בקשה למעצר עד תום ההליכים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים:

הראשון, עניינו עבירת רצח, עבירה לפי סעיף 300(א)2) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

השני, עניינו עבירה של שיבוש הליכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בא כח המשיב טען לראיות לאישום הראשון, טיעון מסויג עם הודאה חלקית. לשיטת בא כח המשיב, חומר הראיות מקים תשתית ראייתית לכאורית לעבירת הריגה ולא לעבירת רצח.

בהחלטה מיום 14.03.13 ובטרם התקיים דיון בטענות הסנגור, הוריתי על קבלת תסקיר מעצר רק משום שחלף פרק זמן של שבע שנים לערך מקרות האירוע. ציינתי באותה החלטה כי אין בהזמנת התסקיר משום רמז כלשהו על ההחלטה הסופית.

לישיבה מיום 24.04.13 הוגש התסקיר הממליץ על שחרור המשיב לחלופה.

באותה ישיבה, התייחסו הצדדים לראיות איש איש על פי הבנתו כאשר התובעת טוענת לכוונת הקטילה אשר נוצרה בליבו של המשיב לאחר שנטל לום ברזל לידיו וניגש אל המנוח מאחור בעוד הסנגור מדגיש כי התוצאה הקטלנית הייתה מקרית לחלוטין ולכל היותר היא מגיעה ליסוד הנפשי של פזיזות.

העובדות הצריכות לעניין:

א. המשיב והמנוח היו צהובים זה לזה לאחר שהמנוח דקר את המשיב שנה קודם לאירוע.

ב. ביום האירוע מושא כתב האישום, עמד המנוח ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן ושוחח עם ידידה, בשעה שבאופן מקרי לחלוטין חלפה מכונית במקום, מכונית בה ישב המשיב. זה הורה לנהג לעצור, יצא מהמכונית, ובעצת מי מנוסעיה הצטייד בלום ברזל.

ג. המשיב, ניגש אל המנוח וללא אומר ודברים הכה בראשו באמצעות הלום. בנקודה זו נחלקו הצדדים האם המשיב היכה את המנוח בראשו ארבע-חמש פעמים כמאמר התביעה, או פעם אחת לשיטת הסנגור.

ד. כך או כך, המנוח נפל ארצה ואיבד את ההכרה. אותה שעה רץ המשיב חזרה למכונית, כאשר הוא מותיר את המנוח מחוסר הכרה וחבול על הכביש, ציין בפני חבריו שהמנוח מפרפר והורה לנהג לנסוע מהמקום במהירות.

ה. לדאבון הלב, נפטר המנוח מפצעיו ארבעה ימים לאחר שהותקף.

ו. האירועים היו בחודש דצמבר 2005.

עד כאן האישום הראשון.

האישום השני מספר על מה שהתרחש לאחר התקיפה.

א. המשיב וחבריו נסעו מהמקום תוך שהמשיב הורה לבעל הרכב להסתיר הרכב, שמא הרכב צולם במצלמת אבטחה כלשהי.

ב. בעל הרכב העביר את הרכב לקרוב משפחה וזייף זכרון דברים הנחזה להראות כאילו הרכב נמכר לאותו קרוב משפחה מספר ימים לפני האירוע.

ג. המשיב עזב את הבית והסתתר מספר ימים במקום אחר, זאת על מנת לשבש את החקירה.

ד. המשיב נפגש עם חבריו למכונית ותיאם איתם גרסה לפיה במקום אחר היו.

על אלה יוחסה למשיב באישום השני עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

דיון:

א. אינני סבור כי בהליך זה עליי להידרש לשאלה האם התקיימו בנסיבות המקרה יסודות עבירת רצח או שמא עבירת הריגה.

ב. אינני סבור כמו כן כי עליי לקבוע באופן קטגורי כלום חבט המשיב בראשו של המנוח מספר פעמים או פעם אחת בלבד.

ג. עליי להתייחס במלוא האחריות והחומרה לעובדה הניצחת כי שנה לאחר פרוץ הסכסוך בין המשיב לבין המנוח, ללא כל התגרות מוקדמת ביום האירוע או בתכוף לכך, ללא אומר ודברים ומתוך תאוות נקם לשמה, ניגש המשיב אל המנוח בהסתר, והיכה אותו בראשו מכה ניצחת. המשיב הוסיף לכך, לשיטתו, חבטות נוספות ברגליו, בעוד המנוח שרוע על הכביש ללא הכרה, כאשר הוא עושה שימוש בלום הברזל.

