1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 29.11.12.

2. לטענת התובעים, רכבם חנה כחוק במפרץ חניה רחב מאוד בעל שני נתיבים ושדה ראיה רחב. בסביבות השעה 17:00 יצא התובע עם תינוקו מביתו ולאחר שווידא כי הכביש פנוי פתח את דלת הרכב האחורית שמאלית והכניס את התינוק למושב הבטיחות. לאחר שהספיק לחגור את התינוק בכסאו ובעודו רכון על התינוק, לאחר שדלת הרכב היתה פתוחה במהלך כדקה, הגיח לפתע הנתבע 1 במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, פגע בדלת הפתוחה ועיקם אותה בחוצה. דלת הרכב הוטחה בחוזקה ברגלו של התובע ופגעה בו. הנתבע עצר כ 30 מטר ממקום הפגיעה הודה בפני התובע 1 ולאחר מכן אף בפני התובעת 2 כי פגע ברכב מאחר "ולא שם לב" והתנצל.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי בעת שהנתבע 1 נסע במקביל לרכב התובעים, פתח התובע 1 את הדלת האחורית של רכבו ופגע בצד הרכב של הנתבע. הנתבע 1 הודה כי הבחין בתובע 1 עומד ליד רכבו מעט לפני התאונה אלא שדלת הרכב היתה סגורה. הנתבעים טענו כי מיקום הנזקים בכנף ובדלת הימנית מחזק את גרסתם לפיה הדלת נפתחה בשעה שהרכבים היו במקביל שכן הרכב נפגע בצידו ולא בחזית הרכב, כפי שניתן היה לצפות אילו גרסת התובע היתה נכונה.

4. במהלך הדיון שנערך בפניי, העיד התובע 1 וחזר על גרסתו לפיה רכבו חנה כחוק במפרץ החניה ולאחר שוידא כי הכביש ריק פתח את הדלת האחורית שמאלית רכן פנימה וחגר את בנו. לאחר כדקה, שמע רעש והרגיש את הדלת על רגלו, ובדיעבד הבין כי מכונית פגעה בדלת הרכב. התובע 1 טען כי הנתבע עצר את מכוניתו לאחר כשלושים מטר ואמר שהוא מצטער ולא שם לב.

התובעת 1 העידה אף היא כי הגיעה למקום התאונה והבחינה בדלת הרכב עקומה. הנתבע 1 טען בפניה כי לא שם לב ושב וחזר על כך שהוא מצטער. התובעת טענה כי לרכב הנתבעים נגרם נזק למראה ורק בדיון לראשונה כי שומעת על נזקים נוספים שנגרמו לרכב בכנף ובדלת הימנית.

5. הנתבע 1, כבן 18, העיד וטען כי עמד ברמזור אדום וכאשר הרמזור התחלף החל לנסוע. הנתבע 1 הודה כי הבחין בתובע עומד ליד הרכב וחשב כי יצא מהרכב. הנתבע 1 לא זכר האם הבחין בתובע 1 מחזיק תינוק בידיו. הנתבע 1 טען כי רק כאשר היה במקביל לרכב התובעים שמע רעש והבחין כי המראה נשברה. הנתבע עצר את רכב והתובע הודיע לו כי נפגע ברגלו. הנתבע 1 הודה כי יין בפני התובעים כי לא שם לב וכי הוא מצטער. הנתבעת 2 סיכמה וטענה כי מיקום הנזקים עולה בקנה אחד עם גרסת בנה לתאונה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתם של התובעים ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות התובעים, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע 1 והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה פתח את הדלת לאחר שווידא כי הכביש פנוי, הושיב את התינוק בכיסא הבטיחות והחל לחגור אותו בשעה שהוא רוכן לתוך המכונית. דקה לאחר שהדלת היתה פתוחה, שמע רעש ודלת הרכב פגעה ברגלו. אז הסתבר לו כי הנתבע פגע עם רכבו בדלת הפתוחה והנתבע טען בפניו כי לא שם לב והתנצל.

שנית, עדותו נתמכה בעדותה של אשתו לפיה, הנתבע 1 התנצל אף בפניה והודה כי לא שם לב.

שלישית, עדותם נתמכת בעדות הנתבע עצמו, לפני הבחין בטרם התאונה בתובע עומד ליד הרכב. לפיכך היה על הנתבע לנסוע בזהירות תוך שמירת מרחק רב מהמכוניות החונות ועוברי אורח העומדים בכביש ליד מכוניות אלה. יתרה מזו, התובע הודה כי לאחר התאונה אמר לתובעים כי לא שם לב והינו מצטער. לקיחת אחריות זו אף היא מעידה כי לא שם ליבו לדלת הפתוחה.

סבורה אני כי הפגיעה ברגלו של התובע גם מעידה כי התאונה ארעה באופן שתיאר. קרי, במהלך רכינתו לעבר המכונית וחגירת בנו התינוק בשעה שהדלת פתוחה כדקה.

גם תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה של המראה ברכב הנתבעים בדלת רכבם של התובעים, בנוסף יתכן כי הנתבע סטה לעבר הדלת הפתוחה ועל כן לא ניכרים סימני נזק בחזית רכבו של הנתבע. לעניין זה יש לציין כי דוח השמאי מטעם הנתבעים נערך כעשרה ימים לאחר התאונה נשוא התביעה.

בנסיבות אלה, סבורה אני כי היה על הנתבע 1 שהינו נהג חדש בשעה שהבחין בתובע נמצא ליד הרכב, לשמור מרחק מהמכוניות החונות ומהתובע ולנקוט באמצעים בדרושים ע"י שלא לפגוע בדלת וברגלו של התובע, בפרט כאשר נסע בכביש רחב בין שני נתיבים ואשר בו קיים שדה ראיה רחב.

באשר לנזק הנתבע - רכיב אובדן ימי עבודה לא הוכח בחוו"ד רו"ח והחזר בגין יעוץ משפטי לא ניתן במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות. ברם, לרכיבים אלה יינתן ביטוי במסגרת פסיקת ההוצאות.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת.

הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 4,055 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 10.12.12 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, ישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ג, 21 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.