בפני תביעה להשבת כספים אותם שילמו התובעים לעירייה ולמנהל מקרקעי ישראל, בגין חובות הקשורים לדירה ברח' עמוס ירקוני 16/23 בבאר שבע (להלן: "הדירה"), הנוגעים לטענתם לתקופה שקדמה לרכישת הדירה.

הדירה נרכשה משני הנתבעים אולם במהלך הדיון שהתקיים בתיק זה הצהירה הנתבעת כי יש למחוק את הנתבע 2, גרושה, מהתביעה, שכן בהסדר בין הנתבעים נקבע כי הדירה הינה שלה לרבות הזכויות ולרבות החובות.
בהסכמת התובעים נמחק לפיכך הנתבע 2 מהתביעה.

טענות התובעים

1. התובעים רכשו את הדירה בפברואר 2006 וקיבלו את החזקה בדירה באוגוסט 2006.
2. התובעת התריעה בפני הנתבעים מספר חודשים, אודות קיומם של חובות לעיריית באר שבע על שמה של הנתבעת בגין הדירה, עד שלבסוף הסכימה הנתבעת להגיע לעירייה ולבצע הפרדת חשבונות בעירייה. החל מחודש אוגוסט 2006 שילמו התובעים את התשלומים לעירייה בעצמם.
3. בשנת 2008 עת ביקשו התובעים ליטול מהבנק הלוואת גישור חדשה עבור הדירה, ביקש הבנק מהתובעים אישורים אודות רישום הדירה על שמם. במועד זה נודע לתובעים כי הם עדיין לא רשומים כבעלי הזכויות בדירה, בעירייה ובכלל.
4. על מנת שניתן יהיה לרשום את הדירה על שם התובעים, נאלצו התובעים לשלם חובות שרבצו על הדירה לעירייה, הנוגעים לתקופה בה החזיקו הנתבעים את הדירה.
   התובעים צרפו לכתב התביעה שוברי תשלום משולמים.
5. שני הצדדים יוצגו בעסקה על ידי אותו עורך דין. משהתגלו החובות הנ"ל הציע עורך הדין לתובעים לתבוע את הנתבעים.
6. כמו כן נאלצו התובעים לשלם למנהל מקרקעי ישראל סך של 2,500 ₪ עבור הרישום במנהל מקרקעי ישראל. חוב זה התגלה להם כאשר מכרו את הדירה בשנת 2011 ורצו לרשום את הדירה על שם הקונים.
   הנתבעת העבירה להם בזמנו מסמך "משופץ" ממנהל מקרקעי ישראל בו נרשם כאילו שולמו ההוצאות בגין הדירה אולם בדיעבד התברר כי באותו מסמך נמחקה המילה "טרם", כלומר באותו מסמך נרשם כי טרם שולמו חובות.
7. על הנתבעים להחזיר לתובעים את הסכומים ששילמו עבור הדירה בגין חובות שהיו קיימים טרם קיבלו את החזקה בה, בסך של 22,000 ₪ (18,700 לעירייה וכן 2,500 ₪ למנהל מקרקעי ישראל).

טענות הנתבעת

1. בשנת 2006 מכרה הנתבעת את הדירה לתובעים בפיקוח וניהול של עו"ד אשר ייצג את שני הצדדים בעסקה.
2. לא ניתן למסור נכס עם חובות לעירייה במיוחד כאשר מדובר בסכום לא קטן וכאשר יש עו"ד שאמור לפקח על העסקה.
3. לא ייתכן כי לתובעת נודע על החוב רק לאחר שנתיים ואף אחד לא שלח אליה קודם לכן התראות בעניין החוב.
4. לא ייתכן שהתובעים יזכרו שמונה שנים לאחר ביצוע העסקה לדרוש חוב שהותירה המוכרת. החובות המדוברים הם כנראה חובות השייכים לתובעים, המבקשים לשתף את הנתבעת בחובותיהם.

