לפני: כב' שופט, יוחנן כהן

נציג ציבור מעסיקים: מר ראובן בצרתי

פסק דין

התובעת, מהנדסת במקצועה, טוענת בכתב התביעה, כי הנתבעת הפרה עימה הסכם עבודה אשר נחתם בתחילת העסקתה וכתוצאה מהפרת ההסכם נגרמו לה נזקים ממוניים ולא ממוניים בסך כולל של 177,000 ₪.

הנתבעת מבקשת לדחות את טענותיה של התובעת וטוענת כי לא הייתה כל הפרת הסכם עם התובעת וממילא היא אינה אחראית לנזקים של התובעת ככל שנגרמו נזקים שכאלה.

תמצית העובדות כפי שעלו מטענות הצדדים

1. התובעת הינה בוגרת לימודי תואר שני בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה.

2. ביום 12/12/10 נחתם בין הצדדים הסכם עבודה אישי במסגרתו סוכמו תנאי העסקתה של התובעת בנתבעת לרבות חובותיה וזכויותיה (להלן: "הסכם העבודה", ר' נספח א' לכתב התביעה).

3. במסגרת פירוט תנאי העסקתה של התובעת סוכם כי התובעת תעבוד במשך תקופה העולה על חצי שנה כמהנדסת וככל שתימצא מתאימה לאחר תקופה זו תעבור לשמש כמנהלת מחלקת ההנדסה בנתבעת.

4. התובעת החלה את עבודתה בנתבעת ביום 9/1/11.

5. בסמיכות לתחילת עבודתה, העתיקה התובעת את מקום מגוריה לעיר אשקלון, שם שכרה בית אליו עברה עם משפחתה.

6. בחלוף כ-3 חודשים ממועד תחילת עבודתה של התובעת, החליטה הנתבעת להעביר את התובעת לעבוד כמנהלת מחלקת הנדסה בנתבעת.

7. תנאי השכר של התובעת לא השתנו עם המעבר לתפקידה החדש כמנהלת מחלקת הנדסה. לאחר שיג ושיח שניהלה התובעת עם מנהלי הנתבעת במסגרתם טענה כי היא זכאית לתוספת שכר ותנאים נלווים, הופסקו יחסי העבודה בין הצדדים במהלך חודש מאי 2011.

טענות הצדדים

8. לגרסתה של התובעת, הנתבעת יצרה מצג שווא לפיו בכוונתה לקלוט אותה כמנהלת מחלקת הנדסה, אולם לא עמדה בהתחייבות כלפיה ולא הותירה בפניה כל אפשרות כי אם להתפטר מהעבודה בנתבעת לאחר שזו לא מילאה אחר התחייבויותיה.

9. התובעת טוענת כי לאור התחייבויותיה של הנתבעת היא שינתה את אורחות חייה, במסגרת השינויים הפסיק בעלה את עבודתו במרכז הארץ ואף היא נאלצה לוותר על עבודה חלופית באזור מגוריה. בנוסף לוויתורים על מקומות עבודה נגרמו לה הוצאות מרובות הכרוכות במעבר לדירה חדשה.

10. הנתבעת טוענת כי התובעת הייתה בתקופת ניסיון ובמהלך תקופה זו התגלו קשיים משמעותיים בתפקודה אך למרות הקשיים שהתעוררו נאותה הנתבעת להמשיך להעסיקה ולאפשר לה לשפר את הישגיה אולם, התובעת סירבה להמשיך לעבוד בנתבעת.

11. עוד הוסיפה הנתבעת כי שינויים באורחות חייה של התובעת נעשו על דעתה בלבד, שכן היא ידעה היטב כי היא מצויה בתקופת ניסיון וייתכן כי בתום תקופת הניסיון עשויה הנתבעת להגיע לכלל מסקנה כי היא אינה מתאימה כלל לתפקיד.

דיון והכרעה

12. במהלך שמיעת הראיות בתיק העידו בפנינו התובעת, סמנכ"ל שיווק של הנתבעת - מר יואב גרשי ומר בנצי בן עטר אשר העיד מטעם הנתבעת.

13. בנוסף לעדויות, הפנו אותנו הצדדים למסמכים שונים בכדי לתמוך בגרסאותיהם השונות כאשר המסמך המרכזי בו נמקד את דיוננו הינו הסכם העבודה אשר נחתם בין הצדדים.

