לפני תביעה על סך 3,708 ₪ בגין נזקים שארעו לרכב התובעת, לטענתה, עקב תאונה מיום 21/05/12.

1. מטעם התובעת העיד בנה, אשר נהג ברכב בעת התאונה, והצהיר כי רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") פגע בו פגיעה קלה מאחור והדף אותו קדימה אל עבר רכב שעמד לפניו. לרכב התובעת נגרמה שריטה קטנה מאחור, ללא נזק קידמי, והוסכם בין הנהג לנתבע כי דבר תיקונו יוסדר ביניהם, אלא שנהגת הרכב הראשון טענה לנזק ברכבה.

מששב הנהג ארצה בחלוף כחודש, הודיעה לו אימו כי תא המטען לא נסגר כראוי, ולפיכך הופעלה פוליסת הביטוח של הרכב והוא תוקן, בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לתביעה.

התביעה דנן עניינה בגין רכיב דמי ההשתתפות העצמית ששולמה ע"י התובעת למבטחתה, ביטול הנחת העדר תביעות וכן פיצוי בגין העדר יכולת להשתמש ברכב בעת תיקונו במוסך.

2. הנתבע הצהיר כי נסע בשיירת רכבים לקראת רמזור, שמע "בום" ולאחר מכן רכבו נגע קלות ברכב התובעת שנסע לפניו. לשני הרכבים לא נגרם נזק, והנהגת ברכב הראשון טענה לנזק ברכבה. הנהג אמר לו שאם הנהגת תתבע אותו, הוא יתבע את הנתבע.

3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני ובמוצגים שהוגשו, להלן החלטתי:

אין חולק כי היה "מגע" קל בין הרכבים, אם כי הנתבע שולל גרימת נזק לרכב התובעת.

הנתבעים טוענים להעדר קשר סיבתי בין הנזק הנתבע לארוע התאונה.

התאונה ארעה, כאמור, ביום 21/05/12, ואילו הרכב נבדק ע"י השמאי, לפי חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, ביום 01/07/12.

אמנם הנהג הצהיר כי לא התרחשה תאונה נוספת בה היה מעורב רכב התובעת מיום התאונה דנן ועד לבדיקת הרכב ע"י השמאי. יחד עם זאת, כהצהרתו, מדובר ברכב של אימו והיא שנהגה בו, כאשר הנהג עצמו שהה מרבית אותה תקופה בחו"ל. האם, היא התובעת, לא התייצבה לדיון וממילא לא נשמעה עדותה לענין זה.

זאת ועוד, אף הנזק הנתבע לא הוכח. לא צורף אישור בדבר גובה ההשתתפות העצמית ששולמה ע"י התובעת למבטחתה בגין התאונה ואף לא צורפה כל אסמכתא לענין אובדן הנחת העדר תביעות.

בנסיבות אלה, אין לי אלא להורות על דחיית התביעה.

4. אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות המקרה דנן, אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ג, 21 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.