1. תביעה כספית על סך 13,816 דולר לפי שער יציג ביום התשלום ובצירוף מע"מ: נכון ליום הגשת התביעה מדובר בסך נתבע של 54,255 ₪. התביעה היא למעשה תביעת אכיפה כספית של הסכם למתן שירותי תכנון שנכרת בין התובעת, חברה אדריכלית, לבין הנתבעים ששכרו התובעת לתכנון ביתם הפרטי שבשכונת דניה בחיפה. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מנהלה מר גיורא בן דב. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של הנתבע 1, שהינו קבלן במקצועו. אפתח בסקירת טענות הצדדים.

גרסת התובעת:

2. התובעת מצרפת את ההסכם שנחתם בין הצדדים. הנתבעים מסכימים כי נחתם ב – 27.4.07 למרות שהתאריך שבכותרת הנו מוקדם יותר (ראה להלן בהמשך). ההסכם נושא כותרת "זיכרון דברים להזמנת שירותי תכנון" (אולם לאשורה עסקינן בהסכם מחייב לכל דבר ולא "זכרון דברים" גרידא – הערה שלי י.פ) . ההסכם נחתם עם מר גיורא בן דוב אישית; אולם בעניין זה לא עוררו הנתבעים קושי ולא טענו טענה של היעדר יריבות בבקשת הרשות להתגונן. אף אני אפוא לא אתייחס לנקודה זו כאל מכשול הניצב בפני התביעה; שכן הנתבעים עצמם שלא עוררו הטענה, צריך שייחשבו כמי שהודו בכך שמר בן דוב פעל כאורגן מטעם החברה האדריכלית שבשליטתו. מחמת חשיבותו של ההסכם– להלן עיקריו:

א. בסעיפים 1 ו – 2 של ההסכם צוין כי העבודה שנמסרה לאדריכל הינה העבודה האדריכלית של תכנון בית פרטי בשכונת דניה; כאשר התובעת מתחייבת לספק לנתבעים עבודה זו, לפי דרישות המזמין ובהתאם לתכניות בניין עיר לתקנון שירותי המתכנן של א.א.א.י.

ב. סעיף 4 להסכם קבע כי עבודת האדריכל תתחלק לשלבים הבאים, כאשר האדריכל מתחייב לספק שירותיו בהתאם לפי הלו"ז הבא:

שלב א' – עד הסכמה על תוכנית מוצעת – ללא התחייבות בזמן.

שלב ב' – מהסכמה עד הגשת בקשה להיתר לעירייה – 4 שבועות.

שלב ג' - אישור לקבלת היתר עד מסירת תוכניות עבודה למהנדסים ויועצים – 4 שבועות.

שלב ד' – מקבלת תוכניות מהנדס עד פרסום מכרז – 3 שבועות.

שלב ה' – פיקוח עליון לפי התקדמות העבודות.

ג. סעיף 5 קבע את התמורה כדלקמן: "שכר תכנון – 27,000$. 5,000$ - GRACE". צוין שהמדד הבסיסי הינו שער יציג ביום התשלום.

ד. סדר התשלומים נקבע כדלקמן בסעיף 5:

(1) 10% - עם חתימת זכרון דברים זה. בסעיף 5 (ב) צויין כי במידה ולא תושג הסכמה על ההצעות התכנויות, יהווה התשלום הראשון פיצוי לעבודת האדריכל.

(2) 10% - עם הסכמה על תכנון מוקדם.

(3) 15% - עם הגשת בקשה להיתר בנייה לועדה.

(4) 15% - עם מסירת תוכניות עבודה חלקיות למהנדס קונסטרוקציה.

(5) 20% - עם תוכניות עבודה, פרטים ורשימות.

(6) 10% - עם פרסום מכרז קבלנים.

(7) 10% - עם גמר שלד הבניין.

(8) 10% עם הכניסה למגורים בבניין.

ה. בסעיף 5 (ג) נקבע כי השכר אינו כולל:

(1) מע"מ.

(2) שכר יועצים המקצועיים השונים, קונסטרוקטור, מהנדס חשמל מיזוג, אינסטלציה, פיתוח ונוף, עיצוב פנים וכו', ככל הנדרש, שיבחרו במשותף על ידי המזמין והמתכנן .

(3) הוצאות העתקת אור או הפקות שישולמו ישירות למכון העתקות על ידי הנתבעים.

(4) מודל ארכיטקטוני, עיצוב פנים וריהוט, מעבר למחובר קבע לבניין.

(5) שינויים והתאמות שידרשו חזרה על שלב תכנוני לאחר אישורו, יחוייבו על פי תקצוב שעת עבודה בתעריף 200 ₪ לשעה.

עד כאן להסכם.

