התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים על סך 23,146 ₪ בלשכת ההוצאה לפועל בטבריה.

על פי כתב התביעה, נטל נתבע 1 (להלן: "הנתבע") הלוואה בסך 22,700 ₪ למטרת ארגון חוב ביום 18/1/12. לאחר שהנתבע פיגר בהחזר ההלוואה, העמיד התובע את יתרת ההלוואה בסך של 23,133 לפירעון מיידי. בנוסף, נותרה לנתבע יתרת חוב בחשבון העו"ש בסך של 13.04 ₪. נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") חתמה על כתב ערבות לפיה ערבה לפירעון מלוא סכום ההלוואה כלפי התובע.

הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע התביעה נתמכת בתצהירים נפרדים, לאחר מכן, הגישו הנתבעים תצהירים משלימים שהתקבלו לתיק. הנתבעים נחקרו ע"י ב"כ התובע וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

להלן אדון בטענות הנתבע:

1. הנתבע מאשר כי קיבל מהתובע את כספי ההלוואה. לטענתו עמד בהחזרי ההלוואה בהתאם להסכם ההלוואה ולא היה כל פיגור בתשלומי ההלוואה.

מחקירת הנתבע ונספחים 3 ו- 4 לכתב התביעה עולה שאין בטענה זו כל ממש. מנספח 3 לכתב התביעה "פירוט אשראי שקלי" נלמד כי נכון ליום 11/7/12 היה פיגור בהלוואה בסכום של 1,612 ₪. ומנספח 4 "תדפיס פעולות בעו"ש" נלמד כי למעט סכום של 700 ₪ לא הופקדו כספים בחשבון החל מיום 21/3/12 ועד ליום 3/7/12, כאשר התשלום החודשי להחזר ההלוואה עמד על סך של 1,300 ₪ על פי עדותו של הנתבע (ע' 7 שורה 16 לפרוטוקול).

כאשר הוצג לנתבע נספח 3 השיב: "לא היו פיגורים. אני לקחתי 60,000 ₪ ועמדתי בכל. אתה מראה לי פיגור של 1,600 ₪. אני עמדתי בכל הסכום ורוצה לתבוע על 1,600 ₪? אני הפקדתי כסף בבנק והבנק אמר לי שזה הועבר לעו"ד. אני לא זוכר שיש פיגורים."

וכשהוצג לנתבע נספח 4 השיב: "נכון, המצב הכלכלי של המדינה קשה. אם היה פיגור של חודשיים או שלושה אני נמצא בבנק מ- 2003 הבנק תובע אותי על 1,500 ₪? אני לקוח ותיק והבנק ניסה אותי בהלוואה של 60,000 ₪ ועמדתי בזה והייתי מכניס כסף לחשבון והכול היה בסדר. אני עובד בהסעות. קיבלתי מהסעות 230,000 ₪ והוא נכנס להגבלה והוא חייב לי כסף והוא נפטר. אני לא בורח מהחוב אני משלם. הבנק יודע שאני משלם. עברתי מצב קשה ואחרי 3 חודשים תובעים אותי? זה לא הולך ככה.

המסקנה המתקבלת מהחקירה הנגדית ומסמכי התביעה שבחשבון ההלוואה נוצר פיגור של 1,600 ₪, לפחות, בטרם הוגשה התביעה, ועל כן, בטענת הנתבע כי עמד בתשלומי ההלוואה כסדרם, אין כל ממש והיא הופרכה בחקירה הנגדית ובמסמכים.

2. התובע לא שלח דרישות חוב לסילוק החוב בטרם הגשת התביעה.

התובע צירף לכתב התביעה, העתק ממכתב המופנה לנתבעים מיום 15/7/12, המתרה בהם לשלם את יתרת ההלוואה בחשבון אחרת יינקטו כנגדם הליכים משפטיים וכן העתק מדואר ישראל לפיו נמסר לדואר ישראל דבר הדואר למסירתו לנתבעים. בעדותו העיד הנתבע כי ראה את מכתב ההתראה לראשונה עת קיבל את כתב התביעה לידיו. כמו כן נלמד מנספח 4 לכתב התביעה, שמכתבי התראה נוספים נשלחו ע"י התובע בחודש מאי 2012 אך אין בפני ראיה שהתקבלו ע"י הנתבעים, עם זאת, נמצא שבחודש יוני 2012 הפקיד הנתבע סך של 700 ₪ בחשבון, לאחר ששלושה חודשים לפני כן, לא הופקדו כספים בחשבון. לנוכח עדותו של הנתבע כעולה מפרוטוקול הדיון, אין ספק בליבי, כי הנתבע ידע על מצב החשבון והפיגורים בחשבון ההלוואה, וכי טענתו בדבר אי קבלת דרישת חוב קלושה, אך בהעדר ראיה לסתור, תינתן לו רשות להתגונן בטענה זו.

3. כתב התביעה אינו מפרט מסגרות אשראי וסכומי הלוואות אחרות, אם ניתנו. עילת התביעה על פי כתב התביעה ברורה ומגובה במסמכים, לפיכך, אין ממש בטענה והיא נדחית.

4. הנתבע טען בתצהיר כי הוא חושש שבוצעו פעולות בחשבון פעולות לא כשורה או משיכות או העברות ללא הסכמתו וידיעתו, עוד טען הנתבע לחיובים חריגים בריבית ובהלוואה. מדובר בטענות סתמיות לא מפורטות שנטענו לא על פי כללי ההלכה הפסוקה, משכך, הן נדחות.

