חלק בהליך, מעצם צירופם כצדדי ג' על ידי הנתבעים. אני מבהיר, כי מעצם העובדה שלא בוצעה מסירה כלשהי בתיק לנדב ושהוא לא נטל חלק כלשהו בהליך, פסק-הדין אפוא אינו חל במערכת היחסים שבין התובע לנדב ואין בפסק-דין זה כדי לגרוע מזכותו של התובע להגיש תביעה כנגד נדב.
3. פרק זמן ממושך הוקצה לשמיעת התיק, הרבה מעבר למסגרת הזמנים הנהוגה בביהמ"ש לתביעות קטנות, כל זאת על מנת למצות את הבירור העובדתי ולהידרש לטענות – טענות התובע וטענות בעלי הדין הנוספים. כמו כן, אפשרתי לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב, באמצעות עורכי-דין, וניתנה שהות ממושכת להגשת הסיכומים. זאת ועוד, ניתנה לתובע הזכות להגיש סיכומי תשובה (התובע שב והגיש את כתב הסיכומים הראשי).
4. בסופו של יום, על אף מסגרת הזמנים והעובדה שהתאפשרה הגשה של סיכומים באמצעות עורכי-דין, הגעתי למסקנה לפיה לא עלה בידי התובע – כלל ועיקר – להניח תשתית עובדתית ומשפטית על אודות אופי וטיב הנזקים בדירה, מקור הנזקים, היקפם המדויק של הנזקים והגורם האחראי לפצות את התובע בגין אותם נזקים נטענים. בנסיבות כאמור, דין התביעה להידחות. ממילא נדחית גם ההודעה לצדדי ג'.
5. על יסוד קביעה עקרונית זו, מתייתר הצורך להידרש לטענות הנתבעים ככל שהן מתייחסות למישור היחסים שבין בעלים של נכס לדייר מוגן בנכס. אציין, עם זאת, כי את הטענה המקדמית בסוגיית הסמכות העניינית – הטענה לפיה הסמכות לדון ולהכריע בהליך מסורה לבית הדין לשכירות, על פי סעיף 68 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, איני מקבל, מהטעם שעניינה של התביעה באירוע תוצאתי – נזקים נטענים שמקורה בשיפוץ בבית המשותף – שאינו קשור למהלך העניינים הרגיל שבין בעלים של נכס ודייר מוגן. להלן הנימוקים על-פיהם התקבלה המסקנה בדבר דחיית התביעה:
6. בהנחה שנגרמו לדירה נזקים, כולם נזקים כתוצאה משיפוץ שנערך בבית המשותף ולא מחמת עניינים הקשורים להתנהלות "רגילה" שבין בעלים של נכס ודייר מוגן, גם במצב דברים כאמור דין התביעה להידחות, מאחר והתובע לא הניח תשתית עובדתית לפיה הנתבעים הם הגורם האחראי לנזקים או שהנזקים קשורים לעבודה שהם (או מי מהם) הזמין מהצדדים השלישיים.
7. במקביל לעבודות שבוצעו לצורך תיקון, חיזוק ושיפוץ מעטפת הבית המשותף, בוצעו עבודות נוספות על ידי בעליו של הנכס בקומה שמעל דירת התובע, נדב. העבודות כאמור החלו טרם שהחלו העבודות לתיקון, חיזוק ושיפוץ מעטפת הבית המשותף. מדובר היה בעבודות בנייה ושיפוץ בהיקפים נרחבים, כאשר לא ניתן – על יסוד הראיות שהובאו בהליך – ולמעשה בהיעדר חוות דעת של מהנדס בניין – לקבוע שאופי הנזקים בדירה תואם נזקים שנגרמו על ידי שיפוץ מעטפת הבית המשותף, להבדיל מנזקים שניתן לאפיין אותם כנובעים מהעבודות בדירה שמעל לדירת התובע.
8. ראו לעניין זה עדות התובע: "הדירה העורפית והחלק שלי זה נדב עם הקבלנים שלו בנו שתי קומות מעליי. מקדימה איפה שסולינו הם לקחו את המזגנים שלו ושמו במרפסת שבנויה על הגלל של החדר שינה שלי וזה הציף מפני שהמרזב היה סגור וזה הזיק לא החדר שינה. ארז ראה את הכול והיה עד וצעק על הקבלנים" [עמ' 17, ש' 18 – 21];
9. לשאלה האם מקור הנזק הוא העבודות בדירות שמעל לדירת התובע השיב התובע:

"הם שופצו ביחד עם הבניין. הנזקים מהשיפוץ שלהם, היא עשתה את החוזה. היא הביאה קבלן. זה אסור לפי החוק" [עמ' 17, ש' 2 – 24];

"מהשיפוצים שנעשו בבניין" [עמ' 17, ש' 26];

"הבניין שופץ. הורידו מרזבים שהיו על התקרות שלי של הבניין שמוציא את המים מחוץ לבניין. הרי את יודעת את התוכנית. זה הכל כלול אחד בשני מפני שהכל נעשה עם השיפוץ של הבניין, להוצאת המרזבים ואז הכל חדר אליי. בנו עמודים קונסטרוקציות ונכנסו לתקרה שלי וזה במסגרת שיפוץ ובקשר לדירות למעלה".