3. מר בן דוב טוען כי המושג GRACE"" שמופיע בחוזה כוונתו תמורה אשר יש חובה לשלמה, אך לא הוגדר לה מועד מסוים לתשלום. רכיב זה של 5,000$ הוגדר כGRACE לאור רצונה הטוב של התובעת, ובשל הסכמתה כי הסכום יועבר לידיה כאשר יתאפשר הדבר לנתבעים, ובתוך זמן סביר.

מר בן דוב מציין כי התובעת ביצעה בנוסף עבור חברת אופיצי שבשליטת הנתבע מס' 1 , עבודה נוספת שעניינה תכנון, שיפוץ, יעוץ ופיקוח במשרדי אופיצי. התמורה אינה כלולה בתמורה הנתבעת כאן ואין לערבב בין הפרויקטים. בפרויקט נשוא התביעה תכננה התובעת עבור הנתבעים בית פרטי בשטח בנוי של כ-415 מ"ר ובנוסף 248 מ"ר של שטחי שירות שכללו גינה, בריכה, מגרש טניס ועוד.

4. התובעת גם תכננה חדר שנאים. מדובר בפרויקט גדול ומורכב שחייב התובעת בהשקעת זמן ומאמץ בהיקף ניכר. התובעת גם ביצעה איחוד וחלוקה לאור העובדה שהנכס השתרע על פני 3 מגרשים שנצרכו לאיחוד (אף הנתבע הודה בטענה אחרונה זו במהלך חקירתו – הערה שלי י.פ). זאת ועוד, התובעת טיפלה בהנפקת היתרי הבנייה – 4 בסה"כ (ההיתר המקורי, היתר שינויים בפיתוח המגרש, היתר לתחנת השנאים, והיתר לפיתוח המגרש). התובעת צרפה העתקי המיילים הראשונים של 4 ההיתרים.

5. שלבי ביצוע העבודות נפרסו על פני מס' שנים, והצוות המטפל בפרויקט כלל 20 בעלי מקצוע שונים, בראשם התובעת, כאשר למעשה שימשה היא כמנהלת הפרויקט ואותוריטה מקצועית. ברשימה זו ניתן למנות בין היתר מתכנן נוף, מודד, מהנדס בניין, יועצים שונים, (אקוסטיקה, אינסטלציה תאורה ועוד), מעצב פנים, קבלן, מהנדס חשמל ועוד. כנספח 4 לתצהיר התובעת, צורפה רשימת בעלי המקצוע השונים שהתובעת נצרכה לתאם ביניהם.

כל אימת שבעל מקצוע נדרש לבצע עבודה בנכס, היה פונה קודם לתובעת לצורך תיאום וקבלת אישורה. מר בן דוב צרף לשם המחשה (נספח 5 לתצהירו) את פניית מעצב הפנים מר מוטי שיוביץ. באותה פנייה מ-25.11.09, מצוין כי ביומיים האחרונים עבד העד רבות מול אנשי החלונות כדי לתאם הפרטים בהתאם להנחיות מר בן דוב, כדי לקבל בכל מקרה פרופיל פתוח מעל פתחי האבן. מר שיוביץ מציין כי תוך כדי מעבר חלון, הבחין כי יש צורך לבצע חשיבה מהירה לגבי גובה פתחים של קצה מסדרון וויטרינות מעל דלת כניסה ומדרגות שם הגובה המתוכנן הוא ל-3 + (מצוינות המידות). מצוין גם שהנתבע ביקש להוסיף תריס סורג לדלת, כאשר מצורפים הפרטים, ומר שיוביץ, מציין כי חשב שנכון יהא להנמיך את כל הפתחים הנ"ל ל-2.8 מטר +, וכמו כן יש לחשוב על פרטי צד של החלונות שכן, אין "בשר" לפרופיל עליון.

6. התובעת שלחה לנתבעים מכתב מיום 3.2.08, ובו פירוט התשלומים ששילמו, וכן פירוט היתרה שעליהם להסדיר בטרם תוכל להשקיע שעות תכנון נוספות.

במכתב צוין כי העבודה שבוצעה עד היום כוללת את שלבים 1-4 בשלמותם; וביצוע חלקי של שלב 5 (תיאום תוכניות יועצים לאחר קבלת הצעתם לתוכניות התובעת והכנת שלד, רשימות, דלתות וחלונות).

במכתב מציין מר בן דוב כי להערכתו חצי משלב 5 בוצע, היינו, בשלב זה מדובר על 60% משכר התכנון. כאשר עד היום התקבל סך של 17,313$ + מע"מ. שכר תכנון המגיע לשלב זה, כולל העבודה בגין משרד אופיצי הינו 35,000$ ו-5,000$ GRACE, ומסתכם בשלב זה ב-21,000$.

