1. בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לבטל באורח חד צדדי את החוזה שנכרת בין המבקשת למשיבה לאחר שזכתה במכרז, ואוסר על המשיבה להתקשר עם צדדים שלישיים לביצוע העבודות נשוא החוזה התקף שנחתם בין הצדדים לאחר הזכייה במכרז, היא הבקשה שלפני; ולמעשה מבוקש למנוע הפסקה חד צדדית של ביצוע העבודות ומתן אפשרות למבקשת להמשיך ולבצע את העבודות והשירותים שהיא נותנת מאז תחילת החוזה ובהתאם לתנאי המכרז והחוזה שנכרת בין הצדדים.

2. לציין כי הבקשה הוגשה במעמד צד אחד אך לא ראיתי להעתר לבקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד וסברתי כי ראוי יהיה לשמוע את הצדדים בטרם הכרעה בבקשה ומשכך זמנתי את הצדדים לדיון. לאחר דיון במעמד הצדדים, לאחר ששמעתי את החקירות הקצרות ואת סיכומי הצדדים (שהרחיבו יתר על המידה לאחר שבקשו לסכם בכתב), נתתי דעתי לחומר שהונח לפני, עיינתי בנספחים הרבים והגעתי למסקנה כי יש להעתר לבקשה ולאפשר למבקשת להמשיך בעבודותיה בהתאם לחוזה בין הצדדים ומכאן שעל המשיבה להמנע מהתקשרות עם צד ג' אחר לביצוע אותן עבודות נשוא החוזה במקום המבקשת, ואין להפסיק את השירותים שנותנת המבקשת למשיבה בהתאם למכרז שזכתה ובהתאם לחוזה שנחתם בעקבות זכייתה במכרז, עד ההחלטה בתיק העקרי, או בהתאם לחוזה ולתנאיו.

הרקע העובדתי

3. המבקשת הוכרזה כזוכה במכרז פומבי לביצוע עבודות נקיון ושירותים בנמל אשדוד, בהתאם לפרסום המכרז.

אין זו הפעם הראשונה שהמבקשת זוכה במכרז.

לאחר זכייתה במכרז האחרון, נחתם החוזה (נספח א') לביצוע עבודות נקיון בנמל אשדוד, לתקופה של שלוש שנים החל מיום 1.6.12.

מהנספחים עולה כי מדובר בפעולות נקיון רבות ומגוונות בעלות היקף נרחב הכולל בין השאר נקיון שטחים תפעוליים, ציוד תפעולי ופינוי פסולת, פעולות רבות המפורטות במפרט הטכני שבחוזה (נספח א').

בין שאר העבודות שהיה על המבקשת לבצע, כלול גם פינוי פסולת מכל מין שהוא והעברתה לאתרים המורשים לקלוט את הפסולת.

המפרט הטכני שצורף לחוזה כולל סעיפים רבים שענינם אופן פינוי הפסולת ועמידה בדרישות הדין והחוק ובעיקר חוקי איכות הסביבה; אחד התנאים לעמידה בתנאי החוזה הוא קיומו של היתר רעלים תקף, כדי שתהיה בידי נותן השירותים האפשרות לפינוי חומרים רעילים, פינוי שהוא חלק מהעבודות במסגרת המטלות בחוזה.

בעת הזכייה במכרז כך גם בעת כריתת החוזה ובעת תחילת העבודות בהתאם לחוזה, היה למבקשת היתר רעלים תקף (נספח ד'), בתוקף עד ה-4.11.12.

4. המבקשת התחילה עבודתה בהתאם לחוזה (למעשה המשיכה את עבודותיה שכן היא גם נתנה שירותים בהתאם למכרזים בהם זכתה בעבר).

ב-22.11.12 קבלה המבקשת מכתב מהמשיבה (נספח ה') ובו נדרשה להציג היתר רעלים תקף לאור פניית רכז חומרים מסוכנים באיגוד ערים לאיכות הסביבה ובו נטען כי היתר רעלים שהוצג בעת מעבר משאית של המבקשת אינו תקף וכי "עולה חשד כי היתר הרעלים שהציג נציג חברתכם...בתאריך 8.11.12 הינו מזויף".

1. עם קבלת המכתב (נספח ה') ערך מנהל המבקשת בירור והסתבר כי אחד מעובדי המבקשת, הודה כי מחק את תאריך תפוגת תוקף ההיתר (מאחר שלא היה בתוקף) ושלח בפקס את ההיתר הנחזה להיות תקף, למשרדי המשיבה.

