1. ביום 30.10.2008 הוגש כתב אישום בו הואשם הנאשם בביצוע עבירה של אי התייצבות לחקירה, לפי סעיף 117(א)(2) ביחד עם סעיף 109(א)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ), ותשע עבירות של אי הגשת דו"חות שיש להגישם, לפי סעיף 117(א)(6) וסעיף 67(א) לחוק מע"מ ביחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: התקנות).

תמצית פרק העובדות שבכתב האישום הינה כדלקמן: הנאשם, שהינו עוסק מורשה, לא התייצב לחקירה ביום 19.11.2007 למרות שנדרש לעשות כן ולא הגיש במועד דו"חות תקופתיים לחודשים יוני, אוגוסט, אוקטובר ודצמבר 2007 ולחודשים ינואר – יוני 2008.

בישיבה ביום 3.2.2009 נעתר סגן הנשיא פיילס לבקשת נציג המאשימה והורה על צירוף שלוש עבירות נוספות של אי הגשת דו"חות, בגין אי הגשת דו"חות לחודשים יולי, ספטמבר ונובמבר 2008.

2. בישיבה ביום 26.3.2009 בפני סגן הנשיא פיילס הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, והורשע בביצוע העבירות נשוא כתב התביעה. ביום 26.5.2009 הורה סגן הנשיא פיילס על קבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות בדבר יכולתו של הנאשם לשאת עונש מאסר בעבודת שירות. בחוות דעת כאמור מיום 24.8.2009 קבע הממונה המחוזי כי הנאשם יכול לרצות מאסר בעבודת שירות במשטרת קצרין בתפקידי אחזקה, שירות או מינהלה. מעת לעת נדחה מועד שמיעת הטיעונים לעונש, תחילה בעקבות בקשות הנאשם שביקש לפעול להסרת מחדליו, ולאחר מכן עקב אי התייצבותו לדיונים. בסופו של דבר נשמעו הטיעונים לעונש בדיון בפני ביום 27.10.2013.

טיעוני הצדדים לעונש

3. בא כוח המאשימה טען כי במועד השמעת טיעוניו טרם הוגשו על ידי הנאשם תשעה דו"חות, וכי חובו הנומינלי של הנאשם בגין תשלום מס ערך מוסף הינו כ-130,000 ₪, אשר לאחר שערוך עומד על סך כ-300,000 ₪. הוא הדגיש כי מעשי הנאשם שהצמיחו את העבירות בהן הורשע מהווים פגיעה חמורה בעקרון השוויון בנטל המס, כי אין מדובר במעידה חד-פעמית, וכי יש להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס משמעותי.

4. בא כוח הנאשם הדגיש את מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, וכראיה הגיש את תלושי משכורתו כעובד שכיר בתור נהג (מוצגים נ/2 - נ/3), וכן את מצבו הבריאותי הירוד, שנתמך באישור רפואי מיום 26.10.2013 אודות פגיעה בליבו (מוצג נ/1). עוד ביקש להתחשב בהודאת הנאשם בעובדות כתב האישום מיד בהזדמנות הראשונה, את עינוי הדין שנגרם לו עקב התמשכות ההליך ואת מאמציו לשלם לפחות חלק מחובותיו לשלטונות מס ערך מוסף.

הנאשם עצמו הוסיף כי הינו אב לארבעה ילדים, מתגורר בשכירות ומשתכר שכר חודשי בגובה 6,000 - 7,000 ₪.

גזירת העונש

5. על אף שהכרעת הדין ניתנה עוד בטרם נכנסו לתוקפן הוראות סימן א1 לפרק ו' לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין), שכותרתו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", תיעשה גזירת העונש בהתאם להוראות אלו.

6. העיקרון המנחה בגזירת העונש הינו עקרון ההלימה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג העונש ומידת העונש המוטל עליו (ראו: סעיף 40ב לחוק העונשין). בטרם יקבע בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, עליו לבחון ולקבוע מהו מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שהוא ביצע בהתאם לעקרון ההלימה. קביעת המתחם תעשה לאור חמישה פרמטרים: (1) הערך החברתי הנפגע; (2) מידת הפגיעה בערך זה; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; (4) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה (המפורטות בסעיף 40ט לחוק העונשין, ונסיבות נוספות, כאמור בסעיף 40יב); (5) לגבי קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם (ראו סעיף 40ח לחוק העונשין).

