<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערערת עו"ד איריס ווגסטף-גולן

ב"כ המשיבים עו"ד יוסף אלברק

המשיב 1 בעצמו

פרוטוקול

עו"ד ווגסטף-גולן:

אני חוזרת על נימוקי הערעור ומציינת כי מדובר בערעור נוסף באותה סדרה של ערעורים שהוגשה בנושא זה.

עו"ד אלברק:

הצד הנכון בהליך הזה צריך להיות בעל הזכויות. נכון להיום בעל הזכויות זו המדינה ואם אנחנו גוזרים את המצב אחורה אז בעל הזכויות זה נדלר פורטונה. הזכויות האלה היו זכויות חכירה אך המינהל כדי להאריך את זכויות החכירה דרש מנדלר פורטונה לחתום על וויתור על הזכויות הרשומות כדי להנפיק שטרי חכירה חדשים בהתאם לחוזים החדשים עליהם חותם המינהל וכרגע התהליך הזה לא הושלם והוא לא הושלם בגלל עבירות תכנון ובניה שהיו בנחלה.

נדלר פורטונה לא הואשמה פה. הנכס של נדלר פורטונה.

הם לא טרחו להגיש כתב אישום כנגד נדלר פורטונה למרות שהם היו אמורים לדעת שבעל הזכויות בנחלה הוא נדלר פורטונה.

המשיבים הם בעלי הזכויות ו/או המחזיקים ו/או המשתמשים. אז נגד מחזיק או משתמש אי אפשר לכתוב הערת אזהרה. הערת אזהרה אפשר לרשום נגד בעל הזכויות.

הנקודה העקרונית היא שכרגע מבקשת לרשום הערת אזהרה על נכס שרשום על שם מדינת ישראל. בעל הזכויות היא נדלר פורטונה והיא לא הואשמה במאומה ולכן אם בית המשפט יחשוב שיש לקבל את הערעור זה למעשה לא עניין שלי כי אני לא בעל הנכס, לא נטען שאני בעל הנכס ואני נמצא פה אך משום כבודו של בית משפט ומהעובדה שאני המשיב בערעור.

עו"ד ווגסטף-גולן:

חברי העלה מספר טענות, טענה אחת היא העדר יריבות שכן המשיבים הינם מדינת ישראל בעלת המקרקעין והגברת נדלר פורטונה. לעניין עמדתו של בעל המקרקעין או מדינת ישראל לצורך זה אני מפנה לנספח ד' לערעור שלנו למכתבה של רשמת המקרקעין שמביעה את עמדת משרד המשפטים בעניין ואומרת בצורה מפורשת שבמקרים כאמור שלא ניתן לקשור הערה ישירות למי מהבעלים (לעיתים יש בעלים רבים רשומים) צריך להעלות מגזר הדין או מהפרוטוקול כי עובדה זו עמדה בפני בית המשפט. כלומר עמדת המדינה היא שהצו לא בהכרח צריך להיות מוצא כנגד אדם ספציפי שהוא זה בעל הזכות הרשומה אלא שאף צווים שניתנו כנגד בעלי זכויות שאינם רשומים יוכלו להירשם ובלבד שעובדה זו עולה מהפרוטוקול או מהצו שנתן בית המשפט. יתרה מכך, אני מפנה ללשון גזר הדין שם מצוטט על ידי בית המשפט קמא הטיעון של חברי המלומד שם ובעמ' 32, עמ' שני לגזר הדין, מצוטט מפיו כי הוא בעצם, המשיבים דנן הם בעצם נחשבים הבן הממשיך במשק החקלאי והוא מפנה את תשומת ליבו לבית המשפט כי הנאשם כבר ב-84 הגיש תכניות וקיבל היתר בניה לבית המגורים והוא מדבר על התנהלותו לאורך השנים. אני מזכירה שהמשיבים כאן הודו בעובדות האישום. הם הודו בניסוח של כתב האישום. הם בעלי הזכויות בין היתר מכח היותו של הנאשם בן ממשיך בנחלה. אסיים בהתייחסות לטיעון הנוסף שהעלה חברי, שבעצם רישום הצו לא יכול להיות רשום אלא ביחס לבעל הזכויות, אני מ פנה לסעיף 22 לערעור, סעיף 221 לחוק התכנון והבניה מכוחו אנו פועלים בעניין זה ואני מציינת שאין כל הוראה בהוראת סעיף 221 שמגבילה את רישום הצו שניתן אך ורק ביחס לבעל הזכות הרשומה, ומכאן אכן גם כב' הרשמת לא התנתה את עניין הרישום מבעלי זכויות דווקא היות והרישום של הצו אינו עונשי אלא הוא צמוד למקרקעין על מנת למנוע מצד ג' תם לב לעשות עיסקה שסותרת את קיומם של הצווים בנסיבות אלה אבקש לקבל את הערעור.

עו"ד אלברק:

חברתי לא מתייחסת לטענה אחת שצריך לתת לה את הדעת וחברתי לא נתנה תשובה מדוע אביחיל אינו חלק מכתב האישום.

כשאני בא ומציף בפני בית המשפט עובדה שישנו בעל זכויות במקרקעין שלא היה לו יומו בבית המשפט בית המשפט לא יכול להתעלם מקיומו.

עו"ד ווגסטף-גולן:

כל חומר הראיות היה כלפי הנאשמים עצמם והם גם הודו. הנאשמים לא סייגו את הדברים.

במעמד הטיעונים לעונש. ההיתר שמוצג בפני בית המשפט הוא לא חתום משנת 2012, אני מדברת על בקשה של הנאשם מ-84 והוא בעל הזכויות החזקה שם לכן אין קשר. הרישום של הצו אינו צמוד לאדם ספציפי.