עוד מצוין כי התובעת ביצעה 154.75 שעות עבודה לתכנון חוזר. ועל פי ההסכם התמורה המגעת בגין שעות אלה, בשלב זה, עומדת על 200 ₪ לשעה במכפלת שעות, היינו 30,950 ₪ + מע"מ; כאשר תשלומים נוספים לתכנון חוזר שידרשו על פי הצפוי בעבודת התובעת מול האדריכל שיוביץ, יחויבו מידי חודש בסופו. צוין כי כמופיע במכתב מ-31.1.08, תוכל התובעת להשקיע שעות נוספות בתכנון חוזר רק לאחר הסדר התשלום.

7. לגרסת התובעת, 14.2.08 נדרשה היא לתכנון חוזר עקב בקשת הנתבעים לשינויים בנכס, לאחר שנתנו אישור לתכנון הקודם. בגין אותו תכנון חוזר סוכם מול התובעת על תשלום נוסף שישלמו לה על פי חשבון עסקה 161 בסך של 3,415$ לפני מע"מ. בנוסף, ב-6.3.08, נדרשה שוב התובעת לעבודה נוספת בגין התאמות שונות בתכנון המושכר לעבודת מעצב הפנים, מר שיוביץ, שנשכר על ידי הנתבעים. בגין התוספת השנייה, סוכם בין הנתבעים לבין התובעת על תשלום נוסף בסך של 12,000$ לפני מע"מ. גם התוספת השנייה באה בעקבות דרישת הנתבעים לתובעת לאחר שהצדדים חתמו על ההסכם ולאחר אישור שלב התכנון המקורי.

לפיכך, הסכום הכולל שבו חבו הנתבעים בגין ההסכם ובגין התוספת הראשונה והשנייה, האמורה בפסקה הקודמת, עלה כדי 47,415$ לפני מע"מ. הנתבעים שילמו לתובעת 33,599$ לפני מע"מ על פי פירוט שבא בסעיף 15 לתביעה, וחשבוניות שצורפו ותוכנן לא נסתר.

8. התובעת השלימה את כל שלבי התכנון, אך עבודת גמר הבניין טרם הושלמה, ואז נמכר הנכס על ידי הנתבעים לצד שלישי, בלא מתן הודעה לתובעת על הפסקת עבודתה. בשלב זה אותו צד שלישי שרכש הנכס שכר שירותי אדריכל אחר , לשם שינויים והשלמות לצרכיו.

9. התובעת פנתה במכתב מ-16.10.11 לנתבעים ולרוכש, ובו הבהירה שאין היא יכולה להעביר האחריות המקצועית לתכנון, לרבות התוכניות והמסמכים הנלווים לאדריכל החדש. זאת בהתאם לתקנה 12 לתקנות המהנדסים והאדריכלים לפיה לא יוכל מהנדס או אדריכל אחר לקחת על עצמו שירותי מתן תכנון אלא אם ימציא האדריכל הראשון הסכמתו בכתב להמשך השירות.

התובעת מבארת כי גם לאחר שליחת המכתב מיום 3.2.08, המשיכה היא בעבודתה בנכס מהלך 3 שנים, עד שגילתה שהנכס נמכר על ידי הנתבעים.

10. מר בן דוב טוען כי כל שנותר לתובעת לבצע, עת נמכר הנכס על ידי הנתבעים לאותו רוכש, הוא להשלים 10% מביצוע הפיקוח העליון. וכי שלב זה של פיקוח עליון אינו מהות הזמנת העבודה, אלא שלב נלווה, שולי ולא עיקרי.

על פי הסדר התשלומים בין הצדדים נקבע כי 20% משכר עבודת התובעת ישולם לאחר ביצוע הפיקוח העליון. לפיכך, העבודה שהתובעת טרם הספיקה להשלים בנכס, וגם זאת שלא באשמתה, מסתכמת ב-2% בלבד מסך התמורה שנקבעה (10% מתןך 20).

על פי ההסכם שבין הצדדים, חל על ההסכם תקנון שירותי המתכנן של אגודת האינג' והארכיטקטים בישראל, (כך נקבע בסעיפים 2 ו-3 להסכם). מר בן דוב מציין כי על פי סעיף 11.2 של התקנון האמור, אם הפסיק המזמין עבודת המתכנן באמצעות הודעה ובהתראה של חודש, ישלם המזמין למתכנן את שכר העבודה שעד למועד הפסקת עבודתו, בתוספת סכום של 30% מהשכר בעד אותו חלק של העבודה שהמתכנן לא ביצע. טוענת התובעת שמקל וחומר כאשר הנתבעים לא הודיעו לתובעת על סיום העבודה, עליהם לשלם לה אף בעבור החלק שלא סיימה לבצע בעל כורחה. כאשר היא היתה נכונה ומזומנה לבצע חלקה, והנתבעים הם שמנעו זאת ממנה.