1. אציין, למען השלמת התמונה, כי אין בחוות דעתו של השמאי מטעם התובע, כמו גם בעדותו בהליך, כדי להוות בסיס עובדתי לביסוס הטענה לפיה מקור הנזק בדירת התובע הוא בעקבות עבודות שבוצעו לבקשת הנתבעים (או מי מהם). בנסיבות העניין, בשים לב לאופי המחלוקת, עדות של שמאי אינה יכולה להוות תחליף לעדות של מהנדס בניין מומחה. מעבר לאמור, לא היה בחוות הדעת ובעדות כדי להשלים את החסר, אף לא באופן חלקי. השמאי העיד: "... ראיתי נזקים שלפי ידיעתי וניסיוני רובם נגרמו מזעזועים" [עמ' 3, ש' 20]. זעזועים עשויים היו להיגרם גם מהעבודות שבוצעו על ידי נדב, בעליה של הקומה הרביעית. השמאי, עם זאת, כלל לא היה מודע לטענות שהעלה התובע לפיהן מקור הנזק עשוי להימצא בעבודות שביצע נדב [עמ' 4, ש' 19 – 28], ממילא הוא לא בחן אפשרות כאמור (מעבר לעובדה שטענות לעניין "זעזועים" בבניין ונזקים כתוצאה מכך אמורים להיבחן על ידי מהנדס ולא על ידי שמאי).
2. כמו כן, מדובר בבניין שנבנה לפני שנים רבות. הבניין מצוי ברחוב הירקון בתל-אביב, בקרבה לים, על כל הכרוך והמשתמע מכך. מצבו החיצוני היה גרוע, עד אשר הוא הוכרז על ידי הרשויות כמבנה מסוכן. מהעדויות בהליך עולה שגם דירה בבית המשותף (לא מדובר בדירת התובע) נמצאה כמסוכנת. לא ניתן להגיע – על יסוד הראיות בהליך הנתון – למסקנה לפיה מצב הדירה, לפחות באופן חלקי, לא הושפע מחלוף הזמן והקרבה לים, היינו ממצב דברים שאינו באחריות בעליה של הדירה. שמאי התובע נדרש להתייחס לסוגיה. תשובתו, לפיה מקור הנזקים הוא בזעזועים שנשמעו בעת שהוא נכח בדירה (בביקור שנמשך 45 דקות), אינה מספקת [עמ' 5, ש' 25 – 32]. עוד ובנוסף לעניין זה ראו חוות דעת מהנדס אינג' סמואל טומבק, מיום 6.3.2012 [נ/2], אשר הופנתה אל התובע והנתבע 2, שם צוין, בין היתר, כי קיימים סדקים מסוכנים המחייבים חיזוק ושיפוץ של הדירה, כל זאת על ידי פירוק גושי טיח ובטון רופסים, ניקוי הברזל ופרופילי הפלדה מהחלודה וחיזוק הקוסנטרוקציה על ידי בטון.
3. עדותו של עת התביעה, מר רון אל, אינה מאפשרת לבסס את האחריות לנזקים בדירה על הנתבעים או מי מהם.
4. על יסוד האמור לעיל, נמצא שדין התביעה להידחות. בנסיבות אלו, כאמור, לא ראיתי מקום להידרש לטענות נוספות שהועלו בהליך.
5. התביעה נדחית. ההודעה לצדדים השלישיים נדחית (על יסוד האמור לעיל, אין לראות בתוכן הדברים שציין התובע במסגרת בקשתו להגדלת סכום התביעה וציון צדדי ג' כנתבעים משום בסיס מספק לחיובם האישי, גם אילו היו צדדי ג' נתבעים בהליך). בעיקרם של דברים, בעל דין שזכה בהליך המשפטי זכאי שייפסקו לזכותו הוצאות משפט. לנתבעים נגרמה טרחה של ממש בשל הצורך לנהל את ההליך המשפטי. גם צדדי ג' השקיעו זמן רב בניהול הגנתם בהליך המשפטי. על אף האמור, הגעתי למסקנה לפיה אין מקום לעשות צו להוצאות בהליך זה. הנתבע 2 הוא הבעלים של הדירה. הנתבעת 2, אשת הנתבע 1, הייתה מעורבת בניהול וקידום הליכי השיפוץ. היה מקום לשתף את התובע – בהיותו דייר של קבע בדירה – בהליך, לעדכן אותו מבעוד מועד, לבחון ביחד עמו את מצב הדירה טרם עריכת השיפוצים ולדאוג בזמן אמת לתיעוד מצב הדירה בעקבות פניות ותלונות התובע, על מנת להבטיח שאם ייגרמו נזקים לדירה, ניתן יהיה, לכל הפחות, לדעת מיהו הגורם האחראי. אשר לצדדי ג', ראוי היה לערוך תיעוד של העבודות ולבצע רישום של העבודות שבוצעו בבית המשותף בכל מועד נתון, באופן שהיה יכול להקל על גורמים רלבנטיים, בהם התובע, לדעת מיהו הגורם שעשוי להיות אחראי לנזק מסוים שנגרם אגב ביצוע העבודות (עבודות שבוצעו בבית המשותף מטעם מספר גורמים במקביל). משלא נעשה כן, אני קובע שכל צד יישא בהוצאותיו.

זכות להגיש בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ה, 02 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.