14. הסוגיה המרכזית אותה יש לבחון במסגרת התביעה המונחת בפנינו, הינה הטענה בדבר הפרת הסכם העבודה, ולטענה זו יש ליתן את מלא ההתייחסות בפסק הדין.

15. הפרת חוזה עבודה פירושה מעשה או מחדל אשר בוצע על ידי אחד הצדדים מבעלי החוזה, כאשר אותה הפעולה אינה מתיישבת עם התנאים המרכיבים את החוזה. ההפרה צריכה להיות כזו היורדת לשורש החוזה, קרי "הפרה יסודית" במובן של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א -1970 (ר' י. לובוצקי "חוזה העבודה וזכויות העובד", הוצאת ניצן (2006), פרק 7 עמ' 3).

16. הפסיקה קבעה כי לא כל התנהגות החורגת מהסכם העבודה או מהתניותיו תהא בגדר הפרת הסכם אשר תצדיק את התערבותו של בית הדין. התערבות בית הדין תעשה בהתאם לפרשנות שתינתן להסכם העבודה ולאחר שהצד הטוען להפרה ירים את הנטל להוכיחה (ר' לובצקי, עמ' 5-7).

17. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים, ושקלנו את מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי לא הונחה בפנינו תשתית מבוססת המצביעה על הפרת חוזה עבודה מצד הנתבעת; ונפרט.

18. במסגרת הסכם העבודה בין הצדדים סוכם הגדרת תפקידה של התובעת באופן הבא:

"2. תפקידו של העובד

2.1 במועד תחילת הסכם זה, ולמשך כ-6 חודשים עד 12 חודשים העובדת תשמש כמהנדסת/מנהלת פרויקטים במחלקת ההנדסה.

2.2 לאחר כ-6 חודשים תבחן יכולתה לשמש כמנהלת בהנדסה, באם תמצא מתאימה לתפקיד, אזי תחל בתפקידה כמנהלת מחלקת ההנדסה" (ההדגשה אינה במקור, י.כ).

בסעיף 4.3 להסכם העבודה סוכמו בין הצדדים תנאי שכר העבודה של התובעת ובין היתר סוכם כי "לאחר כחצי שנה מתחילת העבודה ועד לתקופה של שנה בהתאם לרצון שני הצדדים ובהתאם לזה שהעובדת תימצא מתאימה לתפקיד, תעבור העובדת לתפקיד מנהלת הנדסה. בשלב זה תהיה זכאית לרכב מדרגה 3 וההסכם יותאם לתפקידה החדש, בסיכום עם מנכ"ל החברה" (ההדגשה אינה במקור, י.כ).

19. אין חולק כי הייתה כוונה לקדם את התובעת לתפקיד ניהולי במחלקת ההנדסה, ככל שהיא תמצא מתאימה לתפקיד. בדיוק לשם כך קבעו הצדדים בהסכם שביניהם תקופת ניסיון, תקופה אשר לאחריה תוכל הנתבעת להחליט אם התובעת אכן מתאימה לתפקיד ניהולי. ונדגיש כבר כעת כי אין בעובדה שהנתבעת אפשרה לתובעת לשמש כמנהלת מחלקה בפועל, בכדי לקבוע מפורשות כי אכן התובעת נמצאה מתאימה לתפקיד זה.

20. מהוראות ההסכם עולה, כי התובעת התקבלה לעבודה כמהנדסת פרויקטים במחלקת ההנדסה בנתבעת והתחייבה לעבוד בתפקיד זה במשך חצי שנה עד שנה. הסיכום בין הצדדים כלל התחייבות של הנתבעת לבחון את יכולתה של התובעת לשמש כמנהלת תחום ההנדסה ורק לאחר שתימצא מתאימה לכהן בתפקיד זה, תועסק התובעת בתפקיד מנהלת אגף ההנדסה.

21. הנה כי כן, לא מצאנו בהוראות ההסכם כל התחייבות של הנתבעת כלפי התובעת כי תשמש כמנהלת מחלקת ההנדסה וכי תעניק לה תנאי שכר גבוהים.

22. התובעת ניסתה להציג את עצמה כמי שלמרות חוסר ניסיונה המעשי היא בעלת הכישורים הדרושים לעבודה כמנהלת מח' הנדסה בחברה כמו הנתבעת.

