(בבקשה לתיקון כתב תביעה)

1. עניינו של תיק זה רשלנות רפואית נטענת עת טופלה בשנת 2007 המנוחה הד מרגלית, ז"ל בבית החולים תל השומר.

התביעה הוגשה בדצמבר 2012 ובמהלך התקופה הצדדים הגישו ראיותיהם.

2. עתה, עותרים התובעים לתיקון כתב תביעתם על דרך הוספת התייחסות מפורשת לנושא ה"פגיעה באוטונומיה". לטענתם, העובדות המקימות ראש נזק זה פורטו בהרחבה בכתב התביעה המקורי ובתצהיריהם, כך שאין בתיקון כדי להוות שינוי חזית או שינוי בעילת התביעה. כמו כן, ממילא מוסמך בית המשפט לפסוק פיצויים בראש נזק שלא אוזכר ולא נתבע בכתב התביעה, כל עוד הוכח. עוד הוסיפו התובעים כי מאחר שהגישה לתיקון כתב תביעה היא ליברלית, ומשום שטרם התקיים דיון הוכחות בתיק, אין בתיקון כדי לגרום לנתבעת כל נזק מהותי או דיוני.

3. הנתבעת מתנגדת לבקשה לתיקון וטוענת כי תיקון התביעה לאחר הגשת ראיותיה וחשיפת קו הגנתה מהווה ניסיון לבצע מקצה שיפורים תוך פגיעה בזכויותיה. זאת ועוד, הניתוח אותו עברה התובעת היה בתאריך 8.8.07 ועל פי ההלכה לא יתיר בית המשפט תיקון עילת תביעה מקום שזו כבר התיישנה. לאור האמור מתבקש בית המשפט לדחות את הבקשה.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, בבקשת התובעים, בתגובת הנתבעת ובתשובת התובעים עליה. וכן לאחר שעיינתי בנוסח כתב התביעה המתוקן ובתגובת הנתבעת עליו, הנני מתירה את התיקון.

4. הטענה לפגיעה באוטונומיה, אף אם התובעים לא נקטו בלשון זו במפורש, עלתה הן בכתב התביעה הן בתצהירים. סעיפים 17 ו – 26 לכתב התביעה המקורי מפרטים ומבארים כי הנתבעת התרשלה בכך שהפרה את חובת הגלוי המוטלת עליה עת לא ידעה ו/או לא גילתה למנוחה אודות הסיכון הכרוך בביצוע ניתוח (לדברי התובעים, אלקטיבי) בהיותה תחת טיפול תרופתי מסוים. הטענה לפגיעה באוטונומיה היא תולדה של מערכת עובדתית נטענת זו. במסגרת התיקון מבקשים התובעים להכתיר את שנטען כבר על ידם בהרחבה בכותרת – "פגיעה באוטונומיה" (ראו סעיפים 26(ט), 31 ו – 49 לנוסח כתב התביעה המתוקן).

5. פגיעה באוטונומיה איננה מהווה "עילת תביעה", כי אם ראש נזק (לדעות השונות ראו ע"א 1303/09 קדוש נ' בית חולים ביקור חולים (2012), פסקה [יט] לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין; רע"א 1326/07 המר נ' עמית (2012) בסעיף 72 לפסק דינו של כבוד המשנה לנשיא השופט ריבלין). לפיכך, משאין בתיקון כדי לשנות את מערכת העובדות הבסיסית או לחרוג ממנה, ומשכל העובדות המקימות את עילת התביעה (רשלנות רפואית) קיימות כבר בכתב התביעה המקורי, אין התיקון כרוך בהוספת עילה שהתיישנה ובעקיפתה של טענתה התיישנות (לאיסור תיקון המוסיף עילת תביעה לאחר התיישנותה השוו רע"א 1527/09 מדינת ישראל נ' אבו-עודה (2009) בפסקה 5)).

6. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 מתירה תיקון "בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין"". הגישה כלפי התיקון היא גישה ליברלית (רע"א 2317/14 טי או יו מילניום אלקטריק בע"מ נ' Sollux SPA תאגיד איטלקי (2014) בפסקה 3).

במקרה דנן, טרם נקבע מועד לשמיעתו של התיק. כמו כן, הנתבעת לא הצביעה על שיקולים של ממש מלדחות את הבקשה. טענת הנתבעת כי נחשף קו הגנתה ונפגעו זכויותיה המהותיות נותרה כללית. מאחר שיהא בתיקון כדי להכריע בכל השאלות השנויות במחלוקת, אני מתירה את התיקון בהתאם לנוסח שצורף להודעתם של התובעים מיום 3.2.15.

7. הנתבעת רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן. ככל שלא תעשה כן, יראו את הסעיפים שהוספו – כמוכחשים מאליהם.

ככל שבעקבות התיקון יבקשו מי מהצדדים להשלים ראיותיהם, הרי שהתובעים יעשו כן עד לתאריך 10.3.15 והנתבעת עד לתאריך 21.4.15.

נקבע לדיון מוקדם לאחר הגשת ראיות לתאריך 7.5.15 בשעה 9:00.

8. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסכום של 1,500 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ה, 09 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.