עם תום הבירור שערכה המבקשת ומיד לאחר שהעובד הודה במעשיו פוטר העובד - ביום 18.11.12 (נספח ז'); המבקשת הודיעה על כך למשיבה ואף מסרה את המידע שבידיה למשטרה אליה הוגשה תלונת איכות הסביבה בענין זה (נספח ח').

1. ביום 15.11.12 הודיעה המשיבה כי היא רואה בחומרה רבה את האירוע המתואר וכי האירוע מהווה הפרת החוזה והודיעה על "ביטול החוזה" שיכנס לתוקף "תוך 45 ימים" ממועד המכתב (נספח ט').
2. חרף העובדה כי המבקשת הבהירה את נסיבות האירוע, את פעילותה הנמרצת לאיתור התקלה ואת המאמצים שעשתה לבירור מיידי של המעשה והכֶּשֶל (של אי קיום היתר רעלים בתוקף וחשד לזיוף ההיתר שהוצג כנחזה להיות תקף), כן ציינה את הנזק שיגרם לה כתוצאה מהפסקה מיידית של ההתקשרות, עתרה לאפשר לה למצות את זכות השימוע, ובקשה כי המשיבה תשהה את הודעתה עד סיום הבירור והשימוע של המבקשת, אך המשיבה עמדה על דעתה כי הדבר מהווה הפרת ההסכם (ופרטה שורה ארוכה של סעיפים בחוזה, שהעדר היתר רעלים תקף מהווה הפרתם); המשיבה לא חזרה בה מהודעת הפסקה מיידית של החוזה שתכנס לתוקף "תוך 45 ימים".
3. יאמר כי המשיבה הזדרזה ופרסמה במקביל מכרז לביצוע העבודות והפעם הגבילה את התקופה לשנה עם אפשרות להאריך החוזה עם מי שיתן את השירותים – ולהדגיש כי המשיבה לא הביאה עובדה זו לידיעת בית המשפט בתגובתה והמבקשת היא שצרפה לתשובתה את עותק המכרז שהתפרסם, (בדיון שהתקיים לפני הסכימה המשיבה כי "עד החלטה בבקשה זו לא יעשה שינוי בביצוע עבודות הנקיון בנמל אשדוד" עמ' 11 לפרוטוקול).
4. במקביל לאירועים הנזכרים פנתה המבקשת למשרד להגנת הסביבה בבקשה להארכת תוקף היתר הרעלים וביום הגשת הבקשה דנא היה בידי המבקשת היתר רעלים תקף עד ליום 5.12.15 (נספח טו).
5. יוצא איפוא, כי מהעובדות הרלבנטיות להליך זה של סעד זמני, ביום הגשת הבקשה לצו מניעה, מצוי בידי המבקשת היתר רעלים תקף, בהתאם לדרישות החוזה.
6. חשוב להדגיש כי העתרות למתן צו המניעה משמעה למעשה שמירה על המצב הקיים קרי, המשך עבודת המבקשת בהתאם לחוזה שנכרת בין הצדדים; בקשת המבקשת היא לא לאפשר למשיבה בהחלטה חד צדדית להפסיק את החוזה, להתקשר עם צד ג' אחר תחתיה, ולגרום למבקשת נזקים כבדים בשל ביטול חד צדדי של החוזה, מחמת הפרה יסודית בטרם הוחלט אם היא מהווה הפרה יסודית המזכה את המשיבה בביטול החוזה; שבעתיים עותרת המבקשת להעתר לבקשה ולתת משקל לעובדה כי בעת הגשת הבקשה למתן הסעד הזמני תוקנה לכאורה ההפרה הנטענת שבגינה נמסרה הודעת ביטול החוזה, שכן בידה היתר רעלים תקף עד ליום 5.12.15 – מועד שלאחר תום תקופת החוזה. (נספח טו).

הסעד הזמני המבוקש - צו המניעה

1. בבוא בית משפט להכריע בבקשה לסעד זמני עליו לשקול שני שיקולים, האחד מאזן הנוחות והשני סיכויי התובענה.

בין שני השיקולים הללו "קיים יחס גומלין המוכר כ"מקבילית-כוחות" (רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס, [25.12.2005]). משמעות הדבר היא כי ככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך. (ראה למשל: רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל [פורסם בנבו], 6.8.2006); רע"א 3071/10 רידר נ' רפאל חברה לבניין בע"מ, [פורסם בנבו], 20.5.2010); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 521 (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009))" (רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ. קליל תעשיות בע"מ (2010)).