אמנם התובעת טענה, כי הייתה מקצועית ועצמאית בעבודתה, אולם משמיעת העדויות לא השתכנענו כי עבדה באופן עצמאי כמנהלת מחלקת הנדסה, והנתבעת נדרשה ללוותה באופן צמוד על מנת להכשירה ולבדוק את כשירותה והתאמתה לתפקיד.

מר יואב גרשי, סמנכ"ל הנתבעת סיפר בעדותו כי התובעת נדרשה לקבל ליווי צמוד במהלך עבודתה וכי השלב של הלווי הינו הכרחי מבחינת השתלבותה של התובעת כמנהלת בנתבעת, אולם התובעת לא עברה שלב זה:

"ש. ציינת שהיה שלב אמצעי ששם צריך ללוות את התובעת בתפקיד. אתה יכול להסביר?

ת. ישנו שלב שהוא תלוי ביכולות של העובד ובניסיון שלו ומאיפה הוא מגיע אלינו או למקום עבודה אחר, שבו הוא מתחיל להכיר את השוק ואת סביבת העבודה וכו'. ישנן תקלות אופציונליות שאנו מנסים למנוע ככל יכולתנו, גם לעובד וגם לחברה. אורך השלב הזה משתנה מעובד לעובד. בשלב הזה אנו מלווים את העובד או את המנהל, עושים כל הנדרש כדי למנוע ממנו את החיכוכים עם העובדים, עם הלקוחות, עד שהוא מתחיל לתפקד והופך להיות עצמאי ויכול לתת תשובות בשם החברה."

(ר' פרוטוקול מיום 8/4/14, עמ' 33 ש' 3-9).

23. מעדותו של מר גרשי התרשמנו כי התובעת ביקשה לעשות "קיצורי דרך" בשלבי בחינתה והכשרתה כמנהלת מחלקת ההנדסה וקבעה באופן חד צדדי כי סיימה את הליך בחינתה ונמצאה ראויה לתפקיד המנהלת.

24. גירסאות הצדדים חלוקות בעיקר בנוגע לפגישה שהתקיימה באמצע חודש מאי 2011, שלאחריה התפטרה התובעת.

אליבא דגירסת התובעת, בפגישה זו בה נכחו התובעת, המנכ"ל – מאיר גלעדי ומר גרשי, אשר התקיימה כחודש וחצי לאחר שכבר עבדה כמנהלת מחלקת הנדסה, נאמר לה על ידי מר גלעדי, כי הוא מודע למה שנקבע בחוזה ההעסקה עימה, אולם בשל מצבה הכלכלי של החברה, הופסקה המדיניות של חלוקת רכבים וכי הוא מצפה שהתובעת תמשיך בתפקידה כמנהלת מחלקה באותם תנאי העסקה כפי שהיו לה כמהנדסת מן השורה. לשאלת התובעת – האם קיים צפי לביצוע שיפור בתנאי ההעסקה כפי שהוסכם עימה, נאמר לה שאין צפי וזה לא יקרה ושהיא צריכה להמשיך לעבוד בתפקיד מנהלת המחלקה באותם תנאי השכר כפי שהחלה. לטענת התובעת, באותה פגישה ציינה כי כמודבר בהפרת הסכם העבודה באופן בוטה ואף נאמר על ידה שהיא לא יכולה להמשיך בתפקיד בלי התנאים שהובטחו לה ולאור עמדתה של הנתבעת כי שכרה ותנאי העסקתה לא עתידים להשתנות בטווח הקרוב, הודיעה לנתבעת ביום 22/5/11, מספר ימים לאחר הפגישה, על התפטרותה (סעיפים 20-22 לתצהיר התובעת).

25. אל מול עדותה היחידה של התובעת עומדת עדותו של מר יואב גרשי. גירסתו של מר גרשי הינה פשוטה ובהירה ולפיה, לאחר תקופה של כ-4 חודשי עבודה הוא הגיע לכלל מסקנה כי התובעת אינה מתאימה לתפקיד של מנהלת מחלקת ההנדסה (סעיף 41 לתצהיר מר גרשי). מר גרשי קיים יחד עם מר גלעדי שיחה עם התובעת והסביר לה כי היא יכולה להמשיך בתקופת הניסיון, באותם תנאים שהיו לה עד כה, וזאת עד שתוכל לתפקד באופן עצמאי ומלא כמנהלת מחלקת ההנדסה (סעיפים 42 ו-43 לתצהיר מר גרשי).

