בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 28.11.12, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בלא רשיון נהיגה.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, אביו של הנהג. המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו השימוש ברכב נעשה שלא בידיעתו ולא ברשותו. לפיכך, עומנדת לו ההגנה הקבועה בחוק.

המבקש לא התייצב לדיון, כך שלא ניתן לתת משקל ממשי לתצהירו, שלא ניתנה למשיבה אפשרות לחקור אותו עליו חקירה נגדית. יתרה מכך, בניגוד לטענת המבקש כי הוא העושה שימוש בלעדי ברכב, מסר הנהג בהושטרה כי הרכב בשימושה הקבוע של אשתו.

אין ספק כי השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קשיים, אולם כפי שקבע בית המשפט העליון המחוקק איזן במקרה זה בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, וקבע הנחיות וסייגים למקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות זו, וראו לעניין זה רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל.

בעניין זה דן בית המשפט העליון בצעדים שעל בעל רכב לנקוט למניעת שימוש לרעה ברכבו. הדיון שם התמקד בעבירה של נהיגה בשכרות, אולם אין ספק כי העיקרון חל גם על עבירות אחרות. מפתחות רכב אינם יכולים לעמוד לרשות הרבים, וקשה לקבל כי המבקש לא העלה על דעתו שאביו יעשה שימוש ברכב. אדם אינו מחליט "בוקר אחד" לנהוג ברכב, מבלי שהתנסה בכך בעבר, והנהיגה אינה "תכונה מולדת". אדם נוהג ברכב לאחר לימוד ונסיון והחזקה היא כי בני משפחתו צריכים לדעת על מעשים מעין אלה.

חזקה זו ניתן לסתור אולם לא מצאתי כי הדבר נעשה במקרה זה בו המבקש עצמו לא התייצב כאמור לדיון, לא הוגש תצהיר מטעם הנהג עצמו, ומקל וחומר שלא הוגשה תלונה על שימוש ברכב בלא רשות.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי המבקש עמד בנטל להראות שמילא אחר דרישת החוק ועשה הכל למניעת העבירה.

מעבר לתנאים הפורמליים שבחוק, קיימת אפשרות להתערבות בהחלטת הקצין לפי שיקול דעתי, כאשר שני ההביטים העיקריים לצורך כך יהיו חומרת העבירה והזיקה שבין הבעלים לנהג. במקרה דנן גם שיקולים אלה מביאים אותי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המדובר בעבירה חמורה מאוד, של נהיגה בידי בלתי מורשה, והזיקה שבין המבקש לנהג הינה זיקה ישירה וקרובה של אב ובנו וכאמור לעיל, מן הראוי כי ידע האב שאם יעשה שימוש לרעה ברכב עלול בנו להיפגע מכך.

אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הקצין ואני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ג, 18 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.