לפני: | ||
כב' השופטת שרה מאירי-אב"ד נציג ציבור עובדים מר איתן פלד נציג ציבור מעסיקים מר יגאל סעדיה | ||
התובע: | יהושע סולניק ע"י ב"כ עו"ד שני-רבה ועו"ד ארז | |
- | ||
הנתבע: | תום אבטחה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד טייץ | |
פסק דין |
א. כללי
תום אבטחה בע"מ (הנתבעת), היא חברת אבטחה, בין השאר סיפקה שירותי אבטחה למוסדות חינוך בכפר חב"ד שבתחום אחריות המועצה המקומית עמק לוד (המועצה).
התובע עבד אצל הנתבעת כמפקח / מאבטח בפרויקט כפר חב"ד במועצה.
לאחר סיום יחסי עבודה בין התובע והנתבעת, הגיש התביעה דנן (4/12/2012) בה עתר לתשלום זכויות סוציאליות שלא שולמו לו בעת העסקתו, וכן פיצוי בגין הפרת ס' 24(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 ופיצוי בגין אי מסירת הודעה בדבר תנאי עבודה.
ביום 17/2/2013 הוגש כתב הגנה.
בין הצדדים התקיים הליך גילוי מסמכים (ראה החלטת כב' הש' אלקיים מיום 10/6/2013).
ביום 20/6/2013 התקיים דיון מוקדם ונקבעו סדרי הדין בתיק.
ביום 3/11/2013 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע ובהם תצהירו ותצהיר נועם חלף (חלף).
במקביל, הוגשה בקשת התובע להזמין לעדות את מר ציון חלה (חלה או הקב"ט).
בהתאם להחלטת ביה"ד (מיום 4/11/2013) ולאחר פניה של התובע אל חלה, הוגש גם תצהירו (19/11/2013).
ביום 5/1/2014 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת ובהם תצהיר תומר יעקב (תומר) ויוסף בן סימון (בן סימון).
ביום 16/3/2014 הגיש התובע בקשה למחיקה / הוצאה של נספחים ה' ו-ו' מתצהירו של תומר. נקבע כי הבקשה תדון בראשית הדיון, אך משלא נדונה לגופא, נתייחס לכך בפסק הדין להלן בהקשר הרלוונטי.
ביום 18/3/2014 התקיים דיון הוכחות במהלכו נחקרו על תצהיריהם חלה, חלף והתובע.
המשך הוכחות התקיים (כפי שנקבע) ביום 24/4/2014 ונחקרו על תצהיריהם תומר ובן סימון.
בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בע"פ.
לאחר שבחנו טענות הצדדים – מצאנו לקבל את התביעה חלקית כמפורט להלן.
1. תקופת העבודה
לטענת התובע, עבד אצל הנתבעת החל מ- 27/10/2011, ובפרויקט כפר חב"ד / המועצה עד ל- 1/2/2012; לאחר מועד זה, כשהנתבעת סיימה התקשרותה עם המועצה, המשיך לעמוד לרשות הנתבעת אך לא טען למועד סיום יחסי עבודה עם הנתבעת (מועד מסוים); בראיון עבודה סוכם עימו כי יתחיל לעבוד ב- 1/11/2011 אלא שלמחרת התבקש להתחיל עבודתו 4 ימים לפני המועד המוסכם, התובע הסכים, החל לעבוד וקיבל רכב וטלפון נייד; התובע שימש כמנהל אבטחת מתקנים וכמפקח מוסדות חינוך בכפר חב"ד- עבודתו כללה גיוס וראיון עובדים וקליטתם, הכשרת עובדים ודאגה לפרט, הסעות עובדים, ביצוע ביקורות, קיום קשר רציף עם קב"ט המועצה והשתתפות בפגישות עבודה במועצה ובמשטרה ("מפקח").
לטענת הנתבעת, התובע החל לעבוד ב- 1/11/2011 ועבד עד ליום 31/1/2012 ובסה"כ- 3 חודשים. תלושי השכר מציינים בשגגה תאריך תחילת עבודה 27/10/2011, מדובר בהזנה של קליטת טפסי העובד במערכת הנתבעת ואולם עבודתו בפועל החלה ביום 1/11 ולראיה, גם התובע לא צירף דוח נוכחות לפני כן (ס' 39 לתצהיר תומר).
לאחר שבחנו טענות הצדדים וראיותיהם הרינו קובעים כדלקמן:
אשר למועד תחילת העבודה: ע"פ ס' 1-2 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב-2002 (החוק), על המעביד לפרט תנאי עבודתו של העובד או למסור לו הסכם עבודה ובכלל זאת עליו לציין תאריך תחילת העבודה, זאת בתוך 30 ימים מראשית עבודתו. ע"פ ס' 5א לחוק - בכל עניין השנוי במחלוקת שחובה על המעסיק לכלול אותו במסגרת ההודעה (והעובד העיד / הצהיר לגביו), נטל ההוכחה עובר אל המעביד.
נספח ז' לתצהיר תומר הינו מסמך שנטען להיות "הודעה לעובד". בהודעה מצוין כי תחילת העסקתו 1/11/2011. דא עקא, שלא מצאנו לקבל הודעה זו כראיה רלוונטית, זאת משלא נסתרה טענת התובע כי לא נמסרה לו ההודעה כאמור וכי מעולם לא ראה אותה קודם להליך. כך למשל, בהעדר חתימתו עליה, כמו גם בשל העדר הלימה ביחס לנתונים נוספים שצוינו בהודעה לעומת אלו שנתבררו לפנינו (כפי שיורחב בהמשך).
בנסיבות, שוכנענו כי לא נמסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה בראשית העסקתו ולכל הפחות – לא נמסרה לו הודעה כדבעי.
משע"פ דין נטל ההוכחה הוא על הנתבעת ובהעדר ראיה משכנעת מטעמה, נדחית טענתה באשר למועד תחילת עבודתו כמפורט להלן:
בן סימון אישר בחקירתו כי הוא קלט את התובע לעבודה וסיכם עימו את תנאי העסקתו, אך לא זכר תאריך תחילת עבודה מדויק (עמ' 19). גם בתצהירו (אליו,באופן תמוה,לא צירף ההודעה, ס' 4) או בעדותו [(העיד כי הוא באופן אישי החתים את התובע על ההודעה (עמ' 19), ובהמשך: "ש. אני רוצה שתראה לי חתימה של התובע. ת. זה צילום. הוא הוקטן פה. אני לא יכול להראות, אבל בהחלט, הוא היה אצלי במשרד. ש. הוא אומר שלא ראה את זה מעולם. ת. בסדר, קצת מביך. את מציגה לי משהו שהוא מוקטן. אפשר לראות את זה. ש. הוא אומר שאמרת לו שלא צריך לחתום כי מדובר על אמון, כמו במשפחה. ת. ממש לא. הסברתי לו שהמשרה הזאתי היא משרת אמון..." (עמ' 20)]- אין כדי לשנות ממסקנתנו.
אדרבא- מועד תחילת העסקה המצוין בתלושי השכר, שהופקו על ידי הנתבעת ונמסרו לתובע הוא 27/10/2011.
לא שוכנענו מגרסת הנתבעת כי הנתונים הוקלדו בטעות (עמ' 28 לחקירת תומר), משלא נתמכה הטענה בראיה כלשהי, לא הוגש תצהיר "מקליד הנתונים שטעה" וכזה לא נשמע לפנינו, מה גם שתומר העיד כי חשבי השכר עורכים התלושים אך הוא עושה עליהם בקרה (עמ' 25).
כמו כן, בדוא"ל מיום 7/2/2012, לא שלל תומר את אפשרות עבודתו של התובע במהלך 10/2011 וציין: "4. בעניין אוקטובר- יש לבדוק כמה ימים עבדת בפועל ולבצע תשלום חלק יחסי" (נספח ב' לתצהיר התובע). כך גם לא ראינו בשלב זה או במועד מאוחר יותר – כי נטען לטעות בהקלדת נתונים, אלא לראשונה במסגרת הליך זה.
נדחית גם טענת הנתבעת כי משהתובע לא הציג דוחות עבודה בגין 10/2011 – הרי לא עבד בפועל. בראשית העסקתו עבד התובע בפועל כמפקח והרי גם לגרסת הנתבעת, בגין כך – לא בוצע רישום של שעות עבודה כך שאף לשיטתה אין הם בנמצא. ממילא, הן לעניין שעות עבודה כמו גם לעניין חובת מסירת הודעה לעובד כדבעי – נטל הראיה על הנתבעת. בל נשכח, שאף בדוחות העבודה שהמציאה הנתבעת בגין החודשים 11/2011, 12/2011 ו- 1/2012 צוין בכותרת: "תאריך תחילת עבודה: 27/10/11".
בנסיבות אלו – הרינו קובעים כי מועד תחילת עבודת התובע הינו כנטען על ידו, 27/10/2011.
אשר למועד סיום העבודה: מהראיות שבפנינו, וכפי שיורחב בהמשך, הנתבעת לא הורתה פוזיטיבית על פיטורי התובע או נתנה לו הודעה על מועד סיום העסקתו.
לאחר סיום הפרויקט, התובע השיב הציוד לנתבעת בהמשכים (רכב וסלולרי ב- 5/2/2012) (ואת הנשק, כלי אינהרנטי לביצוע עבודתו, בראשית פברואר – לשיטת הנתבעת, או בסוף פברואר, לגרסת התובע. ראה גם סיפא הדוא"ל שלו מיום 27/2/2012 שם ציין כי מכיוון שרואה עצמו כמפוטר, יחזיר בהקדם הנשק שברשותו).
כך או כך- לא נסתרה טענתו כי עמד לרשות הנתבעת גם לאחר תום ההתקשרות עם המועצה (1/2/2012) במהלך 2/2012.
מהראיות עולה כי הנתבעת לא שיבצה את התובע לעבודה כלשהי בתקופה כאמור ולא דרשה ממנו לבצע משימות כלשהן. התקיימו מגעים בנוגע לשיבוץ אפשרי וסירוב התובע לעבוד היה ביחס למשרות אלטרנטיביות.
בדוא"ל מיום 27/2/2012 ציין התובע במפורש כי רואה הוא עצמו כמפוטר (החל מ- 3/2012).
אין בפנינו התכתבות או ראיות בקשר לעבודתו לאחר מועד זה וכאמור התובע לא טען למועד סיום עבודה מסוים. לא היינו קובעים דבר לגבי מועד סיום עבודתו, אלא שמאחר והוא תובע זכויות סוציאליות גם בגין 2/2012 הרי שאנו נדרשים לכך.
בנסיבות, מצאנו לקבוע את מועד סיום יחסי העבודה – במועד התפטרותו(כאמור בדוא"ל)- 27/2/2012.
מכאן שתקופת העסקה הרלוונטית לענייננו: 27/10/2011 - 27/2/2012.