גירסתו של מר גרשי עומדת במבחן השכל הישר וההיגיון הבריא והיא משתלבת עם יתר העובדות שבתיק, ונפרט.

הנתבעת הייתה זקוקה למנהלת מחלקת הנדסה. לשם כך נפגש מר גרשי עם מועמדים לתפקיד, ובחר בסופו של יום את התובעת. מר גרשי החליט לקבל את התובעת לעבודה, לתקופת ניסיון, למרות העדר הניסיון המעשי שלה, וזאת היות והאמין ביכולתה, כאשר במסגרת עדותו חזר וציין כי הוא מאמין עד היום שלו הייתה ממשיכה התובעת בתקופת ניסיון מסוימת היא הייתה יכולה לקבל בסופו של יום את תפקיד מנהלת מחלקת ההנדסה.

26. התובעת אינה נותנת מענה אמיתי לגירסתו של מר גרשי, והטקטיקה בה נקטה במסגרת ניהול תביעתה, היא חיפוש "סתירות" לכאורה בין כתב ההגנה לתצהירו של מר גרשי. התובעת הפנתה לאמור בסעיף 6 לכתב ההגנה אשר נוקט בלשון פיטורים, בעוד שבתצהירו של מר גרשי נמסרה גירסה אחרת ולפיה התובעת התפטרה (סעיף 44 לתצהיר מר גרשי).

לא מצאנו כל מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לשאלה האם התובעת פוטרה או התפטרה. בכל מקרה, אין חולק על כך כי התובעת לא פוטרה אלא התפטרה, כמפורט בגרסת התובעת בתצהירה. מר גרשי פירט במסגרת תצהירו כי בפועל התובעת החליטה להפסיק את עבודתה, לאחר אותה שיחה של אמצע חודש מאי, בה הוסבר לתובעת כי לא תוכל לשמש כמנהלת מחלקת ההנדסה, והיא צריכה תקופת ניסיון נוספת. התובעת הודיעה כי אינה מעוניינת בתפקיד של עובדת מחלקת ההנדסה ולטעמה היא מתאימה לתפקיד הניהולי ולפיכך בנסיבות אלה היא התפטרה.

27. עוד מוצאת התובעת שלל רב בעובדה כי קיבלה בפועל את התואר "מנהלת מחלקת הנדסה". לטענתה, דבר זה מוכיח כי היא נמצאה מתאימה לתפקיד, וכי עדותו של מר גרשי כי לא הייתה מתאימה לתפקיד, חוטאת לאמת. בהיבט זה מצאנו לבכר את גירסת הנתבעת כי שילוב התובעת כמנהלת מחלקת ההנדסה הייתה חלק מהליך הכשרתה לתפקיד. על כן, החל משלב מסוים היא הוצגה בעיני גורמים פנימיים ככזו, על מנת לבחון ולראות את יכולתה לתפקד באופן עצמאי יותר. יחד עם זאת, לא מצאנו כי הדבר מעיד על כך שהתובעת נמצאה מתאימה לתפקיד.

מר גרשי ציין, כי שילוב התובעת כמנהלת מחלקת הנדסה נעשה "בהתייעצות עם התובעת שעל מנת שהיא תוכל להיכנס לתפקיד בצורה חלקה ומדורגת, אנחנו נמנה אותה למנהלת הנדסה למרות שהיא עדיין לא בשלה לכך ולקחנו על עצמנו ללוות אותה בתפקיד ובמקרים הדרושים גם ליצור כפל תפקידים שיאפשר לה בשלב מסוים לקבל את הניסיון מהר יותר" (ר' פרוטוקול מיום 8/4/14, עמ' 31 ש' 21-24).

28. מדבריו של מר גרשי התקבל בפנינו הרושם כי הנתבעת לא פעלה באופן חד צדדי אלא בשיתוף עם התובעת ובהתאם להוראות הסכם העבודה.

במסגרת שיחות שערך עם התובעת, הסביר מר גרשי לתובעת כי אינה בשלה לקבל את תפקיד הניהול ולשם כך היא נדרשת לעבור תקופת הכשרה נוספת:

"ת. אני קיימתי עם התובעת אינסוף פגישות כחלק מהליווי שלי את התובעת והיו לי מספר פגישות בהן הבהרתי לה לאורך הדרך שהיא עדיין לא מוכנה לתפקיד וליוויתי אותה ללקוחות ולכל מה שהיה צריך כדי כן להכשיר אותה לתפקיד. אני לא יודע בדיוק איזו פגישה זו, אבל קיימתי איתה המון פגישות."

