בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב.

הנתבעים קיבלו אחריות על הנזקים במוקד השמאלי בלבד אך לא על המוקד הימני והנתבע מס' 1 שילם אף השתתפות עצמית.

לטענת הנתבעים, לא נגרם נזק במוקד הימני ויש לדחות את טענות התובעת בהקשר זה.

על פי גירסתה של התובעת, כפי שתוארה בביהמ"ש בישיבה מיום 16.9.13: "נסעתי ישר. זה היה לפני רמזור. הרגשתי מכה בצד שמאל ואז מהבלבול היתה חומה והאוטו נזרק. הוא חתך אותי ואז מהבלבול הרכב שלי השתפשף מצד ימין מהחומה. הנתבע ראה את הנזק. הכל קרה מהר".

בגירסתה זו של התובעת תמך בעלה, אשר ישב לצידה.

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את הנזק במוקד הימני וחזרו על האמור בטופס ההודעה על התאונה, לפיה שפשף הנתבע מס' 1 את רכבו עם הכנף הימנית אחורית את רכב התובעת בכנף שמאלית קדמית ובדלת.

וכך העיד הנתבע מס' 1 בביהמ"ש: "התאונה היתה על המדרכה. היא לא זזה סנטימטר אחד מהמדרכה. אני שפשפתי אותה ונתנו פרטים אחרי רמזור. זה לא יכול להיות שהיא נזרקה ימינה. היה נזק במוקד השמאלי. אני לא ראיתי שהיה נזק בצד הימני".

התובעת הגישה תמונות שהנתבע מס' 1 אישר שהם תמונות של זירת התרחשות התאונה ואשר מסומנות על ידי – מ/1.

יש לשלוח את המסמך המקורי לאחר שייסרק עם פסה"ד לידי התובעת.

מסמך זה מראה בבירור שיש חומה במקום.

עם זאת, בכתב ההגנה ציינו הנתבעים בסעיף 7 כדלקמן: "הנתבע יטען כי התאונה ארעה במקום בו אין גדר או חומה וכי רכב התובעת לא הוסט ימינה ולא פגע עם צידו הימני בכלום. יתרה מזו, במקום התאונה לא אמרה התובעת דבר על נזק בדופן ימין".

ברי לחלוטין, כי הטענה כי אין חומה במקום איננה נכונה והדבר מצא את ביטויו גם בעדויות בביהמ"ש.

בעדותו בפניי צין הנתבע מס' 1 כי רק יום לאחר התאונה התקשרה אליו התובעת וציינה כי יש נזק במוקד הימני וביקשה כי יאמר זאת לחב' הביטוח אך הוא סרב לכך מפורשות.

בטופס ההודעה על התאונה אשר מולא ע"י הנתבע מס' 1 בתאריך 24.6.12, כאשר פרטי שיחה זו היתה יום לאחר המקרה, דהיינו 18.6.12 לא הוזכר במילה כי הנתבע קיבל שיחה כזו או אחרת מהתובעת, שבו ניסתה לשלב את המוקד הימני והוא דחה זאת מכל וכל.

זאת ועוד, עיון בחוות דעת השמאי מטעם התובעת מצביע על כך, כי הרכב נבדק ע"י השמאי מר עמיקם וייס, שלא הובא לעדות ולא הוגשה חוות דעת נגדית יום לאחר האירוע בתאריך 19.6.12.

כזכור, טען הנתבע מס' 1 בעדותו כי כלל לא ראה נזק במוקד הימני של הרכב, דהיינו לא היה נזק בכלל ואני מתקשה להאמין כי נזק כזה נוצר ב- 24 שעות עד שהובא הרכב למוסך.

זאת ועוד, הסתבר כי ברכב הנתבעים היו עדים נוספים שניתן היה לזמנם ולא הובאו לעדות.

מכל המקובץ דלעיל, ביחד ולחוד, החלטתי לתת אמון בגירסת התובעת ולקבל את תביעתה.

עם זאת, עלי לציין כי בחנתי גם את טענות הנתבעים כי הנזק לו טוענת התובעת במוקד הימני לא סביר שנגרם היה כתוצאה מפגיעה בחומה וכי היו צריכות להיות פגיעות מעיכה כאלה או אחרות או פגיעה במראה.

עוד נטען, כי הטענות לגבי ירידת הערך הן מוגזמות ומופרכות.

עברתי על הנזקים והחלטתי כי יש לדחות את טענת הנתבעים וכי הטענה שלא סביר שנזק כזה ייגרם כתוצאה מהסטה לחומה אינה נכונה.

עם זאת, מצאתי בכל זאת הצדקה להתערב בחוות דעת השמאי מטעם התובעת, ככל שהדבר נוגע להפרש ירידת ערך הנראה לי מוגזם בנסיבות העניין ולכן אינני מכשיר את מלוא הפרש ירידת הערך הנתבע.

אשר על כן, דין התביעה להתקבל כדלקמן:

אני פוסק לתובעים את הפרש הנזק בסך של 3,527 ₪.

את הפרש שכ"ט שמאי – 212 ₪.

הפרש ירידת ערך – 1,000 ₪ בלבד.

כל זאת בתוספת 150 ₪ הוצאות משפט.

סכומים אלה על פי פסה"ד ישלמו הנתבעים לתובעת תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ביחס להפרש הנזק ושכ"ט שמאי, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ד, 16 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.