השתלשלות העניינים בתיק זה

1. הדיון הראשון בתיק זה היה קבוע ליום 20.5.13. הנתבעים לא הגישו כתב הגנה וכן לא התייצבו לדיון.
   ההזמנה לנתבע חזרה בציון הערה "לא ידוע".
   הנתבעת לא משכה את הדואר הרשום באמצעותו נשלחה אליה התביעה.
   לפיכך ניתן פסק דין בהעדר הגנה והתייצבות כנגד הנתבעת, על סך של 22,000 ₪ על ידי כבוד השופט טישלר.
2. בתאריך 29.07.2014 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין בטענה שכתב התביעה וההזמנה לדיון לא הומצאו לה ובטענה שיש בפיה טענות הגנה טובות כנגד התביעה.
3. התובעים התנגדו לבקשה לביטול פסק דין.
4. בתאריך 21.09.2014 קבעתי דיון בבקשה לביטול פסק דין ליום 23.11.2014 והוריתי שככל שהבקשה תתקבל, יתקיים דיון גם בתיק גופו.
5. בתאריך 23.11.2014 התייצבו הצדדים והעידו בפני.
6. התיק נדחה לקבלת מסמכים נוספים מהצדדים ולמתן פסק דין.
7. אותם מסמכים נוספים הוגשו לתיק והם מונחים בפני וכעת נותר ליתן פסק דין בתובענה.

דיון והכרעה

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, עיינתי בחומר הראיות ושמעתי את הצדדים - אני קובעת כי בכל הנוגע לכספים ששולמו לעירייה דין התביעה להתקבל ואילו בכל הנוגע לכספים ששולמו למנהל מקרקעי ישראל, דין התביעה להידחות.

