<#2#>

נוכחים:

העותר ובאת כוחו עו"ד יפעת שבד-דאי

ב"כ המשיב 2 עו"ד עינת לב ארי

פרוטוקול

ב"כ הצדדים: אנו מסכימים לשינוי המותב.

ב"כ העותר: חוזרת על העתירה. העותר שילם את הפיצויים ואני מציגה קבלה על התשלום.

ב"כ המשיב 2: מגישה כתב תשובה.

ב"כ העותר: עיינתי בכתב התשובה. מפנה לנימוקי העתירה ואדגיש מספר נקודות. העותר נשפט לתקופת מאסר של כ- 66 חודשים, מאסר ראשון משמעותי וארוך בגין עבירה שאין להקל בה ראש, עבירה בה הוא הודה ולקח אחריות, חסך זמן שיפוטי.

מאז תחילת המאסר שזה כיום כבר למעלה מ- 46 חודשים החל העותר בהליך שיקומי טיפולי אינטנסיבי ומשמעותי ומוסר בדיקות שתן שנמצאו נקיות, יוצא לסבב חופשות, חוזר ללא הפרות, אין כל מידעים מודיעיניים או משטרתיים בעניינו של העותר. העותר משולב בקבוצות טיפוליות במהלך מאסרו. הוא שולב כאסיר תומך לאור המוטיבציה ולאור התפקוד הטיפולי המוערך, הוא אסיר תומך לאסירים חדשים, אסירים בעייתיים. הוא יצא במהלך השיקום שלו כאסיר עבודה כאשר לפני כשנה וחצי במהלך עבודתו נפגע קשה מאוד בתאונת דרכים כאשר מלגזה נהוגה בידי חייל דרסה את העותר ופגעה פגיעה קשה מאוד בשתי רגליו, העותר אושפז תקופה ארוכה בבית חולים, עבר ניתוחים, רותק לכיסא גלגלים תקופה ממושכת ועד היום עובר הליך שיקומי טיפולי ורפואי משמעותי ובעקבות אותה פגיעה נאלץ להפסיק את העבודה בה שולב ומכאן ההכנה המינימאלית לה זכה עד היום נפגעה ואין לו כל הכנסה, חרף מצבו הרפואי ולאור התפקוד החיובי והמוערך הופנה העותר לתוכנית רש"א על מנת לשלב אותו בהוסטל בצפון הארץ, העותר עבר את כל ההליכים בדקדקנות רבה בהצלחה ונמצא מתאים אך מאחר והתברר כי לאור מצבו הרפואי כאשר אחת הדרישות העיקריות לשילוב בהוסטל הינה עבודה פיזית במהלך שעות היום נשללה האפשרות כי ישולב העותר במסגרת ההוסטל, למרות שנשללה דרך זו הופנה העותר על ידי רש"א לתוכנית חלופית מאחר ומצאו אותו בהחלט ראוי ומתאים לשיקום לאור התפקוד החיובי שלו ואכן הוכנה תוכנית חלופית, אינטנסיבית בין השעות 8 ל- 4 אחר הצהרים כאשר יהיה משולב במרכז יום טיפולי במשך כל ימות השבוע. בהחלט תוכנית שיכולה לאיין את המסוכנות, תוכנית בפיקוח רש"א שהוצגה בוועדה וחרף זאת הוועדה בחרה שלא לקבל מאחר ונטען כי אינה מאיינת דיה את המסוכנות מפני העותר.

ב"כ המשיב 2: שלוש פעמים שוחרר שחרור מוקדם ופעמיים ברש"א.

ב"כ העותר: אכן העבירה המיוחסת לעותר היא עבירה חמורה ביותר. אני סבורה שהתוכנית של רש"א תאיין את המסוכנות שלו. בבית הסוהר הוא שולב בקבוצות טיפוליות, נמצא נקי מסמים מהיום הראשון בהיותו במאסר, הוא נמצא בקבוצות טיפוליות אינטנסיביות לאורך כל המאסר. לעניין המאסרים הקודמים שלו, הוא שוחרר פעם אחת לפני כשלושים שנה ופעם שניה לפני כחמש עשרה שנים כאשר התוכניות שהוצעו על ידי רש"א הן פתוחות, התוכנית של היום היא אינטנסיבית לאורך כל ימות השבוע.

