1. לפניי בקשת התובע לפסילת המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ולחילופין למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום זה, בהליך המתנהל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה– 1975 (להלן: חוק הפיצויים).
2. התובע, יליד 1984, היה מעורב בשתי תאונות דרכים, הראשונה מיום 9.7.11 והשנייה מיום 2.8.11.
3. ד"ר אמיר רובין מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה לשם קביעת מצבו הרפואי של התובע עקב מעורבותו בשתי התאונות הנ"ל.
4. התובע טוען, כי המומחה טעה טעות מהותית בכל הקשור לפגיעותיו ולתאונות בהן היה מעורב, כאשר המומחה מייחס לו ניסיון להסתיר שנפגע בתאונה קודמת, למרות שבהחלטת המינוי נכתב במפורש כי המומחה נדרש להתייחס בחוות דעתו גם לתאונה הנוספת. כמו-כן, התובע מבקש כי בית המשפט יורה על הוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט ואיסור המצאתה למומחה הנוסף שימונה תחת ד"ר רובין.

חוות הדעת

1. במסגרת חוות דעתו ציין המומחה בפרק שכותרתו "תולדות המקרה" כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים ביום 9.7.11 כרוכב אופנוע. בהמשך, המומחה סקר חלק מן הרשומות הרפואיות של התובע ופירט את תלונותיו וממצאי הבדיקה הגופנית שערך לו. בפרק "סיכום ומסקנות" קבע, כי התיעוד שהוצג לו אינו עולה בקנה אחד עם תלונותיו של התובע בדבר כאב גב, קושי לשאת משאות וטענתו לפיה כאב הגב ממנו סבל עובר לתאונה מעולם לא גרם לו למגבלה כלשהי. בהמשך חוות הדעת, ציין המומחה כי התובע לא סיפר לו על התאונה בה היה מעורב כחודש לפני התאונה הנדונה, במסגרתה נפגע בגבו.
2. עוד כתב המומחה, כי בביקור במרפאת גב מיום 21.8.13, התובע הציג תלונות חמורות והומלץ לו על טיפול מקיף, אולם, מהתיעוד הרפואי עולה כי התובע לא פנה לקבלת הטיפול המומלץ וכמעט שלא פנה לרופאים בתקופה שלאחר ביקור זה. המומחה ציין כי בבדיקה הגופנית שביצע לתובע נוצר רושם בולט של ניסיון להאדרת המגבלות.
3. לסיכום, קבע המומחה:

"אין להסתמך לכן, על דבריו של מר אנג'ל בדבר מצבו לפני התאונה ולאחריה ובאין ממצא אובייקטיבי המלמד שבעקבות התאונה נגרמה למר אנג'ל נכות חדשה לא ניתן לקבוע שנותרה נכות בגין התאונה. עם זאת יש לקבוע נכות זמנית בשיעור 100% למשך שבועיים ובשיעור 50% למשך שבועיים נוספים".

1. לאחר שנתקבלה חוות הדעת, הגיש לראשונה התובע בקשה במסגרתה עתר לפסילת המומחה ומינוי מומחה רפואי אחר תחתיו. במסגרת נימוקיו טען התובע כי מעיון בחוות הדעת עולה כי המומחה לא שם לב כי התובע היה מעורב בשתי תאונות דרכים סמוכות, כאשר פער הזמנים ביניהן הינו כשלושה שבועות, ומשכך, סבר המומחה בטעות כי מדובר באותה תאונה. כמו-כן, נטען כי המומחה האשים את התובע בהסתרת מידע אודות תאונה קודמת, עובדה שהתבררה כטעות, והתרשמות זו גרמה להטיית שיקול הדעת ומתן חוות הדעת לא אובייקטיבית.
2. לאור האמור, התובע ביקש למנות מומחה רפואי אחר, שיבדוק אותו בקשר עם שתי התאונות בהן היה מעורב, באופן אובייקטיבי וללא דעה קדומה.
3. הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה כי גם אם המומחה התייחס בטעות רק לתאונה אחת, הרי שמסקנותיו בעקבות עיון במכלול החומר הרפואי מטעם הצדדים מעלות כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה, ואין זה משנה אם תלונות התובע וביקוריו בפני הרופאים היו בעקבות תאונה אחת או שתיים. כמו-כן, הוסיפה הנתבעת כי העובדה שהמומחה ציין כי התרשם שהתובע מאדיר את מגבלותיו, מסקנה אליה הגיע לאחר בחינת התיעוד הרפואי ותלונותיו הסובייקטיביות, נעשתה במסגרת סמכותו וחובתו לבית המשפט. לסיום, הנתבעת טענה כי לא נפל כל דופי בחוות הדעת של המומחה, וכי אם התובע חולק על חוות הדעת עליו לפנות למומחה בשאלות הבהרה או לחילופין לזמנו לחקירה בבית המשפט.
4. המומחה התבקש להגיב לטענות שהועלו בעניין חוות דעתו, (החלטה מיום 31.3.14 ׁשל כב' הרשם הבכיר בן שלו) ובהתאם הוגשה ביום 28.4.14 התייחסותו לטענות השונות (יוער כי בתיק בית המשפט מצויות שתי תגובות שהוגשו באותו יום והציטוטים לקוחים משתי התגובות שנסרקו לנט המשפט), ואלו עיקריה: המומחה ציין כי לא קיבל לידיו את החלטת המינוי, וכי בפנייה שקיבל מאת התובע ישנה התייחסות רק לתאונה אחת. המומחה אישר כי בחוות הדעת שלו נפלה טעות באופן זה שהתיעוד הרפואי אליו התייחס היה לגבי התאונה השנייה מיום 2.8.11, אותה תיארך בטעות כ- 9.7.11 וכי התייחס למסמך המתעד אותה כסיכום אשפוז מיום לאחר התאונה. בהמשך ציין, כי לתאונה הראשונה התייחס כתאונה "קודמת" ואותה תיארך שוב בטעות ליום 9.6.11. בהתייחס לתובע אישר כי קביעתו לפיה הוא "לא נידב מידע בנוגע לתאונה שקרתה כחודש קודם לכן הינה טעות שהיא תולדה של ההתייחסות המוטעית לשתי התאונות כאחד" .
5. באשר לטענה כי מצא את התובע לא מהימן, עקב כך שבטעות הוא ייחס לו הסתרת מידע בנוגע לתאונה קודמת, כתב המומחה:

"בחוות הדעת נקבע שלא ניתן להסתמך על דבריו של מר אנג'ל בגלל העובדה שבדיקת הרמת רגל ישרה בהסך (כך במקור) הדעת המגבלה של מר אנג'ל פחתה באופן משמעותי, בגלל העובדה שבתיעוד ממרפאת החוץ נרשמו דברים שמתאימים להצגה מגמתית של הדברים, בגלל שלמרות תיאור סבל רב שהצריך "ניידות" לא פנה לקבל את הטיפול שהומלץ לו עליו ובגלל הימנעות מהתייחסות לכאב גב שהיה חצי שנה לפני התאונה ושהצריך פיזיותרפיה. אם הוספתי לכך גם את העובדה שהוא נמנע מלתאר תאונה קודמת, הרי שההבנה שעובדה זו אינה נכונה לא משנה את הרושם הכללי שעלה מתוך הדברים האחרים. לפיכך יש להשאיר את מסקנת חוות הדעת על קנה (כך במקור). ממילא אין לכך משמעות לשאלת מספר התאונות והמועד בהן קרו".

1. ביום 14.10.15 זומן המומחה לחקירה על חוות דעתו. המומחה חזר בחקירתו וציין כי טעה בעת שהתייחס רק לתאונה אחת במקום לשתי תאונות, וכן טעה בעת שייחס לתובע הסתרת קיומה של תאונה נוספת (עמ' 5 שו' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 14.10.15), עם זאת ציין כי אין בכך כדי לשנות את חוות דעתו לפיה "הסבירות שנותרה נכות לא עולה על הסבירות שלא נותרה נכות" (עמ' 8 שו' 22). בתום חקירת המומחה, חזר התובע על בקשתו לפסול את המומחה או לחילופין למנות מומחה נוסף.
2. התובע שב וטען כי חוות הדעת של המומחה רצופה טעויות עובדתיות, רפואיות ומשפטיות זאת מאחר וחוות הדעת מסתמכת על "תחושת בטן" של המומחה לפיה סבר שהתובע מנסה להאדיר את נזקיו ולהסתיר מעורבותו בתאונה קודמת, למרות שהמומחה מונה על ידי בית המשפט לבחינת הנזק בעקבות שתי התאונות בהן היה מעורב. לפיכך, מרגע שהתקבעה דעתו של המומחה כי התובע מנסה לרמות אותו, זה התבצר במחשבתו וניסה בכל דרך, אף אם היא לא תאמה את ממצאי הבדיקות האובייקטיביות שהיו בפניו, לקבוע כי התובע מרמה ומנסה להאדיר את נזקיו.
3. זאת ועוד, התובע טוען כי מחקירת המומחה עולה כי המומחה מודע לכך שבחוות דעתו נפלו טעויות לא מעטות, וכן עולה כי דעתו אודות התובע התקבעה מבלי שתינתן לתובע אפשרות לשנות או לתקן את הרושם המוטעה שהתקבל אצל המומחה.
4. לאור האמור, לשיטת התובע לא ניתן לרפא את הדעת הקדומה והמוצקה שהתקבעה אצל המומחה אלא על ידי ביטול מינויו, הוצאת חוות דעתו מתיק בית המשפט ומינוי מומחה אחר תחתיו.
5. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את בקשת התובע שכן העובדה כי המומחה לא התייחס לתאונה שארעה כשלושה שבועות לפני התאונה שאליה הוא כן התייחס, אינה גורעת מהעובדה שהתובע העלים מהמומחה כי סבל מכאב גב משך חודשים בסוף שנת 2010 ותחילת שנת 2011, ולכן צדק המומחה בקובעו כי התובע הסתיר ממנו מידע וניסה להאדיר את נזקיו מהתאונות. הנתבעת שבה וטענה כי בקשת התובע מקורה באי שביעות רצון שלו מקביעות המומחה, וניסיון להיתלות בטעות בתום לב שאין בה כדי להשפיע על נכונות חוות הדעת וקביעות המומחה במסגרתה.

