רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. לפניי תביעה על סך 50,000 ש"ח לתשלום בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובע, במסגרת עסקה לרכישת רכב מאת הנתבעת.
2. על פי האמור בכתב התביעה, ביום 7.4.11 רכש התובע מהנתבעת רכב חדש מסוג סיאט איביזה מ.ר 59-640-73 (להלן: "הרכב"), במסגרת הסכם הרכישה קיבל התובע מהנתבעת אחריות מלאה למשך 24 חודשים, ללא הגבלת ק"מ. לדברי התובע, בחודש 10/2011 נמצאו ברכב ליקויים רבים אשר במסגרתם נדרש הרכב לביקורים רבים במוסך הנתבעת, בכך נמנע התובע מלעשות שימוש רצוף ומלא ברכב.

בשל האמור טוען התובע כי נגרמו לו נזקים כמפורט:

א. אובדן ימי עבודה- סך של 7,500 ש"ח.

ב. רכב חלופי- 2,500 ש"ח.

ג. אובדן הנאה- 20,000 ש"ח.

ד. עוגמת נפש- 20,000 ש"ח.

1. הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה, במסגרתו דחתה את טענות התובע. לדבריה, בניגוד לגרסת התובע, לא נמנעה ממנו האפשרות לעשות שימוש רציף ברכב לאור העובדה שבמהלך כשנה וחצי מרכישת הרכב נסע הרכב כ- 50,000 ק"מ. על פי גרסת הנתבעת, ברכב בוצעו מספר תיקונים במסגרת האחריות שניתנה לתובע במעמד הרכישה והכל על חשבון היצרן ובמוסך מורשה של הנתבעת, תיקונים אותם ביצעה בצורה מקצועית ויעילה, לטענתה.

עוד עולה מכתב ההגנה, כי הנתבעת עמדה בכל ההתחייבויות שעל פי ההסכם עם התובע ולפיכך התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו, הגם שלשיטתה התובע לא הוכיח את הנזקים, לכאורה, שנגרמו לו.

1. ביום 25.3.15 התקיים לפניי דיון, התובע העיד בעצמו כמו כן העיד מטעמו השמאי מר שלמה כרמלי, אשר ערך את חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה. מטעם הנתבעת העיד מר מוחמד משארקה, מנהל מוסך משארקה בעפולה, מוסך מורשה מטעם הנתבעת אליו הופנה התובע, וכן השמאי מר רפי דגן אשר ערך את חוות הדעת שהגישה הנתבעת מטעמה.

דיון:

1. כלל בהליך אזרחי, כי המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.
2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים לרבות המסמכים שצורפו ולאחר ששמעתי את העדויות, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות מהטעם שהתובע כשל מלהוכיח את עילת תביעתו.
3. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ברכב שרכש התובע מהנתבעת נתגלו ליקויים שונים, לאחר כחצי שנה ממועד רכישת הרכב, בעטיים נאלץ התובע לסור למוסך הנתבעת מספר לא מבוטל של פעמים בשל אותה בעיה בתיבת ההילוכים, עם זאת, וגם על כך אין מחלוקת, בכל פעם בה הגיע התובע למוסך הנתבעת, הוא טופל על הצד הטוב ביותר והכל על חשבון הנתבעת. הנתבעת לא התנערה מאחריותה כלפי התובע, בניגוד למה שהוא סבור, ונראה כי תיקון התקלות החוזרות נעשה תוך נכונות אמיתית לפתור אותן מבלי שנשמעה הסגה כלשהי מצד הנתבעת.
4. במסגרת כתב התביעה הלין התובע על כך שברכב נתגלו ליקויים רבים, זאת תוך תקופה קצרה מיום רכישת הרכב (כחצי שנה). אני מקבל את הטענה לפיה אין הצדקה לכך שיופיעו ברכב חדש מספר התקלות הרב כפי שהופיעו. אכן, ציפייתו של רוכש רכב חדש כוללת בחובה את הרצון להימנע מביקורים תכופים במוסך, עם זאת סביר כי יהיו ברכב תקלות כלשהן, ולשם כך ניתנה אחריות היצרן, מסיבה זו לא בכל מקרה ניתן לומר כי רוכש רכב יהא זכאי לפיצוי בשל ליקויים שנתגלו ברכבו.
5. במקרה שלפנינו, אין מחלוקת כאמור כי התובע נאלץ לבקר במוסך הנתבעת פעם אחר פעם בשל תקלה חוזרת בתיבת ההילוכים, אלא שמעבר לעובדה זו, לא הוכח על ידי התובע כי הנתבעת אחראית לנעשה וכי יש להטיל עליה אשם בשל כך. גרסת התובע לפיה הנתבעת ידעה אודות הליקויים והפגמים ברכב בעת כריתת ההסכם עמו, הינה גרסה שנטענה בעלמא מבלי שהוכחה ומבלי שקיים לה יסוד כלשהו. הגם, שכל טענותיו של התובע שעניינם כוונת מרמה והצגת מצג שווא הן טענות שלא נטענו במסגרת כתב התביעה והן בבחינת הרחבת חזית שהיא אסורה.