ד. המשיב מיהר להימלט מהמקום כאשר לנגד עיניו המנוח פרפר על הכביש.

ה. לאור האמור בסעיפים (ג)(ד) אתייחס לתסקיר המעצר.

התסקיר ממליץ על שחרור המשיב לחלופה תוך שהוא נותן משקל רב לחלוף הזמן מאז האירועים מושא כתב האישום. לשיטת קצינת המבחן, מתקבל הרושם לשינוי בדפוסי התנהגות המשיב, התנהגות שהביאה להפוגה בעשייה פלילית מאז 2005. המשיב הביע בפני קצינת המבחן צער על התנהגותו האלימה ותוצאותיה הטראגיות.

עם זאת וחרף המלצתה, היא קובעת כי "בשקלול הגורמים השונים, אנו מעריכים שרמת הסיכון במצבו לביצוע עבירות אלימות בעתיד, נמוך עד בינוני וזאת בדרגת חומרה בינונית עד גבוהה".

אחר כל אלה, ומשקצינת המבחן נתנה דעתה לסיכון הנשקף מהמשיב לצד הפיקוח שהוצע, הומלץ לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בגבעת שמואל, עם פיקוח מעצר.

ו. לא אוכל לקבל את המלצות התסקיר. ראש וראשון לכל יש להזכיר כי תסקיר שירות המבחן, מבלי להקל ראש במאומה, הינו המלצה בלבד והוא אינו פוטר את בימ"ש להפעיל את שיקול דעתו. ראה לעניין זה בש"פ 4120/11 גיא דדוש נ' מדינת ישראל מפי כב' השופט דנציגר.

במשך שנה תמימה, כבש המשיב את כעסו. הוברר, כי המשיב לא ניסה לתור אחר המנוח במהלך השנה, הגם שזה פגע בו. עובדה זו אשר לכאורה עומדת במאזן הזכות, היא המטה את הכף לחובת המשיב. מפגש אקראי, הצית את זעמו של המשיב והביא לתוצאה הקטלנית.

טענת הסניגור כי מדובר במכה אחת "בלבד" בראש, הינה חרב פיפיות. צא וראה איזו עוצמה ותנופה הושקעו במכה אשר גרמה לנזק הרסני בראשו של המנוח כמו גם לסיום חייו. צא ולמד כמה תאוות נקם וחמת רצח נמזגו בחבטה אחת אשר הונחתה על ראש הקורבן, כל זאת שנה לאחר האירוע שהצית את אש התבערה.

חבריו של המשיב מספרים כי עת נכנס למכונית, הוא ציין שהקורבן מפרפר וביקש להימלט מהמקום. אין בדבריהם כל התייחסות לבהלה, חרטה או צער מצד המשיב.

עד כאן היבט המסוכנות. בכוונת מכוון לא התייחסתי לשאלות בדבר מספר החבטות אשר ניתכו על ראש המנוח כמו גם לעיתוי היווצר כוונת הקטילה, אם אכן זה מה שביקש המשיב להשיג.

די בגרסה המינורית, יחסית, שהציג הסנגור כדי להצביע על מסוכנות מובהקת.

אין לדעת כיצד יגיב המשיב בשעת המשבר הראשון אשר ייקרה בדרכו. התנהגות המשיב מלמדת כי הוא כובש דברים בליבו ,אך בעת כעס תגובתו עלולה להיות הרסנית. לא בכדי הגדירה קצינת המבחן תוצאות הפרה אפשרית ,בדרגת חומרה בינונית עד גבוהה.

קיימות עילות מעצר נוספות: המשיב הוציא לפועל הלכה למעשה מהלכים של שיבוש מהלכי משפט. על הנסיבות, כפי שהן מפורטות לעיל, אין חולק. הגרסה השקרית שמסרו המשיב וחבריו לאחר האירוע הייתה כה מתואמת עד כי עלה בידיהם להתל בחוקרי המשטרה ולעכב את פיענוח הפרשה במשך מספר שנים.

קיימת עילת מעצר נוספת המעוגנת בנסיבות ואף מובנית על פי עובדות כתב האישום. קיים חשש של ממש כי המשיב לא יתייצב למשפטו. יש להזכיר כי המשיב נמלט למספר ימים לאחר האירוע. עתה, משהוא מודע לעונש הצפוי, יש יסוד לחשש כי יעשה הכל על מנת להימלט מאימת הדין.

יש לזכור ולהזכיר כי גם לשיטתו, קיימת גרסה מפלילה שבצידה עונש מאסר רב שנים.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013, במעמד הצדדים.