1. אני סבורה כי אמת המידה העיקרית בבקשה שלפני היא בחינת מאזן הנוחות קרי, "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני..." (תקנה 362(ב)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי), והתרשמתי כי החומר שהוצג לי מכריע את הכף באופן מובהק לטובת מתן סעד של צו מניעה.

בין שאר השיקולים ששקלתי, העובדה כי הוסכם בחוזה שתקופת החוזה תהיה 3 שנים, כי המבקשת זכתה במכרז פומבי מבין חברות אחרות, כי המבקשת נערכה לביצוע החוזה ואף מבצעת אותו מאז תחילת תקופת החוזה (יוני 2012), כי השקיעה משאבים רבים (מיליוני שקלים כמפורט בתצהיר המבקשת) לביצוע מכלול השירותים והעבודות לתקופת החוזה (3 שנים), כמתואר בהרחבה בבקשה ובתצהיר המבקשת שלא נסתר, ומעוגן בחוזה לאספקת השירותים ובנספחיו, כי ניתנה למשיבה זכות חד צדדית להאריך את תוקף החוזה לאחר חלוף 3 שנים, (אך לא לקצרו - אלא בהתקיים תנאים כמפורט בהסכם), וכי ההשקעה הכספית האדירה נעשתה תוך שיקול כלכלי של תקופת החוזה והיקפו.

כן הבאתי בחשבון את העובדה המהותית כי בידי המבקשת היתר רעלים כדין עד לסוף תקופת החוזה (נספח טו). [יאמר במאמר מוסגר כי איני מקלה ראש במעשה שעשה לכאורה העובד שפוטר, כפי שגם ציינתי בדיון].

מנגד- לא הניחה המשיבה כל תשתית ולו לכאורית, לקיומו של נזק שיגרם לה ככל שינתן צו המניעה, וכל טענותיה בתשובה לבקשה לסעד זמני סבו בטענות להפרה חמורה של ההסכם על ידי המבקשת, הפרה המזכה אותה בביטול ההסכם ומאפשרת להתקשר עם צד ג'; עוד טוענת המשיבה כי אין למבקשת עילת תביעה ואין להעתר לבקשה למתן צו זמני בהעדר עילת תביעה.

1. כפי שצטטתי לעיל, בחינת השאלה אם להעתר לבקשה לסעד זמני נבחנת על פי שני שיקולים עקריים ו"ככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך" (רע"א 3569/10 הנ"ל). מכאן, שלאחר ששוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקשת וכי "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני ..." (תקנה 362(ב)(1)), הוא לאין שיעור רב יותר מזה שיגרם למשיבה, בודאי כך כשהמשיבה כלל לא טענה לנזק ממשי שיגרם לה, הרי שהדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת.

אציין כי הגם שטענה לקיומו של נזק לא נטענה בתשובת המשיבה לבקשה לצו מניעה, התייחסה המשיבה לנזק נטען בסיכומיה. ומהו אותו נזק נטען? – "אם ינתן הצו, חברת הנמל תאלץ להמשיך לעבוד בניגוד לרצונה עם קבלן שהפר את ההסכם... שלא ניתן לסמוך עליו, שהיא איבדה את אמונה בו ואינה סומכת עליו עוד" (סעיף 59 לסיכומים), והמשיכה ו'הבהירה' - "זהו נזק בלתי הפיך".

אני דוחה את טענות המשיבה כי מדובר ב"נזק" ונראה כי אמירות אלה הן למעשה קביעות קטגוריות של המשיבה שמבקשת למעשה לסיים את החוזה, ומציינת כי מעשה העובד הוא הפרה יסודית של ההסכם שמשמעה חוסר אמון; אלא שסוגיית ההפרה היסודית תידון בתובענה לגופה ומקומה בפרק הדן בקיומן של ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ולא בנושא מאזן הנוחות והנזק.

15. בהעדר טענה ממשית לאפשרות קיומו של נזק למשיבה כתוצאה מסעד זמני אם ינתן, אתייחס לשיקול האחר הוא שאלת ראיות לכאורה לקיום עילת התביעה.

בשלב מקדמי זה אין בית המשפט נכנס "לפני ולפנים" הסוגיות שבתובענה וכלשון בית המשפט העליון ברע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל לענין סוגית "קיומה לכאורה של עילת תביעה - בשלב זה די בכך כי בית משפט ישתכנע באורח לכאורי כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה".