7. על הערך החברתי הנפגע בעבירה על פי סעיף 117 לחוק מע"מ עמד הנשיא ברק ברע"פ 1875/98 אורן בנגב מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 529, 535 (2000):

"עבירות אלה נועדו למנוע פגיעה בקופה הציבורית. אי-הגשת דוחות במועד משמעותה שימוש פרטי בכספי הציבור..... אי-דיווח במועד ואי-רישום במועד הם גם אמצעים להשתמטות ממס. לאור כל זאת בולט האופי השלילי שבהתנהגות שמהווה את העבירות. ... יצוין, כי העבירות על סעיפים 117(א)(4) ו-117(א)(6) לחוק מע"מ נקבעו כ"עבירות מינהליות" לפי חוק העבירות המינהליות, תשמ"ו-1985".

בית המשפט העליון עמד על החומרה הרבה של העבירות הכלכליות ופגיעתן הקשה במשק ובערך השוויון בעמידה בנטל המס. לא אחת נקבע כי כאשר מדובר בעבירות כלכליות, על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בהן לפרט ולציבור כאחד ואת יסוד ההתרעה הנדרש ביחס לביצועה. כן נקבע כי העונש ההולם עבירות פיסקאליות הוא עונש מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח וכי אין להסתפק בעבודות שירות (רע"פ 4883/07 דרהם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.11.2007)). נפסק אף כי בעבירות כלכליות גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של הנסיבות האישיות, ובכללן מצבו הכלכלי של האדם שדינו נגזר (רע"פ 254/06 קעדאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.6.2006)).

8. ביטוי למדיניות בית המשפט העליון מצוי בשתי הדוגמאות הבאות:

בע"פ (מחוזי נצ') 16/08 עתאמלה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.6.2008), בו נדון ערעורו של מנהל חברה אשר לא הגישה שלושה דו"חות תקופתיים ולחמישה דו"חות נוספים לא צרפה את התשלום הנובע מהם, דחה בית המשפט את הערעור על גזר הדין בו הושתו על מנהל החברה עונש של מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים, מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור אותה עבירה בתקופה זו, קנס בסך 30,000 ש"ח, ועל החברה קנס בסך 40,000 ₪.

בע"פ (מחוזי חי') 3124/08 האורז יצוא ושיווק בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.5.2008) נדחה ערעור על עונשי מאסר בפועל של ששה ושמונה חודשים, עונשי מאסר על תנאי של שמונה ותשעה חודשים וקנסות של 100,000 ₪ ו-180,000 ₪ שהושתו על מנהלי חברות שלא הגישו 11 דו"חות תקופתיים, הגישו 3 דו"חות תקופתיים ללא מלוא התשלום הנובע מהם והגישו דו"חות הכוללים ידיעה לא נכונה.

9. על בסיס הפרמטרים שצוינו לעיל הנני קובע כי מתחם הקנס ההולם בגין ביצוע העבירה של אי הגשת תשעה דו"חות נע בין קנס בסך 10,000 ₪ לבין קנס בסך 80,000 ₪, ובאשר למאסר - בין חודשיים מאסר על תנאי לבין שלושה חודשי מאסר בפועל. כן הנני קובע כי מתחם הקנס ההולם בגין ביצוע עבירה של אי התייצבות לחקירה נע בין קנס בסך 1,000 ₪ לבין קנס בסך 10,000 ₪.

10. בגזירת העונש המתאים לנאשם במסגרת מתחם העונש יש להביא בחשבון נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (ראו: סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין), כמפורט בסעיף 40יא וסעיף 40יב לחוק העונשין, תוך התחשבות בשיקול ההרתעה האישית (סעיף 40ו לחוק העונשין) ושיקול הרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק העונשין). במקרה הנוכחי יש לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו בביצוע המעשים שהצמיחו את העבירות ולהביא בחשבון את מצבו הבריאותי ואת מצבו הכלכלי המכביד.

במקרה הנוכחי לא התקיימו נסיבות שיש בהן כדי להצדיק חריגה ממתחמי העונש ההולם שנקבעו לעיל.

11. לאור זאת, הנני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר על תנאי של שלושה חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירה על חוק מס ערך מוסף ויורשע בה, בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

ב. קנס בסך 50,000 ₪, או 180 ימי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב-25 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 15.1.2014 ובכל 15 לכל חודש קלנדרי שלאחריו. אם לא יבוצע תשלום במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, במעמד הנאשם ובאי כוח הצדדים.