דיון והכרעה

1. הלכה היא, כי משמונה מומחה מטעם בית המשפט חזקה כי ינהג באופן מקצועי ללא הטיות וללא משוא פנים. לכן, כך נקבע, רק מקום שבו קיים "חשש ממשי" למשוא פנים תקום הצדקה לפסילת מומחה מטעמים אלו (ראו רע"א 1548/06 אטיאס נ' בלכנר, פסקה 2 (20.4.2006). במקרה שלפניי לא מצאתי חשש ממשי למשוא פנים. עצם העובדה שהתגלו מספר טעויות בחוות הדעת, אינה כשלעצמה ראיה לכך שהמומחה התבצר בטעותו ונטה לרעת הנבדק. המומחה הסביר, והסברו מקובל עלי, כי משבדק את התובע לאחר התאונה השנייה ועיין בחומר הרפואי הנוגע לשתי התאונות ולא מצא כי נגרמה לו נכות לאחר שתי התאונות, אין כל רלוונטיות לטעויות בתאריכים. גם באשר לטעות שטעה המומחה כאשר ייחס לתובע הסתרת מידע בקשר לתאונה קודמת אין כדי לשנות ממסקנתי. המומחה ציין, כפי שפורט לעיל, כי קביעתו בקשר למגמתיות של התובע לא התבססה על הטענות בקשר להסתרת התאונה הקודמת, אלא על רושם כללי שעולה מן התיעוד הרפואי, לדוגמה, בדיקת הרמת רגל ישרה בהיסח דעת ותיעוד ממרפאת החוץ בו נרשמו דברים שמתאימים להצגת מגמתית (עמ' 2 לתגובת המומחה, פסקה 5.א). עדותו של המומחה מהימנה עלי, ומכל מקום לא נסתרה החזקה העומדת לו כי פעל באופן מקצועי ועשה מלאכתו נאמנה (א. ריבלין, תאונת דרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית, תשע"ב – 2012, עמ' 691).
2. שונה עמדתי בכל הנוגע לצורך במינוי מומחה נוסף. בעניין זה נחה דעתי כי בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן יש למנות מומחה רפואי נוסף. להלן נימוקיי.
3. הלכה היא, כי בית המשפט ימנה מומחה רפואי נוסף, כאשר מתעורר ספק בדבר יכולתו להסתמך על חוות הדעת שבפניו (רע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פסקה 4, (13.3.2002) להלן: "פרשת מזרחי"; רע"א 9186/00 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק, (14.1.2001) פסקה 2 (להלן: פרשת יצחק)).
4. מינוי מומחה נוסף לא ייעשה כדבר שבשגרה אלא "בכל אותם המקרים שבהם חש השופט לאחר שעיין בחוות הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף" (פרשת מזרחי, שם).
5. הדבר חשוב במיוחד במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים, בה התובע אינו רשאי להגיש כראיה חוות דעת רפואיות מטעמו (פרשת יצחק, שם).
6. ומכאן לענייננו. כפי שצוין לעיל, המומחה הודה הן בתגובתו לטענות הצדדים והן בחקירתו בבית המשפט כי נפלו מספר טעויות בחוות דעתו (פרוטוקול הדיון מיום 7.10.15, עמ' 3 שו' 1), באופן זה שבבדיקתו נקודת המוצא שלו הייתה כי התובע היה מעורב בתאונה אחת בלבד, וכפועל יוצא סבר כי התובע הסתיר ממנו מידע רפואי מעברו.
7. לעניין הרושם שהותיר התובע המומחה כתב: "כאמור אכן נוצר רושם שהסבירות שדבריו של מר אנג'ל מייצגים את המציאות האובייקטיבית נמוכה מהסבירות שאין הדבר כך. רושם עומד ושריר גם ללא הטעות בנוגע לתאריכי התאונות. ". (עמ' 3 לתגובה פסקה 11).