2. נסיבות סיום העסקת התובע, חובת השימוע ותמורת הודעה מוקדמת
טענות התובע- "כשהחל לבצע תפקידו" בנתבעת, הסתבר לו להפתעתו שבמקביל אליו מועסק מפקח נוסף מטעם הנתבעת (שלמה נס) / "במהלך סיור היכרות עם מאבטחים בעמדות ביום העבודה הראשון" (30/10/2011), המאבטחים סיפרו שיש בכפר / הפגישו אותו עם מפקח נוסף מטעם החברה – שלמה נס, שבכלל לא ידע שהוא אמור להגיע (ס' 13- 14 לתצהירו); נאמר לו שמדובר במצב זמני שישתנה כשיאויישו כל התקנים הדרושים והוא התבקש להקדיש מירב מאמציו לגיוס מאבטחים והשקיע בנושא שעות עבודה רבות; כן התבקש לאייש זמנית עמדות מאבטח בניגוד מוחלט לחוזה עימו בנוסף לעבודתו כמפקח. התובע נענה לדרישה בעיקר מסוף דצמבר ובמהלך ינואר. שלמה החל לעבוד כמפקח בטרם הגעתו ולא כדי לסייע לתובע (ס' 15). בפגישה עם תומר, בן סימון, שלמה והקב"ט, סוכם כי שלמה יישאר בכפר עד לכניסתו המלאה לתפקיד (ס' 16). בפגישה נחשף התובע להיקף הבעיות בפרויקט ולמערכת היחסים הקשה בין הקב"ט להנהלת החברה (ס' 17). בשלב זה המועד להשלמת תקני המאבטחים חלף והקב"ט סירב ליתן ארכה נוספת ללא אישור המשטרה ונקבעה פגישה נוספת במשטרה (ס' 19). בפגישה ניתנה ארכה נוספת (ס' 20) וכן הובהר לתומר כי תנאי לאישור התובע כמפקח מטעם החברה הוא שליחתו לקורס מאבטחי מוס"ח (ס' 21) ובנסיבות נשלח לקורס;
לפני יציאתו לקורס, ביקש ממנו בן סימון שכשישוב יתחיל לאייש עמדות כמאבטח, בנוסף לעבודתו כמפקח על מנת לצמצם נזקים (ס' 27). למרות שהבקשה היתה בניגוד להסכם נענה לה בגלל טובת החברה, משהוסכם כי מדובר בצעד מתחייב וזמני וכי יקבל תשלום שעות נוספות בגין שעות עבודתו בשני התפקידים (מאבטח ומפקח). את העבודה האדמינסטרטיבית כמפקח התבקש על ידי בן סימון לבצע תוך שהות בעמדה (ס' 29). התובע לא קיבל הודעה על שינוי תנאי עבודה (ס' 28);
אשר לתפקודו- כניסתו לתפקיד היתה חודשיים לאחר תחילת הפרויקט (9/2010) ועד אז הוחלפו 2 פקחים שלא הצליחו לגייס מאבטחים: בני ושלמה (ס' 22). הוא השקיע מאמצים רבים בניסיון לגייס עובדים (ס' 24) אך מועמדים פוטנציאליים נרתעו מקשיי התחבורה ואלו, שכן הגיעו לא אושרו על ידי הקב"ט. בסופו של דבר שלמה והתובע לא הצליחו לגייס עובדים חדשים;"זמן קצר" (ס' 20 לתביעה) אחרי כניסת התובע לתפקידו פרסמה המועצה מכרז חדש. התובע פנה לנתבעת כדי לדעת מה התוכניות לגביו ו"הובטח" לו כי יימצא לו תפקיד חדש כמפקח (ס' 48 לתצהירו). בסוף 1/2012 כבר היה ידוע על סיום ההתקשרות, התובע שב וביקש מידע לגבי תפקידו הבא בחברה ונענה כי עדיין לא ידוע מה תפקידו החדש וזה יימסר לו בהקדם. עד יום סיום הפרויקט לא שובץ לתפקיד חדש;
ב- 1/2/2012 התובע העביר את התפקיד למפקח מטעם החברה החדשה שזכתה במכרז, עוד באותו יום הוא התבקש להחזיר את הרכב והטלפון הסלולרי. לאחר העברת חפיפה, נסע לשיחה עם תומר "לגבי המשך עבודתי". תומר אמר לו כי לדעתו הוא מסוגל לנהל פרויקט קיים אך לא להקים פרויקט חדש. לא נטען דבר לגבי רשלנות והוא נשלח לשוחח עם בן סימון. למחרת נפגש עם בן סימון "שלא הציע לי כלל משרות כמפקח אלא רק תפקידים כסייר או שומר, שאינם הולמים את יכולתי ולהם סירבתי" (ס' 49-50). ב- 3/2/2012 שוחח עם תומר שוב בניסיון לברר מה הסטטוס בחברה, וביקש כי במידה ואין בחברה משרה מתאימה יקבל מכתב פיטורים ותומר השיב: "להוציא מכתב זה בדיוק שלוש דקות, אבל אתה עדיין איתנו" (ס' 51). ב- 5/2/2012 החזיר הרכב והטלפון והנשק עדיין נשאר אצלו (ס' 52), באותו יום פנה לתומר שוב, לא קיבל תשובות "מלבד אמירה שהוא רוצה לשבת בענייני עם דודי, אחד ממנהלי האזורים בחברה." גם המיילים לא נענו אלא רק דחיות והסברים שיעקב עסוק בטיפול במשכורות ושאינו בקו הבריאות;
ב- 28/2/2012 לאחר שבמהלך כל החודש עמד לרשות החברה וניסה לקבל שיבוץ חדש, קיבל מייל מתומר שהבהיר לו לראשונה בצורה מפורשת שאין לו כרגע תפקיד פיקוח בחברה שהוא יכול להציע לו (ס' 53), תומר העלה הצעה לצאת לחל"ת שבמהלכה ייבחנו אפשרויות עתידיות במסגרת מכרזים ושאם אינו מעוניין בכך, יוצא לו מכתב פיטורים. התובע דחה את הצעת החל"ת, גם לא הוצעה לו בפועל חלופה אחרת התואמת את חוזה העבודה. מכתב הפיטורים לא הגיע עד כה והתשלומים (כולל שכר 2/2011 שבו המתין לשיבוץ) לא שולמו עד היום (ס' 54-55).התובע שב ופנה בדבר המשך עבודתו ונענה שוב כי עליו להמתין לשיבוץ מחדש, לא שובץ וגם לא פוטר, הוא שב והבהיר כי עומד לרשות החברה; בפני התובע הוצג מצג שעבודתו אינה תלויה בגורל ההתקשרות עם המועצה;
פיטורי התובע היו משיקולים זרים שאינם קשורים בטיב עבודתו והיו בהתנהגות, משלא שובץ לתפקיד חלופי והנתבעת נתקה את הקשר עימו;
לתובע מעולם לא נערך שימוע , לא ניתנה הודעה מוקדמת על פיטורים ולא נמסר לו מכתב פיטורים.
לתובע נגרמה עוגמת נפש רבה משמצא עצמו ללא הצדקה מחוסר עבודה וללא יכולת להעלות טענותיו ולא הוצעה לו עבודה חילופית הולמת;
הנתבעת לא שילמה לו שכר בחודש פברואר במועד (ס' 6 לתביעה) או ינואר (ס' 10 לתביעה) והיא מלינה שכרו;
בהתאם לפסיקת ביה"ד זכאי לפיצוי בגין פיטוריו שלא כדין (6 משכורות). משגובה שכרו עמד על 5,000 ₪ זכאי לסך 30,000 ₪ כפיצוי בגין רכיב זה, כמו גם בגין סיום העסקתו שלא כדין תוך הפרת חוזה עבודתו;
ע"פ חוק הודעה מוקדמת זכאי ל- 4 ימי הודעה מוקדמת, לא קיבל הודעה מוקדמת בגין פיטוריו "כעולה מכך שכלל לא נמסרה לו הודעת פיטורים", וזכאי ל- 769 ₪ (4X 5000/26).
טענות הנתבעת- התובע התקבל לעבודה כמפקח, לאחר כשבועיים של עבודה הסתבר לתומר ולבן סימון כי כישורי התובע אינם מתאימים לביצוע תפקיד מפקח באתר, התובע לא גייס עובדים מתאימים, לא ביצע את המוטל עליו ותומר קיבל תלונה לגביו מהקב"ט, בנסיבות- נאלצה הנתבעת להעסיק מפקח נוסף באותו אתר, כולל עלויות רכב ופלאפון (ס' 17 -19 לתצהיר תומר);
הנתבעת הפסידה במכרז להמשך העבודה באתר בעקבות התנהלות התובע, התובע והעובדים עודכנו על כך, הוצעו לעובדים עבודות חלופיות באתרי הנתבעת וכך גם לתובע: בסמוך לסיום ההתקשרות, נוהל עם התובע מו"מ והובאו בפניו מס' חלופות ע"פ דין התואמות את יכולותיו וכישוריו, ואולם הוא טען שאינן מתאימות לו וסירב לקבלן; התובע רצה תפקיד "מפקח" וביקש מתומר לתת לו (אם אין לו להציעו תפקיד כזה), מכתב פיטורים; תומר אכן שקל לתת לו כזה מכיוון שהתובע רצה לקבל דמי אבטלה אולם בהמשך לייעוץ משפטי שקיבל ומשהובהר כי הדבר נוגד החוק – לא נתן לו המכתב (ס' 11 לתצהיר). התכתובות שצירף התובע מעידות על כך שרצה (תומר) שיישאר בחברה בתפקיד אחר והתובע מעיד כי הוא סירב להצעות לתפקידים אחרים, ההצעות שניתנו לו תאמו את תפקידו בפועל והתובע סירב. התובע הגיע לעבודה בחברת שמירה ואבטחה ולכן העבודות שיכולה היתה להציע לו הם בהתאם למכרזים בהם היא זוכה ולעבודות הפנויות באותו זמן (ס' 28 לתצהיר).
התובע לא עמד לרשות החברה, משסירב להצעות עבודה שהוצעו לו, הנתבעת לא פיטרה את התובע ולכן לא נמסר לו מכתב פיטורים, התובע הוא שהתפטר, משסירב להצעות הנתבעת להצעות עבודה חלופיות במסגרתה באותם תנאים. התובע התפטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, עזב את עבודתו בלי שנתן הודעה מוקדמת והפסיק להגיע לעבודתו; מוכחש הנזק הנטען;
הנתבעת לא היתה חייבת לערוך לו שימוע, שכן הוא עזב ללא הודעה מוקדמת; מה גם שמצד אחד טוען התובע כי ניהלו עימו שיחה ומצד שני טוען כי לא ערכו לו שימוע.
