1. התובע, בת"ק 44961-03-13 (להלן: "מר צברי"), הבעלים של רכב יונדאי מ.ר 22-089-73 (להלן: "הרכב הפוגע"), ביקש מן הנתבעת 3 (להלן: "עדי גז"), כי תיקח את הרכב הפוגע לצורך התקנה של מערכת להגנת שסתומים ותשיב אותו לביתו וזאת ביום 29.7.12 (התיאום נעשה ביום 26.7.12 והנסיעה עצמה שלושה ימים אחר כך).
2. נציג עדי גז הגיע, הוא הנתבע 2 (להלן: "מר כהן") לקח את הרכב ובדרכו חזרה לאחר ההתקנה, אירעה תאונה, כשהרכב הפוגע, פגע מאחור ברכב של התובע בת"ק 17667-12-12 (להלן: "מר כדורי"). מר כדורי היה הבעלים של רכב מ.ר. 5017960 (להלן: "הרכב הנפגע"). הרכב הפוגע היה מבוטח אצל הנתבעת 1 (להלן: "הפניקס").
3. הרכב הפוגע נפגע כתוצאה מן התאונה ועל פי כתב התביעה נגרם נזק בסכום של 24,444 ₪, ירידת ערך של 6.25% בסכום של 3,277 ₪, נזק של אבדן הנחת העדר תביעות בסכום של 1,950 ₪ ובנוסף שילם מר צברי לשמאי שכ"ט של 1,510 ₪. בסך הכל תבע מר צברי סכום של 33,181 ₪.
4. הרכב הנפגע הוכרז כאובדן מוחלט ועל כן מר כדורי תבע 32,336 ₪, אשר כוללים שכ"ט שמאי של 986 ₪, נזק על פי דוח השמאי של 29,350 ₪ וכן הוצאות משפט ואבדן ימי עבודה בסכום של 2,000 ₪.
5. הפניקס דחתה הן את תביעתו של מר צברי לפיצוי והן את תביעתו של מר כדורי לפיצוי משום שלטענתה מר כהן לא היה מורשה לנהוג ברכב. לטענת הפניקס, פוליסת הביטוח של מר צברי ביטחה אותו ואת בת זוגו בלבד. בכתבי ההגנה שהגישה הוסיפה הפניקס וטענה כי הפוליסה בכל מקרה כיסתה רק מבוטחים מעל גיל 40 ומר כהן איננו בן 40 וכן טענה כי אין לקבל עמדת מר צברי, כי יש לראות בנהיגה של מר כהן, נהיגת אקראי של עובד מוסך או חניון.
6. הפניקס הסבירה עמדתה לעניין נסיעת אקראי, בכך שמדובר היה בנסיעה מתוכננת (תואמה שלושה ימים מראש) וכן טענה כי התאונה אירעה בעת הסעת הרכב מן המוסך, לאחר שהתיקון כבר הסתיים ולא בעת תיקון הרכב, על כן אין לראות בה חלק מתיקון הרכב.
7. ייאמר כי בדיון בפני, טען נציג עדי גז, כי חברתו כלל איננה מוסך (היום ככל הנראה פועלת גם כמוסך, אולם בעת התאונה לא), אלא היא יבואן בלבד. כפי שעלה מעדותו בפני, הוא נעתר לבקשת מר צברי להסיע רכבו למוסך עמו היה לעדי גז הסכם להתקנת אותה מערכת שעדי גז ייבאה ומר צברי רצה להתקין ברכבו. על כן בדיון טענה הפניקס כי לנוכח דברים אלה, אין בכלל ספק שהפוליסה לא חלה באשר בכל הנוגע לנסיעות אקראי, היא עוסקת בתיקון במוסך ובחניון בלבד.
8. המחלוקות שעלו מכתבי הטענות ומן הדיון בפני, הן, ראשית, השאלה המשפטית, האם נכנסת נסיעתו של מר כהן לגדר "נסיעת אקראי" כמשמעותה בפוליסה, לרבות השאלה אם נסיעה מן המוסך לבית הלקוח היא חלק מן הטיפול במוסך והאם במקרה שכן, מגבלת הגיל של הפוליסה מוציאה את תחולת הפוליסה. עלתה גם מחלוקת בשאלות העובדתיות, האם מר כהן בדק את השאלה אם יש ביטוח תקף והאם מר צברי אמר למר כהן כי יש לו ביטוח תקף.
9. אשר לסוגיה של "נסיעת אקראי", מקובלת עלי העמדה, כי הביטויים "מוסך" ו"חניון" בפוליסה, צריכים לקבל משמעות מעט רחבה יותר, באשר הכוונה מאחוריהם היא למקרים בהם ניתן שירות הקשור או בנוסעי הרכב או בטיפול ברכב במסגרתו עשוי מאן דהוא לנהוג ברכב ויש לוודא כי יהיה לו ביטוח, למרות היות הפוליסה שמית.