(ר' פרוטוקול מיום 8/4/14, עמ' 28 ש' 11-14).

לא מצאנו כל הסבר המניח את הדעת לגירסת התובעת כי היא נמצאה מתאימה לתפקיד, קיבלה אותו בפועל, ועדיין הנתבעת החליטה ללא סיבה לקחת ממנה את התפקיד. לאחר שבחנו את העדויות של התובעת מצד אחד ושל מר גרשי מצד שני, מצאנו לבכר את גירסתו של מר גרשי אשר עולה בקנה אחד עם מכלול העובדות והראיות שהוצגו בפנינו.

29. הנתבעת הזמינה לעדות את מר בנצי בן עטר אשר שימש כסמנכ"ל בחברת וובסיליקון. מתצהירו של מר בן עטר עולה כי חברת ורינט הייתה לקוח קבוע של וובסיליקון, כאשר במהלך שנת 2010 ורינט ביקשה מוובסיליקון כי תבצע עבורה עבודה מסוימת. וובסיליקון סברה מצידה, כי נכון שהעבודה תבוצע על ידי גורם אחר, ומר בן עטר קישר בין ורינט לנתבעת. כאמור בעדותו של מר בן עטר, לאחר מספר חודשי התקשרות בין ורינט לנתבעת, הופסקה ההתקשרות. מר גרשי ביקש ממר בן עטר לברר מדוע הופסקה ההתקשרות והוא בירר את הנושא עם ורינט ונאמר למר בן עטר, על ידי ורינט, כי התרשמותם הייתה כי התובעת, שעבדה מולם, לא הייתה מקצועית דיה והתוצרים שהתקבלו מהנתבעת לא היו בהתאם לציפיות (סעיפים 4-10 לתצהיר מר בן עטר).

30. עדותו של מר בן עטר לא הובאה כדי לתמוך בטענה כי התובעת לא הייתה מקצועית, אלא כדי להוכיח את עצם אמירת הדברים שנמסרו לנתבעת, קרי – ורינט הפסיקה לעבוד עם הנתבעת וכשביקשה הנתבעת לברר מה הסיבה להפסקת העבודה, נמסר לה באמצעות בן עטר כי הסיבה היא תפקודה הלקוי של התובעת. מדובר בעדות חיצונית, התומכת בגירסתו של מר גרשי, ומצביעה על כך שאכן הייתה סיבה לכך שהנתבעת לא הייתה מוכנה באותה העת לקדם את התובעת לתפקיד מנהלת מחלקת הנדסה.

31. השתכנענו כי התובעת לא היתה כשירה לתפקיד מנהלת מח' הנדסה ואף לא הציגה בפנינו ראיות כי פעלה כמנהלת מח' הנדסה. התובעת עצמה לא היתה יכולה לתת דוגמא לפעולה אחת שביצעה, כמנהלת מח' הנדסה או להחלטה אחת שקיבלה. כאשר התבקשה לתת דוגמא לפעולה אחת שביצעה כמנהלת מחלקה, היא לא ידעה לענות. כל אשר זכרה, באופן מעורפל, הוא מצב שבו התבקשה לתת פתרון לחב' אלתא בנוגע לכרטיסים מגנטיים, היות ולדבריה היא "לא שולטת בתחום כרטיסים מגנטיים" (פרוטוקול מיום 8/4/14, עמ' 22, ש' 17), וכל אשר עשתה היה לקשר בין הלקוח לגורם עם הידע.

32. מהנתונים שהוצגו בפנינו, בשים לב לתקופת ההעסקה הקצרה של התובעת בנתבעת, נראה כי התובעת לא סיימה את הליך הכשרתה, לא עברה את תקופת העבודה שהתחייבה לעבוד כמהנדסת ונחפזה לבקש העלאה בדרגת שכר ולדרוש תנאים נלווים לעבודתה פחות מחצי שנה לאחר שהחלה לעבוד.

33. התובעת הייתה עובדת חדשה בנתבעת ונקלטה לתפקיד ללא ניסיון בתחום. דרישתה להעלאת שכר עבודה הקדימה את זמנה, שכן היה מצופה ממנה כי תעבור קודם את תקופת הניסיון שנקבעה בהסכם העבודה בהצלחה ורק לאחר מכן תבקש את התנאים הנלווים של מנהלת מחלקת הנדסה.

