1. החלטה זו היא בבקשה להורות על חיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים מכוח תקנה 519 בתקנות סדר הדיון האזרחי, התשמ"ד-1984.
2. עניינה של התביעה הוא בנזקים אשר נגרמו לתובע, לטענתו, עקב הפסדים כספיים של השקעותיו בניירות ערך, להם אחראיים הנתבעים. הנתבעים, הם המבקשים כאן, הגישו בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בסיום ההליך, וזאת לפי שלשיטתם תביעתו נעדרת כל סיכוי שהוא ולפי שהתובע חסר כל יכולת כלכלית. כך, טוענים המבקשים, באם תידחה התביעה, יוותרו הם אל מול שוקת שבורה בהיעדר יכולת להיפרע את הוצאותיהם.
3. המסגרת הנורמטיבית
   1. תקנה 519(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מעניקה בידי בית המשפט את הסמכות להורות על הפקדת ערובה על ידי תובע על מנת להבטיח את הוצאותיו של הנתבע, אם וכאשר תידחה התביעה. לשון התקנה קובעת: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
   2. בתקנות לא נקבעו התנאים להפעלת סמכות זו של בית המשפט, אך עם הזמן גובשו בפסיקה הכללים והשיקולים אותם יש להביא בחשבון בעת מתן החלטה על חיוב ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. במסגרת זו, הוכרו ארבעה שיקולים עיקריים ככאלה המצדיקים הטלת החיוב על התובע וזאת כאשר מדובר בתובע שהינו תושב חוץ; כאשר לא צוין מענו העדכני של התובע בכתב התביעה; כאשר מדובר בתובע שמצבו הכלכלי ירוד; וכן כאשר סיכויי התביעה הם קלושים [א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 12, 2015), 679].
   3. שני השיקולים הרלוונטיים לענייננו הם אלה המתייחסים למצבו הכלכלי של התובע ולסיכויי התביעה. ביחס לאלה, קבע לאחרונה בית המשפט העליון ברע"א 5488/16 אבנר נתנאל נ' רישן בנין והשקעות בע"מ (פורסם במאגרים, 17/07/16) את הדברים הבאים:

"ככלל, ככל שסיכויי התביעה להתקבל נמוכים יותר, ומצבו הכלכלי של התובע ירוד יותר, כי אז תגבר נטייתו של בית המשפט לצוות על מתן ערובה. אכן, אין לחייב אדם בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד, ואין להגביל את זכות הגישה לערכאות אך ורק למי שידו משגת. כידוע, משמעות אי-הפקדת ערובה להוצאות הנתבע עלולה להיות דחייתה של התביעה ולא מחיקתה, ולפיכך מחוייב בית המשפט להפעיל את סמכותו בהקשר זה בזהירות, במתינות ובשום שכל"

כך, בעוד שמחד מצבו הכלכלי של התובע מהווה שיקול שבעטיו יש לחייב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, הרי שאין לחסום את דרכו לערכאות רק מחמת עוניו. מנגד, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את מטרת המחוקק בהתקנת תקנה זו, שעיקרה בהבטחת זכותו של נתבע להיפרע את הוצאותיו בסיום ההליך המשפטי וכן מניעת הגשתן של "תביעות סרק" [ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, (מהד' 2, תשס"ח-2008) 47-46].

• 1. את האיזון הדרוש בין שיקולים אלה יש לערוך בזהירות. כפי שקבע המשנה לנשיאה כב' השופט רובינשטיין בפסק דינו בבע"מ 1171/16 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים, 18/02/16):

"נער הייתי וגם זקנתי וראיתי תביעות-סרק, ועל כן בעיניי התשובה היא האיזון הקונקרטי שעל בית המשפט לערוך במאזניים עדינות. עיקר העיקרים הוא שלא תיחסם דרכו של התובע הלגיטימי, וישנה מעין "מקבילית כוחות" בין סיכויי ההליך מזה, יכולת התובע מזה, וזכות הגישה לערכאות שברקע הנורמטיבי. לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב, ועליו לשקול בכל מקרה, על פי נסיבותיו, את סיכויי ההליך, מורכבותו, מיהות הצדדים ותום ליבם".

1. מן הכלל אל הפרט –
   1. מצבו הכלכלי של התובע

שוכנעתי כי אכן, כפי שטענו המבקשים, מצבו הכלכלי של המשיב רעוע באופן המעלה חשש ביחס ליכולתם להיפרע את הוצאותיהם באם תידחה התביעה. וזאת מכמה טעמים:

1. תביעה זו הוגשה בשל הפסדים כספיים אותם חוות התובע ואשר הוגדרו על ידו בכתב טענותיו כ"התאבדות כלכלית" ו"חורבן כלכלי" (סעיף 8 בכתב התביעה).
2. בבקשה שהגיש התובע ביום 09/05/16, כשנתיים לאחר מועד הגשת התצהירים מטעמו, עתר התובע להתיר לו לצרף חוות דעת מומחה מטעמו. הטעם לאי הגשת חוות הדעת במועד מוקדם יותר נעוץ בחיסרון הכיס שבו מצוי התובע, בעוד הוא מציין בעצמו בסעיף 10 בבקשה כי "לא הגיש עד כה חוות דעת בשל חיסרון כיס. מדובר בעלות שאינה מבוטלת עבור התובע, אשר נמצא במצב כלכלי רעוע".
3. המבקשים ביססו את בקשתם לחיוב התובע בהפקדת ערובה על שני אדנים: האחד, סיכוייה הקלושים של התביעה לשיטתם; השני, מצבו הכלכלי הירוד של התובע. בתגובתו לבקשה התייחס התובע לסיכויי התביעה אך שתק נוכח טיעוני המבקשים ביחס למצבו הכלכלי. היעדר טיעון בדבר יכולתו הכלכלית, שעה שנימוק זה עלה במסגרת הבקשה ושתיקתו של התובע מלמדים כי אין מחלוקת עובדתית בעניין זה וכי טענות המבקשים בדבר מצבו הכלכלי הירוד של התובע הן טענות אמת.
4. לא זו אף זו, לאחר שהוגשה תשובת המבקשים לבקשה זו, הגיש התובע, באופן חריג, בקשה להתיר לו להגיב פעם נוספת לבקשה בבחינת "תשובה לתשובה לתגובה לבקשה". משהתרתי את הגשת התשובה הנוספת בכפוף להפקדת הוצאות המבקשים, חזר בו התובע מבקשתו וביקש להכריע בבקשה על יסוד התגובות שכבר הוגשו. ללמדך, כי בשל החיוב בהפקדת הוצאות המבקשים נמנע התובע מלהגיש את התגובה אותה חפץ להגיש. טעם זה לבדו אין בו כדי להעיד על מצבו הכלכלי, אך בהצטרפו למכלול הטעמים אשר פורטו לעיל, מצטיירת תמונה כוללת של מצב כלכלי ירוד, או כפי שהגדיר התובע בעצמו - "מצב כלכלי רעוע".

לאור האמור, אין ספק כי מתקיים התנאי הראשון לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים. אך עם זאת, טעם זה לבדו אינו מצדיק הטלת חיוב בהפקדת ערובה על תובע, ויש לבחון את התנאי השני שעניינו סיכויי התובענה.

• 1. סיכויי התביעה
     1. המדובר בתביעה שבמסגרתה טוען התובע לנזקים עקב רשלנות מצד הבנק ויועצת ההשקעות שניהלה את תיק ההשקעות שלו ועקב הפרת שורה של הוראות בחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995.
     2. בתמצית, טוען התובע כי יועצת ההשקעות של הבנק הבטיחה לו הבטחות שווא בדבר רווחים נאים שיופקו מהשקעותיו בעוד שבפועל נחל הוא הפסדים. טענתו העיקרית מתמקדת בכך שיועצת ההשקעות פעלה בחשבונו על דעת עצמה וביחס לפעולות שהיו מותנות באישורו ייעצה לו לבצען, בעוד הוא – שהיה חסר ידע וחסר הבנה בתחום ההשקעות – שימש אך כחותמת גומי לביצוע פעולות אלה.

עוד נטען כי הנתבעים לא פעלו לטובתו בזהירות ובמיומנות הנדרשת, כאשר השקיעו את כספו באפיקים ספקולטיביים שלא התאימו לצרכיו, תוך ביצוע פעולות מסחר עם סיכון גבוה.

• • 1. מנגד, טוענים הנתבעים כי אין בסיס ויסוד לטענותיו של התובע. התובע התנהל אל מול הנתבעים תוך הפגנת ידע ובקיאות רבה בשוק ההון בכלל ובתחום אופציות המעו"ף בפרט. התובע פעל בתיק השקעותיו על דעת עצמו וביוזמתו. הוראותיו לביצוע פעולות בתיק ההשקעות נעשו תוך פניה יזומה שלו למוקד ההשקעות הטלפוני של הבנק ושיחותיו למוקד הוקלטו.
    2. נוכח טענותיהם הסותרות של הצדדים, אין ספק כי הדרך להכרעה בתובענה תהיה בראש ובראשונה באמצעות שמיעת הראיות והכרעה עובדתית ומשפטית בהן. אכן, ישנם קשיים ומשוכות עובדתיות ומשפטיות שאותן יצטרך התובע לצלוח במהלך הבאת ראיותיו ועל קשיים אלה עמדתי בדיון שהתנהל ביום 10/03/16, ואשר בעקבותיו ביקש התובע לצרף לתיק חוות דעת מומחה מטעמו. על אף קשיים אלה, לא ניתן לקבוע א-פריורית את תוצאת ההליך.
    3. משכך, התנאי השני שעניינו קביעה כי מדובר בתביעת סרק או בתביעה שסיכוייה קלושים אינו מתקיים, או למצער, אינו ניתן להערכה בשלב זה.
  1. סיכומו של דבר – נמצא כי אכן יכולתו הכלכלית של המשיב אינה מן המשופרות, אך עם זאת, אין מקום לחסום את דרכו לבית המשפט למנוע ממנו את הגישה לערכאות רק מחמת עוניו. תביעתו של המשיב, על אף הקשיים שבה אינה חסרת סיכוי לחלוטין ואינה נמנית על אותם מקרים נדירים וחריגים שבהם יש להורות על הפקדת ערובה כתנאי להמשך ניהול ההליך.
  2. משכך – אני דוחה את הבקשה.
  3. הוצאות הבקשה יקבעו על פי תוצאות ההליך.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ז, 07 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.