נטל הראיה הקבוע בחוק להוכחה כי לא שולמו לו זכויות סוציאליות מוטל על כתפי התובע;
הנתבעת המשיכה והעסיקה את התובע למרות התנהגותו הרשלנית וחסרת האחריות והתובע מנסה היום בכפיות טובה לקבל מהנתבעת כספים שלא מגיעים לו כלל ועיקר ללא בסיס משפטי או עובדתי; התובעת שילמה בגין הקורס של התובע כ- 5,000 ₪ ועצם העובדה שנשלח לקורס מעידה על כוונת הנתבעת להעסיקו לטווח ארוך;
לנתבעת אין שליטה על החלטת המועצה לצאת למכרז חדש, המועצה סיימה את ההתקשרות עם הנתבעת בסוף 1/2012 והתובע היה מעודכן בכך חודש מראש, מה גם שלתובע ולהתנהלותו היה חלק ניכר לסיבות לסיום ההתקשרות עם המועצה. התובע לא ביצע המטלות שהיו בתחום אחריותו ובפועל כשל בביצוע תפקידו ולכן הובא מפקח מגזרה אחרת אשר ביצע את הגיוסים והפיקוח הנדרש. כדי לתת לתובע הזדמנות להוכיח את עצמו, מתוך התחשבות בהשקעה הכלכלית שהנתבעת השקיעה בתובע. כל תנאיו שולמו לו במקביל לכך שהובא מפקח נוסף שהובא כדי לעשות את אותה עבודה אליה נשכר התובע מלכתחילה; העסקת 2 מפקחים אינה כלכלית וגרמה לה נזק רב אולם הנתבעת המשיכה להעסיק את התובע כדי לתת לו הזדמנות אשר בסופו של יום לא נוצרה עקב ההפסד במכרז.
כמו כן, התובע היה אמור לאייש עמדות השמירה באמצעות מאבטחים שאמור היה לגייס ואולם משלא עשה עבודתו ולא גייס מאבטחים, נאלץ לאייש מעת לעת עמדות עקב חוסר יכולתו להציב מאבטחים כנדרש ע"פ דרישות המועצה;
עד למועד העסקת התובע יחסי עבודה עם הקב"ט היו תקינים והחברה שקדה על גיוס מאבטחים עבור פרויקט שזכתה בו. לאור התנהלות התובע השתנו הדברים, הנתבעת הפסידה במכרז עקב חוסר תפקודו, התובע בהתנהגותו ובהיותו מייצג את הנתבעת אל מול המועצה גרם לנתבעת נזק בל ישוער בהתנהלותו והנתבעת שומרת לעצמה את הזכות להפרע מהתובע בגין נזקים אלו שיתגבשו;
מכתב מטעם הקב"ט מתאר את תפקודו של התובע. עקב כך נגרמו לנתבעת נזקים רבים אשר הובילו בסופו של יום לסיום ההתקשרות עם המועצה. בנוסף, בגין הליקויים, לא שילמה לה המועצה עד היום בגין חודשים דצמבר 2011 וינואר 2012, וכמו כן המועצה רוצה לקזז לנתבעת מעל 200,000 ₪ בגין נזקים אשר נגרמו לה בעקבות תפקודו הכושל. הנתבעת נמצאת בהליך משפטי מול המועצה , בגין מחדליו חולטה ערבות בסך 45,000 ₪ + נגרמו לה נזקים כספיים ותדמיתיים עקב סיום ההתקשרות עם האתר אשר אמורה היתה להיות 3 שנים וארכה רק 4 חודשים בשל התנהלותו הבלתי אחראית והבלתי מקצועית של התובע.
לאחר שבחנו טענות הצדדים – אנו קובעים כדלקמן:
התובע נקלט לעבודה כמפקח, שימש בתפקיד זה בראשית העסקתו ותנאי עבודתו של מפקח.
במהלך 11/2011 (חודש עבודתו הראשון)- החל לבצע גם תפקיד מאבטח, בין אם "בנוסף" לתפקידו כמפקח או "במקום" תפקידו כמפקח.
[לגרסת התובע, ביצע תפקיד זה "בנוסף": התובע טען כי שלמה נס היה המפקח שקדם לו, התובע העיד כי אייש גם עמדות שמירה ובזמן הזה שלמה היה עושה את הפיקוח (עמ' 13). ראה גם תצהירו ועדותו של חלה מהם עולה כי התובע שימש כמאבטח וגם כמפקח (עמ' 6); גם חלף הצהיר והעיד כי התובע היה מפקח שלו, עבד גם כמאבטח וגם כמפקח, מאשר כי היה מפקח "שני" (הוא שלמה נס) (עמ' 8)].
גרסת הנתבעת לא היתה עקבית: מחד גיסא- טענה כי התובע הועבר לתפקיד מאבטח וזאת משלא עמד בדרישות התפקיד ולא התאים לביצועו משלא גייס מאבטחים; תומר העיד כי העבירו את התובע לתפקיד סטטי של מאבטח (עמ' 32), עד ה- 15-20 זה היה שוקי, מה-20 לחודש זה היה שלמה נס או בני (עמ' 33) והצהיר כי במרבית תקופת עבודתו תומר היה מאבטח ואי אפשר למלא עבודת פיקוח כשמאיישים עמדת אבטחה, שלמה נס הוא שביצע את תפקידו כמפקח (ס' 22-23 לתצהיר תומר), בן סימון שהיה מנהלו הישיר של התובע הצהיר כי התובע הועבר לתפקיד סטטי (ס' 6) ומתוך רצון שלא לפגוע בתנאי העסקתו הוחלט להשאיר לו רכב וטלפון (ס' 10); מאידך גיסא- גם מפרוטוקול השימוע במשטרה עולה כי היה על הנתבעת להעסיק 3 מאבטחים [תומר הצהיר: "אנחנו נציב שלושה מפקחים לטובת גיוס מאבטחים" (נספח ה' לתצהיר הקב"ט) והעיד כי ביניהם גם התובע]; הנתבעת טענה כי התובע נאלץ לבצע את עבודת האבטחה כשם שעשו מפקחים אחרים שלא גייסו די מאבטחים כגון: שלמה נס, זאת בלי ששלל הדבר גם את היותם מפקחים (ראה למשל מכתבו של תומר מיום 7/2); נציין כי לא הוצגה בפנינו הודעה בכתב המעידה על שינוי תנאי עבודה והרי גם לעניין זה צריכה היתה הנתבעת ע"פ דין למסור לתובע הודעה (ס' 3 לחוק).
שלמה נס לא נשמע לפנינו, לא מטעם הנתבעת אך גם לא זומן מטעם התובע.
טענת הנתבעת, רק בסיכומיה, כי יש לראות בחלה "כעד מוטעה (צ"ל:"מוטה") שנתן עדות והפסיד בהליך אחר נגד הנתבעת" אינה נהירה, ממילא לא נטענה /הוכחה נפקות הטענה ולכן מצאנו לקבל עדותו (כאן ובהקשריה האחרים) – כמות שהיא.
כך או כך- שוכנענו כי התובע ביצע בפועל גם תפקיד "מאבטח" ולמעשה, ברוב תקופת עבודתו ביצע עבודת אבטחה, זאת בהבנה ובהסכמתו לכך.
כאמור, ההתקשרות של הנתבעת עם המועצה הסתיימה ביום 1/2/2012.
שוכנענו כי הפסקת ההתקשרות נבעה מחמת כשלים של הנתבעת וחוסר עמידתה בדרישות המכרז של המועצה.
גם שוכנענו כי נפל דופי בתפקודו של התובע כמפקח. התובע אישר בעדותו כי לא עמד במשימה של גיוס מאבטחים חדשים וכי זו היתה אחת הסיבות שהפסיקו לחברה את הפרויקט (עמ' 12, עמ' 15). ראה גם מכתב הקב"ט מיום 29/1/2012 בו הלין על כך שהתובע נטש את עמדת האבטחה ביום 27/1/2012 "בלא להמתין למפקח או למצא פיתרון אחר".
לטענת התובע, הוא ראה לראשונה את מכתב הקב"ט במסגרת ההליך, הנתבעת לא יידעה את התובע לגבי המזכר, לא טענה כי האירועים שקרו הם עילה להפסקת עבודה ולא זימנה אותו לשימוע בשל כך. עם זאת, התובע אישר התרחשות האירועים המתוארים ומצא לנכון להסביר הרקע לדברים (ס' 57-59 לתצהירו). כן טען כי התלונות מופנות כלפי שלמה נס וממילא- נתבקש ביה"ד להוציא נספח זה ונספח ו' מתיק ביה"ד (למען היעילות נפנה לטענות בהרחבה בבקשה גופא מיום 16/3/2014) .
הרינו דוחים הבקשה להוצאת הנספחים, משמצאנו רלוונטיות בהם להליך שבפנינו.
כך גם משהלכה למעשה שמענו טיעוני הצדדים לגופם לנספחים כאמור.
גם לאורם שוכנענו, כי לא רק בגין "תפקודו", פעלה המועצה לסיום ההתקשרות עם הנתבעת. ממילא לא מצאנו בהתנהלותו כדי סיבה עיקרית או מכוננת להפסקת ההתקשרות עם הנתבעת וזאת מהטעמים שלהלן:
הנתבעת זומנה לשיחת שימוע במשטרה קודם לסיום ההתקשרות עם המועצה.
בפרוטוקול השימוע עולה כי הנתבעת לא עמדה בדרישה לאייש כל תקני האבטחה (מכתב הקב"ט מיום 23/10/2011, נספח ג' לתצהירו וכן הזימון לשימוע במשטרת ישראל שנקבע ליום 2/11/2011). במועד זה עבד התובע בחברה ימים ספורים בלבד! מכאן נקל להסיק כי מדובר בבעיה ידועה, הקודמת לתפקודו של התובע (ראה תצהיר חלה).
כך עולה גם מסיכום פרוטוקול השימוע במשטרה, שם צוין בין היתר: " מ- 1/9 עד 24/11/11 נדרשתם להתארגן אך עד היום 2/11 החברה לא נערכה כמתבקש בהתאם לחוזה ולא נראה כי בזמן הקרוב יהיה שינוי מהותי". ק' אבטחה שפלה ציין: "במשך חודשיים לא הייתה כל התקדמות והדבר צריך להדליק נורה אדומה לכולנו. ממליץ להתקשר עם חברה אחרת".
כך עולה גם מההודעה בדבר הפסקת עבודה וביטול חוזה ההתקשרות (נספח ה' לכתב הגנה מיום 24/11/2011) שם צויין בין היתר: "ראוי לציין כי הפרות החוזה והמחדלים כאמור, לא פסקו וזאת על אף התראות חוזרות ונשנות בכתב ובעל פה שניתנו לכם על ידי נציגי המועצה" (ההדגשות שלנו).
גם לא נסתרה טענת התובע כי גם מפקחים קודמים כשלו בגיוס מאבטחים (ראה גם תצהיר חלה ועדותו, עמ' 6), ממילא רשאית היתה הנתבעת לפעול ביחס לתובע ככל שהיו לה טענות כלפי התנהלותו.
חלה הצהיר כי האירועים אינם זכורים לו במדויק אבל ככל הנראה מדובר "באירועים חד פעמיים" והעיד כי המכתב הוא מיום 29/1/2012, מדובר בתאריך שהוא לקראת תום ההתקשרות עם הנתבעת, בשלבים האחרונים (עמ' 5-6) ובחקירה חוזרת העיד כי גם המשטרה ביקשה לאור השימוע לסיים ההתקשרות (עמ' 7).
יוצא איפא- שאין לייחס אחריות ממשית לתובע בגין הפסקת ההתקשרות של הנתבעת עם המועצה (יוער כי קביעותינו אלו בהתאם לראיות שבפנינו ובשים לב לנטלי ההוכחה בסוגיות שבפנינו ואין בהן משום קביעה ביחס להליכים אזרחיים אחרים שאינם ידועים לנו אך אוזכרו כללית בהליך זה).