סמנכ"ל הנתבעת הדגיש במהלך עדותו כי הנתבעת לא הייתה חפצה בניתוק יחסי העבודה וכי האמין ו"עדיין מאמין נכון להיום שאם התובעת הייתה מקשיבה למה שאמרתי לה, מה שייעצתי לה וממשיכה בתפקיד של מנהלת הנדסה בניסיון לעוד תקופה של הערכתי את זה אז כ-4 או 5 חודשים, קשה להחליט לגבי תקופה מוגדרת, היא יכלה להיות מנהלת הנדסה מוצלחת" (ר' פרוטוקול מיום 8/4/14, עמ' 30 ש' 1-5).

34. זאת ועוד, אנו סבורים כי הצגת המיילים מטעם התובעת בנוגע להמשך העסקתה נעשתה באופן חלקי כך שקיים קושי של ממש לבסס קביעה על מסמכים אלו.

מעיון בצבר המיילים שהגישה התובעת מצאנו כי מדובר במיילים שהתובעת הדפיסה ממחשב אצל הנתבעת, כמקשה אחת. מבדיקת בית הדין עולה כי טווח הדקות שבהן הודפסו האימיילים נע בין 9:24 ל-9:50, אולם לא מצויין באיזה תאריך הודפסו המיילים. בכל אותם מיילים גורם כלשהו כיסה את התאריך, בכך שהציב את תיבת הטקסט של ההודעה המודפסת על האזור בו מופיע התאריך בדסק-טופ (שולחן העבודה).

לשורת המיילים שהתובעת הדפיסה, קיים מייל נוסף, שבו דווקא ניתן לראות את התאריך - 19/5/11, המדובר בקטע ממייל שהתובעת מתכוונת לשלוח למר גלעדי (עם העתק למר גרשי), בעקבות מייל קודם (שתוכנו לא נכלל) של התובעת למר גלעדי (מיום 19/5/11 שעה 08:56), והנושא את הכותרת "רות - מעבר על חוזה העבודה ואם נדרש עידכונו" (מייל שהודפס על ידי התובעת בשעה 10:13). מעיון באותו מייל, שהודפס על ידי התובעת, עולה כי ביום 19/5/11, נערכה חלופת מיילים בין התובעת לבין מר גלעדי, בנושא "מעבר על חוזה העבודה ואם נדרש עידכונו", המייל שהתובעת הדפיסה הינו לכאורה מייל תשובה שלה למייל של מר גלעדי בנושא זה. לא מדובר במיילים שהודפסו בזמן אמת, אלא במיילים שהתובעת הדפיסה במקשה אחת בשעה שהיא יודעת כי היא עומדת לסיים את עבודתה וזאת על מנת שישמשו אותה בעתיד.

במסגרת עדותה בפנינו ציינה התובעת, כי המיילים שצורפו לתיק בית הדין הם אלה שהדפיסה ואף ציינה כי פעלה באופן אינסטנקטיבי, ועל כן לא חשבה אלו מיילים כדאי לה להדפיס ואלו לא, והדפיסה באופן שרירותי רק את המיילים שצירפה לתיק בית הדין (פרוטוקול מיום 8/4/14, עמ' 23, ש' 4-32).

35. במסגרת עדותה ציינה התובעת כי הדפיסה את המיילים משום שרצתה הוכחה "שמשהו לא בסדר קורה פה" ׁ(עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 31). אם אכן התובעת רצתה להציג הוכחה "שמשהו לא בסדר קורה פה", אזי הייתה מדפיסה את ההתכתבות המלאה בינה ובין מר גלעדי בכל הנוגע ל"מעבר על הסכם העבודה ואם נדרש עדכונו". היא הייתה מדפיסה את המייל של מר גלעדי אליה ואת המייל שהיא שלחה למר גלעדי ביום 19/5/11, ולא רק את החתימה שלה למייל זה. התובעת השיבה למייל זה ואולם המיילים הללו לא הוצגו על ידי התובעת, ולעומת זאת הוצגו מיילים חסרי משמעות, ולא אותם מיילים הנוגעים לתנאי העסקתה.

