בפני תביעת לתשלום בגין נזק רכוש, שנגרם בתאונת דרכים, שארעה ביום 24.8.12, בלוד.

עדות נהג התובעת

1. לגירסתו של נהג התובעת, עמד בנתיב שמאלי מבין שני נתיבים, כאשר הנתיב שמימינו מיועד לנסיעה ישר, והנתיב שבו עמד מיועד לפניה שמאלה. בעודו עומד בנתיב על מנת לפנות שמאלה, תוך שממתין שהתנועה שבאה ממולו תחלוף, הגיח רכב הנהוג ע"י הנתבע 1 מאחור, ניסה לעקוף משמאל ולהמשיך ישר, והכל בזמן שרכב נהג התובעת בעמידה. כתוצאה מכך, נפגע רכב התובעת בדלת קדמית בצד שמאל.

נהג התובעת טען, כי לאחר התאונה יצא מן הרכב, מסר את פרטיו לנתבע 1, אולם האחרון סרב למסור לו את הפרטים, וטען כי אין לו ביטוח. הנתבע 1 מסר את שם משפחתו ומספר הרכב בלבד.

בהתייחסו לפתק שצורף לכתב ההגנה, החתום על ידו, ממנו עולה כי, לכאורה, מודה נהג התובעת באשמתו לקרות התאונה, טען נהג התובעת, כי לא הבין את תוכנו של המסמך שחתם עליו, וחתם עליו מיד בסמוך לאחר קרות התאונה, בהיותו נרגש ונסער מן ההתרחשויות. לטענתו, מעולם לא טען כי השמש סנוורה אותו, כפי שנרשם בפתק, וטענה זו הועלתה ע"י מי מטעם הנתבע, שהגיע למקום לאחר קרות התאונה.

עדויות העדים מטעם הנתבעים

2. מטעם הנתבעים העיד הנהג - הנתבע 1, חברו שישב עימו ברכב, מר משה מלול, ודודו של הנתבע 1, מר דניאל רז, אשר הגיע למקום התאונה לאחר התרחשותה, לבקשת הנתבע 1.

הנתבע 1 העיד, כי התאונה ארעה לאחר שאסף מביתו את חברו, משה מלול. נהג התובעת עמד בהמשך הדרך, בצד ימין, סמוך לאחר מיכל אשפה ("צפרדע"), כשפניו לכיוון הנסיעה של הנתבע 1. ממש כשהגיע הנתבע סמוך לנהג התובעת, הבחין כי הוא עומד לצאת לכיוון הכביש, ככל הנראה במטרה לבצע פנית פרסה, ועל כן ניסה לפנות מעט שמאלה. כתוצאה מהעובדה שנהג התובעת יצא לכיוון הכביש, התרחשה התאונה.

הנתבע העיד, כי נהג התובעת לא אותת או סימן בדרך אחרת, כי ברצונו לצאת ממקום עמידתו לכיוון הכביש. לאחר התאונה, הזעיק הנתבע את דודו, רז דניאל, אשר הינו קצין בטיחות. לאחר שהצדדים נרגעו, והדוד שמע מן הצדדים את אשר אירע, הקריא הדוד לנהג התובעת את המסמך, כפי שכתב אותו, ונהג התובעת חתם עליו, לאחר שהבין את תוכנו.

3. בנוסף העיד משה מלול, החבר אותו אסף הנתבע ברכבו, סמוך לקרות התאונה. אף הוא העיד כי רכבו של נהג התובעת עמד בצד הדרך, מימין, סמוך למיכל אשפה. עת הסיט נהג התובעת את רכבו לכיוון הכביש, ארעה התאונה.

הנתבע וחברו טענו, כי התובע אמר להם שהתאונה קרתה כתוצאה מכך שהסתנוור מן השמש.

מלול אף העיד, כי דודו של הנתבע, אשר הגיע למקום, הקריא לנהג התובעת את המסמך מספר פעמים, עד שנהג התובעת הבין את תוכנו וחתם עליו.

4. מטעם הנתבעים העיד אף מר רז דניאל, הוא הדוד אשר הינו קצין בטיחות, והוזעק על ידי הנתבע למקום התאונה. לטענתו, כששאל את נהג התובעת מה קרה, ענה האחרון שסונוור על ידי השמש, במראה. מר רז דניאל העיד שנהג התובעת אישר שעמד בצד ימין של הכביש, סמוך לפח אשפה גדול, ואז סטה שמאלה לכיוון הכביש. לטענתו, אמר לנהג התובעת שירשום כמה מילים על התאונה, יקריא לו, ונהג התובעת יחתום, לאחר שהודה בקרות התאונה. נהג התובעת הסכים וחתם.

