1. בדיון ההוכחות שנערך ביום 28/2/2013 בפני בתיק שבכותרת ולאחר ששמעתי את הצדדים ואת טיעוניהם, הסמיכו הצדדים אותי לפסוק בתביעה הנ"ל לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.

2. התובע הגיש תביעה בסכום של 6630 ₪ כנגד הנתבעים.

בדיון התברר כי התובע מודה כי הנתבעים לא חייבים לו כל חוב בדמי השכירות.

התובע מודה כי הנתבעים פינו במועד את המושכר אך לטענתו הותירו אחריהם לכלוך וחפצים.

התובע מציין כי נגרם לו גם נזק עקיף אך הוא לא יכול להוכיח אותו.

לטענת התובע האיחור במסירת המושכר נובע מכך שלא קיבל מושכר נקי ומסודר ביום הפינוי אלא היה צריך תקופה של ששה ימים לטפל בעצמו בניקיון.

לטענת התובע החזיר את הערבויות לנתבעים.

התובע תבע סך של 6630 ₪ לפי הפירוט הבא:

ניקוי דירה - 450 ₪

קנס בגין איחור בפינוי המושכר - 1140 ₪

הוצאות נסיעה – 40 ₪

עגמת נפש – 5000 ₪

סה"כ – 6630 ₪

התובע מציין כי רק ביום 6/10/12 הצליח לנקות את המושכר, יצא לחו"ל ביום 10/10/12 וחזר ביום 20/10/12 וביום 1/11/12 השכיר את המושכר לשוכר אחר, שכן ביום עזיבת הנתבעים לא היה בנמצא שוכר חליפי, לא ניתן היה להביא שוכרים פוטנציאליים לראות את המושכר שהיה מאוד מלוכלך לדבריו.

3. הנתבעים טענו כי אינם חייבים דבר לתובע, לטענתם דווקא התובע חייב להם כסף והם אף הגישו תביעה שכנגד. הנתבע 1 טען כי מסר שיקים בגין שכר הדירה אך בכל פעם שביצע העברה לבנק של התובע היה התובע אמור לקרוע את השיק בגין אותו סכום.

לדבריו הם ביצעו ביניהם גמר חשבון, הנתבעים צבעו את הדירה בטרם יצאו ממנה, ולתובע לא היה דבר להתלונן עליו אלא על נזילה הקיימת מן הדירה של השכן שאותה רצה התובע כי הנתבעים יסדרו ויתקנו.

לדברי הנתבע 1 התובע לא טען כי הדירה איננה נקייה, ואף החזיר את הערבויות.

הנתבעים טוענים כי שילמו חוב של חשבון המים שלא חל עליהם, ואף המציאו גמר חשבון [נ/1].

4. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, על סך 17,876.60 ₪ שעיקרה -

הפרה יסודית של ההסכם בגין אי השבת 6 שיקים – 10800 ₪

עגמת נפש – 5000 ₪

עלות מכתב עו"ד – 500 ₪

הפסד שני ימי עבודה – 1262.60 ₪

חוב לחשבון מים – 314 ₪

עלות ביטול שיק – 59.54 ₪

5. לאור דברי הצדדים שוכנעתי כי לא התקיים איחור במסירת המושכר לידי התובע. התובע לא הוכיח את תביעתו ברובה למעט העובדה בה מודים הנתבעים כי המושכר לא הוחזר נקי.

הנתבעים הוכיחו כי שילמו סך 314 ₪ בגין חשבון מים.

6. שני הצדדים הפסידו ימי עבודה, ולפיכך רכיבי התביעה והתביעה כנגד הכוללים רכיב זה ורכיב עוגמת הנפש וכל רכיב אשר לא הוכח – נדחים בזאת.

7. הצדדים הסמיכו אותי לפסוק על דרך של פשרה -

ראה רע"א 4404/04 [עליון] מפי כב' השו' א' רובינשטיין [החלטה מיום 22/7/2004] –

"..ואומר המדרש על דברי הפסוק "ושפטתי בין איש ובין רעהו" (שמות י"ח, ט"ז): "ושפטתי - זה דין שאין בו פשרה, בין איש ובין רעהו - זה דין שיש עמו פשרה, שהם נעשים רֵעים זה לזה" (מדרש לקח טוב)."

8. לאור האמור לעיל, אני מקבל את דברי התובע בעניין ניקיון המושכר, ודברי הנתבעים כי שילמו יתרת חוב בחשבון המים אשר לא הם היו חייבים לשלמו, וכן כי שילמו בגין ביטול השיק שכן התובע המשיך להחזיק בשיקים שלהם בלא הרשאתם.

אין בסמכותו של בית משפט זה להורות לתובע להחזיר שיקים או חלקם ועל הנתבעים לפעול בדרך נתונה להם על פי הדין.

9. לאור כל האמור לעיל, אני פוסק על דרך של פשרה לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 כי הנתבעים ישלמו לתובע את הסך של 500 ₪ לסילוק כל התביעה כולה וכל טענות התובע כלפי הנתבעים, וכן לסילוק התביעה שכנגד וכל טענות הנתבעים כנגד התובע בתביעה שכנגד.

הסך של 500 ₪ ישולם על ידי הנתבעים לתובע תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

10. אין צו להוצאות.

11. זכות עירעור כחוק.

12. מזכירות תשלח עותק מפסק הדין הנ"ל לצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ג, 03 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.