1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 2.11.12 בצומת בית ליד.

2. לטענת התובע, רכבו עמד בצומת על פס העצירה כשבכוונתו התובע להשתלב בכביש הראשי. התובע טען כי רכב הנתבעים חלף על פניו והחלק האחורי הנגרר פגע ברכבו וגרם לו לנזק. התובע טען עוד כי לרכב הנתבעים חלקים בולטים מחוץ לרכב. התובע טען כי רכב הנתבעים המשיך בנסיעה, פנה ימינה והתובע נאלץ לרדוף אחריו ולעוצרו על מנת לקבל את פרטי הרכב.

3. לטענת הנתבעים, רכב הנתבעים עמד ברמזור אדום וכשהתחלף לירוק פנה ימינה. הנתבע 1 טען כי לאחר נסיעה קצרה חסם את דרכו התובע וטען כי הנתבע 1 פגע ברכבו. הנתבעים טענו כי על מנת שרכב התובע יינזק היה על רכב הנתבעים לעלות על המדרכה והוא היה חש בפגיעה, דבר שלא ארע.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע והנתבע 1, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נעצר לפני קו העצירה ובהמשך התקדם ונעמד על קו העצירה והמתין שהדרך תהיה פנויה. התובע טען כי הבחין בנתבע 1 נוסע בכביש ואף יצר עימו קשר עין, אך הנתבע 1 המשיך בנסיעה ישר ופגע ברכבו עם החלק האחורי של המכלית. הנתבע 1 המשיך בנסיעה והתובע נאלץ לרדוף אחריו על מנת לקבל את פרטיו. התובע בהמשך טען כי הנתבע 1 עלה מעט על המדרכה והודה כי רכבו עמד מעד קדימה על גבי קו העצירה אם כי עדיין בתחום החניה.

6. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין כי עמד בפקק ופנה ימינה בצומת בית ליד. הנתבע 1 טען כי לא הבחין בתובע מימינו ורק לאחר שפנה חסם התובע את דרכו וטען כי פגע ברכבו. הנתבע 1 טען כי על מנת לפגוע ברכב התובע היה עליו לעלות על המדרכה דבר שלא עשה.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובע והיא מהימנה עלי.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהתובע כבר עמד בעצירה מוחלטת ביציאה מהכביש, היה על הנתבע שנסע ישר בכביש לשים לב, להבחין בו ולהימנע מלפגוע בו עם המכלית הרחבה בה נהג. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע, אף בתמונה שהציג בפניי, נראה מעמיד את רכבו על פני קו העצירה, כאשר רכבו בולט לכביש. סבורה אני כי עד אשר הכביש פנוי, היה על התובע להמתין מעבר לקו העצירה ולא לחצותו ובכך למנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

סוף דבר:

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 1,140 ₪ (המהווים 50% ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 29.11.12 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ג, 02 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.