כתוצאה מהפסקת ההתקשרות הסתיימה עבודתו של התובע באתר כמפקח. לטענת הנתבעת- בנסיבות הוצעו לתובע תפקידים חלופיים שתאמו את הכשרתו ומסוגלותו לאור ניסיונו בנתבעת. מהראיות עולה כי הוצע לו לשמש כמאבטח/ סייר / שומר (בלי שהובהרה האבחנה בין תפקידים אלה). מהראיות עוד עולה כי התובע סירב לקבל תפקידים אלו ורצה בתפקיד של "מפקח" בלבד וככל שאין תפקיד כזה בנמצא- מבקש כי הנתבעת תפטר אותו ותמסור לו מכתב פיטורים.
כך למשל כפי שעלה מעדות התובע: "אם אומר לך שכן הציעו לך עבודה בתור שומר ומאבטח ואתה אמרת שהתקבלת בתור מפקח ואתה לא מסכים? ת. הציעו את זה באותו רעיון ולא שום מקום ספציפית ושנית כן לא שקלתי כי התכוונתי להיות מפקח, זו היתה העבודה שלשמה התקבלתי. ש. אז פסלת על הסף את הרעיון של להיות מאבטח? ת. נכון, חד וחלק" (עמ' 11).
ובהמשך: "העידו פה שאתה לפחות בחלק ניכר מהזמן היית מאבטח ותפקדת כמאבטח אז למה אתה פוסל על הסף רעיון של עבודה אחרת כמאבטח? ת. אז? אני לא באתי לנתבעת להיות מאבטח. הפרויקט שהיה באחריותי הייתי מוכן להתכופף ולהגיע גם לעמדה אבל להיכנס לפרויקט אחר להיות מאבטח לא התאים לי" (עמ' 12).
ובהמשך: "אתה אומר שאתה פוסל על הסף את העבודה שכן יש לכם לתת לי? ת. באותו רגע אפשר היה להיפרד. אני נתבקשתי ע"י מר תומר יעקב להיפגש עם שני אנשים, עם אחד נפגשתי, השני לא פגש אותי בכלל, התחמק. מבחינתי הנושא נשאר פתוח. ש. בית הדין: מתי החזרת את הנשק? ת. 3-4 ימים אחרי שראיתי שאין תגובה. ש. זה היה אחרי שפסלת את הרעיון של להיות מאבטח? ת. כן." (עמ' 12).
ועוד, התובע אישר כי במרבית הזמן בחודש ינואר, עד שעה 14, שימש כמאבטח באתר (עמ' 14), כשנשאל מדוע אם כך, סירב לקבל תפקיד של מאבטח, השיב- "כי לא לצורך כך גויסתי והיתה לי תקווה שאני אצא מזה" (עמ' 14).
וכן "מי הבטיח לך שימצא לך תפקיד חדש כמפקח? ת. מנהל הנתבעת. ש. ומר בן סימון הציע לך תפקידים? ת. הציע לי להיות סייר ולכן לא הסכמתי. ש. שומר לא הציע לך להיות? ת. לא. הציע לי להיות סייר בסיירת של פתח תקווה. ש. תפתח בבקשה סעיף 50 לתצהיר שלך, למה אתה כותב שכן הציע לך להיות שומר? ת. הציע לי להיות סייר" (עמ' 15).
גם בן סימון הצהיר כי תומר העביר לו הצעות עבודה חלופיות אותן הציע לתובע אשר סירב לכולן, בין ההצעות היו עבודות אבטחה בהוד השרון ובפ"ת וסוּפרים (ס' 10), הציע העבודות החלופיות כשבוע לפני סיום המכרז, התובע הבין שכשל בתפקידו והחליט שאינו רוצה להמשיך לעבוד בנתבעת; הגיע ב- 5/2/2012 והחזיר את הרכב והפלאפון (ס' 12) ובחקירתו העיד: "ש. אתה הצעת לו עבודת מפקח במקום אחר או רק כסייר? ת. הוא נכשל שם אז איך אציע לו במקום אחר? כאחמ"ש לכל היותר" (עמ' 25).
ויובהר, בכתב התביעה (ס' 22) צוין בהדגשה "נאמר לתובע מפורשות שהוא אינו מפוטר, והוא התבקש להתאזר בסבלנות".
גם לאחר תום הפרויקט, התובע החזיר את הציוד לנתבעת "בהמשכים" ולא נדרש להשיבו באחת ואף לשיטתו, מצב הדברים בינו ובין הנתבעת "נשאר פתוח" וכך מעדותו: "אתה החזרת את המפתחות ואת הרכב והטלפון נכון? ת. נכון. ש. ואז החזרת את כל הדברים לחברה, והלכת? ת. הכל נשאר פתוח. לא קיבלתי שום תשובות, לא קיבלתי הנחיה. אף אחד לא שלח אותי הביתה" (עמ' 11).
בדוא"ל מ- 5/2/2012 (ס' 3) ציין התובע – "עת הגיע הפרויקט לסיומו... שלחת אותי לפגישות עם בן סימון וכן עם דודי ע"מ למצוא משרה שתהלום את כישורי עד שימצא פרויקט הולם" תומר אמר לו כי אינו מוכשר דיו לעסוק בהקמת פרויקט חדש, "למרות שחלקתי על דבריך בשל הנסיבות הייתי מוכן לשקול את הדברים וסוכם כי לאחר שאשוחח עם השניים נשוב לפגישה נוספת מסכמת..."; מדוא"ל זה עולה כי גם בן סימון לא מצא אותו מוכשר "ליותר ממשרת סייר או שומר" וכך נאמר לו בפגישה עמו. התובע חתם את המכתב כך "לא נותר לי אלא לצפות להנחיות כב' באשר להמשך הדרך" (ההדגשות שלנו).
בדוא"ל תומר מ- 7/2/2012 ציין: "אגב, ישבתי עם דודי בעניין שילובך בהוד"ש- הנושא נשקל".
והנה- בדוא"ל התובע מ-27/2/2012, הודיע הוא לנתבעת כי בנסיבות הוא רואה עצמו כמפוטר.
בדוא"ל תומר מ- 28/2/2012 צויין: "1. כפי שכבר הובהר לך בשיחה האחרונה ביננו אצלי במשרד, מעבר לאופציות שהוצעו לך קיימת אפשרות שאין כרגע בחברה תפקיד ברמה של פיקוח. 2. העליתי בפניך אפשרות (אשר ההחלטה היא כמובן שלך), לצאת לחופשה לזמן נקוב על מנת לבחון אפשרויות עתידיות במסגרת מכרזים שאנו ניגשים אליהם בימים אלו..." (נספח ד' לתצהיר התובע).
(תשובת התובע מיום 1/3/2012- הוגשה חלקית ואין להבין ממנה דבר,להקשרנו).
מכאן שהנתבעת לא הודיעה לתובע כי הוא מפוטר וממילא, לא מסרה לו מכתב פיטורים. שוכנענו כי הנתבעת לא רצתה לפטר את הנתבעת ולו מן הטעם של הפסד עלות ההכשרה המקצועית. (ׁׁנזכיר – אף לא ניתן, לאור תקופת העבודה, לייחס לנתבעת "נסיון להתחמק" מחבות לענין פ"פ).
כך למשל כפי שעולה מעדות תומר: "ש. אתה רוצה לומר לי איך התובע התפטר? ת. בסיום הפרויקט לקראת סוף החודש כבר פנה בעל פה, שאל מה עתידו ומה בגורלו, אנו היינו חרדים גם להכשרה שעלותה היתה באזור ה- 4-5,000 ₪ והצענו לו חלופות בגזרות שונות, מדובר על הוד השרון ופתח תקווה. הוא הגיע למקומות האלה, בדק, התראיין, גישש, אצל יוסף פעם אחת, הגיע פעם לדודי בהוד השרון. ש. איך הוא התפטר... ת. באותם ימים ראשונים שבין סוף ינואר לתחילת פברואר מוצו כל האפשרויות שהיתה לחברה "הגדולה" שלנו להציע לו.. הצענו לו את הדברים שיכולנו וכמובן התפוקה, בלגלוג אפילו דחה כל אופציה, עניין אותו הרכב ושיהיה מפקח. החזיר את הרכב בתחילת החודש, וזה נאמר במייל שלי, החזיר ב- 3 או 4 לחודש ומשם דרכנו התפצלו. ש. הודיע לך שהוא מתפטר? ת. הודיע לי שלא מעוניין באף אחת מהחלופות שהצענו לו. ש. הצעת לו חלופה של עבודה כמפקח? ת. הצעתי לו מיני מפקח-סייר בכיר.. אחמ"ש, הוא רצה להמשיך לעשות משהו שלא הצליח בו ולאחר שהבין שמוצו דרכנו הוא התעקש על מכתב כל הזמן. ש. אני מפנה אותך לנספח ב' בתצהיר של התובע, יש שם מייל ששלחת לו ב- 7.2 ושם אתה אומר לו שאתה עדיין בודק עם דובי לגבי תפקיד. זה אחרי שהוא החזיר את הרכב. הנשק עדיין אצלו נכון? ת. ... לא זוכר אני מתנצל. יוסף היה אחראי. ש. זה יומיים אחרי שהתברר לך שלא הסכים לעשות שום עבודה מלבד מפקח? ת. הוא התקבל כמפקח. ש. ויוסף לא הציע לו עבודה כמפקח, אתה ידעת שהוא לא מוכן לעשות שום עבודה שהיא לא עבודה של מפקח ועדיין מפנה אותו לדודי, כדי לשקול עבודה כמה? ת. אני חשבתי שכן היה מוכן, עבד פיזית חודשיים שלושה כמאבטח, לשיטתי זה נכונות ורצון. הוא לא הלין על העסקתו כמאבטח. כמפקח לשיקולי לא היה מתאים. ש. ידעת ב- 5 לחודש שלא היה מוכן לתפקיד למה לא פיטרת אותו? ת. הכשרתי אותו במיטב כספי, הוא היה מאבטח חודשיים שלושה" (עמ' 34).
לא שוכנענו כי יש לראות בהתנהגות הנתבעת כפיטורים בהתנהגות. הלכה פסוקה היא כי מעשה הפיטורים צריך להיות ברור ואינו משתמע לשתי פנים, כך גם אין לקבל הצבת אולטימטום מצד עובד הרואה עצמו מפוטר בנסיבות מסוימות, שמטבען הן סובייקטיביות ולמיטב הבנתו שלו, וודאי לא בעיתוי הנבחר בעיניו (3/2012).
לא התרשמנו כי הנתבעת ניתקה קשר עם התובע, או כי מחמת שלא שיבצה אותו בתפקיד "מפקח" – המדובר בפיטורים בהתנהגות. התרשמנו דווקא כי הצדדים באו בדברים לגבי עבודות חלופיות עם סיום ההתקשרות (1/2/2012). אכן כטענת התובע, לא ניתן "למשוך" עובד / זמן, ואולם בעניינו, חלף כחודש מאז תום הפרויקט ועד להודעת ההתפטרות (דוא"ל מיום 27/2/2012). בנוסף, במהלך חודש זה התקיימו מגעים בין הצדדים, למציאת שיבוץ אחר. לא נהיר מדוע וכיצד בחר התובע בעיתוי שבחר, כדי לראות עצמו "כמפוטר החל מתחילת חודש מרץ" (דוא"ל מיום 27/2/2012).
