1. בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה אני סבורה שאין הבקשה מצריכה תשובה ודינה להדחות.

2. בקשת הרשות לערער מתייחסת לפסק דינה של כב' השופטת זהבה (קאודרס) בנר מיום 28.11.2013 בה התקבלה תביעת המשיבה מס' 1 (להלן: "גב' דורון") אחריות לפיצוי גב' דורון חולקה בין המבקשת דנן ובין היבואן, המשיב מס' 3 דנן (להלן: "היבואן").

3. פסק הדין עסק בתביעת גב' דורון בגין קלקול שהתגלה במכשיר טלוויזיה שנרכש אצל המבקשת ואשר יובא על ידי היבואן. נטען כי המכשיר שווק ללא תעודת אחריות ערוכה כדין ובניגוד לחוק, דבר שמנע אפשרות לתקן המכשיר ללא חיוב נוסף.

בפסק הדין חויבו המבקשת והיבואן לשלם לגב' דורון החזר מחיר המכשיר שנרכש ובו התגלה קלקול, החזר כספים ששולמו על ידי גב' דורון בגין מנוי לחברת הכבלים הוט, בו לא השתמשה בשל הקלקול שהתגלה בטלוויזיה, וכן סכום גלובלי בגין הוצאות משפט ופיצוי בגין עוגמת נפש.

כן חויבה המבקשת לשלם הוצאות בגין הודעת צד ג' שנשלחה כנגד המשיב מס' 2. דנן צד ג' (2) שמש מעבדת תיקונים על פי האמור בתעודת האחריות שנמסרה עם הרכישה והתברר אחר כך שהיא מזוייפת או חסרת תוקף.

4. המבקשת עותרת בבקשה דנן להתיר לה לשנות הקביעות בפסק הדין בשל שתי טעויות מרכזיות שנפלו בו לדעתה.

האחת – לטענת המבקשת שגה בית המשפט קמא משפסק לגב' דורון סכום גבוה מהנתבע על ידה.

השנייה – בית המשפט קמא שגה משהטיל אחריות על המבקשת ששימשה רק צינור שיווק ולא על "היצרן" ובמקרה דנן היבואן.

5. לאחר ששקלתי בעניין אני סבורה כאמור כי דין הבקשה להדחות. פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס היטב ומנומק וזאת על סמך החומר הראייתי שעמד בפני בית המשפט קמא ואין מקום להתערב בו.

לטעמי עיון בחומר הלרוונטי לרבות חומר הראיות מלמד שקביעות בית המשפט קמא בדין יסודן.

6. למעלה מן הצורך אציין כי הטענה לפיה בית המשפט קמא לא היה מוסמך לפסוק הסכומים שפסק אין בה ממש.

אין מחלוקת כי כן נתבע על ידי גב' דורון בתביעתה סכום פיצוי בגין עוגמת נפש, טרטור וכיוצא באלה.

בית המשפט קמא פסק פיצוי בגין כך והוסיף ופסק סכומים נוספים בגין הוצאות משפט כפי שהיה בסמכותו לעשות.

העובדה שבית המשפט קמא לא הפריד בין סוגי הפיצוי וקבע סכום גלובלי אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור כמבוקש, בהתחשב בעובדה שמדובר בסכום סביר והגיוני, שנפסק על פי שיקול דעת בית המשפט קמא, ואין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בכגון דא.

7. עוד אציין למעלה מן הצורך כי בפסק דינו דן בית המשפט קמא באחריות מי מהנתבעים שבפניו בגין המחדל שהביא לכך כי לגב' דורון סופק מכשיר ללא תעודת אחריות תקפה וערוכה כדין כנדרש.

בית המשפט קיבל התביעה בגין ליקויים שמצא בהתנהלות המבקשת והיבואן בעניין זה ולא קבע קביעותיו בגין הכרעה בשאלה על מי מוטלת אחריות לספק שירות בגין מוצר פגום לאחר רכישתו, לצורך תיקונו.

השאלה בה עסק בית המשפט קמא הייתה האם ניתנה לגב' דורון תעודת אחריות תקפה וערוכה כדין כנדרש ואם לא על מי חלה האחריות בגין כך. בגין עניין זה השית בית המשפט אחריות ובדין עשה כן, ואין מקום להתערב בפסק דינו.

אשר על כן ההפניה לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו – 2006 כאמור בסעיף 14 לבקשת רשות הערעור והאמור בסעיף זה אין די בהם כדי לשנות הקביעה שפסק הדין של בית המשפט קמא בדין יסודו ואין מקום למתן הרשות המבוקשת.

7. לאור תוצאות ההליך ומאחר ולא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

הבקשה העיקרית נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לבית המשפט לתביעות קטנות ולמבקשת וזו תעביר העתק למשיבים.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ד, 05 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.