החובות הנטענים בעירייה

1. לכתב התביעה צירפו התובעים שוברי תשלום לעיריית באר שבע בגין תשלום סך של 18,700 ₪. (שובר תשלום אחד על סך 18,000 ₪ ושובר תשלום נוסף על סך של 700.20 ₪). עיון בפירוט השוברים מעלה כי התשלומים הנ"ל בוצעו עבור ביוב, ארנונה, מים בגין הדירה לשנים 2004, 2005, 2006.
2. הנתבעת מצידה הגישה ביום 01.09.2014 לתיק בית המשפט (במסגרת בקשתה לבטל את פסק הדין שניתן נגדה בהעדר הגנה והתייצבות), אישור מעיריית באר-שבע ממנו עולה לכאורה כי אין לנתבעת חובות ארנונה וגם לא היו לה כאלה.
3. במבט ראשון נדמה היה כי שני הצדדים בתיק זה הגישו מסמכים סותרים מעיריית באר-שבע הנוגעים לאותה הדירה, אולם מבחינה מעמיקה של הדברים עולה כי אין הדבר כך וכי המסמכים שהגישו התובעים הם ורק הם המסמכים הרלוונטיים לדירה והנוגעים לתאריכים שבמחלוקת בין הצדדים.
4. בשני השוברים שצרפה התובעת לכתב התביעה נקובה כאמור הכתובת של הדירה.
   הפירוט המצוי בשוברים מעלה כי מדובר בחובות הנוגעים בין היתר לשנים 2004, 2005.
   בשם המשלם נרשמו הנתבעים.
   כמו כן מספר המשלם הרשום עליהם הינו מספר תעודת הזהות של הנתבע 2, הגרוש של הנתבעת (306094418).
   התובעים הצהירו כי בחודש ספטמבר החליפו שם משלם בעירייה. ולפיכך העובדה שמספר המשלם הרשום הינו מספר תעודת הזהות של הנתבע 1 מעידה גם כן כי החובות נשוא השוברים הינם חובות של הנתבעים ולא של התובעים.
   עיון בשוברים אלו מעלה גם כי התשלום של החובות בוצע בשנת 2008 (ב – 09.11.08, ראו שורה 1 בעמ' 5, פרוטוקול מיום 23.11.2014). השוברים הודפסו בחודש 11/08.
   עובדה זו עולה בקנה אחד עם טענת התובעים לפיה רק בשנת 2008 נודע להם אודות חובות בגין הדירה בעירייה ואז פעלו לשלמם.
5. לעומת זאת, המסמך שהגישה הנתבעת אינו מתייחס לכתובת ספציפית.
   ליד המילה "כתובת" הרשומה במסמך, נרשם "לא קיימת".
   אותו המסמך שכותרתו: "אישור על סילוק חוב מיסים" נושא תאריך 27.08.2014.
   מספר המשלם המופיע על המסמך, אינו אותו מספר משלם שהופיע על שוברי התשלום שצרפו התובעים לכתב התביעה. מספר המשלם במסמך זה הינו מספר תעודת הזהות של הנתבעת (306094442).
   בשל כך ניתנה על ידי החלטה בתאריך 21.9.2014 בה נרשם כדלקמן: "תשומת לב הנתבעת כי האישור שצרפה לביהמ"ש בדבר העדר חובות על הנכס, הינו על מספר משלם אחר מזה המופיע בשובר התשלום שצירפו התובעים לכתב התביעה".
   על אף החלטה זו, לא הוגשו מסמכים נוספים לתיק על ידי הנתבעת טרם הדיון בתיק זה.
   כמו כן המסמך שהגישה הנתבעת אינו מתייחס לתאריכים ספציפיים. במסמך נרשם רק כי לגב' פודרוז נטליה "לא היה חוב בארנונה רק בחניה".
6. במהלך הדיון בתיק זה שהתקיים בפני הח"מ ביום 23.11.2014 טענה הנתבעת כי האישור אותו צרפה לתיק בית המשפט מלמד כי לא היו חובות בעירייה בגין הדירה, עבור התקופה בה החזיקה בדירה. כאשר התבקשה להתייחס לשוברי התשלום שצירפו התובעים ציינה כי איננה יכולה להגיד דבר לגבי אותם שוברי תשלום.