לאור כל האמור – שוכנענו כי יחסי העבודה הסתיימו ביוזמת התובע ועל סמך הודעתו, עקב סירובו לקבל התפקידים שהוצעו לו, סירוב שבנסיבות העניין לא סביר לטעמנו. הנתבעת היא חברת אבטחה, התובע נקלט לעבודתו כמפקח והוא גם שימש בתפקיד זה. הנתבעת לא היתה שבעת רצון מתפקודו (ככזה) והיא לא רצתה להמשיך להעסיקו בתפקיד זה, לטענתה שלא נסתרה, גם לא היה לה תפקיד כזה להציע לו. כך, חלק ניכר מתקופת עבודתו ובמיוחד בסמוך לפני סיום עבודתו – התובע שימש בפועל גם כמאבטח. הנתבעת הציעה לו לשמש בתפקיד זה. בנסיבות אלה, הצעות העבודה החלופיות שהוצעו לו היו רלוונטיות וסבירות.
יתרה מכך – אף לו קבענו, כי התובע ביצע תפקיד "מפקח" בנוסף ובמקביל לתפקיד "מאבטח" (ולא במקום), כך שעם ביטול חלק "המפקח" (בין אם מטעמים ענייניים או לאו, בין אם נשמרו תנאי עבודתו או לאו)- תתכן לכאורה פגיעה בתנאי העסקתו – הרי שעדיין אין בכך כדי לזכותו בסעדים המבוקשים על ידו (פיצוי בגין העדר שימוע / תמורת הודעה מוקדמת) וזאת מהטעמים להלן:
הלכה פסוקה היא כי מצב של פגיעה מוחשית בתנאי עבודה, בהתקיים התנאים הקבועים בדין, התפטרות בדין מפוטר מזכה רק בפיצויי פיטורים (ובענייננו, אין תביעה לכך, ממילא התובע עבד אצל הנתבעת חודשים בודדים בלבד ואינו זכאי) ולהבדיל מהודעה מוקדמת, חובת שימוע.
מה גם שיש לדחות התביעה לפיצוי בגין העדר שימוע / מתן הודעה מוקדמת לגופא:
תכלית השימוע היא ליתן לעובד זכות טיעון בכל עניין שיש בו כדי להשפיע מהותית על תנאי עבודתו, בטרם קבלת החלטה מסוג זה. הבחינה לעצם קיומו היא מהותית ולא טכנית.
בענייננו, התובע ידע גם ידע כי הנתבעת עתידה לסיים התקשרותה עם המועצה והוא פנה אל הנתבעת לברר מה איתו. הלכה למעשה, בין התובע לנתבעת, התקיימו "מגעים" בדבר המשך העסקתו. שוכנענו כי התובע ידע שאין משרת מפקח להציע לו, הנתבעת הציעה לתובע תפקידים אחרים והתובע סירב לתפקידים שהוצעו לו, סירב לחל"ת שהוצע לו, הלך לראיון לתפקיד עד שבסופו של דבר, התובע הוא שהודיע על סיום עבודתו (27/2/2012). התובע גם אישר כי לא מילא את תפקידו כמפקח כדבעי ולכן, תמוהה ציפייתו כי יציעו לו תפקיד זה; טענתו כי הובטח לו תפקיד מפקח- לא הוכחה. הנתבעת קיבלה את התייחסותו של התובע למצב הדברים ולא קיבלה החלטה כלשהי בנוגע להמשך העסקתו, לרבות פיטוריו. מכאן שהתקיימו שיחות /תכתובות רבות עם התובע לגבי מצב הדברים, הוא לא "נשאר באוויר", לא ברור מה היה בשימוע "רשמי", ככל שהיה מתקיים, כדי לשנות את מצב הדברים, התובע נחקר בעניין זה ולא סיפק הסבר המניח את הדעת והתרשמנו מכך כי מדובר בטענה תיאורטית בלבד. ודאי כך, כשהתנהלות הנתבעת במכלול הנסיבות שתוארו – סבירה ובתום לב.
לאור כל זאת – התובע הוא שהתפטר מעבודתו ובנסיבות כמפורט- לא שוכנענו כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, או למתן הודעה מוקדמת והתביעה נדחית ברכיבים אלו.
כן נדחים תחשיביו לגופא משלא הובהרו, נטענו סתמית ולא הוכחו, כך במיוחד ביחס לגובה הסעד המבוקש והמוגזם, במיוחד בשים לב לתקופת ההעסקה ונסיבות סיום ההעסקה.
3. הפרשי שכר בגין חוזה עבודה
לטענת התובע, הנתבעת לא מסרה לו הודעה המפרטת את תנאי עבודתו, התובע עבד ע"פ חוזה שסוכם בע"פ עם תומר (הבעלים והמנכ"ל), בהסכם נקבע כי התובע ישתכר 5,000 ₪ לחודש בתוספת רכב וטלפון נייד, הוסבר לו כי מצבת העובדים לוקה בחסר ויש להשלימה, אך מכיוון שכעת מדובר בפרויקט עם מס' מאבטחים קטן הרי שהוא לא יוכל לשלם שכר גבוה יותר כעת, סוכם כי שכרו יעלה במידה ויצליח להגדיל את נפח העבודה באזור, לא סוכם דבר לגבי שעות נוספות, היה ברור שהוא עובד במשרה מלאה; עם קבלת שכרו הראשון (11/2011) גילה להפתעתו ששולם לו שכר בסך 4,000 ₪ בלבד (בניגוד למוסכם עימו ונמוך משכר מינימום). בנוסף, לא שולם לו שכר בגין חודש 10/2011. פניות התובע לתומר נענו בהבטחות חוזרות שהנושא יוסדר, אך בדצמבר עמד שוב שכרו על 4,000 ₪, ורק בינואר שולם לו שכר בסך 4,800 ₪; השכר בסך 4,000 ₪ ששולם עבור נובמבר ודצמבר, נמוך משכר מינימום; שכר מינימום בענף השמירה עומד על סך 4,202.5 ₪. בכך הפרה הנתבעת את חוק שכר מינימום; התובע עותר בגין החודשים 11/2011- 1/2012- להפרשי שכר בסך 2,200 ₪; שכר עבור ימי עבודה בחודש 10/2011 שכלל לא שולם – להפרשים בסך 769 ₪; שכר חודש פברואר כלל לא שולם (למרות שלא פוטר ועמד לרשות הנתבעת במהלך כל החודש) – עבור חודש זה זכאי ל- 5,000 ₪; סך הכל זכאי להפרשי שכר בסך 7,969 ₪, בתוספת פיצויי הלנת שכר.
לטענת הנתבעת, סוכם עם התובע על סך 4000 ₪ ברוטו + רכב +פלאפון, זאת למשרת פיקוח, בשכר גלובלי עבור אחוזי משרה של פחות מ- 50%, התובע גם מעולם לא עבד בפועל בהיקף משרה 100%, התובע קיבל את שכרו ותלושי שכרו מדי חודש ולא הלין, מכיוון שהשכר ששולם לו, תאם את הסיכום; הסיבה לכך ששכרו בחודש ינואר היה גבוה משכרו בחודשיים הקודמים נבע מכך שביצע תוספת פעילות ולכן תוגמל; בנוסף שולמו לו 300 ₪ עבור החזר הוצאות בהתאם לטענתו, בעוד התברר כי אינו זכאי להחזר זה. צורף לתצהיר תומר חוזה ההתקשרות של המועצה והקב"ט וע"פ ס' 2.11 בפרק "מפקח" נקבע כי הקבלן (קרי: הנתבעת) - ימנה מפקח חמוש במשרה מלאה לכל 50 עובדים באתר ובחלקיות משרה יחסית בהתאם למס' העובדים. באתר בו עבד התובע היו 18 מאבטחים ובהתאם, היתה חלקיות משרתו של התובע 36% משרה. שכרו של התובע עלה בעשרות אחוזים על שכר מינימום יחסית לאחוזי משרתו ואין כל ספק כי לא קופח. מוכחש כי שכרו היה מתחת לשכר המינימום, מכיוון שהשכר ששולם לו עלה בעשרות אחוזים לעומת היקף משרתו הנמוך; לו היו משלמים לתובע שכר שעתי של מאבטח הרי שהיה התובע חב לנתבעת סכומים רבים. התובע החל לעבוד בפועל ב- 11.12. ולכן לא מגיע לו שכר בגין חודש אוקטובר, במהלכו לא עבד; התובע לא הועסק במהלך חודש 2/2012 ולכן אינו זכאי לשכר; ביום 5/2/2012 הוחזרו לנתבעת הרכב השכור שעמד לרשותו, מכשיר טלפון וכרטיס תדלוק ששימשו את התובע.
לאחר שבחנו טענות הצדדים הרינו קובעים כדלקמן:
התובע לא הציג ראיה כלשהי בדבר השכר שסוכם עמו וטען כללית לשכר 5,000 ₪, התובע נחקר בעניין והעיד כי מעולם לא קיבל הודעה לעובד (נספח ז') ולא ראה אותה (עמ' 14). עם זאת, העיד כי לא קיבל דף אחר שבו כתוב 5,000 ₪, מעיד כי כך נמסר לו בשיחת הטלפון עמו שקדמה לראיון ושאם היה מוצע לו 4,000 ₪, בכלל לא היה מגיע לראיון ולא היה עושה העבודה הזו (עמ' 14).
ככלל, הטוען להבטחה / סיכום דברים – נטל הראיה עליו.
כך גם לגבי מי שבא להוציא מידי חברו.
עם זאת, סעיף 5א לחוק הודעה לעובד קובע כי משקיימת מחלוקת בין הצדדים בעניין המחויב על פי החוק, ובכלל זאת לעניין גובה השכר שסוכם – הרי חובת ההוכחה היא על המעסיק. המדובר בהוראה ספציפית הרלוונטית לענייננו.
לאורם של כללים אלו ובבחינת הראיות שהובאו בפנינו- סבורים אנו כי בנסיבות העניין יש לקבוע כי שכר התובע הוא כנטען על ידו, 5,000 ₪, וזאת מהטעמים שלהלן:
מדובר בתקופה קצרה, בפנינו 3 תלושי שכר בלבד, השכר ששולם בשני התלושים הראשונים שונה מזה ששולם בתלוש השלישי ובנסיבות – ספק עד כמה יש ללמוד מהם על סיכום הדברים עם התובע, או על כך כי התובע ידע כי שכרו 4,000 ₪, מה גם שלא נהיר לגופא, מדוע דווקא בגין 1/2012 שולם שכר 4,800 ₪.
טענת הנתבעת כי שולם החזר נסיעות בסך 300₪ (דוא"ל תומר מיום 7/2/2012), אין בה להסביר הסכום לאור הפער, כך במיוחד בשים לב לכך כי קיימת שורה נפרדת בתלוש בגין "החזר הוצאות" בסך 300₪, שמא מדובר בתשלום הפרשים בגין החודשים הקודמים כטענת התובע? גם הטענה על "תגמול" שהגיע לו – אינה נהירה.