<#8#>

פסק דין

1. ערעור הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר, על החלטת בית משפט השלום בנתניה, לפיה סירב בית המשפט להורות על רישום הערת אזהרה בלשכת רשום המקרקעין, בהעדר רישום זכויות המשיבים במרשם המקרקעין.
2. רקע ההחלטה והודעת הערעור הינו כתב אישום שהוגש כנגד המשיבים בגין עבירות תכנון ובניה שבעובדותיו הודו והורשעו. במסגרת גזר הדין הורה בית המשפט קמא על רישום הערה בלשכת רשום המקרקעין בגין צו ההריסה וצו איסור השימוש לגבי הנכס מושא כתב האישום.
3. למרות האמור לא אושר הצו לרישום, זאת מאחר וזכויות המשיבים אינן רשומות במרשם המקרקעין. בנסיבות אלה פנתה המערערת לרשם המקרקעין וזה לא התנגד עקרונית למבוקש ואך הבהיר, כי ככל שיציין בית המשפט כי העובדה שזכויות הנאשמים אינן רשומות עמדה לנגד עיניו בעת מתן הצו, יאושר הרישום.
4. בית המשפט קמא סירב לאשר הרישום, זאת מאחר ובעת מתן גזר הדין לא הובא לידיעתו כי זכויות הנאשמים אינן רשומות במרשם המקרקעין. החלטה זו היא מושא הערעור שלפני.
5. תמצית טיעוני המערערת היא, כי המדובר בבקשה פורמלית בלבד שאינה משנה מגזר הדין. החלטת בית המשפט קמא מתעלמת למעשה מכוונת המחוקק אשר ביקש למנוע אי וודאות ביחס למצב התכנוני של הנכס כלפי צדדי ג' תמימים. בנסיבות אלה עותרת המערערת לקבלת הערעור.

7. המשיבים מתנגדים למבוקש. עיקר טענתם היא, כי הואיל ואינם בעלי הזכויות בנכס אלא רק המחזיקים או המשתמשים בו בפועל, וכתב האישום לא הוגש נגד בעלי הזכויות (המדינה ולחלופין כנגד חוכרת הנכס הפורמלית), לא ניתן לרשום את הערת האזהרה בו, הניתנת להרשם רק נגד בעל הזכויות.

8. אחר עיון בהודעת ערעור ונספחיה, לרבות החלטת בית המשפט קמא ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי בדין הוגש.

1. מטרתו של רישום בלשכת רישום המקרקעין הינה הצהרתית ותכליתה להגן בעיקר על צדדי ג' תמימים, מפני קיומו של סייג בזכויות ביחס לנכס הנדון. מטרת הרישום הינה איפוא למנוע מצדדי ג' שאינם חלק מההליך, מלהתקשר בעיסקה כזו או אחרת ביחס לנכס מבלי שידעו על אי החוקיות הקשורה בו, או על צווים לאי שימוש או לביצוע הריסה התלויים ועומדים בעניינו של הנכס, שלגביו עומדים הם לערוך עיסקה. לעניין זה ר' גם הוראות סעיף 221 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965, שלפיו ניתנת אפשרות לרישום צו במרשם המקרקעין, מקום בו ניתן או צפוי להנתן צו בעקבות הרשעה.
2. זאת ועוד, רישום הצוים התלויים ועומדים בנסיבות אלה אינם נוגעים דווקא למשיבים עצמם, אלא מתייחסים לנכס שבגינו הוצאו, וככאלה, אין לכאורה משמעות להיות המשיבים עצמם בעלי הזכויות הרשומים בהם אם לאו.
3. משמטרת החקיקה היא הגנה על צדדי ג' תמי לב ובעיקר הסרת מכשול מפניהם, יש טעם רב ברישום הצווים שניתנו ביחס לנכס, ואין לסכל רישום זה, אך בשל העובדה כי המשיבים בתיק אינם רשומים כבעלי הזכויות בו. אדרבא, רישום כאמור אף מוצדק במישור העקרוני, נוכח אינטרס אפשרי של נאשמים כאלה או אחרים בהעלמה מעיני צד ג' – רוכש תמים, את המידע מושא גזר דין הקובע הריסה או אי שימוש הנוגע לנכס ואשר יש בו אולי כדי לשנות מהמצג שעשוי להיות מוצג על ידם במסגרת עיסקה כזו או אחרת.

משנה תוקף לאמור, בהיות הרישום סעד דקלרטיבי שאינו עונשי, משנעשה זה על פי גזר דין, ואשר אין בו כדי לשנות מהוראות גזר הדין.

12. זאת ועוד, בהתאם לעובדות שנמסרו ולא הוכחשו, הרי שהמשיבים עצמם הינם בעלי זכויות מכח היותם "בן ממשיך", ועוד בשנת 1984 הוגשה על ידם תכנית ואף קיבלו היתר לבית המגורים מושא הנדון (עמ' 32 לפרוטוקול בית המשפט קמא החל משורה 6 ואילך). כן הודו המשיבים בכתב האישום ובנוסח המופיע בו הקובע מפורשות כי המשיבים הינם בעלי הזכויות ו/או המחזיקים ו/או המשתמשים בו ועל כן, אני מתקשה לקבל את טענתם, לפיה כביכול לא ניתן לרשום הערה בו, אלא כנגד בעלי הזכויות הרשומים בלבד.

13. בנסיבות אלה ונוכח תכלית הרישום כמפורט לעיל, מצאתי לקבל את הערעור. ניתן בזאת צו לרשם המקרקעין לרשום הערה מתאימה על הנכס מושא הנדון, בהתאם לצו שניתן.

<#3#>

ניתנה והודעה היום א' אייר תשע"ג, 11/04/2013 במעמד הנוכחים.