1. בפניי בקשה לביטול פס"ד אשר ניתן בהעדר המבקש – הנתבע, ביום 11/3/10, עפי"ו הוא חוייב לשלם למשיב – התובע, נזקים בהיקף של 60,000 ₪, בנוסף להוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, כאשר עילת התביעה היא נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב רשלנות הנתבע במקרקעין שלו או סמוך להם.
2. הבקשה לביטול פסה"ד הוגשה אך ביום 22/7/12 זאת כאשר אין חולקין כי בגין פסה"ד נפתח תיק הוצל"פ סמוך לאחר נתינתו, כאשר בגידרו הומצאה "אזהרה" לידי המבקש, גם כן סמוך לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ וכי חלפו כמעט כשנתיים מאז המצאת "האזהרה" לידי המשיב ועד להגשת הבקשה לביטול פסה"ד.

מכאן גם הבקשה להארכת מועד הגשת הבקשה לביטול פסה"ד.

1. המבקש ציין בבקשתו כי לא היתה המצאה כדין של כתב התביעה וזה העיקר, אליבא עמדתו, כאשר הוא מסביר את האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסה"ד, במו"מ לפשרה שהתנהל בין הצדדים, אשר בגידרו אף שילם ע"ח החוב הפסוק סך של כ- 30,000 ₪. כן טען המבקש כי מצידו לא היתה כל רשלנות שיחוב בגינה וכי בכל מקרה הרשלן הוא דווקא הקבלן מטעמו.

1. ביום 21/11/13 התקיימה ישיבת ביהמ"ש אשר במהלכה העלו הצדדים טיעונים, גם שמעו הצעת ביהמ"ש לשם סיום העניין והוחלט כי הם ישקלו את הצעת ביהמ"ש ובהעדר הסכמה, הם יגישו סיכומים בכתב.

כנראה לא היתה הסכמה להצעת ביהמ"ש, כך שב"כ המשיב הגיש סיכומים כאשר ב"כ המבקש לא מצא לנכון להגיש סיכומים בנידון.

1. נראה כי הזמן הרב שחלף מאז הומצאה האזהרה ועד להגשת הבקשה לביטול פסה"ד, תקופה של כשנתיים, יש בו כדי לחרוץ את גורל הבקשה לדחייה.

אין מדובר באיחור קצר כי אם מתמשך, כאשר במהלכו שילם המבקש כמחצית החוב הפסוק, דבר שיש בו משום הודאה בקיום עילת התביעה ובנזקים שנגרמו למשיב.

אין מקום לקבל טענת המבקש כי השתהה בהגשת הבקשה לאור מו"מ שהתנהל בין הצדדים. יכולתי לקבל טענה זו כמשכנעת אילו השיהוי היה לזמן קצר, אולי למס' חודשים ולא כאשר מדובר בשיהוי של כשנתיים.

מעצם תשלום חלק מהחוב הפסוק יש בו כדי להעיד כי קיימת הודאה, ולו חלקית, באחריות ובנזקי גוף שנגרמו.

לציין בהקשר הזה כי הוגשה חוות דעת רפואית מטעם התובע לפיה נכותו בגין התאונה היא בשיעור של 10%.

1. סיכום הדברים הוא כי לא מצאתי טעם מיוחד על מנת להאריך המועד להגשת הבקשה לביטול פס"ד, כך שהיא נדחית בזאת.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.