1. בקשר לעיכוב ביצוע פסק דיני מיום 26/12/12 בגדרו חויב המבקש 3 – סאמי מזאריב (להלן: "סאמי") לשלם למשיב סך של 2,168,983 ₪ בצירוף הוצאות משפט.

2. בפסק הדין נקבע כי המשיב (להלן: "חיים") זכאי לחלקו בדמי השכירות ששולמו על ידי השוכרים השונים עבור שכירות המבנים נשוא ההליך. דמי שכירות אלו עמדו על פי האמור בסעיף 32 לפסק הדין על סך של 7,066,516 ₪. מסך זה הופחת חלקו של חיים בהשקעות שהוכחו, בסך של 4,897,533 ₪ וכך נקבעה היתרה לתשלום.

3. בבקשה שבפני נטענו טענות שונות בדבר טעויות שנמצאו על ידי המבקשים בפסק הדין שמהם עולה, כך נטען, כי סיכוי ההצלחה בערעור הינם גדולים. כן נטען כי לסאמי אין אמצעים לתשלום החוב שנפסק וכי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע תביא לחורבנו הכלכלי.

4. הטענה העיקרית שמעלים המבקשים הינו כי בפסק הדין ניתן לחיים כפל פיצוי. המבקשים טוענים כי במסגרת רכישת מניותיו של חיים בחברות, המבקשות 1- 2 , הובאו בחשבון דמי השכירות שנגבו מהשוכרים וכי התשלום ששולם לחיים עבור מניותיו משקף גם פיצוי בגין דמי שכירות אלו.

עוד נטען כי על פי חוות דעתו של המומחה, רו"ח רוסנק, זוכה חיים בספרים בדמי שכירות גם במשך השנים 2002 ואילך. ועל כן היה צריך להפחית מהסכום שנפסק את דמי השכירות שנזקפו לזכותו.

עוד נטען כי חלק מדמי השכירות שולם עבור נכסים אשר נרכשו מכספו של סאמי בלבד ועל כן לא הייתה לחיים כל זכות בהם.

5. חיים מתנגד לבקשה וסובר כי בפסק הדין קופחו זכויותיו שלו. בין היתר מלין המשיב על כך כי בפסק הדין נמנעתי מלהתחשב בפחת שנדרש במשך השנים על ההשקעות השונות, על כך שהפיצוי נפסק על פי דמי השכירות ששולמו בפועל בלבד ולא על פי דמי השימוש הראויים ועוד. חיים מבהיר גם כי לסאמי ישנם די והותר נכסים לכיסוי החוב במיוחד בשים לב לזכויותיו בחברות, במקרקעין ובשים לב למאזני החברות המשקפים משיכות גדולות לשכר המנהלים.

6. דין הבקשה להידחות. כידוע, נקודת המוצא בדיון הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין הינה כי פסקי דין יש לקיים וכי אין הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו (ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ). נפסק גם כי בדרך כלל אין מקום לעיכוב ביצוע פסק דין כספי אלא אם שוכנע בית משפט כי סיכויי ההצלחה גבוהים או אם קיים חשש ממשי שמא הזוכה לא יוכל להשיב את התשלומים שיקבל, אם ובמידה והמבקש יזכה בערעור (ראו י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 859- 860 (1995) וכן ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178 (2002); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403 (1997)) . הנטל להוכיח כי הזוכה לא יוכל להשיב את הכספים אם המבקש יזכה בערעור מוטל על המבקש ואין די באמירות כלליות (בש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נ' וינמן (ניתן ביום 22.2.2012)). רק במקרים חריגים יהיה מקום לשקול את הנזק שייגרם למבקש העיכוב ( ע"א 7221/01 הנ"ל; ע"א 6647/98 מנשה גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נג (1) 187 (1999)).

7. בדיון שנערך בפני ביום 4/2/13 הבהיר בא כוח המבקשים כי דמי השכירות שנזקפו בספרי החשבונות לזכותו של חיים לא שולמו לו בפועל (עמ' 31 שורה 12). סכומים אלו לא הועברו מעולם לחיים ואין טענה כי שימשו בסיס להתחשבנות כלשהי בין חיים לחברות או לסאמי. לפיכך, ברי, שהרישום בספרים אינו יכול להיחשב כתשלום דמי השכירות ומכאן שהטענה כי בשל הרישום בספרים זכה חיים לפיצוי כפול אינה מבוססת ואינה יכולה ללמד על סיכויי הצלחה כלשהם.