התוכנית המוצעת היום מאוד אינטנסיבית משעות הבוקר עד שעות אחר הצהרים ואני הסכמתי להציע לביהמ"ש שיהיה באיזוק אלקטרוני מהזמן שהוא מגיע מהקבוצה עד שעות הבוקר למחרת, יש לו אמא חולת סרטן במצב לא פשוט שזה מדרבן אותו להמשיך את ההליך הטיפולי ולסייע לה ולהיות סביבה, הוא מתעתד להינשא עם שחרורו, הוא עבר שיקום והליך חיים חדש, עד היום לא הגיע מועמדות לרש"א כיוון שלא היו לו את הכוחות להתמודד.

ישנה חוות דעת שהוגשה לוועדה של מירב פחימה וכן של היועצת המחוזית אודיליו שרשמה במפורש מאחר והמצב הרפואי שלו לא מאפשר תוכנית טיפולית אינטנסיבית סגורה לא יכולים לשלבו במסגרת אותו הוסטל.

ברור לעותר שזו הזדמנות אחרונה שיש לו, הוא לא מתכוון לחזור לחיי פשע, הוא נגמל מסמים. כיום הוא התפכח, הוא מעל גיל 50, יש לו ילדה קטנה. האמון שהוא זכה לו היה לפני תקופות מאוד ארוכות. את העבירות הוא ביצע בשנת 2009.

הוא היה תחת שימוש בסמים מה שכיום רחוק ממנו לאור ההליך השיקומי שהוא עבר ולאור הדוחות אני סבורה שמסגרת שיקומית תחזק את הדרך השיקומית.

כשהעותר נכנס למאסר הוא היה נקי מסמים והוא יוצא לסבב חופשות. האירוע המיוחס לו היה תחת השפעת אלכוהול ולא בגין סמים.

אני לא מבקשת לשחרר אותו סתם לרחוב אלא למסגרת טיפולית תמיכתית שתמשיך את ההליך בו הוא החל. הגורמים הטיפוליים בכלא התרשמו ממנו ולא בכדי תוכנית רש"א לאחר שנשללה התוכנית הסגורה מצאו לנכון להכין לו תוכנית חלופית חדשה.

העותר כן נמצא מתאים לתוכנית שיקומית טיפולית אך בגלל המצב הרפואי שלו הוא לא יכול להיות בתוכנית זו.

התוכנית שהוצעה לו בעבר היתה הרבה יותר פתוחה, פעם פעמיים בשבוע, ובתוכנית שלנו משעות הבוקר עד הערב הוא נמצא במרכז יום ולאחר מכן יכול להיות במעצר בית.

ב"כ המשיב 2: פעם אחר פעם עולה העותר בפני ועדת שחרורים ויש לי פרוטוקולים מוועדות אחרונות ומצהיר כי זו הפעם האחרונה והוא התנקה מסמים והוא התחתן ויפתח דף חדש.

הדברים שבים וחוזרים על עצמם. אפילו בחוות דעת רש"א ואני מפנה לדו"ח מיום 5.3.12, נספח ו' לתגובה, הוא אומר למנהלת היחידה שבכל פעם הוא מסיים שהות תקינה בבית הסוהר וחוזר לסביבה שלו וכנראה שוב פעם יש רגרסיה לפשע ולהתמכרות כזו או אחרת. אין ספק שכשמדובר באסיר שמרצה מאסר תשיעי ובהחלט לא מאסר משמעותי ראשון כי מאסר משמעותי תשיעי הוא ישב שנים ארוכות בבית הסוהר הנטל שהוא צריך להרים כאן גבוה ביותר ואנחנו סבורים שלא עמד בו, החלטת הוועדה סבירה לחלוטין. רש"א פעם אחר פעם אפשר לו לצאת לתוכנית רש"א, נתן בו אמון והוא דחה את היד המושטת לו ורש"א לא מסבירים לנו היום איך פעם שלישית הם נותנים לו הזדמנות זו ורש"א במקרה זה לא חזות הכל וזה לא אומר שבאופן אוטומטי הוא צריך להשתחרר, המסוכנות ממנו ניכרת, אינטרס הציבורי גובר על אינטרס השיקום שאנו רואים שפעם אחר פעם אנו רואים שזה לא מצליח, ניתנו לו שלוש הזדמנויות. חבל שאת הפיצוי לאותה גברת שבה פגע בצורה כל כך קשה עשה רק כשהאופציה לשחרור מוקדם התהפכה מעל ראשו ולא לפני 3 שנים.