התובע אף לא הוכיח כי נציגי הנתבעת הפעילו עליו לחץ במעמד הרכישה ו"שיכנעו" אותו לרכוש דווקא את הרכב נשוא התביעה, כפי שנטען.

1. זאת ועוד, התובע לא הוכיח כי המדובר בפגם בייצור של הרכב. אף לא שוכנעתי כי יש בחוות הדעת שהוגשה על ידי התובע במסגרתה נטען האמור, כדי לסייע לתובע. במסגרת חוות הדעת נקבעה ירידת ערך בשיעור של 25%, אולם לא שוכנעתי כי יש לקבל מסקנה זו שכן מעדות השמאי עולה כי הוא לא בדק את הרכב פיזית עובר לקביעה זו. יוצא אפוא, כי לא ברור על סמך מה קבע השמאי כי מדובר בפגם בייצור.

בשונה מחוות דעת זו, הגישה הנתבעת חוות דעת של מומחה מטעמה, אשר קבע, לאחר שראה ובדק את הרכב כי אין מקום לקבוע כי נגרמה לרכב ירידת ערך בשל התקלות שהופיעו ברכב, זאת מאחר והנתבעת טיפלה במקצועיות וביעילות בכל הליקויים ובסופם נמסר הרכב לידי התובע כשהוא במצב תקין.

1. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הוכחה אחריותה של הנתבעת בנסיבות העניין. אוסיף, כי בניגוד לטענת התובע בסיכומיו לפיו הוא פעל בהתאם להוראות היצרן, כפי שעולה מהראיות, ובכלל זה מהחשבוניות שצורפו לכתבי הטענות, התובע לא ביצע את הטיפולים השוטפים לרכב במועדם, קרי- כל 15,000 ק"מ, כפי שנדרש על ידי הנתבעת.
2. אעיר, כי בניגוד לטענת התובע, הואיל והשאלה שבמחלוקת תיק זה היא האם הנתבעת אחראית כלפי התובע ביחס לליקויים שנתגלו ברכבו, הרי שהנתבעת לא נדרשה לזמן למתן עדות את נציג הנתבעת אשר היה מעורב ברכישת הרכב, שכן עד זה אינו רלוונטי ביחס לשאלה שבמחלוקת.
3. לסיום אוסיף, ביחס לנזקים הנטענים על ידי התובע, כי התובע לא הוכיח קיומו של נזק כספי כלשהו, התובע לא הוכיח כי נאלץ, כפי שטען, לשכור רכב חלופי, לא הוכיח כי הפסיד ימי עבודה או כי שכר עבודתו נפגע בשל הביקורים אצל הנתבעת. התובע אף לא הוכיח כי הוא הפסיד עקב מכירת הרכב במחיר נמוך ממחיר השוק, כפי שנטען על ידו בסיכומיו, לא צורפה כל ראיה ואף לא נטען באיזה סכום נמכר הרכב. למעשה התובע כלל לא הוכיח כי נמנע ממנו לעשות שימוש ברכב.
4. אשר על כן, לאור המסקנה אליה הגעתי הנני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט סך של 2,000 שקל ושכ"ט עו"ד סך של 5,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת התובע העתק פסק-דין זה שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום תשלומו המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' טבת תשע"ו, 22 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.