11. ב-2.10.11 שלחה התובעת מכתב לנתבעים ובו ציינה לפי חישובה נותרה יתרת תשלום בסך של 13,816$ בצירוף מע"מ (נספח 10 לתצהיר בן דוב). ליתר דיוק בסעיף 3 למכתב צוין כי "על פי החישוב שערכנו, נותר תשלום של 8,816$ + 5,000$ הנתונים לשיפוטך כgrace- ".

מכתב נוסף נשלח ב-23.2.12 . בסעיף 3 למכתב צויין כי לאחר המו"מ המייגע שבין הצדדים הסכימה התובעת ל-35,000$ "ועוד 5,000$ grace- לשיקולך". כאשר במטרה לבוא לקראת הנתבע מס' 1 הסכימה התובעת לחתום מולו על שני חוזים: האחד פרטי על שם הנתבעים, על סך 27,000$ + 5,000ִ$ grace + מע"מ; השני עסקי על שם אופיצי על סך 8,000$ + מע"מ. צוין כי על בסיס חשבון מפורט שנשלח ב-2.10.11 עומד חשבון התובעת להיום על חוב של 8,816$, לא כולל 5,000$ grace הנתונים לשיפוטך (עד היום... ). המכתב מסיים שבכך יש לקוות שסוכם נושא החוב היסודי והתובעת תודה באם יעביר אליה את יתרת התשלום והיא בהתאמה תוכל לשחרר התכנון על פי חוק המהנדסים. גם מכתב התראה נוסף בטרם תביעה – לא הועיל וכך גם טלפונים רבים ושתי פגישות עקרות.

גרסת הנתבעים

11. הנתבע מס' 1 מציין בתצהירו כי בתחילה הציעה התובעת הצעת מחיר שנראתה גבוהה, ולבסוף סוכם על שכר תכנון בסך של 27,000$ בתוספת מע"מ, לפי שער ממוצע של 4 ₪ לדולר. כן סוכם כי במידה והנתבעים יהיו מרוצים מהתוצאה, ישקלו אם להוסיף לתובעת grace בסך של 5,000$ שהשאלה אם לשלמם נתונה לשיקול דעתם הבלעדית של הנתבעים.

12. הנתבע אינו מתכחש לחתימתו על ההסכם. בסעיף 5 לתצהירו ציין כי תאריך החתימה היה 16.8.06 – אותו תאריך המופיע בכותרת ההסכם. אולם בחקירתו בעמ' 14 למטה, אישר כי הוא מעריך שאכן חתם על ההסכם ב-27.4.07 (כמופיע בכתב ידו ליד חתימתו, שם רשם גם "כולל כל העבודה עד היום ובכלל" . ללמדך כי התובעת החלה לבצע עבודתה עוד קודם , בשלב כלשהו שבין אוגוסט 2006 לאפריל 2007 – הערה שלי י.פ.).

הנתבע מציין כי בדיעבד הוא מבין כי ההסכמה לשינויים והתאמות שידרשו חזרה לשלב תכנוני יחויבו לפי שעות עבודה בתעריף של 200 ₪ לשעה – הסכמה זו היתה דרכה של התובעת לנפח שכ"ט, כי לא ניתן לפקח במדויק על שעות עבודתה המדווחות. אלא שחרף "הבנה מאוחרת" זו, כפי שיחוור, לא חלק הנתבע בזמן אמת על חיובי השעות הנוספות ושלם אותן.

13. א. לגבי חברת אופיצי – אין חולק כי שירותי התובעת נשכרו כדי לתכנן משרדיה של אופיצי תמורת סך של 35,000 ₪ ומע"מ ששולם לתובעת מראש. אך לטענת הנתבע, התובעת לא ביצעה את העבודה, ולא השיבה הכסף שקיבלה עבורה.

ב. יבואר כבר כעת כי ככל שעסקינן בטענת קיזוז – אין להידרש לה. אני דוחה טענות הנתבעים בענין זה בסע' 26-27 ו 42 לסיכומיהם. סעיף 53 (א) של חוק החוזים (חלק כללי) חולש על טענות קיזוז למיניהן, בוודאי טענות חוזיות. בהתאם לאותו סעיף ניתן לקזז בהודעה חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע מועד לקיומם. אלא, שהעסקה לתכנון משרדי אופיצי והעסקה מסוג התביעה, נכרתו אומנם בין אותם צדדים; אך מדובר על עסקאות שונות. החלופה השנייה בסע' המאפשרת קיזוז הינה שמדובר בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, ככל שמדובר בחיובים קצובים.

ג. גם אם מדובר בחיובים קצובים, טענת קיזוז יש לטעון במפורש בבקשת רשות להתגונן או כתב הגנה ואף לפרטה כדבעי, היינו לכמתה. יש לפרט באותה מידה של פירוט בה נדרש תובע לפרט עילת תביעה: הן את הסכום הנתבע במסגרת הקיזוז, והן את הנתונים עליהם נסמכת טענת הקיזוז.

