1. בפני בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותר מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותר כפליט ולהעניק לו מעמד של פליט המבקש מקלט בישראל ולחילופין, שעניינו של העותר יובא לבחינת הועדה המייעצת לענייני פליטים.

לטענת העותר, נשקפת לו סכנת חיים במולדתו בשל רדיפתו על-ידי אנשים המכריחים אותו להעיד כנגד מעסיקו לשעבר יו"ר ארגון לאומי של עובדי תחבורה (ארגון NURTW).

2. כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א) במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה).

במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה.

כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני.

(ב) במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות.

(ג) במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה.
יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.

(ד) כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

בחינה פרטנית – יישום לנסיבות המקרה

3. כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4. בענייננו, העותר נכנס לישראל ביום 26.9.10 באשרת תייר מסוג ב/2 שהייה תקפה ל-3 חודשים.

ביום 16.11.10 הגיש העותר בקשה למקלט מדיני בישראל ונערך לו ריאיון זיהוי.

ביום 11.11.12 נערך לעותר ריאיון ביחידת ה-RSD, ובתום הריאיון לאחר בחינת הבקשה הוחלט לדחות את בקשתו של העותר על הסף.

5. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתו של העותר להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותר בדבר היותו פליט ו/או בדבר סכנת חיים בארץ מוצאו:

ראשית, אציין כי על-אף טענות העותר בכתבי טענותיו לפיהן הוא נרדף על רקע השתייכות קבוצתית, עולה כי לכל היותר, העותר נרדף על רקע פלילי על-ידי אנשים המכריחים אותו לטענתו להעיד כנגד מעסיקו לשעבר, ומשכך העותר אינו עונה להגדרת "פליט" באמנה.

שנית, אני סבור כי העותר אף לא הוכיח בנסיבות העניין כי נשקפת לו סכנת חיים בארץ מוצאו, שכן בראיון שנערך לעותר, ציין העותר כי יו"ר הארגון נעצר בשנת 2009 וכי במהלך חודש יוני 2010 הגיעו אליו אנשים שביקשו ממנו להעיד נגד היו"ר, אך תאריכים אלה אינם מתיישבים עם מקורות המידע שבידי המשיבה, לפיהם הרצח בגינו הואשם היו"ר אירע בחודש ספטמבר 2010, דהיינו מאוחר לתאריכים הנטענים על-ידי העותר, ולכן אין זה הגיוני שפנו לעותר ביוני 2010 או שהיו"ר הוחלף בשנת 2009 עקב האשמות ברצח שכלל עוד לא התרחש.

בנוסף, עיון בריאיון שנערך מעלה כי העותר טוען, שבניגוד לנטען על-ידו בריאיון בלוד, הוא לא אויים או נפגע על-ידי אותם אנשים שביקשו ממנו להעיד כנגד היו"ר, דהיינו העותר עצמו לא טען במפורש בראיון כי נשקפת סכנה לחייו במידה וישוב למולדתו.

כך גם, לא ניתן להתעלם מכך שהעותר לא פנה למשטרה המקומית ומכך שנראה כי אין מניעה שהעותר יעבור לעיר או כפר אחר בניגריה.

6. לאור האמור, אני סבור כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה להיותו של העותר פליט ו/או לסכנת חיים (ראו לעניין העדר ראיות לסכנת חיים ו/או לקיומו של מעמד של פליט, עעמ 6473/11 Guven Elcin נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.11)), ומשכך הרי שדין העתירה להידחות על הסף.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.