גם לגבי הסכום ששולם כהפרשי שכר בחודש זה (120 ₪) – אין בפנינו הסבר המניח את הדעת, תומר נחקר והעיד: "אני לא רוצה להגיד סתם תשובות, אני לא זוכר פשוט. זה תלוש לפני שנתיים ואנו מעסיקים מאות עובדים. לא יודע להתייחס לשורה ש. השורה נושאת סכום שזהה לסכום שהתובע אמר שהיית חייב לו ושילמת לו אותו? ת. לא יכול לאשר / להכחיש" (עמ' 27).
טענות הנתבעת לעיל סותרות אחת את רעותה, תומר הצהיר (ס' 40) כי מדובר בשאלה שהפנה אליו התובע 3 חודשים לאחר קבלתו לעבודה, ולאחר שבדק את כלל המסמכים הרי שמצא ששכר התובע 4000 ₪ ולא כפי שכתב במייל, יש להבין זאת על רקע היותו מנהל חברה בה מועסקים מאות עובדים, אין לו היכולת לזכור תנאי שכרו של כל עובד ועובד. דא עקא, כשנחקר בנושא העיד שבאותה תקופה היו לו בסה"כ 4-5 מפקחים, אישר כי כתב לתובע במייל כי סוכם עימו על שכר 4,500 ₪ ומסביר כי זו טעות, מכיוון שיש לו הרבה עובדים "כשקיבלת את המייל של שוקי שמתלונן על זה שלא קיבל את השכר שמגיע לו, למה לא הפנית אותו להודעה לעובד? ת. המייל נכתב ב- 15:00 עניתי לו אחרי שעתיים, הוא העלה מספר טענות ובפרק הזמן שעניתי לו אלו התשובות שהיו לי" ובהמשך: "מה שעניתי לו עניתי בהסתייגות והדברים צריכים להיבדק, שעתיים זה לא זמן מספיק לבדוק הטענות" (עמ' 28). טענה זו נדחית ואין לו להלין אלא על עצמו.
נוכח הממצאים הראייתיים (או העדרם) ובשים לב לנטלי ההוכחה – אנו מקבלים את טענת התובע, לפיה השכר המוסכם ברוטו הוא בסך 5,000 ₪.
סבורים אנו כי גם ביחס להיקף המשרה של התובע, הרי שע"פ ס' 5א לחוק הודעה לעובד, נטל ההוכחה רובץ על הנתבעת.
בנסיבות העניין, לא מצאנו לקבל טענת הנתבעת כי היקף משרתו 36% וזאת מהטעמים שלהלן:
כך למשל – כפי שעולה מעדותו של תומר (כשנשאל מדוע אין שעות בגין חלקו הראשון של נובמבר והשיב): עד ה-20 לחודש זה די מסתדר, הוא עבד כמפקח, לא היה סטטי בעמדה, פחות או יותר באמצע החודש ... הוא עבר לעמדה סטטית. ש. איפה דוח השעות של הימים שבהם עבד כמפקח אם כך? ת. מפקחים אצלנו בחברה על אותם 4-5 וגם בחברות אחרות אין להם דוח שעות, מדובר במשרת אמון. מפקח מקבל משכורת גלובאלית ומה שנקרא יוצא לקרב. ש. ואם עושה שעות נוספות? ת. אם עושה בפועל הוא מקבל גם שעות על האבטחה הסטטית שלו. ש. אם מפקח שאתה לא רושם בשום מקום את השעות שלו כמו שאתה אמור לעשות, עשה שעות נוספות איך אתה אמור לדעת את זה? ת. מפקח יודע בדיוק לאן הוא נכנס, יש מפקחים שמקבלים 14 אלף בחודש עם רכב שברולט קרוז, ויש מפקחים שאחראים על 12-14 עובדים, זה קיים אצלי היום אז המפקח שם מקבל פחות או יותר את השכר הזה. ש. שאלתי על שעות נוספות, מפקח סיכם איתך שעובד משרה מלאה, ועבד זאת פלוס 30 שעות, איך אתה יודע שמגיע לו שעות נוספות? ת. מלכתחילה המשרה שהוגדרה לו לא הצריכה שעות נוספות, היא היתה חלקית ביותר. אם היה אומר שמדובר בסך הכל ב- 30-40 שעות הנה בבקשה שעות שבצעתי אנא השלם אותם. לא זה קרה ולא זה קרה. הוגדר לו מלכתחילה שמדובר על היקף המשרה הזה.
חסר ראייתי זה על אודות כל שעות עבודתו (בדוחות העבודה או בראיה אחרת כלשהי), מהם היה ניתן ללמוד על שעות עבודתו / היקף משרתו בפועל- יש להעמיד לחובת הנתבעת.
ויובהר, טענת "העדר פיקוח" של הנתבעת ביחס לתובע נטענה סתמית, לא נטען אף לא בשפה רפה, כי לא ניתן היה לפקח על שעות עבודתו וודאי לא הוכח כך; גם בסיכומי הנתבעת נטען כללית כי "מפקח מוגדר בכל חברות האבטחה כמשרת אמון", בלי שהוכח כאמור ולא הובאה דוגמא אחת, לרבות לא הופנינו להסכם קיבוצי/צו הרחבה/ראיה כלשהי המלמדת כך. ונזכיר (הגם שלא נטען), כי בהתאם לס' 4(4) לתוספת שבחוק הגנת השכר, חובה לציין במפורש בתלוש השכר אם העובד נמנה על העובדים כאמור בס' 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה. ציון כאמור לא ראינו – על כל המשמעויות הנובעות מכך. מה גם שהנתבעת טענה בערבוביה ל"משרת אמון" או "העדר פיקוח", ממילא לא ברור מה ייחוד יש בתפקידו שלא ניתן לפקח על שעות עבודתו. כך למשל אם הנתבעת נתנה לו מכשיר סלולרי וכך במיוחד- אם בדיעבד נטען על ידה למשרה בהיקף מסוים (36%) והרי כיצד נטען כך בהעדר רישום/פיקוח?
הבחינה צריך שתעשה ע"פ מצב הדברים ששרר או שצריך היה לשרור הלכה למעשה ע"פ דיני העבודה והביטחון הסוציאלי וביחס לתובע. אין עסקינן בתביעה תיאורטית /עקרונית ביחס לזכויות העובדים של הנתבעת בפרויקט. כך בפרט משאין בהכרח רלוונטיות לחלקיות המשרה ע"פ מס' העובדים (ס' 2.12 לנספח ג' לכתב ההגנה או 2.11 נספח ג' לתצהיר תומר), וזאת משעה שבחלק ניכר מתקופת העסקתו הועסק גם כמאבטח, ובהקשר זה לא צוין דבר בסעיפים האמורים. כך גם משנטען ומשלא הוכיחה הנתבעת את מס' העובדים/מאבטחים שהועסקו בפועל.
למעלה מן הצורך יש להזכיר את תצהירו של חלה (לרבות נספח ב' לתצהירו) לפיו ע"פ מסמך הצעת המחיר הרלוונטי הנתבעת מחוייבת להעסיק סייר/מפקח במשרה מלאה בין השעות 7:15-16:15 ועדותו לפיה – גם אם בפועל יש פחות מאבטחים מדרישות המכרז (10לעומת 50),עדיין נדרש אותו אחוז משרה (עמ' 5).
ז. קשה אף "להניח" שהנתבעת הציעה למשרה של 36% - שכר של 4,000-4,500 ₪.
לאור כל זאת – נדחית טענת הנתבעת כי התובע עבד במשרה בהיקף 36%.
בנסיבות לעיל- בהעדר נתונים על אודות שעות העבודה שביצע בפועל גם כמפקח ומשבדוחות העבודה שהמציאה הנתבעת עבד התובע מדי חודש היקף שעות שונה ואחר- הרי שלא ניתן לקבוע היקף משרתו של התובע הלכה למעשה וכך עומדת גרסת התובע (100%) למול גרסת הנתבעת (36%).
בשים לב לנטלי ההוכחה ומסקנותינו כמפורט לעיל וכן, משהנתבעת לא הציגה תחשיב אלטרנטיבי, מתקבלים תחשיבי התובע, כך שהוא זכאי להפרשי השכר כנטען על ידו בגין החודשים 11/2011- 1/2012 בסך 2,200 ₪ ובגין ימי העבודה בחודש 10/2011 שלא שולם שכר בגינם בסך 769 ₪.
אשר לשכר 2/2011- לטענת התובע לא שולם שכרו למרות שעמד לרשות הנתבעת ולכן עתר ל-5,000 ₪. טענה כאמור לא נסתרה לרבות בתכתובות הצדדים. התובע אומנם סירב להשתבץ בתפקידים מסוימים ואולם, לא ראינו כי נדרש לביצוע משימות כלשהן וסירב להן, בתקופה כאמור התנהלו מגעים בין הצדדים בדבר מציאת עבודה חלופית והסירוב היה ביחס לתפקידים פוטנציאליים. בנסיבות, קובעים אנו כי התובע עמד לרשות הנתבעת במהלך 2/2011 (עד 27/2/2012, מועד התפטרותו) ולכן זכאי לשכרו, לתקופה זו (27/30 x 5,000 ₪).
לא מצאנו בנסיבות העניין לפסוק פיצויי הלנה שכר.
למען הסדר הטוב יוער – כי נדחות טענות התובע ביחס לשכר מינימום בענף, משנטען לכך סתמית, וממילא אין בכך כדי לשנות מסקנו לעיל.
על הנתבעת לשלם לתובע ברכיב זה הסכומים שנקבעו לעיל.
4. שעות נוספות
לטענת התובע, ע"פ צו הרחבה בענף השמירה , שבוע עבודה הוא בן 5 ימים וכולל עד 43 שעות שבועיות. בחודשים נובמבר- דצמבר 2011: עבד ע"פ מתכונת שעות קבועה, 6 ימים בשבוע, 9.5 שעות ביום חול (7:00- 16:30) ו- 5 שעות ביום שישי. ביצע 38.7 שעות נוספות בימי חול בערך 125% ו- 43 שעות נוספות בימי ו' בערך 150%. ע"פ חוזה עבודה בע"פ שכרו 5,000 ₪ ומכאן ששכרו השעתי- 26.88 ₪ (5,000/186) ולכן זכאי ל- 1,300.4 ₪ בגין שעות נוספות בימי חול + 1,733.87 ₪ בגין שעות נוספות בימי ו' ובסה"כ- 3,034.27 ₪. בחודש ינואר 2012: אייש ברוב החודש עמדות כמאבטח ושעות העבודה מתועדות ברישומי המועצה. חישוב השעות מסתמך על דו"ח זה בתוספת שעות נוספות שביצע בעיקר במסגרת הסעת עובדים אל מקום העבודה וחזרה לביתם ופרויקטים מחוץ לכפר חב"ד. בתקופה 29/12/2011- 31/1/2012 ביצע ע"פ דיווחי המועצה 47.59 שעות נוספות: 30.75 שעות בערך 125% ו- 16.84 בערך 150% עבורן זכאי ל- 1,712.3 ₪. בנוסף- ב- 11/2012 ביצע שעות נוספות שלא דווחו למועצה במסגרת הסעות עובדים ועוד "לכל הפחות 10 שעות נוספות" בגינן זכאי לסך 336 ₪ (ערך 125%) ובסה"כ 2,048.3 ₪. בפועל ביצע התובע ככלל ובחודש ינואר בפרט מספר גדול ביותר של שעות וספות אשר לא חושבו בהעדר רישומים בידי התובע, למשל ע"פ דיווחי המועצה בוצעו 47.6 שעות נוספות (30.75 ש' בערך 125% ו- 16.84 בערך 150%, "כ- 10 שעות נוספות" לפחות אינן מופיעות, שכן בוצעו במסגרת הסעות עובדים ופרויקטים של אבטחה מחוץ לכפר חב"ד). סה"כ זכאי עבור שעות נוספות בשלושת חודשי עבודתו לסך 5,082.6 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר.