דיון והכרעה

5. לאחר ששקלתי את מכלול עדויות העדים שהעידו בפני במסגרת הדיון, ובהתחשב בעובדה כי רף ההוכחה במשפט האזרחי רובץ לפתחו של התובע, באתי לכלל מסקנה כי במקרה דנן, נותרו כפות המאזניים מאויינות, ועל כן מתבקשת המסקנה, כי התובעת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה, להוכיח את התביעה, ומכאן כי דין התביעה להידחות.

6. מספר קשיים עולים מעדותו של נהג התובעת: ראש וראשון, מעיון בתמונות מקום התאונה, נראה כי אין ממש בטענת נהג התובעת כי במקום ישנם שני נתיבים לכיוון נסיעתו, האחד ישר והשני שמאלה. כמו כן, לא נראה כי במקום מופיע פס הפרדה לבן. משכך, מתעורר קושי לקבל את גירסת נהג התובעת, כי המתין בנתיב השמאלי מבין שניים, על מנת לבצע פניה שמאלה.

קושי נוסף מתעורר מן העובדה, שאם אכן תתקבל גירסת נהג התובעת, לפיה עקף אותו הנתבע 1 מצד שמאל, בעודו ממתין בנתיב השמאלי לשם ביצוע פניה שמאלה, ומתן זכות קדימה לרכבים החולפים על פניו בנתיב הנגדי, הרי שתתבקש המסקנה כי בעת ביצוע העקיפה מצד שמאל על ידי הנתבע, היה זה מתנגש ברכבים שבאו מהנתיב הנגדי, דבר שלא קרה בפועל.

בנוסף, בנמצא נספח מיום 24.8.12 לכתב ההגנה, חתום ע"י נהג התובעת, ממנו עולה כי הלה נוטל אחריות לקרות התאונה.

7. מנגד, קיים קושי אף בגירסת הנתבע ועדיו, באשר לנסיבות קרות התאונה.

שוב נפנה לתמונות ממקום האירוע, בהן נראה כי הרכבים מצויים בחלקו השמאלי של הכביש, ולא בסמוך לחלקו הימני. אם אכן ארעה התאונה, בהתאם לשיטת הנתבע 1, בשעה שנהג התובעת עומד בצד הכביש מצד ימין, וסוטה בפתאומית לכיוון נתיב נסיעתו, לא ברור הכיצד הגיעו הרכבים לצידו השני של הכביש.

זאת ועוד, בנספח לכתב ההגנה מיום 24.8.12, שנכתב על ידי מר רז דניאל ונחתם על ידי נהג התובעת צויין, כי נהג התובעת יצא מחנייה, ולא שם לב מאחר וסונוור על ידי השמש.

בעדות הראשית של מר רז דניאל העיד הלה, כי נאמר לו על ידי נהג התובעת, שעמד בצד ימין הכביש ואז סטה לכיוון הכביש.

בחקירתו הנגדית העיד, שנהג התובעת עמד ולא נסע (עמ' 9 שורה 31, עמ' 10 שורה 1-2), ובהמשך העיד, שנהג התובעת אמר שהסתובב. עולה אם כן, כי יש קושי לדלות מהי הגירסה לאשורה: האם יצא נהג התובעת מחנייה וסונוור ע"י השמש, האם עמד בימין הכביש וסטה לכיוון הנסיעה של הנתבע 1, או שמא ביקש לבצע פניית פרסה.

קושי נוסף בגרסת הנתבעים עולה מעיון בטופס ההודעה שמסר הנתבע בדבר קרות התאונה, ושם ציין כי מיקום הנזק ברכבו הינו ב"חזית צד שמאל פנס ראשי שמאל כנף ימין מכסה מנוע". לא ברור כיצד טוען הנתבע כי נפגע בחזית צד שמאל.

8. מניתוח עדויות הצדדים כאמור לעיל, עולה כי קיימים קשיים בכל אחת מגירסאות הצדדים ביחס לנסיבות קרות התאונה, ועל כן, הלכה למעשה, נותרו כפות המאזניים במקרה זה מאויינות.

מאחר והנטל להוכיח את התביעה מוטל על כתפי התובעת, מתבקשת המסקנה כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין, מצאתי לנכון להורות כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ד, 31 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.