1. לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שארעה ביום 25.7.2012 ברמת-גן.
2. לטענת התובעת, היא נסעה ברחוב הרוא"ה ברמת-גן. היא נסעה ישר, כאשר לפתע הגיח רכב הנתבעים מימין, לאחר שיצא מחנייה, ופגע ברכבה.
3. לטענת הנתבעים, הנתבע 1 החל לצאת מחנייה לנתיב הימני, לאחר שבדק שהדרך פנויה. התובעת נסעה בנתיב השמאלי והיא סטתה לפתע לנתיב הימני ופגעה ברכב הנתבעים.
4. לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות והראיות, החלטתי להורות על קבלת התביעה; להלן הנימוקים אשר הביאו אותו למסקנה כאמור:
5. גרסת התובעת עדיפה עלי על פני גרסת הנתבע 1, מאחר וגרסת התובעת הייתה עקבית והיא עולה בקנה אחד עם חומר הראיות;
6. גרסת הנתבעים – לפיה התובעת נסעה בנתיב השמאלי ולאחר מכן סטתה לנתיב הימני – לא נטענה בעדותו של הנתבע 1. הנתבע 1 אומנם העיד שלא הבחין ברכב התובעת בנתיב הימני, אולם אין להסיק מכך שהבחין ברכבה סוטה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני, שהרי לא נטען שהנתבע 1 ראה מצב דברים כאמור. כבר מהטעם כאמור, יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים;
7. הנתבע 1 יצא מחנייה פנימית כשהוא מבקש להשתלב בכביש; מוטלת עליו החובה להבטיח שההשתלבות לכביש תיעשה רק לאחר שיסתבר שהכביש פנוי, שהרי זכות הקדימה נתונה לכלי הרכב הנוסעים בכביש. הנתבע 1 אמור היה להביט שמאלי כדי לבחון האם ניתן להשתלב ימינה. גם אם הדרך בנתיב הימני הייתה פנויה (איני מקבל את הגרסה כאמור), היה עליו להבחין בכלי רכב המצויים בנתיב השמאלי. התובע לא העיד שהוא ראה את התובעת נוסעת בנתיב השמאלי וממילא לא הבחין ברכב שסוטה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני, על כל הכרוך והמשתמע מכך;
8. התובעת העידה שהיא כלל לא ראתה את הנתבע 1 לפני רגע התאונה. גרסתה מהימנה עלי. עובדה זו תומכת במסקנה שהנתבע 1 התפרץ לכביש משביל החנייה מבלי ליתן את הדעת לתנועה בכביש;
9. הנתבע 1 העיד: "רק לאחר שעצרתי אז אירעה הפגיעה" (עמ' 2, ש' 31), כאשר בהמשך עדותו הוא מציין: "החלק השמאלי קדמי שלי בלט טיפה החוצה ורק אז ראיתי אותה. בלמתי ואז הרגשתי את המכה" (עמ' 2, ש' 33 – עמ' 3, ש' 1). מעצם העובדה שהנתבע 1 נאלץ לבלום את רכבו, המשמעות הינה שהתאונה לא אירעה כשהנתבע 1 נמצא בעצירה, בהמתנה להמשיך ולנסוע כשכביש יתפנה, אלא כשהוא בנסיעה משביל החנייה לכביש, מבלי לבחון האם הכביש פנוי; הנתבע 1 הוא האחראי לקרות התאונה.
10. על כן, התביעה מתקבלת. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת בתוך 30 יום סך כולל של 2,646 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 50 ₪, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 600 ₪.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, א' סיון תשע"ג, 10 מאי 2013, בהעדר הצדדים.