7. בסיום הדיון הוריתי לנתבעת להמציא אישור מהעירייה המתייחס למצב החשבון של הדירה, אשר הינו רלוונטי למועדים שקדמו לחודש אוגוסט 2006. במילים אחרות, אישור המראה שבמועד יציאת הנתבעת מהדירה ומסירת החזקה בדירה לתובעים, שילמה הנתבעת את כל חובותיה לעירייה.
8. לתובעים הוריתי להגיש מסמכים לגבי החוב של מנהל מקרקעי ישראל וכמו כן מסמכים המוכיחים את הטענה לפיה רק בשנת 2008 נודע להם אודות חובות העבר.
9. לאחר אותו דיון הגישו שני הצדדים מסמכים לבית המשפט:
   1. ביום 03.12.2014 הגישו התובעים מסמך מהעירייה מיום מיום 16.11.08 שכותרתו: "בקשה לתעודה עבור רשם מקרקעין", ובו נרשם כי החובות החלים על הדירה סולקו. כן צרפו הודעה על רישום זכויות בנכס מתאריך 04.01.2009.
      כן צרפו התובעים קבלה על סך של 2,500 ₪ אשר שולמה למשרד עורכי דין שלמה אביטן ביום 17.11.11.
   2. ביום 16.12.14 הגישה הנתבעת מסמך זהה למסמך שהגישה ביום 01.09.2014 (ראה סעיף 20 לעיל), רק שבו נוספו המילים "בשנת 2006".
      כלומר, במקום המילים "לא היה חוב בארנונה רק בחניה" שהיו רשומות במסמך הקודם שהגישה, נרשמו המילים: "לא היה חוב בארנונה בשנת 2006. רק בחניה"
   3. ביום 25.12.14 הגיבו התובעים למסמך זה בציינם כי המסמך הינו מזויף.
      מדובר באותו מסמך שהוגש לבית המשפט ביום 01.09.2014 אשר תוקן ידנית עם טיפקס ונרשם בכתב יד: "בשנת 2006".
      כן ציינו כי האישור הינו עדיין על מספר משלם שונה – מספר המשלם אינו מספר תעודת הזהות של הנתבע אלא מספר תעודת הזהות של הנתבעת.
      כמו כן צרפו התובעים אישור משנת 2007 בדבר תשלום ארנונה עבור שנת 2006. באישור זה מספר המשלם הינו מספר תעודת הזהות של התובע.
   4. ביום 28.12.2014 הגיבה הנתבעת לתגובת הנתבעים ולמסמכים שצורפו על ידם. הנתבעת צינה כי הקבלה עבור עו"ד שלמה אביטן הינה משנת 2011 בעוד שהנכס נמכר בשנת 2006.
      הנתבעת חזרה על טענתה כי לא היה לה כלל חוב על הדירה. כן טענה כי הטענה כי המסמך מזויף הינה טענה שקרית חצופה ובזויה. לגבי האישור שצרפו התובעים בדבר תשלום ארנונה לשנת 2007 ציינה כי מדובר באישור שנוגע לכתובת אחרת – רחוב גודלמן נחום 57/10 - ולא ברורה לפיכך הרלוונטיות של אישור זה לתביעה.
10. במחלוקת זו שהתגלעה בין הצדדים בעניין מסמכי העירייה, אני מוצאת לנכון לקבוע כי הצדק עם התובעים.
    עיון במסמך שהגישה הנתבעת ביום 16.12.2014 מעלה כי מסמך זה הינו זהה למסמך שהגישה עוד טרם התקיים הדיון בפני (בתאריך 01.09.2014) פרט לשתי מילים הכתובות בכתב יד והן: "בשנת 2006".
    כאשר שמים את שני המסמכים אחד על השני מול חלון מואר, הכיתוב במסמך, הן זה המודפס והן זה בכתב יד הינו זהה לחלוטין, התאריכים זהים, מספר המשלם זהה, והדבר היחיד השונה, כפי שנרשם לעיל, הינם אותן שתי מילים "בשנת 2006".
    ליד אותה שורה שהוספה לא מצויה חותמת של העירייה או מי מטעם העירייה ולכן לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת שמדובר בתוספת שהוספה על ידי העירייה.

