03 אוקטובר 2013

לפני כב' השופט  דורי  ספיבק 

1. בפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.12.11.

בדיון שהתקיים ביום 10.9.13 בפני חברי כב' הרשם תומר סילורה הסכים המשיב להחזרת עניינה של המערערת לדיון חוזר בוועדה, לעניין הפגיעה הצווארית. להכרעתי נותרה המחלוקת בין הצדדים לעניין קביעת הוועדה בכל הנוגע ל- CTS (Carpal tunnel syndrome).

טענות הצדדים

1. לטענת המערערת, שגתה הוועדה משלא נימקה מדוע לא תוכר נכותה בגין CTS  דו צדדי בשיעור 10% לצמיתות. זאת, במיוחד בהתחשב בכך שנכות הזמנית בגין לקות זו הוכרה לה במשך למעלה מ- 4 שנים. לטענתה, הוועדה לא מצביעה על כל הטבה ביחס לתקופת הזמניות, והיא מתעלמת מקביעותיו של ד"ר אלן פרידמן המציין כי לקותה בכף ידה של המערערת הינה דו צדדית לחלוטין. 
2. בדיון שהתקיים הדגיש בא כוח המערערת שהחלטת הוועדה להפחית את הלקות בגין CTS מ- 10% ל- 5% אינה מבוססת. לשיטתו, היה על הוועדה ליתן דעתה למצבה הרפואי של מרשתו לנוכח הקביעה בעניין זה בעבר וכן נוכח בדיקות ההדמיה שנעשו למערערת. בהקשר זה הצביעה במיוחד על בדיקת ה-EMG  מיום 25.1.11 וכן על חוות דעתו של ד"ר הלן פרידמן. לפיהם, לא השתנה מצבה הקליני של המערערת כהוא זה.
3. המשיב סבור שמדובר בטענה רפואית. המערערת נבדקה. הבודק מציין את התרשמותו בבדיקה לרבות התייחסות ל – EMG. לפיכך סבור המשיב שאין פגם משפטי לגבי טענה זו. באשר למסמך של ד"ר פרידמן, לשיטתו לא מדובר בחוות דעת אלא באישור רפואי שבהתאם לפסיקה הועדה אינה מחוייבת להסתמך על מסמך זה. לטענתו, כל טענות המערערת הינן טענות כנגד שיקול דעת הרפואי של הוועדה, שאינן מצדיקות התערבות של בית דין זה.

דיון והכרעה

1. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98  הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע  לד 213 (28.4.99)).
2. אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו (1) 60 (12.10.83)). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק.
3. בענייננו, קיימת הסכמה מצד המשיב להחזרת עניינה של המערערת על מנת שתדון בנכות הצווארית, ככל שקיימת. בנסיבות אלה, משעניינה מוחזר ממילא לוועדה, הנכון לדעתי הוא שהוועדה תשקול בשנית גם את שיעור הנכות בגין פגימת ה – CTS, תוך התייחסות למסמך ד"ר אלן פרידמן מיום 29.4.2012 ולתשובת היועץ ד"ר קרסין אלישע.

אבהיר שלעניין קביעת הנכות בגין פגימתCTS , לא הבנתי מה היתה הסיבה להחלטת הוועדה שיש מקום להפחית את שיעור הנכות שהוכר במשך 4 שנים לעניין זה (10%) ולהעמידו על 5% בלבד. הוועדה מתבקשת, בהחלטתה החדש, להבהיר האם ממצאיה הם שחלה חלה הטבה במצבה של המערערת לעומת תקופת הזמניות, או שקיימת סיבה אחרת לשיטתה להפחתת אחוזי הלקות.

סוף דבר

1. הערעור מתקבל, כדלקמן:
2. בהסכמת הצדדים עניינה של המערערת מוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתדון בטענה לעניין הצוואר ותקבע עם היא קשורה לפגיעה שהוכרה. תשומת לב הוועדה למסמך מיום 30.8.2009 מהמל"ל שם מצויין "מדובר בבעיה צווארית".
3. בנוסף, הוועדה תשקול בשנית את אחוזי הנכות בגין פגימת ה – CTS ותבהיר מדוע היה מקום להפחית את הנכות שהוענקה לה במשך כ- 4 שנים מ- 10% ל- 5%. הוועדה תתייחס למסמך מיום 29.4.2012 (ד"ר אלן פרידמן) וכן למסמך ד"ר קרסין אלישע. הוועדה תנמק החלטתה.
4. המערערת תוזמן לטעון בפני הוועדה, והוועדה תנמק את החלטותיה.

מאחר שמדובר בתיק סיוע – אין צו להוצאות.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ד, (03 אוקטובר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.