8. גם הטענה כי במסגרת התמורה שקיבל חיים עבור המניות בחברות הוא זכה לפיצוי עבור דמי השכירות אינה מעוגנת בחומר הראיות. המניות נרכשו על ידי סאמי במסגרת הדיון בתיקי פש"ר 1126/06 ו - 1127/06. שווי המניות לצורך הרכישה הוערך על ידי המומחה מטעם בית המשפט, רו"ח דורי ברגמן. מעיון בחוות הדעת מתברר כי בהערכת שווי החברות לא הובאו בחשבון דמי שכירות שנגבו בפועל בעבר ולא נכללה בהערכת השווי כל קופת מזומנים שהתבססה על דמי השכירות שנגבו. להיפך, הערכת השווי התבססה אך ורק על רווח תפעולי צפוי בעתיד.

המומחה בחן את שווי חברת תל חנן בע"מ על פי שתי גישות. שיטת היוון תזרים מזומנים תפעולי נקי (DCFׂ) ושיטת מכפיל הרווח התפעולי הנקי (גישת השוק). המומחה מציין כי שיטת תזרים מזומנים תפעולי מבוססת על היוון " תזרים מזומנים תפעולי עתידי של החברה" (עמ' 21) . בגישת השוק, כך הוא מסביר מחושב " הרווח התפעולי הנקי של החברה ומוכפל במכפיל ממוצע עסקאות רכישה של עסקים מסחריים דומים בשוק" ("עמ' 34) . בשתי שיטות אלו לא הובאו בחשבון דמי השכירות שנגבו בפועל בעבר אלא לכל היותר צפי דמי השכירות שייגבו בעתיד.

יתרה מזאת, בהערכת שווי חברת מוטורוס ליין בע"מ, מציין המומחה כי אל מול הערכת השווי, כ- 3.2 מיליון ₪, יש להביא בחשבון התחייבויות בסך של 3.6 מיליון ₪, כך שבפועל לא שולם עבור רכישת מניות החברה מאום.

9. גם הטענה כי דמי השכירות חושבו גם ביחס לנכסים שנרכשו על ידי סאמי בלבד אינה יכולה להועיל למבקשים שהרי טענות אלו כבר נדונו בעבר והחיוב בפסק הדין האחרון מתבסס על הקביעות בפסק הבורר ובפסק הדין מיום 31/12/09 שבהם נקבעו זכויות הצדדים במקרקעין.

10. גם הטענה בדבר "חורבנו הכלכלי של המבקש" אינה יכולה להועיל. למבקש נכסים רבים אף אמנם לטענתו כולם משועבדים, אולם, יש בהם די כדי להצביע על יכולות כלכליות. אין בפני ראיות, כגון חוות דעת, על שווי הנכסים והיקף השעבודים לבנקים. אין גם כל ראיות על שווי הבית בזרזיר אשר לטענתו של סאמי משמש את אשתו וילדיו בלבד. אין גם פירוט של כל התקבולים שקיבל סאמי מהחברות ולכאורה מדוחותיהן של החברות עולה כי שולמו לו תשלומים וסכומים גבוהים (לפי מאזן חברת מוסך תל חנן בע"מ שולם בשנת 2011 שכר מנהלים - כולל עובדי מנהלה- בסך של 723,974 ₪. במאזן הבוחן לשנת 2012 נרשם שכר מנהלים ע"ס 403,521 ₪ ולסך זה יש להוסיף תוספת 23,054 ₪ ותגמולים בסך 56,166 ₪).

11. בנסיבות אלו אין לי אלא לקבוע כי המבקשים לא השכילו לשכנע שביצוע פסק הדין יביא לחורבן כלכלי. כמו כן, אין כל טענה שהמשיב לא יוכל להשיב את התשלומים, אם המבקשים יזכו בערעור שהיא העילה העיקרית שיכולה להצדיק עיכוב ביצוע פסק דין כספי.

12. בשים לב לכל האמור הנני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע.

הטענות לעניין פריסת התשלומים יכולות להתברר, אם יהיה צורך בדבר, במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ג, 20 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.