ב"כ העותר: התוכניות היו פתוחות עד היום והתוכנית היום סגורה. הוועדה לא נתנה דיה למצבו הרפואי, הנכות שנגרמה לו כתוצאה מהיותו אסיר, הוא לא יכול לבצע עבודות פיזיות ומסיבה זו נפלה אותו לעומת אסירים אחרים שכן מתאימים לשיקום מחוץ לתקופת המאסר, העותר רצה כבר לשלם את הפיצוי מלכתחילה והיתה לו נכונות לעשות כן מבעוד מועד אך לא היתה לו יכולת כלכלית לאור התאונה שעבר.

אחיו של העותר שוחרר לאותה תוכנית.

<#3#>

פסק דין

העותר מרצה עונש מאסר תשיעי, הארוך מבין מספר עונשי מאסר שחלק מהם היו אף הם לתקופות לא קצרות לתקופה של 66 חודש בגין הרשעתו בשוד מזוין של אישה בת 88, שלביתה פרץ לאחר ששבר ועקר את סורגי החלון, הצמיד לצווארה סכין והורה לה למסור את כספה ואת תכשיטיה.

השוד בוצע יחד עם אחיו של העותר, שנידון ל- 26 חודשי מאסר ושוחרר על תנאי בתנאי תוכנית רש"א.

העותר מלין כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 29.10.12 שדחתה את בקשתו לשחרור על תנאי בתנאי תוכנית רש"א שכללה שהות בהוסטל פתוח בשעות היום, אך לא בשעות הערב, ופעילויות נוספות כמתואר בתוכנית שצורפה לעתירה.

הוועדה פרטה ברישא החלטתה את מעשי העותר נושא מאסרו, את עברו הפלילי המכביד כפי שהוצג גם בפנינו בגיליון הרשעות קודמות שצורף לכתב התשובה, וקבעה, ובצדק, כי מדובר באסיר המשופע בהרשעות רבות, כולל מתן הזדמנות לצאת ממעגל הפשע בתוכנית שיקום פתוחה של רש"א, שהביאה לשחרורו המוקדם ממאסר קודם אך למרות זאת הוא המשיך לבצע עבירות משמעותיות, במיוחד זו נושא מאסרו.

הוועדה התייחסה לתוכנית רש"א שהוצגה בפניה אשר כונתה על ידה "תוכנית שיקום פתוחה" וקבעה כי אין די בה כדי לאיין את מסוכנותו של העותר לאור התנהגותו באירוע נושא מאסרו ולאור עברו הפלילי המכביד, לרבות בעבירות רכוש ובעבירות אלימות כלפי גוף.

הוועדה קבעה כי כל עוד לא מתאפשרת תוכנית שיקום סגורה של רש"א, דהיינו, שהייתו של העותר בהוסטל בכל שעות היממה, לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העותר לאור עברו, לרבות שחרורו המוקדם בתנאי תוכנית כזו, אשר לא הניבה את התוצאות המקוות מהליך טיפולי לאחר שחרור מוקדם שכן העותר חזר לבצע עבירות.

הוועדה התייחסה גם להיעדר מידע באשר לתשלום הפיצוי שנפסק לטובת המתלוננת אך בין הדיון הקודם בעתירה בפנינו לבין הדיון היום שילם העותר את הפיצוי.

ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה ובטיעוניה בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר לא קיבלה את תוכנית רש"א, הגם שאיננה מחייבת את העותר לשהות בהוסטל בכל שעות היממה, שכן הדבר נמנע ממנו בשל תאונת דרכים שעבר ואשר בעקבות תוצאותיה הוא איננו מסוגל לעבוד, משכך הוא איננו כשיר להיות בהוסטל בתוכנית שיקומית סגורה, כפי שסברה הוועדה כי עליו להימצא על מנת לאיין את מסוכנותו.

לטענת ב"כ העותר, הוועדה התעלמה ממצבו הרפואי של העותר ומהשינוי האמיתי שעבר במהלך מאסרו שיש בו כדי לאיין את מסוכנותו.

ב"כ המשיב מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר ועומדת על מסוכנות הנובעת ממנו כפי שעולה מהתנהגותו באירוע נושא מאסרו ומעברו הפלילי, לרבות שחרורו על תנאי ממאסרים קודמים כאשר העותר טען בפני הוועדה שהורתה על שחרורו ממאסר ביום 7.11.01 כי הוא היה מכור לסמים, יעשה הכל כדי להצליח, הגיע לכל הקווים האדומים, הוא יודע שהבעיה שלו היא סמים והוא בחיים לא יחזור עליה.

אין צורך לומר כי העותר לא עמד מאחורי הדברים הנ"ל, שגרמו לשחרורו המוקדם ממאסר שריצה במהלך שנת 2001 שכן הוא חזר לבצע עבירות ואף עונשי מאסר שנגזרו עליו לאחר מכן לא הרתיעו אותו מלחזור ולבצע עבירות, כמו עונש מאסר שממנו שוחרר בשנת 2006 וביצע את העבירה נושא מאסרו בשנת 2009.

ב"כ המשיב לא התעלמה מתוכנית השיקום של רש"א אך היא טוענת כי אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של העותר, ומשכך אין מקום לקבל אותה גם כאשר מדובר בתוכנית רש"א שאיננה חזות הכל.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא ייחסה חשיבות למסוכנות הנובעת מהתנהגותו של העותר, הן באירוע נושא מאסרו הנוכחי והן בעברו הפלילי הכולל עבירות רכוש, אלימות וסמים החל מהיותו נער ועונשי מאסר בפועל ומאסרים על תנאי שהוטלו עלו לא גרמו לו להיגמל מהשימוש בסמים, אשר מביא אותו לטענתו לבצע עבירות, ולא גרמו לו שלא לבצע עבירות, גם לאחר שזכה לאמון ועדות שחרורים ששיחררו אותו על תנאי בתנאי תוכנית שיקומית פתוחה של רש"א.

עיון בדו"ח הסוציאלי שהוצג בפני הוועדה ואשר צורף לתגובת המשיב מעלה כי גם במהלך המאסר הנוכחי העותר לא עבר תהליך גמילה ממשי משימוש בסמים או באלכוהול אלא כל שהשתתף בהן אלה תוכניות הכנה לקראת הליך גמילה כזה.

אף אנו, כמו הוועדה, איננו מתעלמים מהתוכנית שהוגשה על ידי רש"א, שהיא גוף מקצועי האמון על הגשת תוכניות טיפוליות לאחר שחרור מוקדם, אך במקרה זה לא ניתן לקבל את התוכנית השיקומית הפתוחה שהוצעה על ידי רש"א, גם אם העותר לא כשיר להיות בהוסטל בכל שעות היממה ולעבוד מחוץ להוסטל בשל מצבו הגופני, שכן אין בתוכנית זו כדי לאיין את מסוכנותו של העותר ואין בה משום הליך שיקומי שיבטיח את קיום הבטחת העותר שלא לחזור לבית הסוהר לאחר ביצוע עבירות.

לאור כל האמור לעיל, לא הוכיח העותר בפני ועדת השחרורים וגם בפנינו כי שחרורו על תנאי יאיין את מסוכנותו והחלטת הוועדה נושא העתירה איננה חורגת ממתחם הסבירות ולא לוקה באחד מפגמי המשפט המינהלי המצדיקים התערבותה של ערכאה שיפוטית.

אנו דוחים את העתירה.

<#4#>

ניתן והודע היום ח' ניסן תשע"ג, 19/03/2013 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.