בעלי הדין הסמיכוני לפסוק בתיק זה בדרך הפשרה, לפי הוראת סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה - 1975 (יקרא להלן: "חוק הפלת"ד").

במרכז התיק תאונת דרכים מיום 26.5.12 בה היה התובע מעורב.

התובע יליד השנה 1984 עובר לתאונה עבד למחייתו כשכיר, כך לדבריו, והשתכר סך של 4,000 ₪ לחודש. בעטיה של התאונה נאלץ לטענתו התובע להעדר מעבודתו במשך 36 ימים ובגין תקופה זו לא שולם לו שכרו.

בפי התובע אין טענה לנכות (ראה הצהרת בא כוחו בפרוטוקול הדיון מיום 4.6.13 וכן סיכומי טענותיו בכתב לעניין זה), ובכתבי תביעתו וסיכומיו הוא עתר לפסיקת פיצויים בגין כאב וסבל, הפסד שכר לעבד, הוצאות בגין נסיעות וטיפולים ועזרת צד ג', לעבר ולעתיד.

הנתבעת נתבעת בתוקף היותה מבטחת השימוש ברכב שבו נהג התובע, בזמן התאונה, בתוקף פוליסת ביטוח שהונפקה על ידה לצורך זה, ובכתבי הגנתה וסיכומיה לא עוררה מחלוקת בשאלת הנסיבות והכיסוי הביטוחי.

המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים נסובה כל כולה סביב שאלת הנזק.

במחלוקת זו ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו לפני, ראיתי מקום לפסוק לפשרה כלהלן:

הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 7,800 ₪.

בנוסף, לסך האמור תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט בסך 686 ₪ ושכ"ט בסכום בשיעור 13% מן הסכום הפסוק הנ"ל בתוספת מע"מ.

הסכומים הפסוקים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מן המועד שבו יומצא פסק הדין לנתבעת, באמצעות ב"כ, שאם לא כן - יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"ד, 17 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.