רקע כללי וטענות התובע

ביום 23.8.12 עיקלה הנתבעת כספים שהגיעו לתובע ממע"מ פ"ת בסך 15,522 ₪. התובע טוען שאינו חייב לנתבעת כספים ובוודאי לא בסכומים כאלו ואם קיים חוב הרי שמדובר בחוב של אחד הדיירים המתגוררים בנכס של התובע ולא יותר מכ - 3,000-5,000 ₪. לדבריו, בעת שפנה לנתבעת נאמר לו כי היא לא עיקלה הכסף והריצה את התובע הלוך ושוב על מנת לברר העניין.

טענות הנתבעת

התובע ידע על חובו בעירייה מאחר ונכח מס' רב של פעמים בעירייה וכל פעם צוינו חובותיו. בתאריכים 27/12/11 וב- 23/11/11 הוצאו לחשבונותיו הודעות דרישה בגין החוב הקיים. בתאריך 6/3/12 מסר התובע כי יגיע לשלם יחד עם בנו אולם ביום 20/3/12 בנו הגיע למשרד הנתבעת, קיבל פירוט אודות החוב ולא שילם.

בחודש אפריל 2012 עקב חובות ארנונה ומים הוטל עיקול צד ג' למע"מ בסך 15,522 ₪ . עד אוגוסט 2012 התובע שילם חלק מהחוב. עקב בעיה טכנית בהעברת הכסף בין המע"מ לנתבעת העירייה לא יכלה לדעת שהכספים הועברו לידיה ועל כן נמסר לתובע כי הנתבעת לא עיקלה את הכספים. טענה הנתבעת כי היא מבצעת בימים אלה (עת הוגש כתב הגנה) את החזר הכספים לתובע אך התובע מסרב למשוך התביעה. על כן, מאחר והסכום הנתבע הוחזר לתובע, כתב התביעה אינו מראה עילת תביעה ועל כן בימ"ש רשאי למחוק התביעה.

במעמד הדיון חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם.

נציג הנתבעת הודה כי רק לאחר הגשת כתב התביעה הושבו הכספים לתובע. בנסיבות אלו ברור כי אין לפסוק תובע את הסכום אותו תבע בגין הכספים שעוקלו, והסעד היחיד שנותר הוא עוגמת הנפש שנגרמה לתובע.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי התובע ראוי לפיצוי בגין התנהלותה של הנתבעת במקרה זה. הנתבעת היא שעיקלה את הכספים, אך היא תולה את הבעיה בבעיה טכנית בהעברת הכסף בין שלטונות מע"מ לעירייה באופן שהיא לא יכלה לדעת שהכספים הועברו אליה.

העיריה לא צירפה כל אסמכתא לטענותיה בכתב ההגנה ולא הבהירה כלל מהי התקלה שבעטיה לא ידעה על העברת הכספים. היא אף לא פירטה כלל מהו החוב שהיה קיים לתובע, מתי בדיוק שולם וכמה, באופן שניתן יהא לעמוד על סבירות פעולותיה. קשה להלום מצב שבו עיריה מטילה עיקול בסכום כה נכבד על כספים של אזרח והיא נדרשת לכשישה חודשים כדי להבין שעקב בעיה טכנית לא ניתן לראות האם הכסף אכן הועבר. אני יוצא מתוך נקודת הנחה כי העיריה לא פעלה בזדון או בחוסר תום לב, אולם גם אם הדבר נבע מרשלנות או מחוסר סדר אצל העיריה, אין הדבר צריך לבוא על חשבון האזרח ובוודאי שאין זה מעניינו הבעיות והתקלות בין מע"מ לבין העיריה או העובדה שהכספים המעוקלים הועברו ללא דף חשבון באופן שהעיריה לא ידעה למה לייחסם.

בנקודה זו אני נותן אימון בדברי התובע כי הוא נאלץ לפנות פעמים רבות ונתקל בתשובות בסגנון "לך ושוב", ונראה כי רק הגשת התביעה המריצה את הנתבעת לבצע בדיקה ולהשיב את הכספים שעוקלו. גם בדיון עצמו לא היו לנציג הנתבעת מענה הולם לטענות התובע.

לפיכך, מצאתי כי בגין התנהלותה של העיריה בפרשה יש לחייבה בעוגמת הנפש והטרטור שנגרמו לתובע עקב השתלשלות העניינים. מצאתי לראוי לפסוק לתובע פיצוי בסך 3,000 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.12.12 בתוספת אגרת משפט בסך 205 ₪ והוצאות משפט בסך 350 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' אב תשע"ג, 17 יולי 2013, בהעדר הצדדים.