לטענת הנתבעת, התובע לא עבד שעות נוספות מעל למשרה מלאה, אלא במשרה חלקית באחוזי משרה משתנים ובהיקף משרה משתנה ולכן לא מגיע לו שעות נוספות, כך גם ע"פ ס' 2 למכתב תומר "סוכם עם מרשך שכר של 4,000 ₪ ברוטו+רכב+טלפון, וזאת למשרת פיקוח בשכר גלובלי עבור למטה מחצי משרה". ע"פ תנאי המכרז בין הנתבעת למועצה, המפקח יעבוד במשרה מלאה על כל 50 עובדים שיועסקו על ידו (ס' 2.12), בפרויקט בו הועסק הועסקו 18 מאבטחים. מכאן שעבד באופן יחסי 36% משרה. שכר של 4,000 ₪ ברוטו בגין 36% משרה הוא הרבה מעבר משכר המינימום ולא מגיע לו תשלום בגין שעות נוספות. בנוסף, שעות הפעילות במוסדות החינוך הן עד השעה 14:00. על ביה"ד לקחת זאת בחשבון בבחינת טענות התובע על שעות עבודה ארוכות במיוחד, שאינן אפשריות במסגרת מוסד חינוך.
לאחר שבחנו טענות הצדדים הרינו קובעים כדלקמן:
ס' 26ב לחוק הגנת השכר קובע:
"26ב. (א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; בסעיף זה –
"גמול שעות נוספות", "גמול עבודה במנוחה שבועית" – כמשמעותם בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951;
"פנקס שעות עבודה" – פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או פנקס לפי סעיף 31 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעביד כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות.
(ג) בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעביד שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף 24, לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בניגוד להוראות סעיף 5, ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לו כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא אם כן הוכיח המעביד אחרת".
(להלן: תיקון 24).
הנתבעת הציגה בפנינו דוחות עבודה של התובע בגין החודשים 11/2011, 12/2011 ו- 1/2012 (אין בפנינו דוחות עבודה בגין 2/2012 ולימי עבודה 10/2011, אך קבענו לעיל כי גם אם לא ביצע עבודה בפועל הרי שעמד לרשות המעביד והתקיימו יחסי עבודה).
מדוחות אלו עולה כי עבד פחות מ- 186 שעות חודשיות, אך גם לגרסת הנתבעת, שעות שביצע כמפקח לא נכללו בדוחות אלו, אין לדעת מתי בדיוק "הועבר" לתפקיד מאבטח או שמא ביצע תפקיד זה במקביל וכך או כך – אין פירוט בדבר שעות עבודתו כמפקח.
שעות נוספות יחושבו ע"פ חוק שעות עבודה ומנוחה פר יום עבודה ולא ע"פ היקף השעות החודשיות. כן יחושבו ע"פ עיתויין: ביצוען ביום או בלילה, כך בלי כל קשר להיקף שעות עבודתו החודשיות (186 ש' או למטה מכך).
אין כל נפקות לטענת הנתבעת כי סוכם עימו על שכר גלובאלי (ס' 23-24 לתצהיר תומר) או הובטח לו כי ישולמו לו שעות נוספות אם לאו – הזכות לשעות נוספות נובעת מן הדין ולא מסיכום דברים כזה או אחר. כך במיוחד לאור תיקון 24. בניגוד לטענת הנתבעת, משתבע בכתב התביעה שעות נוספות – נדון בסוגיה זו ואין מדובר בהרחבת חזית.
שוכנענו כי התובע ביצע בפועל עבודה בשעות נוספות ביום וגם בלילה (חלה הצהיר כי בשלב מוקדם לאחר כניסת התובע לתפקידו הוא החל לאייש עמדות אבטחה הן במשמרות לילה והן בבוקר במשך שעות ארוכות (ס' 23), תומר אישר כי התובע עבד גם בלילה "שני מקרים", (עמ' 33).
כן שוכנענו כי ביצע עבודה גם בפנימיה ולא נסתר כי בעבודה בפנימיה העבודה היא גם בלילה. חלה הצהיר כי בחלק ממוסדות החינוך נדרשה אבטחה עד לשעה 14:00/16:00 ובפנימיות אף נדרשת אבטחה במשך 24 שעות ביממה והעיד כי לכל בי"ס יש השעות שלו, חלק מבתי הספר מסיימים באזור 14, חלקם 16:15 וחלק פנימיות, 24 שעות (עמ' 7) ובחקירה חוזרת נשאל באיזה מוסד ראה את התובע כמאבטח ומשיב כי היו מס' מוסדות, "הבוכרים 24 שעות ביממה ובית ספר ניר צבי עד שעה 14:30" (עמ' 8) ; בן סימון העיד כי היתה פנימיה אחת "מתוך "איקס"", ושוב כשנשאל אם לא היו מאבטחים פנימיות השיב: "נכון. היינו 2 חברות..." (עמ' 21). כאשר נשאל ספציפית לגבי עבודת התובע בבוכרים הוא משיב: "כמו שאמרתי, היתה פנימיה אחת..."(21).
כך עולה גם מדוחות העבודה שהציגה הנתבעת ל- 12/2011 ( 4 ש' בערך 125% ו- 2.09 ש' בערך 150%) ו- 1/2012 (20.75 ש' בערך 125% ו- 9.5 ש' בערך 150%).
בתלושי השכר – לא רואים כי שולמה לתובע התמורה בגין השעות שצוינו בדוחות הנוכחות שהציגה הנתבעת (להלן: שעות שצוינו בדוחות עבודה שהציגה הנתבעת ולא שולמו).
בנוסף, טוען התובע, כי בדוחות אלו לא נכללו שעות עבודה שביצע בין השאר במסגרת הסעות עובדים, בשל פרויקטים שביצע מחוץ לכפר חב"ד ועוד.
דא עקא, מעבר לטענות כלליות, התובע לא הציג תיעוד אותנטי בדבר שעות אלו, ככל שבוצעו. בכלל זאת, לא הוכח כי בוצעו בפועל בשעות עבודה נוספות ע"פ חוק שעות עבודה ומנוחה, שמא בוצעו ביום עבודה שבו פחות מ- 8 ש' עבודה ביום/7 שעות עבודה בלילה ולכן לכאורה, זכאי לתמורה בגינן אך לא כשעות עבודה נוספות כמשמעותן בדין.
התובע גם לא הוכיח מתכונת העבודה הכללית הנטענת על ידו, ממנה ניתן ללמוד על היקף שעות עבודתו. מדוחות העבודה שהמציאה הנתבעת עולה כי עבד בהיקף שעות שונה מדי יום וכך עולה גם מדוחות העבודה שהמציא התובע ועליהם מבקש הוא להסתמך.
טענת התובע על אודות שעות עבודה נוספות שביצע ולא נרשמו – נטענה סתמית וכללית, כך למשל לשיטתו, ב- 11/2012, ביצע שעות נוספות שלא דווחו למועצה, "לכל הפחות 10 שעות נוספות". כן הצהיר (ס' 30) כי עבד כמאבטח "בבקרים בעיקר בבית הספר אור שמחה ובלילות בפנימיית הבוכרים. עיקר שעות העבודה כמאבטח בוצעו החל מסוף חודש דצמבר ובמהלך חודש ינואר, כשנאלצתי לעבוד שעות נוספות בכמות לא סבירה". בתחילת עבודתו עבד 6 ימים בשבוע, בין 7:00 ל- 16:30 בימי חול ו- 7:00-12:00 ביום שישי, "לאחר שהתחלתי לעבוד בנוסף כמאבטח, ביצעתי מס' שעות נוספות רב, לרבות עבודה בשעות הלילה, שעליהן לא קיבלתי שכר" (ס' 31) ובהמשך: "בחלק מהימים" – בנוסף לעבודת הפיקוח + עבודת המאבטח- הסיע עובדים אל וממקום העבודה בלית ברירה. "ההסעות לכל כיוון ארכו בין 40 דקות לשעה ואף יותר" (ההדגשות שלנו).
אין ללמוד גם מתצהירו ועדותו של נועם חלף על מתכונת/שעות עבודתו הכללית של התובע או על השעות הנוספות הספציפיות – משנטען לכך כללית וסתמית.
ועם זאת, התובע הציג דוחות עבודה מטעמו.
מדובר בדוחות עבודה ע"פ אתר עבודה ולגביהם, טען כי מצוינות בהם 31.4 שעות עבודה שאינן מצוינות בדוחות העבודה שהמציאה הנתבעת (להלן: שעות עבודה ושעות נוספות שמופיעות בדוחות התובע וחסרות בדוחות העבודה של הנתבעת).
מצד אחד- מעיון בדוחות התובע עולה כי הם מיועדים לחיוב הלקוח, לכאורה, שמא רלוונטיים לתביעה דנן? גם אין לדעת כיצד הגיעו לידי התובע. תומר גם הצהיר (ס' 41-43) כי הדוחות הופקו מתוכנת שומרית, תוכנה לאיסוף שעות עבודה באתרי אבטחה והם הדוחות שיש גם בידי החברה. התובע לא הגיש בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים במסגרת ההליך, מצ"ב דוחות נוכחות מקבילים לאלו של התובע "רק "גזורים" מתוכנות שומרית" בהתאם לשם העובד ולא לפי אתר העבודה, ותכתובות שהוצאו מתיק התביעה שמתנהל כנגד המועצה האזורית עמק לוד באותו עניין של הפרת המכרז ותשלומים שלא מועברים לידינו בגין החודשים נובמבר- דצמבר על עבודה באתר. תומר נחקר על אודות חוסר השעות ומעיד "חד וחלק לא", מדובר בטיוטא שמאושרת או לא, על ידי הקב"ט.
מצד שני- הקב"ט, לגביו נטען כי אישר או לאו את הדוחות, הצהיר מפורשות כי שעות העבודה של המאבטחים והסיירים, ובכלל זאת של התובע, מפורטות בדוחות חודשיים לאתר, המפרטים ברמה יומית מי אייש כל עמדת אבטחה ומתי (ס' 24). חלה הצהיר בפרט לגבי הדוחות שצירף התובע: "הדוחות לכל אתר... אשר צורפו כנספח א' לתצהירו של מר סולניק, הועברו לאישורי על ידי תום אבטחה, בתום כל חודש, והתשלום לתום אבטחה בוצע בהתאם לדוחות אלו. האישור על הדוחות נעשה על ידי" (ס' 25, ההדגשה שלנו).
