29 מאי 2013

1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 26.11.12 (להלן ההחלטה ולהלן הוועדה בהתאמה). מדובר בוועדה שישבה מספר פעמים בהתאם לפסקי דין שהחזירו אליה את עניינה של המערערת. המערערת לוקה במיתרי הקול. המערערת מורה.

2. השאלה הינה האם הליקוי שיש למערערת במיתרי הקול הינו תולדה של רפלוקס או שמא תולדה של עבודתה בלבד או אולי של השניים בצוותא חדא.

3. הוועדה בהחלטתה מיום 19.3.12 (להלן הוועדה הקודמת) קבעה למערערת 5% נכות בגין צרידות לפי פריט 71(1)ב-1. נכות זו יוחסה לעבודתה והוגדלה בהתאם לתקנה 15 ל 7 וחצי אחוז נכות.

4. על החלטת הוועדה הקודמת הוגש ערעור לבית הדין והעניין הוחזר אפוא לוועדה דנן בהתאם לפסק דין מיום 20.7.12 בו נקבע כדלקמן:

"עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתנמק בשנית בנוגע לניכוי מצב קודם למערערת בגין מחלת הרפלוקס לאור העובדה שהוועדה קבעה שהתובעת אינה סובלת מרפלוקס, תשומת לב הוועדה להחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 6.1.11 אשר קבעה למערערת 10% נכות בגין צרידות מתוכם ניכתה מחצית בגין רפלוקס, החלטה שאושרה גם בוועדת העררים נשוא פסק הדין"

5. בפני הוועדה דנן התייצבה ב"כ המערערת. ב"כ המערערת הציגה בפני הוועדה את תוצאות הבדיקה שנערכה למערערת ובה נמצא לאחר שהוחדרה לגופה מצלמה כי היא אינה סובלת מבעיה של רפלוקס וכי הצרידות אינה קשורה לרפלוקס. הוועדה דנן סברה כי למערערת 10% נכות אך יש לזקוף 5% בשל הרפלוקס ממנו היא סובלת. את מסקנתה זו היא סמכה על מסמכים מתוך תיקה הרפואי של המערערת בין היתר משנת 98 ומשנת 2004.

6. לטענת ב"כ המערערת לנוכח הבדיקה מיום 4.4.11 שקובעת על יסוד הבדיקה החדשה באמצעות המצלמה כי אין התובעת סובלת מרפלוקס הרי שלא היה מקום לייחס חלק מלקותה לרפלוקס ולא היה אפוא מקום להפחית את שיעור נכותה מעבודה. בכל אופן טענה כי יש מקום להעביר את העניין לוועדה בהרכב אחר ולא באותו הרכב הואיל והוועדה למעשה "נעולה" על נכות בשיעור 5 אחוז בלבד שכן אותה וועדה בפעם הקודמת קבעה ששיעור נכותה הינו 5% ואילו בוועדה דנן קבעה נכות של 10% אך כי יש להפחית 5% בגין מצב קודם. אי ההתייחסות לדוח אבחון קול (שקובע כי אין בעיה של רפלוקס) מלמד אף הוא על כך שהוועדה "נעולה" ולכן יש להעביר לוועדה בהרכב אחר.

7. לטענת ב"כ המשיב מדובר בעניין רפואי והוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין, שהחזיר אליה את העניין. אין מדובר בטעות משפטית ולכן אין מקום לשעות לטענה.

8. אכן במקרה זה כחריג היה מקום להתייחס לטענת ב"כ המערערת בקשר לבדיקת ההדמיה החדשנית שנעשתה למערערת. בדיקה זו ככל שהבנתי שוללת באופן מוחלט את קיומו של רפלוקס. לא ניתן אפוא מחד גיסא לטעון כי למערערת 10% נכות ומאידך גיסא להתעלם מתוצאות הבדיקה שנדמה שהינה עדכנית ואובייקטיבית לעומת המסמכים מהעבר אליהם הפנה ב"כ המשיבה בעניין הרפלוקס.

9. כן נדמה שהוועדה דנן "נעולה" וכחריג בעניין זה אני סבור שיש מקום לקבוע שהענין יוחזר לוועדה בהרכב אחר, כפי שגם הסכים ככל נציג אחר של ב"כ המשיבה.

10. העניין יוחזר אפוא לוועדה בהרכב אחר. זו תשקול האם יש להפחית משיעור נכותה בגין ליקוי אחר (קודם-הרפלוקס) או שמא אין לעשות כן בהתייחס לאבחון מיום 4.4.11.

11. סוף דבר, הערעור מתקבל. העניין יוחזר אפוא לוועדה בהרכב אחר שתיתן החלטה מנומקת ותתייחס לשיעור הנכות שיש למערערת, והאם יש להפחית משיעור נכותה בגין רפלוקס בשים לב לאבחון מיום 4.4.11.

המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט בסך 2000 ₪.

ניתן היום, כ' סיון תשע"ג, (26 מאי 2013), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.