10. כך, למשל הפנה מר צברי בתביעתו לפסק הדין בת"ק (ראשל"צ) 29887-09-11 בטינו ואח' נ. בורוכוב, שם עובד של מתקן לרחיצת מכוניות הסיע רכב של לקוח ממתקן השטיפה לאזור ניקוי כלי הרכב ונקבע כי נסיעה זו נכללת בגדר נסיעת אקראי, כשעולה מפסק הדין כי גם שם דיבר הסעיף בפוליסה על עובד מוסך או עובד חניון. עוד נקבע שם, כי לעניין נסיעת אקראי, מגבלת הגיל הכללית של הפוליסה לא חלה, משום שאין לצפות מבעל הרכב שיוודא כי עובד מוסך או חניון הוא מעל לגיל מסוים.
11. על כן, עצם העובדה כי עדי גז עצמה איננה (או לפחות בזמן הרלוונטי לא הייתה) "מוסך", אולם אין מחלוקת כי הרכב הפוגע נשלח על ידה למוסך לצורך התקנת החלק שייבאה, איננה שוללת את האפשרות של נהיגת אקראי על ידי עובד מוסך. מקובלת עלי אף הגישה, כי אין לצפות מבעל הפוליסה לוודא כי עובדי המוסך הם מעל גיל מסוים ולדרוש שרק עובדים מעל גיל מסוים ינהגו ברכב תוך כדי התיקון.
12. יחד עם זאת, אני סבורה כי אין מקום לכלול בגדר הרחבת הפוליסה של "נהיגת אקראי", גם שירות של הסעת הרכב אל המוסך וממנו. סוגיה דומה נדונה במסגרת ת.א. (טבריה) 2075/03 רמדאן נ. סהר ציון חברה לביטוח בע"מ. שם אומנם היה דיון מפורט בשאלה אם בעל הרכב נתן הרשאה לנהג, עובד המוסך, לנהוג ברכב ונקבע שלא. אולם מעבר לכך נקבע גם:

"אין בידי לקבל את טענתו של ב"כ התובעים, כי ניתן לראות בנהיגתו של וסים כ"נהיגת אקראי", שכן הרחבת הכיסוי הביטוחי על פי סעיף 3 לפרק 6 של הפוליסה, הינה לכיסוי נזקים שנגרמו כתוצאה מנהיגת הרכב על ידי נהג שהוא עובד מוסך לתיקון הרכב, מה שלא היה במקרה דנן, שכן נהיגתו של וסים הייתה לאחר השלמת מלאכת התיקון ולא הייתה לצורך תיקון הרכב.ב”

1. אף אני סבורה, כי הסעת רכבו של מר צברי לביתו, לאחר שהותקנה אותה מערכת במוסך, איננה כלולה בהרחבת הפוליסה בגין נהיגת אקראי ועל כן, אין תחולה לפוליסה ועל כן אין לחייב את הפניקס לשלם בגין אף אחת מן התביעות שנדונות כאן.
2. על מי אם כן ראוי להטיל את האחריות? נראה כי אין מחלוקת על כך, שמר כדורי לא היה אשם בתאונה, אשר נגרמה כשמר כהן התנגש בעת שנהג ברכבו של מר צברי ברכבו של מר כדורי שעצר ברמזור אדום. מר כהן אומנם לא הגיש כתב הגנה אולם בדיון השני שהתקיים הוא התייצב ובמסגרת עדותו הודה כי האשם בתאונה היה בו. כך בע' 17 ש' 6 אמר: "אני התבלבלתי וראיתי את הרמזור ירוק והוא היה בכלל אדום, ואני לא נהגתי בפראות ולא חתכתי נתיבים וקרתה טעות טעות אנוש". ייאמר עוד, כי איש לא הגיש תביעה נגד מר כדורי ואיש לא טען לרשלנות תורמת שלו לתאונה.
3. נותרו אם כן שלושה מעורבים בפרשה שיש לבחון את מידת אחריותם לנזקים שנגרמו: מר צברי, מר כהן ועדי גז. אני סבורה כי לכל אחד מהם אחריות מסוימת לנזק שנגרם, גם אם רק מר כהן אחראי ישירות לתאונה.
4. מר צברי, ביקש מעדי גז להסיע את רכבו למוסך ובחזרה, מבלי שווידא כי יש לנהג מטעם עדי גז ביטוח המכסה את הנסיעה. אני סבורה כי יש אחריות למר צברי, שכן הוא ביקש שירות מיוחד של הסעה ויצר מצג כי קיים ביטוח. אין טענה שלו, כי בדק את נושא הביטוח עם עדי גז, אלא כל טענתו כפי שחזר עליה מספר פעמים היא כי: "אני לתומי חשבתי שהם נותנים את השירות שלקחת רכב ומחזירים רכב הם לא מסתמכים על הביטוח שלי..." (ע' 18 ש' 18,19). אני סבורה כי הייתה מוטלת על מר כדורי חובה לברר סוגיית הביטוח או לפחות להתריע כי הביטוח שלו מוגבל.