כך כאמור אף בבקשת רשות להתגונן שאחרת לא ניתן יהא להסתמך על הטענה כטענה כללית (ע"א 579/85 משה אריאן נגד בנק לאומי פ"ד מ (2) 765; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 7 עמ' 323 ). ואולי יפים הדברים הגיונית אף ביתר תוקף משעה שמדובר לא בכתב הגנה אלא בתצהיר התומך בקשת רשות להתגונן, שיהפוך לכתב הגנה רק אם תנתן הרשות להתגונן; שכן, לעת הזו נלחם הנתבע על זכותו לבוא בשערי בית המשפט, וחזקה שיציין בתצהירו כל הנתונים הנצרכים.

ד. בבקשת הרשות להתגונן הארוכה שהוגשה, מונה הנתבע 1 טענות מן הגורן ומן היקב כלפי התביעה, מדוע אין היא כשרה להיות מוגשת בסדר דין מקוצר, ומדוע דין התביעה לדחייה שכן הנתבעים שילמו ביתר, והתובעת לא קיימה חיוביה. אולם, אין אזכור לסכום בגין תשלום קצוב ששולם לתובעת עבור תכנון משרדי אופיצי, ואת תמורתו לא נתנה, ויש אפוא לקזזו מן התביעה. באין טענת קיזוז ברורה ובכלל בבקשת הרשות להתגונן, ביחס לעסקת אופיצי, לרבות התצהיר התומך של נתבע מס' 1 המהווה כתב הגנה – אין לשעות לה כעת. היא לא הוכנסה כדין לגדר הפלוגתאות העומדות להכרעה (והצדדים אף התנגדו בפתח ישיבת ההוכחות להרחבת חזית).

ה. נראה שהנתבע בסיכומיו ער לבעיה ולכן ביקש לטעון שהיות ושולמה למר בן דוב תמורה בגין פרויקט אופיצי שלא נתן בגינה תמורה יש לראותה כאילו שולמה בגין הפרויקט נשוא התביעה. ברי שאין כאן אלא ניסיון מלאכותי להתגבר על משוכת הקיזוז שאינו ניתן לביצוע. התמורה ניתנה עבור פרויקט אופיצי שאינו חלק מעסקה זו.

ו. צודקת אפוא התובעת שמה שעומד להכרעה בהליך זה הנו אך שאלת הזכאות ליתרת התמורה בגין ההסכם לבנית הבית הפרטי של הנתבעים; ואין להיזקק כאן לשירותי התכנון שניתנו או לא ניתנו בעסקה אחרת לאופיצי או לתמורה בגינם. התובעת לא היתה גם אמורה להתייחס לאותה עסקה בתצהיריה, משעה שלא ניתן ביטוי לטענת הקיזוז של עסקת אופיצי בבקשת הרשות להתגונן, ואך בתצהירו "נזכר" הנתבע להכניס התמורה הכספית גם בגין עסקה זו בגדר חישוביו (ראה להלן).

14. הנתבע מציין כי בתאריכים הבאים העביר הסכומים הבאים, כסכומים הכוללים מע"מ (לא כולל התשלום ששולם לדברי הנתבע לתובעת בגין חוזה של אופיצי ב-31.7.07): ב-26.11.07 - 12,993 ש"ח; ב-18.5.07 - 30,000 ש"ח ; ב-8.4.08, 43,932 ₪; ב-1.6.09 – 45,177 ₪; ב-9.7.09 – 19,224 ₪; סה"כ 151,326 ₪ . על זאת מוסיף הנתבע כאמור 40,425 ₪ כולל מע"מ ששולמו ב-31.7.07 בגין חוזה אופיצי, ומגיע אפוא ל 191,751 ₪. הצדדים אינם חלוקים אפוא על התמורה ששולמה על ידי הנתבעים לתובעת, בכלל ובגין הפרויקט נשוא התביעה בפרט . הסכומים תואמים את חישוב התובעת בטבלת פירוט התשלומים שבנספח 3 לתביעה (הערה שלי – י.פ).

לשיטת הנתבע, סך החיובים בהסכם מול התובעת בסכום שכולל מע"מ עומד על 124,740 ₪. לכך יש להוסיף חיוב שעות נוספות מ-3.2.08 בסך 35,747 ₪; וחיוב שעות נוספות מיום 14.2.08 – בסך 13,541 ₪; ובסה"כ 174,001 ₪.

15. הנתבעים גורסים שהם זכאים להפחתות הבאות מחיובי התובעת:

א. תשלום ה grace כאמור , כסך אותו לא היו חייבים לשלם.