8. אני מאמינה למומחה, שהותיר רושם מהימן ביותר, כי הוא מאמין בלב שלם כי חוות הדעת שנתן, ושעליה חזר גם בחקירתו, לא הושפעה כלל מן הרושם המוטעה שנוצר בקשר להסתרת התאונה הראשונה על ידי התובע. מן הטעם הזה נמנעתי כאמור, מפסילתו. יחד עם זאת, עלה בליבי ספק שמא קביעותיו של המומחה, שחלקן תלויות בפרשנותם של ממצאים סובייקטיביים שעלו בבדיקה, הושפעו בתת המודע שלו מן הטעות ביחס לאמינותו של התובע בנוגע להסתרת התאונה הראשונה.
9. מן החקירה עלה כי חלק מן הממצאים שנקבעו בחוות הדעת, נקבעו לאחר בחינה של מספר אפשרויות, כאשר הבחירה ביניהן נעשית בין היתר תוך התייחסות לשאלה האם הנבדק האדיר במודע את תלונותיו אם לא. כך למשל– לגבי הממצא ""הגבלה חמורה בכיפוף ידיים" (מתואר בפסקה "בדיקה גופנית" בחוות הדעת) המומחה ציין, כי קיימות מספר אפשרויות לפרש את הממצא "אחד, ניסיון מודע להאדרה כאשר אין כלל מגבלה. שתיים, ניסיון מודע להאדרה כאשר קיימת מגבלה אך פחותה, שלוש, האדרה לא מודעת כאשר לא קיימת מגבלה חמורה בתנועה, מתוך פחד שתנועה תעורר כאב או מתוך רצון לא מודע להדגיש בפני הבודק את חומרת הבעיה. ארבע, ייצוג של מגבלה אובייקטיבית. במקרה דנן, לא סברתי שאפשרות ארבע היא הנכונה, אפשרות שלוש היא אפשרית" (עמ' 6 שו' 13-17). לגבי הממצא "הרמת רגל ישרה מעוררת כאב בפיזור שורשים L4-5 בשתי רגליים בזווית 40 מעלות", הוא ציין "הרמת רגל ישרה לא אמורה לעורר כאב בפיזור אל 4. תלונה על כאב כזה יכולה לייצג: אחד, ניסיון מודע להאדרה, כאשר לא קיים כאב בכלל. שתיים, ניסיון לא מודע להציג כאב שלא קיים אם בגלל חשש או אם בגלל רצון להדגיש את חומרת הבעיה. שלוש, כאב במקור אחר שלא קשור לגב" (עמ' 6 שורה 18-20). לגבי הממצא "חולשה של 3/5 בכיפוף הכפי" הוא מציין " זה אומר חולשה או הדגמת חולשה בבדיקה גופנית היא ממצא סובייקטיבי שיכול לייצג ניסיון מודע או לא מודע להאדרה או בעיה אמיתית בשריר או בעצב" (הדגשות שלי מ.א, עמ' 6 שו' 24).
10. מן האמור לעיל עולה, כי הגם שהמומחה מאמין באמת ובתמים כי הוא בחר בין האפשרויות השונות באשר לפרשנות שיש ליתן לממצאים, בהתאם לכלל הנתונים העולים מן התיעוד הרפואי וללא קשר לאמון שרכש לתובע, משממצאי הבדיקה עשויים להתפרש באופנים שונים בהתאם למידת האדרה המיוחסת לנבדק, אין להוציא מכלל אפשרות כי הטעות בקשר למהימנותו של התובע השפיעה בתת מודע על חוות דעתו.
11. לכך יש להוסיף, כי בעת שהמומחה נשאל האם במידה ויתנתק מהתחושה המלווה אותו מתחילת חוות הדעת ועד היום כי מדובר בניסיון להאדרה, ואם יבחן את הנתונים שתוארו לעיל לפיהם יש הגבלה חמורה בכיפוף לפנים, שהרמת הרגל מעוררת כאב, ושיש חולשה כפית של 3-5 , האם לפי הגדרתו קיימת נכות ?" הוא השיב בחיוב (עמ' 7 שו' 25).
12. מכל הטעמים שלעיל, בנסיבות אלו, ולו מחמת הספק, שוכנעתי כי יש למנות מומחה נוסף. לפיכך הבקשה לפסילת מומחה נדחית אולם אני מקבלת את הבקשה החילופית ומורה על מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.
13. החלטת המינוי תישלח בנפרד.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ו, 31 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.