ב"כ התובעת: עו"ד ממן

ב"כ הנתבעים: עו"ד בכר

מונחת בפניי תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 07.05.2012 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב מושא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק כי ארעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה עת טוען כל אחד מן הנהגים כי חברו הוא זה אשר סטה אל עבר נתיב נסיעת משנהו.

העידה בפניי הגב' תמר לוי (להלן: "עת/1") שהינה עדה ניטראלית, אשר נסעה בסמוך וחזתה בהתרחשות התאונה.

הנתבע 1, שהינו נהג רכב מסוג משאית המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "המשאית"), לא התייצב לדיון, על אף כי ידע על המועד ואישר הגעתו. משכך, מצאתי לדחות את בקשת הדחייה מטעם ב"כ הנתבעים, ולקיים את הדיון במועדו.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, עת נסע רכבה בנתיב נסיעתו כדין,לפתע, סטתה המשאית אשר נסעה בנתיב השמאלי, לעבר נתיב נסיעת רכב התובעת ופגעה בו.

עוד נטען, כי עדותה של עת/1 תואמת את גרסת מבוטחת התובעת, כי התאונה ארעה בנתיב הנסיעה הימני, ואף שללה את טענת הנתבעים כי התאונה ארעה עת ביקש רכב התובעת להשתלב בנתיב המשאית לאחר יציאה מתחנת הדלק.

לטענת ב"כ הנתבעים, עת נסעה המשאית בנתיבה כדין, לפתע הגיח רכב התובעת מנתיב השתלבות היוצא מתחנת דלק, סטה שמאלה על מנת להשתלב בנתיב נסיעת המשאית וגרם לתאונה.

עוד נטען, כי העדה צפתה בהתרחשות התאונה אך לא יכלה להעיד האם רכב התובעת יצא ממתחם תחנת הדלק. כמו כן, העידה כי התאונה ארעה אחרי תחנת הדלק.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה, דהיינו מי מהנהגים המעורבים סטה אל עבר נתיב נסיעת הנהג האחר, ובכך גרם להתרחשות התאונה.

כבר עתה אומר, כי לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, השתכנעתי לקבל את גרסת התובעת אשר לא נסתרה.

ובמה דברים אמורים:

במשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא, ג' י"א). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו.

על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו.

הלכה למעשה, משמעותה של מידת ההוכחה האמורה היא שלדעת בית המשפט על בסיס הראיות שהונחו בפניו, כמותן, דיותן, והמשקל הראייתי שיש להעניק להן, מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד. באופן ציורי נוהגים לומר שדרושה רק רמת נטל ההוכחה עד למעלה מ- 50%, דהיינו, די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את בית המשפט ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת שיצא ידי חובתו.

בטופס ההודעה שמסרה נהגת התובעת, נרשם: "נסעתי בצד ימין ברח' אלוף שדה לכיוון ת"א בכוונה לפנות לרח' יצחק רבין... כל הזמן הייתי קרובה למדרכה. שמתי לב למשאית מתקרבת לרכב שלי, יכול להיות שהנהג רצה לפנות ליצחק רבין, הוא פגע לי ברכב בכל צד שמאל, הרכב שלי הסתחרר עד שנעצר ונפגע גם בחלק הקדמי שמאלי. הייתה עדה שעזרה לי לרשום פרטים." (ראה: ת/1).

בטופס הודעה שמסר הנתבע 1, שכאמור לא התייצב לדיון, לנתבעת 2, נרשם: "בשעת נסיעה רכב צד ג' נצמד לרכבי מצדו הימני של המשאית ונפגע כתוצאה מכך אני לא אשם נסעתי במסלול שלי צד ג' ניסה להשתלב בתנועה לאחר שיצא מכיוון תחנת הדלק" (ראה: נ/1).

העדה הניטראלית העידה: "נסעתי מאחורי שני כלי הרכב, זה היה בכביש עם 3 נתיבים, שניים בתוך מנהרה, ואחר שמשתלב למנהרה, נסעתי בנתיב האמצעי, ולפניי משאית ובצד ימני הרכב (רכב התובעת – נ.ב.), כנראה ששניהם רצו לפנות ימינה, המשאית סטתה ימינה ופגעה ברכב, זה היה לפני הפנייה. הוא פגע בה הרכב הסתחרר ועפה לצד השני, ואני עצרתי בצד כדי לראות מה קורה, גם המשאית עצרה וגם הרכב השני, הוא יצא מהרכב והיה מאוד לחוץ והיא לא הבינה מה קרה, הוא לא שם לב אליה, כך הוא אמר, ועזרתי לשניהם לכתוב פרטים." (ראה: ע"מ 2 לפרוטוקול).

כשנשאלה האם רכב התובעת יצא מתחנת הדלק, השיבה: "זה היה כבר אחריי"; "אני לא ראיתי יציאה מתחנת הדלק, ראיתי את התאונה עצמה." (ראה: ע"מ 2 לפרוטוקול).

לטעמי, הרי שלשאלה האם יצא רכב התובעת מתחנת הדלק או אם לאו, אין רלוונטיות וזאת לאור עדות העדה הניטראלית אשר העידה כי המשאית היא שסטתה אל עבר רכב התובעת: "ראיתי הכל, היה לי מרחב לראות הכל. אני נסעתי מאחורי המשאית."; "... הוא (הנתבע 1 – נ.ב.) סטה בחדות אליה" (שם).

עדות זו, אשר הינה סדורה ועקבית, וברי הוא שלעדה הניטראלית אין כל אינטרס בתוצאות ההליך, עדות זו מהינה, נתמכת בטופס ההודעה מטעם נהגת התובעת, וגם לא נסתרה על ידי נתבע 1, שבחר לא להתייצב ולמסור את גרסתו.

יוער, כי משלא התייצב הנתבע 1 למסור את גרסתו ובכך למעשה ויתר על זכותו, אזי שלא ניצבת גרסה נוגדת לגרסת עדת התובעת. יוצא אפוא, כי אין מדובר במקרה קלאסי של גרסה מול גרסה.

נוכח האמור, ומשלא נסתרה גרסת התובעת ולא במאום, הרי שהנתבע 1 הוא האחראי להתרחשות התאונה.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, הרי שעתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת.

התובעת תמכה את נזקיה בחוו"ד שמאית המעידה על שומת הנזק, אשר לא נסתרה על כן מצאתי לאמצה.

לאור האמור, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו.

הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 26,119 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, ואגרת בית משפט ששולמה.

שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ד, 28 מאי 2014, בהעדר הצדדים.