ב. כאשר הגיעו הנתבעים לשלב עיצוב הפנים, שהינו השלב המרכזי בתכנון הבית, הבחין הנתבע כי התובעת אינה מומחית בתכנון בתי יוקרה ובלית ברירה פנה לאדריכל שיוביץ, כדי שיבצע העבודה במקום התובעת. במהלך עבודתו של שיוביץ, התברר כי יש לבצע תכנון חוזר של תוכניות שהכינה התובעת. שיוביץ החל לעבוד לצד התובעת והלכה למעשה ביצע את מרבית העבודה שנדרשה בתכנון הבית, ועשה במקום התובעת את עבודתה. התובעת ביצעה תכנון רק עד שלב היתר הבנייה, ותו לא. לכן שלמו הנתבעים כפל שכ"ט עבור תכנון אדריכלי.

ג. הבית נמכר לרוכש בטרם הספיקה התובעת לבצע חלק משלב 5, וכן שלבים 6-7-8 המופיעים בלו"ז התשלומים שבהסכם. לכן יש להפחית משכרה 40% מן התמורה. התובעת זכאית לכל היותר ל 60% מן התמורה שבהסכם בסכום כולל מע"מ בסך 74844 ₪; ובנוסף שעות נוספות בגין תכנון חוזר בסך 35747 ₪, ו 13514 ₪ (סכומים כולל מע"מ). סה"כ כ 124,105 ₪, כאשר שולם לתובעת (מעבר לעסקת אופיצי שם שולם סך של 35,000 ₪ ומע"מ), סך של 151326 ₪.

16. הנתבע מתכחש לכך שסיכם עם התובעת תשלומים של 3415 דולר ו 12,0000 דולר לפני מע"מ עבור תכנון חוזר. עם זאת הנתבע בחר שלא להתווכח ושלם את חשבונות העסקה של התובעת בגין חיובים נטענים של תכנון חוזר לפי בסיס שעתי.

דיון

17. כאמור, אין להתייחס לעסקת אופיצי בתביעה זו ואין לקזז בעטיה דבר. ראה הדיון בסע' 13.

18. א. ביחס ל GRACE - יש לקבל טענת הנתבעים ולקבוע כי התובעת אינה זכאית לו. אין חולק כי התובעת היא שניסחה ההסכם, שיצא ממשרדה. מר בן דוב הודה בכך בחקירה. הביטוי האנגלי משמעו "חסד". התובעת כמנסחת ההסכם לא טרחה לבאר בהסכם למה הכוונה, ומקובלת עלי טענת הנתבעים בסיכומיהם (סע' 14) כי יש להפעיל הכלל של הפירוש לרעת המנסח. אך למעשה אין צורך להיזקק לכלל פרשני שיורי זה. שכן טענתה של התובעת כי מדובר בתשלום חובה כחלק מן התמורה, ורק מועדו נותר פתוח , ובאין קביעה יש לבצעו בזמן סביר – אינה מסברת האוזן.

ב. אם לכך היתה הכוונה וכך סוכם בין הצדדים, מה מנע מן התובעת לקבוע בהסכם מועד מרווח לתשלום של 5,000 דולר (בין בתאריך נקוב, בין בציון תקופה שלאחר התשלום האחרון שבלו"ז התשלומים המוסכם) ?

ג. הדבר גם אינו מתיישב עם הפירוש המלולי "חסד" ממנו משתמעת מחילה, במובן ויתור. ואכן בחוזי שכירות כאשר מדובר על תקופת גרייס, המשמעות המקובלת הנה ויתור של בעל הנכס על דמי שכירות לתקופה זו, כדי לאפשר לשוכר לבצע התאמות בנכס הנחוצות לצרכיו (הדבר נפוץ יותר במושכרים עסקיים). כלומר מדובר אכן על מחילה מוסכמת מראש לעת ההתקשרות החוזית, על חוב שבדרך הדברים הרגילה היה אמור להשתלם. הדבר הולם אכן הילוכו של הנתבע המבאר שתשלום זה נותר לשיקולו הבלעדי, על פי שביעות רצונו מן העבודה בסוף הדרך. ירצה – לא ישלם דבר; או ישלם סכום חלקי עד לסך של 5000 דולר. ניתן לקבל שהתובעת היתה נכונה לכך והראיה היא שהחלה כאמור בעבודתה עוד בטרם חתם הנתבע על ההסכם (ראה כאמור האמור בסע' 12 לפסק דין זה). כלומר בשלב המו"מ או בעקבותיו היתה תחושה טובה של שיתוף פעולה בין הצדדים, כפי שיארע לא אחת בראשית הדרך; והתובעת היתה יכולה לגלות אופטימיות זהירה שאם יהא הנתבע שבע רצון משירותיה, והצדדים יוסיפו לשמור על יחסים טובים, יוסיף על שכרה המוסכם אותו תשלום גרייס (יש לזכור כי מדובר בפרויקט גדול ומורכב ביחס לבית מגורים, ואין ספק שעלות שכרה של התובעת היתה ללא ספק מזערית ביחס למכלול העלויות). אך חובה לשלם סכום הגרייס – לא היתה.