16. עיינתי בתובענה שהסעד המתבקש בה הוא הצהרה כי המבקשת לא הפרה את החוזה שנכרת בינה לבין המשיבה לאחר שזכתה במכרז וכי הודעת הנתבעת על ביטול חד צדדי ניתנה שלא כדין.

יאמר כבר כי אף המבקשת לא חלקה על העובדה כי ביום 8.11.12 לא היה בידיה היתר רעלים תקף וכי לאחר בירור שערכה הסתבר כי אחד מעובדיה שלח בפקס היתר רעלים שבו נמחק מועד תפוגת ההיתר – אלא שלטענתה מיד עם הודעת המשיבה על האירוע ועל החשד עשתה כל שביכולתה לתקן את המעשה שעשה אותו עובד ובכלל זה פוטר העובד לאלתר ובמקביל פעלה לקבל את היתר הרעלים (אותו קבלה); מכאן שטענת המבקשת היא כי גם אם היתה הפרה, הרי לא רק שאין ליחס אותה למבקשת אלא לעובד שאיננו אורגן המבקשת הרי שממילא ההפרה הנטענת אינה יסודית ומעבר לכל היא תוקנה בסמוך להתרחשותה, (יאמר כי גם בחוזה ניתנת למבקשת אפשרות לתקן ההפרה למשל בסעיף 16.6 לחוזה).

בשלב מקדמי של בחינת השאלה אם להעתר למתן הצו הזמני – ומשאין בית המשפט נדרש להכנס 'לפני ולפנים' הראיות אני סבורה כי המבקשת עמדה בנטל להצביע על ראיות לכאוריות לקיומה של עילת תביעה, כך למשל הראיות הלכאוריות שהוצגו כי העובד שמחק את מועד תפוגת ההיתר פוטר ונחה דעתי כי אלה הן ראיות לכאורה שהעובד לא היה אורגן של החברה ואין ליחס למבקשת את המעשה; כך העובדה שההפרה הנטענת תוקנה בסמוך לאירוע מהווה ראיה לכאורה מהימנה לטענות המבקשת כי אין מדובר בזכות חד צדדית לבטל החוזה לאלתר; מכל מקום תתבררנה הסוגיות במסגרת התובענה.

17. לציין כי עיינתי בסכומי המשיבה ומצאתי כי עיקר טענותיה רלוונטי לשלב בירור התובענה לגופה, לשאלות כמו האם מדובר בהפרה יסודית שבצעה המבקשת עצמה או שמי מעובדיה ביצע, האם ניתן לייחס ההפרה למבקשת או האם ההפרה היא יסודית ולא ניתנת לתיקון. גם אינני מקבלת טענותיה כי מדובר בצו עשה, 'המשנה את המצב העובדתי' ודווקא מצאתי כי אי העתרות לבקשה תשנה את המצב הקיים בו עובדת המבקשת בהתאם לחוזה ואני סבורה כי יש לשמר את המצב העובדתי.

עוד לציין כי הפסיקה הרבה שהביאה המשיבה בענין מכרזים ובנושא ההבדל בין מכרז לביצוע שירותים (כמו בתיק זה) לבין מכרז להקמת תשתיות היא פסיקה מקובלת בדיני המכרזים, אלא שיש לבחון את הנסיבות של כל תיק ואין לקבוע א-פריורי כי בכל מכרז למתן שירותים לא ינתנו סעדי ביניים, ויש לבחון את השאלות העקריות הרלוונטיות לבקשות למתן סעדים זמניים בכל תיק בהתאם לנסיבותיו.

להדגיש כי בענייננו מדובר במבקשת שכבר זכתה במכרז ואין כל טענה כי הליכי מכרז לא תקינים, שאז יש חשיבות ממשית להבדל בין שני סוגי המכרזים הנזכרים; כאן מדובר בשאלות של הפרת חוזה תקף שנחתם לאחר זכייה במכרז, ומשכך בחנתי את התנאים הרלבנטיים למתן סעד זמני בהתייחס לשאלת הזכות לבטל לאלתר באורח חד צדדי את החוזה.

18. בשלב מקדמי זה שוכנעתי כי בידי המבקשת ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ושוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקשת וכי לא יגרם למשיבה נזק ממתן הצו, בודאי לאחר שהמבקשת תקנה את ההפרה הנטענת, ומשכך ראיתי להעתר לבקשה.

לאור האמור ניתן צו כמניעה כאמור בסעיף 2 בהחלטה זו.

אני מחייבת את המשיבה לשלם למבקשת שכ"ט והוצאות ההליך בסך 10,000 ₪.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.