5. גרסתה של עדי גז כפי שעלתה מכתב ההגנה ומעדותו של מר רפאלי אברהם, הייתה כי טרם נטילת הרכב על ידי אלי כהן, בירר אלי כהן את סוגיית הביטוח ומר צברי השיב כי כל הביטוחים למכוניתו הינם בני-תוקף. לטענתו, רק בהסתמך על מצג זה הגיע אלי כהן אל ביתו של מר צברי כדי לקחת את הרכב הפוגע לטיפול המבוקש. לגרסה זו אין תימוכין לא בגרסתו של מר צברי ולא בגרסתו של מר כהן.
6. לגרסת מר צברי כל נושא הביטוח כלל לא נדון בין הצדדים והוא לא אמר דבר ולא שאל דבר בעניין זה. לגרסת מר כהן, הוא בדק בעצמו קיומו של ביטוח חובה וטסט לרכב לפני שלקח אותו, אולם לא בדק דבר בעניין ביטוח מקיף. מר כהן העיד מפורשות כי לא היה טרם הנסיעה כל דין ודברים לעניין הביטוח (ע' 15 ש' 24). נוכח עדויות אלה, אני קובעת כי לא היה כל דין ודברים בין הצדדים לפני הנסיעה בנוגע לכיסוי הביטוחי לנסיעה, בין באמצעות פוליסה של מר צברי ובין באמצעות פוליסה של עדי גז.
7. בשל כך אני סבורה כי גם לעדי גז אחריות לנזק שנגרם, שכן היא שיגרה עובד שלה למשימה מבלי לוודא כי יש לו כיסוי ביטוחי לביצועה. על עדי גז כמעסיק, הייתה אחריות לוודא כי לא יהיה מצב שהעובד שלה יהיה חשוף לתביעות כפי שבפועל קרה. על כן, היא יכולה הייתה לבטח בעצמה את ההסעה של כלי רכב של לקוחות, או לוודא עם הלקוחות כי יש ביטוח מקיף תקף, אולם לא היה מקום לחוסר העניין המוחלט שלה בשאלה זו.
8. מר כהן, אחראי לתאונה עצמה, אולם כעובד של עדי גז, יכול היה להניח כי המעסיק שלו איננו שולח אותו למשימות שעלולות לחשוף אותו לתביעות ועל כן אני סבורה, כי יש לחייבו בסכום ההשתתפות העצמית אשר סביר כי היה נתבע ממנו, גם אילו היה האירוע מכוסה בביטוח. מעיון בפוליסת הביטוח שצורפה לכתב התביעה של מר צברי עולה כי סך ההשתתפות העצמית בגין שני כלי הרכב שניזוקו, היה מגיע לכ – 3,500 ₪.
9. לאחר ששקלתי בנושא, אני קובעת כי האחריות בין שלושת האחראים לנזק, תתחלק באופן שווה, בין מר צברי לעדי גז ומר כהן ישלם מתוך סכום זה 3,500 ₪ בצירוף שליש מן ההוצאות לפניקס כפי שייפסקו להלן.
10. בהקשר זה, עלתה השאלה מה הנזק שנגרם למר כדורי, לנוכח העובדה כי הרכב הנפגע, היה רכב של עסק, אשר נוכה ממנו פחת לאורך השנים. כפי שעלה ממסמך רואה החשבון שהוגש לבית המשפט, לאחר ניכוי הפחת, היה שווי הרכב הנפגע בספרי העסק של מר כדורי, גבוה משוויו על פי הערכת השמאי ועל כן ניתן לקבל את הערכת השמאי כמשקפת את הנזק שנגרם למר כדורי. עוד אציין כי הצדדים לא חלקו על חוות דעת השמאי שהוגשו ועל גובה הנזקים שנתבעו ועל כן אפסוק סכומים כפי שנתבעו.
11. מן המקובץ עולה כי אני פוסקת למר צברי פיצוי בסכום של 33,424 ₪, שהם 33,181 ₪ על פי תביעתו בתוספת ריבית מיום הגשת התביעה; למר כדורי פיצוי בסכום של 32,664 ₪ שהם 32,336 ₪ על פי תביעתו בתוספת ריבית מיום הגשת התביעה; כמו כן אני פוסקת הוצאות משפט לטובת הפניקס, אשר התביעות כנגדה נדחו, בסכום של 2,400 ₪. סך כל התשלומים על פי תביעות אלה – 68,488 ₪. מתוך סכום זה, ישלם מר כהן סכום של 4,300 ₪ (שהם 3,500 ₪ כפי שציינתי לעיל בצירוף שליש מן ההוצאות שנפסקו לפניקס היינו 800 ₪); מר צברי ועדי גז ישלמו כל אחד סכום של 32,094 ₪. על מנת להסדיר את התשלום אני קובעת כי כל אחד משלושת החייבים ישלם 800 ₪ לפניקס; מר כהן ישלם 3,500 ₪ למר צברי. מר צברי ועד גז ישלמו כל אחד 14,962 ₪ למר צברי ו- 16,332 ₪ למר כדורי.
12. סכומים אלה ישולמו על ידי הצדדים בתוך 30 יום מן המועד בו יקבלו פסק דין זה שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.