ד. אם כל האמור עד כאן אינו מספיק ראה שני מכתבי התובעת שנזכרו בסע' 10 לפסק דין זה , ובהם היתה התייחסות התובעת לאותו תשלום ככזה שנתון לשיפוטו של הנתבע.

ה. די בכל האמור כדי לקבוע שבהתחקות אחר כוונת הצדדים לעת ההתקשרות, ובמטוטלת הפרשנית שבין הלשון לנסיבות – עדיפה גרסת הנתבע. הן כפרשנות מילולית, והן על פי הגיון הדברים והנסיבות (על פי מכתבי התובעת שהוצגו) . אולם גם אם נאמר שכפות המאזניים נותרו מעויינות (והן לא מעויינות) יחול כאמור הכלל השיורי של הפירוש נגד המנסח (התובעת). כלל זה עוגן בהלכה משכבר ומצא לבסוף עיגונו הסטטוטורי בתיקון מ 2011 לסע' 25 לחוק החוזים (חלק כללי), על דרך תוספת ס"ק ב1.

19. א. מאידך, את יתרת התביעה יש לקבל. ניתן היה להתרשם שהנתבע מחפש תירוצים מדוע לא לשלם בדיעבד את שהתחייב לשלם, חרף העבודה הרבה שהושקה על ידי התובעת בפרויקט, ומקובלות עלי טענות התובעת כי הגיעה "לישורת האחרונה" וביצעה כמעט כל שנרשה לבצע עת הופסקה עבודתה. דוגמא בולטת היתה סוגית מעצב הפנים עליה נחקר הנתבע. לטענתו שכר את שירותה של התובעת לבצע כל הפן התכנוני כאדריכלית. אלא שבהמשך הדרך נוכח כי התובעת אינה מצטיינת בתכנון אדריכלי של בתים פרטיים, ולפיכך הביא את האדריכל שיוביץ לסייע בידה.

כאשר מר שיוביץ ביצע בפועל כל העובדה ואלו תפקידה של התובעת התמצה באישור תכניותיו. מר בן דוב לעומת זאת ציין כי מתחילה סוכם בין הצדדים ששירותי התובעת אינם כוללים עיצוב פנים, והנתבעים ידאגו למעצב פנים שיעבוד מול התובעת בשיתוף פעולה מולה. ואכן עוד בפגישה הראשונה או השניה בין הצדדים כבר נוכחה מעצבת פנים מטעם הנתבעים. הם לא היו שבעי רצון ממנה מטעם זה או אחר, והחליפו אותה באדריכל מר שיוביץ. עבודתו החלה בשלב גמר ההיתרים, והא עבד כמעצב פנים בשיתוף פעולה ותיאום מול מר בן דוב.

ב. על מנת להכריע במחלוקת לא נותר אלא לעיין בהסכם ההתקשרות על מנת להיווכח שאכן כבר בראשית הדרך, עת העלו בעלי הדין את ההסכמות עלי כתב, נרשם בפירוש שאין שירותי התובעת שהוזמנו כוללים עיצוב פנים (עיין בסע' 2(ה)). לא ניתן לחלוק על כך כי אין מדובר בדירת 80 מ"ר אלא בפרויקט אדריכלי מורכב של בית מגורים בן מאות מ"ר שטח בנוי ועוד מאות מ"ר שטחי עזר. בפרויקט כזה עיצוב הפנים תופס נתח נכבד ועצמאי, שאמנם אינו יכול להיות מנותק מתכנון השלד של אדריכל המבנה, אולם בפירוש אינו חופף אותו. אמנם לא אחת יבחר איש מקצוע אחד לפרויקט כולו הן לרישוי, והן לאדריכלות הבנין ולעיצוב הפנים. מאידך מדובר בפונקציות שונות כאמור, גם אם יש ביניהן זיקה, ולא אחת אכן יישכרו בעלי מקצוע שונים. התובעת נתנה בראש וראשונה שירותי אדריכלות רישוי ואדריכלות מבנה שכללה תיאום בין בעלי התפקידים ופיקוח עליון. תפקידו של מעצב הפנים מתחיל אכן בשלב גמר ההיתרים. גם אם נקבל שמר שיוביץ השפיע או שינה פריסות אבן של קירות החוץ כפי שנשאל מר בן דוב או ששינה מפתחי חלונות, מדובר בשינויים (בוודאי בפרויקט בכזה סדר גודל) הנעשים בשיתוף פעולה והידברות עם מתכנן המבנה הוא מר בן דוב.

