בפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות.

אליבא דמבקשת בתצהירה, מסרה למשיב 5 המחאות בסך כולל של 20,620 ₪ שנמשכו ע"י גב' גיל חמל, וקיבלה תמורתם 16,000 ₪. לאחר שהגב' חמל מסרה הודעת ביטול להמחאות, נתנה המבקשת בידי המשיב 3 המחאות ע"ס 8,000 ₪ כ"א, המחאות שאין מחלוקת כי חוללו בהעדר כיסוי. השיקים שהמבקשת מסרה בידי המשיב הוגשו לביצוע במסגרת שני תיקי הוצאה לפועל נפרדים.

בתיק המקביל, קיבלה המבקשת רשות להתגונן.

במעמד הדיון התברר, כי בתיק ההוצל"פ נשוא הבקשה שבפני הגישה המבקשת כבר ביום 28/03/11 התנגדות. בהחלטה מיום 10/04/11 נדחתה בקשתה בהעדר עילת הגנה (ת"ט 59052-03-11 נחמה נ' בר לב). הטענה כי הגב' חמל פרעה את השיקים שבבסיס ההתקשרות, הועלתה בתצהיר הנוכחי ולא נכללה בהתנגדות המקורית.

לאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשות שבפני להדחות.

עם מלוא ההבנה לנטען ע"י המבקשת, בהינתן והתנגדותה נדונה ונדחתה בעבר, אין בידי להעתר לבקשתה. כידוע, הלכה היא ש"דחיית ההתנגדות כמוה כמתן פסק דין, לאור זאת שעם דחייתה ימשכו הליכי ההוצאה לפועל נגד המתנגד כמו ניתן פסק דין נגדו" (רע"א 3968/93 שרה זפקו נ' דבר פינקל. פורסם בנבו, ניתן ביום 29/08/93; רע"א 5536/09 דרק זינובי נ' פלאפון תקשורת בע"מ. פורסם בנבו, ניתן ביום 05/07/09; המ 797/71 אורי קלעי נ' שמואל סורוג'ון, פ"ד כו(1) 570; ע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746, 750).

למען שלמות התמונה יצוין, כי בפועל לא נפגעה זכות מהותית של המבקשת, לנוכח ההפרדה בין התשלומים שבוצעו ע"י הגב' חמל. בעבור הסכום הראשון (15,000 ₪), קיבלה המבקשת רשות להתגונן בתיק המקביל וטענותיה ידונו במסגרתו. באשר ליתרה (10,000 ₪), הרי מאחר שהמדובר בתשלום שבוצע אך בחודש מאי 2013 ובטענות שהתגבשו לאחר מועד המצאת האזהרה, הרי שהסמכות לברר את טענות המבקשת ברכיב זה, נתונה לרשם ההוצאה לפועל במסגרת בקשה בטענת "פרעתי".

מסקנת הדברים הינה, כי דין הבקשה להארכת מועד וההתנגדות, להדחות.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.