36. הדבר מלמד על אופן התנהלותה והתנהגותה של התובעת. אנו סבורים כי התובעת צירפה לתצהירה רק את אותם מיילים הנוחים לה, אך השמיטה את אותם המיילים הנוגעים לתנאי העסקתה. ההנחה היא כי אם בעל דין נמנע מהצגת ראיות רלוונטיות שברשותו, משמעות הדבר הינה כי ראיות אלו היו פועלות לחובתו.

37. אם באמת רצתה התובעת להראות "שמשהו לא בסדר קורה פה", או כי מקפחים את זכויותיה, יכולה היתה להמשיך בתפקיד של מנהלת מח' ההנדסה ומשלימה את תקופת הניסיון, שהרי אז היתה יכולה להראות בנקל כי שכרה לא שודרג, מצד אחד, אך היא נשארה בתפקיד של מנהלת מח' ההנדסה, מצד שני. התובעת נחפזה להסיק מסקנות, להתפטר מתפקידה, בטרם סיום תקופת הניסיון והמתינה למעלה משנה עד העלאת טענותיה שבכתב התביעה.

38. עוד טענה התובעת כי יש לפצותה בגין עלויות המעבר לדירת מגורים חדשה באשקלון. התובעת טענה, כי מעבר למקום מגורים חדש ליד מקום העבודה היה תנאי לקבלתה למקום העבודה. נדגיש, כי לטיעון זה אין ראיה כלשהי מצידה של התובעת. אם אכן היה מדובר בתנאי שבלעדיו אין, הרי שיש להניח כי הוא היה נכלל בהסכם העבודה. יש להניח כי הדבר היה נזכר בחילופי המיילים בין התובעת למר גרשי, טרם החתימה על הסכם העבודה. אך התובעת לא הניחה בפנינו ולו ראשית ראיה התומכת בטענתה.

39. גם כאן התובעת הייתה נחפזת ולקחה את הסיכון לעבור להתגורר באשקלון. היא הייתה יכולה להמתין עוד זמן קצר ולעבור לאשקלון רק לאחר שהיתה מקבלת את התפקיד והשכר החדשים. התובעת החליטה שלא להמתין, היא החליטה לעבור דירה בשלב שבו עדיין לא קיבלה את התפקיד החדש ולא את השכר המשודרג, ואין לה להלין אלא על עצמה.

40. למעלה מן הדרוש, ואף אם היינו מניחים כי נגרם לתובעת נזק בשל מחדלי הנתבעת (ולא כך אנו סבורים), יש להפנות להוראות ההסכם בו נקבעה תקופת ניסיון (סעיף 2.1 להסכם העבודה). לאחריו צויין בהסכם כי "באם תימצא מתאימה לתפקיד", התובעת "תחל בתפקידה כמנהלת מחלקת ההנדסה" (סעיף 2.2 להסכם). עינינו הרואות כי אין בהסכם תקופת מינימום לעבודתה של התובעת כמנהלת מחלקת ההנדסה. נהפוך הוא, נקבע בסעיף 10.1 להסכם, כי ההסכם הינו לתקופה "בלתי קצובה", וכי כל אחד מהצדדים יכול להביאו בכל עת, לסיום בהודעה מוקדמת, בהיקף של "התקופה הקבועה על פי דין" (סעיף 10.2 להסכם).

41. לגרסת התובעת, הסיכום בינה ובין מנהלי הנתבעת היה כי לאחר שתעבור לתפקיד מנהלת מחלקת ההנדסה, היא תקבל שכר חודשי בסך 14,000 ₪ בתוספת של 2,000 ₪ וכן רכב חברה דרגה 3.

42. מעיון בתנאי השכר שסיכמו הצדדים עולה כי ככל שהתובעת תימצא מתאימה לתפקיד מנהלת מחלקת הנדסה, הרי שהיא תהא זכאית לרכב מדרגה 3, אולם מעבר לתנאי זה אין כל אזכור בהסכם כי התובעת תהא זכאית לשכר בסיס בסך כולל של 16,000 ₪ כפי שהינה טוענת.

התובעת נשאלה במסגרת החקירה נגדית על זכאותה לסכומים אותם היא ציינה בכתב התביעה:

"ש. ועם הקידום המשמעות של זה היא שאת מקבלת זכאות לרכב נכון?

ת. זכאות לרכב ושכר יותר גבוה.

ש. גם זה לא סוכם ביניכם, לא מצא את הזכאות לשכר יותר גבוה, לא נרשמה אז בחוזה?