5. עוד טען הנתבע בתצהיר ובתצהיר המשלים כי כספי ביטוח שהתקבלו בשל רכב ששועבד לתובע בסך של כ- 57,000 ₪ לא זוכו בחשבונו ובאותו תצהיר משלים אישר שכספי הביטוח הופקדו בחשבון. מדובר בטענות עובדתיות סותרות ודינן להידחות יחדיו, לו בשל כך, והן אינן יכולות לשמש כבסיס להתגונן בפני התביעה. למעלה מן הנדרש אציין, כי על פי תדפיס חשבון הבנק של הנתבע שהוגש לתיק בית המשפט מש/2 לחודש נובמבר 2008, מספר שנים לפני היווצרות עילת התביעה, נמצא כי חשבונו של הנתבע זוכה בסך של 54,266 ₪ ונלמד מ- מש/1 שמדובר בזיכוי כספי לטובת הנתבע מחברת ביטוח בשל תאונה של רכב שמספרו 85-479-59. במצב דברים זה, אני קובעת כי אין כל בסיס לטענת הנתבע לעניין כספי ביטוח שלא התקבלו לחשבונו והטענה הופרכה במסמכים שהוגשו לתיק. אוסיף ואומר כי אני לא מוצאת כל רלוונטיות בין כספי הביטוח שהתקבלו בשנת 2008 לבין עילת התביעה שנוצרה ביום 18/1/12 עת נטל הנתבע את ההלוואה נשוא התביעה מהתובע.

6. הנתבע עותר בתצהירו לקבלת מסמכים לצורך ביסוס טענותיו ובדיקת החשבון. אני סבורה שהמסמכים הנדרשים, תנועות חשבון מפתיחת החשבון, שכאמור על פי עדותו של הנתבע נפתח בשנת 2003, ועד ליום 30/8/12, כל מסמכי ההלוואות והריביות בהן חויבו ההלוואות שניתנו בחשבון ואשר סולקו ע"י הנתבע בעבר במלואן, מסגרות אשראי, מסמכי תכניות חסכון ו/או קופות גמל שחויבו בחשבון, הינה דרישה מופרכת, לא מבוססת, ואינה רלוונטית למחלוקת בין הצדדים כפי שהיא עולה מכתב התביעה. משכך, היא נדחית.

7. לסיום חלק זה, ניתנת לנתבע רשות להתגונן בטענה שלא קיבל לידיו דרישת חוב בטרם הגשת התביעה, עם זאת, אני מוצאת שטענה זו קלושה, על כן בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ובהתחשב בעובדה שהנתבע אינו כופר בקיומו של החוב, אני מחייבת את הנתבע בהפקדת פיקדון כספי בסך של 5,000 ש"ח כתנאי למתן רשות להתגונן.

להלן אדון בטענות הנתבעת:

1. הנתבעת טענה כי היא ערבה מוגנת. טענה זו יש לדחות על הסף מהטעם שהנתבעת היא אשתו של הנתבע ועל כן טענה זו אינה יכולה לעמוד לנתבעת והיא כאמור נדחית.

2. הנתבעת טענה כי לא היה מקום לנקוט כנגדה בהליכים כל עוד אין פיגורים בהלוואה. בעניין זה אני מפנה לסעיף 1 בדיון בטענות הנתבע. שם נקבע כי נוצר פיגור בהלוואה בסך של 1,600 ₪. מכאן, נדחית הטענה.

3. הנתבעת טענה כי התובע לא הודיע לה כי הנתבע אינו עומד בפירעון ההלוואה ולא שלח לה דרישה לתשלום מכוח הערבות שנתנה לנתבע ובכך נבצר ממנה להיכנס בנעלי הנתבע ולהקטין נזקים. הנתבעת הכחישה בעדותה קבלת מש/3 הנושא כותרת "ערבותך למסאלחה שאדי". לטענת התובע ההודעה נשלחה בדואר רשום לנתבעת בדואר רשום אך זה לא נדרש ע"י הנתבעת ודבר הדואר חזר לידי התובע (מש/4). אין בפני ראיה לסתור את טענת הנתבעת באופן ברור ולמעלה מכל ספק. להשלמת התמונה יאמר, גם אם נכונה טענת הנתבעת, הרי שעל פי סעיף 26(א) לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967, אם לא הודיע נושה לערב על אי קיום החיוב על ידי החייב, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך. בעניין זה טוענת הנתבעת כי אינה מחויבת בתשלום הוצאות, ריביות ושכר טרחת עו"ד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש מקום ליתן לנתבעת רשות להתגונן בטענה זו שלא נשלחה לה דרישה לתשלום ולא הודע לה כי הנתבע אינו עומד בפירעון ההלוואה, עם זאת, מאחר והנתבעת אינה כופרת בערבותה לפירעון ההלוואה ואין בפיה טענת נזק כלפי מלוא חוב התביעה, ובהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מתנה את הרשות להתגונן בהפקדת פיקדון כספי בסך של 2,500 ₪ בקופת בית המשפט.

4. לסיום חלק זה, ניתנת לנתבעת רשות להתגונן בטענה שלא קיבלה לידיה הודעה שהנתבע אינו עומד בחיוביו ודרישת חוב בטרם הגשת התביעה, בכפוף להפקדת פיקדון כספי בסך של 2,500 ₪ בקופת בית המשפט.

אשר על כן, תנאי לרשות להתגונן כנגד התביעה בטענות כמפורט לעיל, הוא הפקדת פיקדון כספי, 5,000 ₪ ע"י הנתבע ו- 2,500 ע"י הנתבעת, בקופת בית המשפט עד ליום 10/10/13. לאחר הפקדת הפיקדון, יעבור ההליך לסדר דין מהיר והצדדים ישלימו מסמכים בהתאם להוראות פרק טז1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הוצאות ההליך בסך 1,500 ₪ יבואו בחשבון בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"ג, 31 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.