משגרסת הקב"ט לא נסתרה ואדרבא מכותרת הדוחות עולה לכאורה כי הופקו ממערכות של הנתבעת, הגם שמתוכנה אחרת, וכך גם לעדות תומר לעיל; משחרף העובדה כי צורפו הדוחות לכתב התביעה לא נטען לגביהם דבר בכתב ההגנה, אלא לראשונה בתצהיר הנתבעת (ס' 41-43 לתצהיר תומר); ומשהנתבעת לא סתרה את מס' השעות החסרות כפי שנטען בטבלה שצירף התובע – מצאנו לקבל את הדוחות כרלוונטיים וכן את הטבלה שהציג התובע על אודות שעות העבודה החסרות, ואנו קובעים כי התובע זכאי לסכומים כדלקמן:
א. בגין שעות עבודה ושעות נוספות שמופיעות בדוחות התובע וחסרות בדוחות העבודה של הנתבעת- [29 ש' X (100%X 5,000/186)= 779 ₪] + [ 30.75 ש' X ( 25% X 5,000/186)= 206.6 ₪ ] + 16.84 ש' X ( 50% X 5,000/186)= 226.34] = בסה"כ זכאי ל- 1,211 ₪.
יוער בהקשר זה כי תחשיבי התובע שגויים ולא הוכחו, משחישב תשלום השעות הנוספות בכפל בעוד זכאי לתמורת שעות עבודה שלא דווחו ולא שולמו כטענתו וע"פ הטבלה 29 ש' בתוספת התמורה בגין שעות נוספות ( 30.75 ש' בתוספת 25% ו- 16.84 ש' בתוספת 50% ולא בתוספת 125% או בתוספת 150% משכבר נלקחו בחשבון 29 ש' בערך 100%).
ב. בנוסף, בגין שעות שצוינו בדוחות עבודה שהציגה הנתבעת ולא שולמו- [בגין 12/2011- 4 ש' X 6.72 + 2.09 X 13.44= 26.88+ 28.08 = 54.96 ₪] + בגין 1/2012- 20.75 ש' X 6.72 + 9.5X 13.44= 139.44+ 127.68= 267.12 ₪] = בסה"כ בגין רכיב זה זכאי התובע ל- 322.08 ₪.
כאמור התובע לא הוכיח מתכונת עבודה כללית לכאורית, לרבות שעות הנסיעה וכדומה. לפיכך נדחים יתר חישוביו.
יוצא כי התובע זכאי בגין רכיב זה ל- 1,533 ₪.
לא מצאנו בנסיבות העניין לפסוק פיצויי הלנת שכר.
4. הפרת ס' 24(ב) לחוק הגנת השכר
לטענת התובע, השעות הנוספות שביצע לא פורטו בתלושי שכרו לכן זכאי לפיצוי שאינו תלוי בנזק בסך 5,000 ₪, בשל כל תלוש שכר בו בוצעה ההפרה ובסה"כ 15,000 ₪ בגין סעיף זה.
מצאנו לדחות התביעה ברכיב זה בהצטבר שיקולים אלו: לאור תקופת העסקתו הקצרה, בשים לב לגובה הסעד המבוקש המוגזם, שלא נומק בנסיבות העניין, משסבורים אנו כי לא נגרם לתובע נזק ממשי וכי לכל היותר, לעניין הנזק הראייתי, ככל שנגרם בשל אי הרישום כדין, הרי שבפועל שקלנו עניין זה בהקשר לתביעת השעות הנוספות כמפורט לעיל, כך גם לא שוכנענו כי בנסיבות העניין – זכאי התובע לפיצוי ללא גרם נזק.
5. תשלום פדיון חופשה
לטענת התובע, זכאי לפדיון 4 ימי חופשה עבור החודשים נובמבר- פברואר ובסה"כ- 769 ₪.
לטענת הנתבעת, היא חבה לתובע 3 ימי חופשה. ערך יום חופשה עומד על 154 ₪ ( 4,000/26= 154) X 3 ימים ובסה"כ- 462 ₪.
כפי שקבענו לעיל – תקופת העבודה של התובע בנתבעת 27/10/2011- 27/2/2012 (כ- 4 חודשים), מהשיקולים כמפורט בהרחבה לעיל, זכאותו תחושב ע"פ שכר חודשי 5,000 ₪, משרה מלאה (ממילא גם הנתבעת הציגה תחשיב אלטרנטיבי ע"פ משרה מלאה משחישבה ע"פ 26 ימים).
אין רישום ניצול / צבירה בתלושי השכר, אין לדעת מה משמעות הרכיב ששולם ב- 12/2011 "ע"ח ת.חופש" 200 ₪.
התביעה מתקבלת ברכיב זה. ועל הנתבעת לשלם לתובע סך 769 ₪ (26X4/ 5,000).
6. פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה
התובע עותר בגין הפרת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה; בהתאם לס' 5) לפיצוי בסך 5,000 ש"ח.
לטענת הנתבעת, הודעה על תנאי עבודתו נמסרה בתחילת העסקתו (נספח ז' לתצהיר תומר).
כמפורט לעיל – לא שוכנענו כי נמסרה לתובע הודעה בכתב בדבר תנאי העסקתו בראשית העסקתו, ובפרט לא שוכנענו כי נמסרה לתובע ההודעה שצורפה [נספח ז' לתצהיר תומר (עמ' 14 לעדות התובע)] ולכל הפחות, לא שוכנענו כי נמסרה לו הודעה כדבעי.
יתרה מכך, לא שוכנענו כי נמסרה לתובע הודעה בכתב במהלך תקופת עבודתו, עת "שונו" תנאי העסקתו: הועבר מתפקידו/הוסף לו תפקיד "מאבטח" (ע"פ ס' 3 לחוק הודעה לעובד).
בן סימון העיד כי "באיזשהו שלב" עבר להיות מאבטח ולא מפקח, "אחרי שבועיים שלושה כשהבנו שהוא לא מצליח לעמוד בתפקיד... ש. אתה יכול להראות לי הודעה על שינוי תנאי עבודה? זה לא שינוי משמעותי? ת. ממש לא שינוי משמעותי מכיוון שבתור מפקח המשכורת היא גלובאלית, שהוא מקבל שעות ומרוויח יותר, מעצם זה שהוא הסכים זמנית לעבור, הבאנו מפקח ממקום אחר. ש. חוזרת על השאלה. ת. לא. הסברתי. לא אמרתי שלא משמעותי ש. חוזרת על השאלה. ת. אנחנו סיכמנו גם ביננו וכאשר הגזרה תסתדר ושלמה יסדר את הגזרה אתה תוכל גם לחזור וזה זמני ולכן זה היה הדדי. ש. אתה יכול להראות לי מסמך על ההסכמה הזאת? ת. לא. אבל עצם המשך עבודתו מראה על זה" (עמ' 22).
בשקלול טעמים אלו: בשים לב לתקופת ההעסקה הקצרה ולגובה שכרו של התובע; לאור כך כי התובע עתר ברכיב זה סתמית (בין השאר לא נימק גובה הסעד המבוקש, לא הצביע על נזק או טען לפיצוי אף ללא גרימת נזק); לאור זאת כי בסופו של יום את מחדל הנתבעת בדבר אי מסירת הודעה כדין העמדנו לחובתה בבחינת רכיבי התביעה תוך העברת נטלי הוכחה והעתרותנו לרובם ובכך לדעתנו "ריפאנו" עיקר הנזק בגין אי מסירת ההודעה; וכן, מכוח תכליתו של החוק ונוכח חשיבותו – מצאנו לפסוק בגין רכיב זה פיצוי בסך 500 ₪.
ג. טענות קיזוז והשבה של הנתבעת
1. התובע חב בהשבת עלות הכשרתו (5,000 ₪) שביצע ע"ח החברה ולאחר מכן נטש אותה.
הטענה נדחית משלא הוכחה עלות ההכשרה (תומר העיד כי עלות ההכשרה "באזור ה- 4-5,000 ₪", עמ' 33; בן סימון העיד "השקענו עליו 5,000 בערך", עמ' 22) לא נטען, וודאי לא הוכח נזק, מה גם שהנתבעת נדרשה להכשיר התובע כתנאי להמשך התקשרותה עם המועצה, התובע אף עבד בפועל כמפקח/מאבטח ובכך הנתבעת נהנתה מהכשרתו. בנוסף, הנתבעת לא פירטה או טענה בשפה רפה למקור הנורמטיבי מכוחו טוענת לזכותה לקיזוז כאמור.
2. התובע הוא זה שגרם לנתבעת נזק עקב סירובו להתייצב לעבודה ללא הודעה מוקדמת ועל כן הוא זה שנותר חייב לנתבעת דמי הודעה מוקדמת בסך 2,000 ₪ (ס' 72 לכתב הגנה) (ואילו בס' 89.3- 462 ₪).
הסעד המבוקש אינו ברור – הן משנטען לסכומים שונים והן משאין לדעת כיצד כומת כל אחד מהם. נטענה סתמית גם טענת "הנזק" שנגרם לנתבעת עקב סירובו להתייצב לעבודה. כמו כן, שוכנענו כי התובע עמד לרשות הנתבעת לאחר 1/2/2012, סירובו היה ביחס לשיבוצו בתפקידים מסוימים והתובע לא נדרש וסירב לביצוע משימות ספציפיות, אף הוצע לו לשהות בחל"ת, מה גם שלכאורה ניתנה הודעה מוקדמת (מסוימת) להתפטרותו במכתבו מ- 27/2/2012 הודיע על התפטרותו מ 3/2012). לאור כל אלו – טענת הקיזוז נדחית.
3. תשלומים שלא שולמו מהמועצה עקב התנהלות התובע בגין חודשים 12/2011- 1/2012.
הטענה נדחית משאין לדעת מהם "תשלומים שלא שולמו" לרבות משלא כומתה הטענה, כך גם לא הוכח כי תשלומים אלו – ככל שאכן לא שולמו על ידי המועצה – הם עקב התנהלות התובע (ובעניין זה ראה למשל תצהירו ועדותו של קב"ט הנתבעת שלא נסתרו). הטענה סתמית ותיאורטית ונדחית.
ד. סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שפסקנו לעיל בתוך 30 ימים מקבלת פס"ד ואלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
בשים לב לכך כי התביעה התקבלה בחלקה; טענות הקיזוז וההשבה של הנתבעת נדחו במלואן; ולאור הסכומים שפסקנו לעיל ביחס לסכומים שנתבעו, כך גם בשים לב לתקופת העסקה ומשרכיבים שנתקבלו, נעתרו בעיקר בשל נטלים שבדין – מצאנו לפסוק לתובע הוצאות בסך 1,000 ₪
ניתן היום, ד' אב תשע"ד, (31 יולי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
נחתם ע"י נ.צ. ביום 31.7.14.
| תפקיד | שם | בא כוח |
|---|---|---|
| תובע 1 | יהושע סולניק | חיה ארז |
| נתבע 1 | תום אבטחה בע"מ | שרון טייץ |
