1. לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לקטנוע של התובע כתוצאה מתאונה שארעה ביום 12.2.12 ברמלה.

2. הצדדים הציגו מסכת עובדתית דומה לפיה רכב הנתבעים סטה שמאלה עקב קיומו של בור בכביש ופגע בקטנוע של התובע כאשר כל אחד מהצדדים סבור כי האחריות לתאונה רובצת לפתח רעהו.

3. בדיון שהתקיים בפני נחקרו נהג הקטנוע, הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") ומר תומר אזולאי – עד מטעם הנתבעים (להלן: "העד").

4. בעדויות הוצגו גרסאות שונות לגבי מיקום כלי הרכב בקרות התאונה.

נהג הקטנוע העיד כי נסע בצדו השמאלי של רכב הנתבעים. בהמשך טען כי הוא נסע בנתיב השמאלי והנתבע בנתיב הימני. לטענת נהג הקטנוע שאל את הנתבע למה ברח והנתבע אמר לו שלא שם לב שהיה לו בור. בנוסף טען נהג הקטנוע כי ראה את הנתבע כל הזמן אבל ברגע שהנתבע "שבר עליו" לא היה לו לאן לברוח והוא פשוט קפץ.

הנתבע והעד העידו כי נסעו בכביש שרק רכב אחד יכול לנסוע בו וכי הסטייה הייתה בתוך הנתיב. העד טען כי היה עוד נתיב שחנו בו מכוניות ורק בנתיב אחד ניתן היה לנסוע והנתבע טען כי המקום הוא לרכב אחד ואין סימון לשני נתיבים. בנוסף, העד אישר כי לפני התאונה לא ראה את הקטנוע וכי גם בזמן הפגיעה לא ראה אותו אלא רק כששמע את הבום. הנתבע טען אף הוא כי שמע רעש כלשהו ואחרי ששמע את הרעש עצר וראה את הקטנוע.

5. התובע לא הביא כל ראיה להוכחת מיקום התאונה או קיומם של שני נתיבים במקום התאונה. משכך לפניי למעשה גרסה מול גרסה כשמחד נטען כי התאונה אירעה בשעה שכלי הרכב נסעו בנתיבים נפרדים ומאידך נטען כי התאונה אירעה כששני כלי הרכב היו על אותו נתיב.

6. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים סבורני כי טענות נהג הקטנוע לפיה נהג במרכז הנתיב השמאלי מחד וטענתו כי לא היה לו לאן לברוח מאידך אינה מתיישבת עם טענתו כי במקום היו שני נתיבים והוא נסע בנתיב השמאלי ועם הגיונם של דברים. המדובר בכלי רכב צר שגם אם מורכב עליו ארגז סביר להניח כי לו נהג במרכז של נתיב נפרד כטענתו יכול היה הנהג לסטות לצדי הנתיב. נהג הקטנוע טען כי ראה את רכב הנתבעים כל הזמן ולא נתן כל הסבר מדוע לא היה לו לאן לברוח. בנסיבות אלה, נראה כי את ההסבר לכך ניתן למצוא בעדות העד אשר טען כי היה נתיב שחנו בו מכוניות ורק בנתיב אחד ניתן היה לנסוע ומטעם זה לא יכול היה נהג הקטנוע לברוח.

7. טענה נוספת של נהג הקטנוע הינה שנסע קצת לפני רכב הנתבעים ונפגע בארגז, בצד הימני האחורי של הקטנוע וכי רכב הנתבעים נפגע במראה בצד שמאל.

הנתבעים הציגו חוות דעת שמאי ותמונות הנזק ברכבם המלמדות על פגיעה בכנף קדמית שמאלית ושתי דלתות.

מיקום הנזקים בכלי הרכב מחזק את גרסת הנתבעים לאופן קרות התאונה שכן לו כטענת נהג הקטנוע נסע לפני רכב הנתבעים אזי סביר כי אם רכב הנתבעים היה סוטה מנתיב לנתיב היה פוגע בקטנוע עם הפינה הקדמית השמאלית שלו. העובדה כי רכב הנתבעים נפגע לאורך הצד השמאלי בשתי דלתות, כנף ומראה והקטנוע בארגז בצד האחורי ימני, ביחד עם טענת הנתבע והעד כי לא ראו את נהג הקטנוע עד הפגיעה, מחזקת את גרסת הנתבעים כי נהג הקטנוע הגיע מאחור בצד שמאל של הנתיב במהירות וניסה לעקוף את רכב הנתבעים או למצער נסע במקביל לרכב הנתבעים באופן שהנתבע לא יכול היה לראותו.

8. בנסיבות אלה משהגעתי למסקנה כי התאונה התרחשה בשעה ששני כלי הרכב היו באותו נתיב, ומשכך סטיית רכב הנתבעים הייתה בתוך נתיב הנסיעה שלהם, אזי נסיעת נהג הקטנוע בנתיב נסיעת רכב הנתבעים יצרה סיכון בלתי נמנע שהתממש עם קרות התאונה ועל כן סבורני כי אין להטיל על הנתבעים אחריות לקרות התאונה.

סיכומו של דבר התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים שכר העד כפי שנפסק בדיון בסך 250 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ש"ח.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ג אדר תשע"ד, 13 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.