ג. הנתבע אישר בחקירתו כי שלם כל שעות התכנון הנוספות (התכנון מחדש) שנדרשו על ידי התובעת, שתי פעמים כאמור, עקב שינויים שנדרשו לעומת התכנון המקורי שאושר. הוא גם אישר ששלב התכנון של התובעת נפרס על פני זמן ארוך מאד של שנים עד לקבל היתר הבניה ועד לתחילת עבודה, הואיל ומדובר היה בתכנון שכלל איחוד וחלוקה של 3 מגרשים (כלומר פרויקט מורכב – בדיוק כפי שטען מר בן דב). הוא החל לחוש חוסר שביעות רצון כביכול מן התובעת רק בשלב המכרזים לקבלנים, בשנת 2009 (עמ' 17 למעלה) ולכן הביא כביכול את מר שיוביץ כאדריכל. אלא שכזכור ההסכם נחתם עוד ב 2007, וכבר נזכר בו עצמו שהתובעת לא תספק שירותי עיצוב פנים.

הנתבע הביא מעצב פנים, לא לאור חוסר שביעות רצון ב 2009, אלא כי כך סוכם מראש. מקובל עלי כי היה שלב שבו שיוביץ הוא שערך עיקר עבודת התכנון, שכן כך גם אמור להיות כאשר מתחיל שלב תכנון הפנים המצריך התאמות.

ד. אולם אלו שלבים בהם כבר ביצעה התובעת החלק הארי של עבודתה, בדיוק כפי שטען מר בן דוב, שכן בפרויקט כזה לא ניתן להגיע לשלב השלד בלי שהתוכניות הגמורות מוכנות (עמ' 11 למטה).

ברור שהן אדריכלות הרישוי והן אדריכלות המבנה בפרויקט זה היו עיסוק מורכב הן בהכנת התוכניות לצרכי רישוי שכללו איחוד וחלוקה, הן לצורך תוכניות הביצוע השונות והתיאום בין אנשי המקצוע. הפיקוח העליון "פרופר" היה אכן כטענת מר בן דוב החלק השולי שבכל העבודה שהוטלה על התובעת. מן הדין אפוא היה לשלם שכרה המלא כאשר בצעה כתשעים אחוז מעבודתה (ולא 60% כטענת הנתבע), ולא נפל בה כל פגם שהומחש , עיכוב או אשם. אף הנתבע אישר כי התובעת הגיעה בעבודה עד שלב השלד (כולל – ראה עמ 17 למטה). הוא גם אישר כאמור כי שלם שעות התכנון הנוספות שנדרשו , ולא הפסיק עבודת התובעת. כפי שציינה היא עצמה, עבודתה הופסקה בשלב בו מכרו הנתבעים הנכס לרוכש אחר, שהביא אדריכל מטעמו.

ה. גם אם אין מדובר בשאלה של אשם, וגם אם הייתי מניח לטובת הנתבעים כי התובעת השלימה "רק" 80% או 70% מעבודתה ולא לערך כתשעים אחוז כפי שקיבלתי, הרי שמשעה שהופסקה עבודתה בלי שהפרה חיוביה, ובלא כל אשם מצדה, ומה שנותר למעשה הנו עבודת פיקוח עליון בתיאום בין גורמי מקצוע בשלב הגמרים (ענין שבחלקו נופל היה ממילא באחריותו של מעצב הפנים) זכאית היא לפיצויי קיום מלאים. כך משעה שביצוע ההסכם הגיע לשלב מתקדם (כפי קביעתי 90% הושלם על ידי התובעת), שהפסקת עבודתה לא נבעה מהפרת חוזה מצדה, או התרשלות או אי מקצועיות, ואין לקבל שלו ניתן לה להשלים העבודה היה הדבר כרוך בנזק לנתבע או לרוכש אף מסיבות "חיצוניות" (ענין שלא הומחש). ראה באנאלוגיה ע"א 8854/06 חיים קורפו עו"ד נ' משה סורוצקין. נותר אפוא לשלם סך של 8816 דולר בצירוף מע"מ, כאמור במכתב מיום 2.10.11 (הסכום אינו כולל הגרייס בו לא הכרתי).

20.א. אני מחייב אפוא הנתבעים לשלם לתובעת סך בשקלים המהווה 8816 דולר לפי שער יציג הידוע ביום 2.10.11, ובתוספת מע"מ כשעורו אז; כאשר הסכום המתקבל ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 2.10.11 ועד מועד התשלום בפועל.

ב. בנוסף ישאו הנתבעים בהחזר האגרה ששלמה התובעת כשהיא נושאת הפרשי רבית והצמדה מן היום בו שולמה, וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 8000 ₪.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ה, 19 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.