1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 16.8.12 בירושלים.

2. לטענת התובעים בסמוך לשעה 7:15 רכב התובעים שהיה נהוג בידי התובע 2 ובו שני נוסעים נוספים, נסע ברחוב זלמן שניאור בירושלים והתכוון לחצות צומת. עם כניסת הרכב לצומת, הגיע רכב הנתבע בנסיעה מכיוון הרחוב החוצה את רחוב זלמן שניאור בו מוצב תמרור עצור והתכוון לפנות שמאלה. עם כניסת רכב הנתבע לצומת ארעה תאונת הדרכים בין שני הרכבים, כאשר רכב התובע שהיה בנסיעה ישר נפגע מרכב הנתבע בפגוש הקדמי מחלקו הקדמי שמאלי של רכב הנתבע.

3. הנתבעים טענו כי הנתבע 1 יצא עם רכבו לצומת וזאת רק לאחר שהסתכל ימינה – שמאלה ווידא כי הדרך פנויה. לפתע, כאשר רכבו כבר היה בתוך הצומת, הגיע רכב הנתבעים במהירות מופרזת ופגע ברכב הנתבעים.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע 2 והנתבע 1, הם הנהגים המעורבים בתאונה. בנוסף, העיד עד מטעם התובעים, אשר נסע עם התובע ברכב בעת התאונה.

דיון:

5. התובע 2 חזר בפני על גרסתו לפיה נסע עם העד ברכבו ישר ברחוב בורלא "באזור נתיב ימני". התובע טען כי חלף על פני רמזור וחמישים מטר לאחר פס האטה, הגיח רכב הנתבעים לצומת. התובע טען כי לתובע היה מוצב תמרור עצור וכי הוא הבחין ברכב הנתבעים רק כאשר הגיח מולו. התובע 1 טען כי בלם אך לא הצליח למנוע את התאונה. התובע 1 טען כי לא זכור לא האם דיבר עם הנתבע 1 לאחר התאונה כי הוא והעד ממהרים וכי הם בדרכם לתפילה בבית הכנסת. אך הודה כי היו בדרכם לבית הכנסת וכי לרוב התפילה נערכת בשעה שש וחצי והתאונה ארעה בשעה שבע ורבע. התובע טען כי רכב הנתבעים היה עדיין ישר ולא בזווית שמאלה בעת התאונה.

העד מטעם התובע התנצל מראש וטען כי מאחר ומדובר היה ביום חתונתו התרגש ופרטים רבים אינם זכורים לו. העד טען כי לפתע חש בבלימה והבחין ברכב הנתבעים פתאום אל מול עיניו בצומת. העד הודה כי "הייתי לחוץ אמרתי לו שאנו ממהרים. אמרתי שאני לא יכול להתעכב שעה בדיונים איתו. נסענו לתפילת בוקר. אחרי התאונה התחלתי להלחץ" (עמ' 2 שורות 13-14 לפרוטקול). בחקירתו הנגדית הכחיש העד כי השניים מיהרו. העד אף הוא טען כי הרכב טרם פנה שמאלה.

6. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין כי מדובר בצומת מורכת המוכרת לו היטב שכן הוא מתגורר בשכונה מאז שנת 1969 וכי מידי בוקר נוסע בכביש זה בדרכו לעבודה. הנתבע 1 טען כי עצר בקו העצירה וציית לתמרור העצור, הסתכל ימינה – שמאלה והחל לנסוע לאחר שווידא כי הכביש פנוי. הנתבע 1 טען כי לפתע כאשר היה במהלך החציה הגיח רכב התובעים אשר נסע במהירות גבוה בנתיב השמאלי ופגע ברכבו בכנף השמאלית. הנתבע שב וחזר על כך שרכב התובעים לא היה בשדה ראייתו כאשר החל לחצות ורק לאחר שהחל בפניה שמאלה הגיח רכב התובעים במהירות ופגע בו.

7. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתם של הנתבעים וקובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבעים.

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבע והיא מהימנה עלי. הנתבע חזר בעקביות על גרסתו לפיה ציית לתמרור עצור והחל לחצות את הצומת רק לאחר שווידא כי הכביש פנוי אז הגיח רכבם של התובעים במהירות בנתיב השמאלי ופגע ברכבו.

שנית, הנטל מוטל על התובע ובמצב דנן של גרסה מול גרסה, אין בידי לקבוע כי התובעים הטו את כף המאזניים לטובתם ומשלא עמדו בנטל, דין התביעה להידחות. יש לציין לעניין זה, כי העד מטעם התובעים טען כי לפתע הבחין ברכב הנתבע מולם אך לא הוסיף לגרסת התובע עובדתית דבר.

שלישית, התובע טען כי מצוי היה "באזור נתיב ימני", דבר המעלה ספק בדבר אמיתות גרסתו ותומך בגרסת הנתבע לפיה התאונה ארעה בנתיב השמאלי. גם כאשר נדרשו הצדדים להצביע על אזור התאונה, הצביעו שניהם על הנתיב השמאלי. מיקום התאונה תומך גם הוא, אפוא, בגרסת הנתבע לפיה כבר עבר חלק מהצומת בעת שארעה התאונה. קרי, בשעה שיצא לצומת הדרך היתה פנויה, אולם בשעה שהגיע לנתיב השמאלי, הגיח רכב התובעים במהירות ופגע במכוניתו.

רביעית, העד מטעם התובע תמך בגרסת הנתבע לפיה לאחר התאונה ציינו התובע והעד בפניו כי הינם ממהרים לבית הכנסת. העובדה כי התובע טען בפני כי אינו זוכר האם ציינו זאת אם לאו, שוב מעלה ספק בדבר מהימנות גרסתו ומחזקת את הסברה כי התובע נסע במהירות בעת התאונה.

מעבר לצורך אציין כי בכתב התביעה נכתב כי היו שני נוסעים ברכב מלבד הנהג בעת התאונה. ברם, לדיון שבפניי הוזמן עד אחד ונותר ספק האם קיים היה עד נוסף או שמא מדובר בטעות סופר.

לא מצאתי ממש בטענת התובע 2 לפיה היה על הנתבע להבחין ברכב התובעים בטרם התאונה, וזאת מהטעם הפשוט שמקובלת עלי גרסת הנתבע לפיה בשעה שהוא ציית לתמרור עצור והסתכל לצדדים, רכב התובעים עוד טרם נכנס לשדה ראייתו ורק לאחר שהחל לחצות את הצומת הגיח רכב התובעים במהירות בנתיב השמאלי ופגע בו. התמונות שצורפו ע"י התובעים, אינן סותרות קביעה זו.

הואיל ומקובלת עלי גרסת הנתבע לפיה ציית לתמרור עצור; הסתכל בהתאם לחוק לצדדים על מנת לוודא שהכביש פנוי בטרם החל לחצות את הצומת; והתאונה ארעה בנתיב השמאלי של הצומת, קרי לאחר שהנתבע כבר היה במהלך הפניה שמאלה; כאשר התובע הוא שנסע במהירות ופגע ברכב הנתבע - הרי שסבורה אני שלא היה בידי הנתבע למנוע את התאונה ואין להטיל עליו אחריות.

8. בנסיבות אלה, אני קובעת שיש לדחות את התביעה.

סוף דבר:

9. התביעה נדחית.

בהתחשב בנסיבות העניין, ישאו התובעים בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ג, 21 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.