[המסמך משנת 2007 שצירפו התובעים אכן הינו רשום על כתובת אחרת ולא ברורה הרלוונטיות שלו לתביעה. מכל מקום אין בכך כדי לפגוע במסמכים האחרים שהגישו התובעים לתיק זה, מהם עולה כי שילמו לעירייה חובות עבור הדירה בגין התקופה שקדמה לקבלת החזקה בדירה].

1. כמו כן שוברי התשלום שצורפו לכתב התביעה מצביעים ברורות על חובות עבור הדירה ששולמו בשנת 2008, הנוגעים לתאריכים בהם הנתבעים הם שהחזיקו בדירה ולא התובעים (ראו למשל – "ביוב עד 12.04", "מים עד 12.04" וכיוצ"ב).
2. מכאן כי התובעים הוכיחו את טענתם לפיה נאלצו לכסות בעירייה חובות ארנונה שהינם רלוונטיים למועדים בהם החזיקה הנתבעת בדירה – היינו, טרם מסירת החזקה בדירה לידי התובעים.

החובות הנטענים במנהל מקרקעי ישראל

1. התובעים מבקשים בתיק זה לקבל חזרה גם סך של 2,500 ₪, אותם שילמו לטענתם לעו"ד של הקבלן על מנת שזה יבצע את הרישום בטאבו.
2. התובעים צרפו ביום 07.09.2014 (במסגרת תשובתם לבקשת הנתבעת לבטל את פסק הדין שניתן נגדה בהעדר התייצבות), מסמך המראה כי טרם הוסדר התשלום בגין רישום הנכס בטאבו, במסמך זה לטענתם נמחקה המילה "טרם" והושארו רק המלים, "שולמו הוצאות" שכמובן נותנות משמעות אחרת לגמרי לכתוב.
3. בעניין זה גם הוגשה לתיק בית המשפט ביום 03.12.2014 קבלה עבור משרד עו"ד שלמה אביטן על סך 2,500 ₪ משנת 2011, וכן הוגשו מסמכים מהשנים 2008, 2009 בדבר רישום זכויות התובעים בנכס.
4. באשר לחוב זה אני קובעת כי לא הוכח בפני כי מדובר בחוב שהיה על הנתבעים לשלמו. החוזה שנכרת בין הצדדים לא הוצג לי ולפיכך אין בפני ראיה כלשהי הנוגעת לגורם שאחראי לשלם סכום זה. כמו כן הקבלה למשרד עורך דין אביטן הינה משנת 2011, בעוד שהוצג בפני כי רישום הנכס על שם התובעים בוצע עוד בחודש 01/09 ולפיכך לא ברור הקשר בין הקבלה לבין רישום הנכס ולא ברור שמדובר בסכום שהיה על הנתבעים לשלמו.

כללי

1. לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובעים השתהו בפנייה אליה בתיק זה.
   בעניין זה מצאתי לנכון לקבל את טענת התובעים כי רק כאשר ביקשו לקבל הלוואת גישור בשנת 2008, גילו כי הדירה לא רשומה על שמם וכתוצאה מכך גילו כי על הדירה רובצים חובות. כמו כן אני מקבלת את טענת התובעים כי בשל מחלתו של התובע לא הוגשה התביעה מיד לאחר הגילוי האמור.
   בכל מקרה הנתבעת לא סתרה את עדותם של התובעים לפיה במועדים הסמוכים למכירת הדירה התריעו בפניה על חובות בארנונה הקיימים בעירייה על שמה.
2. במהלך הדיון ציין בן זוגה של הנתבעת, מר משה סבח, כי לא יתכן שעל הדירה רבצו חובות שכן לא ניתן להעביר רישום בטאבו כל עוד רובצים על הדירה חובות. דברים אלו תומכים בטענות התובעים דווקא, שהיה עליהם לסלק את חובותיה של הנתבעת, על מנת להעביר את הרישום בדירה על שמם.
3. מר משה סבח והנתבעת ציינו כי לא יתכן שעל הדירה רבצו חובות שכן הנתבעת לא קיבלה דרישה לתשלום החובות מטעם העירייה. בעניין זה אציין כי התובעים אינם יכולים להיות אחראים לכך שהעירייה שלחה/לא שלחה דרישה לתשלום חובות לנתבעת עת הייתה הדירה בחזקתה. התובעים גם אינם יכולים לדעת אם נשלחה או לא נשלחה דרישה כזו והדברים הם בידיעת העירייה בלבד.

סוף דבר

1. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים הקיימים בתיק זה אני מורה על ביטולו של פסק הדין שניתן בהעדר הגנה שכן המסירה לא בוצעה כדין ושכן הנתבעת ציינה כי המסירה בוצעה לכתובת בבאר שבע בעוד היא מתגוררת באשקלון.
2. כמו כן אני מורה, לאחר שמיעת טענות הצדדים, כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 18,700 ₪ בגין חובות לעירייה, הנוגעים לתקופה שקדמה לאחזקתם בדירה ואשר כוסו על ידם.
   סכום זה ישולם על ידי הנתבעת תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה, בצירוף הוצאות משפט בסך של 500 ₪ ובסה"כ סך של 19,200 ₪.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין לידיהם.

מזכירות ביהמ"ש תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.
תשומת לב המזכירות כי כתובת הנתבעת הינה רחוב יונתן נתניהו 10/55 אשקלון.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ה, 18 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.