ת. נרשמה במילים אחרות.

ש. אני מתכוון שהייתה דרישת שכר? הוסכם ביניכם מה יהיה השכר היותר גבוה?

ת. אני ביקשתי 14,000 ₪ ויואב אמר לי בעל פה "אל תדאגי זה מה שתקבלי כשתקודמי, תסמכי עליי".

(ר' פרוטוקול מיום 8/4/14, עמ' 20 ש' 12-19).

מעדותה של התובעת למדנו, כי טרם חתימה על הסכם העבודה העבירו בניהם הצדדים טיוטות של הסכם עבודה לחתימה, אולם עניין תשלום השכר שישולם לתובעת עם מעברה לתפקיד מנהלת מח' הנדסה, לא סוכם ולא קיבל כל תוקף מחייב. התובעת ציינה בעדותה כי בתחילת הדרך חלופת המיילים נעשתה דרך כתובת המייל הפרטית שלה, אולם גם כאן דווקא את המיילים האלה לא חיפשה (פרוטוקול מיום 8/4/14, עמ' 20, ש' 1-4). כאשר נשאלה התובעת האם נושא המגורים לא עלה באותם מיילים, השיבה "לא שאני זוכרת" (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 6). לפי דבריה של התובעת, מקום שהיו דרישות שלה, בכל הנוגע להסכם העבודה, היא הייתה "משנה סעיף או מסמנת", ומעבירה למר גרשי (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 20-21). התובעת גורסת כי ביקשה שכר של 14,000 ₪, לאחר שתקודם לתפקיד מנהלת מח' הנדסה, אך למרבה הפליאה דווקא את המיילים הללו היא לא חיפשה. זו דרכה של התובעת לאורך כל הדרך, היא אינה מציגה מיילים שאינם משרתים את האינטרס שלה, אלא רק מיילים הנוחים לה.

43. מדבריה של התובעת התרשמנו כי היא דקדקה עם הנתבעת בנוגע לסעיפים שנרשמו בהסכם כפי שנחתם עמה והעובדה כי ההסכם לא כלל את תנאי שכרה כמנהלת, מעידה כי התנאים להם היא עותרת בכתב התביעה, לא באו לידי ביטוי בהסכם העבודה.

בהסכם העבודה של התובעת נאמר כי ככל שהתובעת תמצא מתאימה וכשירה לכהן כמנהלת מחלקת ההנדסה "תהיה זכאית לרכב מדרגה 3 וההסכם יותאם לתפקידה החדש, בסיכום עם מנכ"ל החברה", כך שלא מצאנו כל תימוכין לטענות בדבר גובה השכר לו עותרת התובעת.

יש להדגיש כי גם אם התחייבה הנתבעת לתנאי שכר גבוהים כפי שטוענת התובעת, הרי שהתחייבות זו הייתה כפופה לאישור מנכ"ל החברה, כך שככל שהייתה הבטחה בעל פה ליתן לתובעת תנאי שכר גבוהים, הרי שעניין זה יהיה נתון לאישור סופי של מנכ"ל הנתבעת.

44. הסיכום בין הצדדים לעניין עריכת הסכם חדש, היה מבוסס על ההנחה, לפיה התובעת תעבוד כחצי שנה כמהנדסת ורק לאחר שתימצא כשירה לתפקיד מנהלת מחלקת הנדסה, ייערך עימה הסכם חדש, אולם כאמור לתובעת אצה הדרך לעתור ולדרוש תנאי שכר גבוהים כמנהלת מחלקת הנדסה, טרם השלמת תקופת הניסיון.

45. כללו של דבר – התובעת לא הצליחה להוכיח תביעתה ואנו דוחים טענתה של התובעת כי הנתבעת הפרה את הסכם העבודה עימה. השתכנענו כי התובעת לא הייתה כשירה לתפקיד מנהלת מחלקת הנדסה ואף לא הציגה בפנינו ראיות כי פעלה כמנהלת מחלקה. על כן, לא הוצע לתובעת להמשיך בתפקיד ניהולי ולא ניתן לה שידרוג השכר הנילווה לתפקיד ניהולי ועל כן, היא החליטה להתפטר מיוזמתה.

אשר על כן, אנו מורים על דחיית התביעה על כל היבטיה.

46. משנדחתה התביעה, תשלם התובעת לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

47. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ה, (17 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

קלדנית: רות רחמים.