1. לפניי בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 (להלן: "החוק" או "חוק תובענות ייצוגיות").

רקע

1. המבקש הגיש ביום 12.12.12 בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה ובה טען כי המשיבה העריכה את צריכת המים שלו באופן מופרז ביחס לממוצע הצריכה שלו. עקב כך נמנעה ממנו האפשרות לנצל את תעריף המים המופחת לכל הכמות המוכרת שנקבעה לו והוא שילם בגין יתרת הצריכה את התעריף שנקבע לכמות נוספת לצריכה ביתית.

הערכת צריכת המים על ידי המשיבה נעשתה בהתאם לצריכת המים שנרשמה בספרי המשיבה בתקופה מקבילה בשנה קודמת, ללא אבחנה אם מדובר בהערכה או בקריאה מאומתת של מד המים בפועל. בכך שגתה המשיבה, שכן על פי כללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בענין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל החברה לתת לצרכניה) תשע"א-2011 (להלן: "כללי אמות המידה"), הצריכה הרגילה עניינה צריכה בפועל ולא הערכה. כתוצאה מכך שילם המבקש את יתרת הצריכה לפי התעריף שנקבע לכמות הנוספת לצריכה ביתית להבדיל מתעריף של הכמות המוכרת (הנמוך מהראשון) (להלן: "בקשת האישור").

לחלופין, אפילו ביצעה המשיבה את ההערכה של צריכת המים כדין בהתאם לכללי אמות המידה, היה עליה לתקן את ההערכה בהתאם לכללי אמות המידה לאחר שאומתו הנתונים והתברר שבוצעה הערכה מופרזת באופן שצריכת המים בין שתי קריאות של מד המים תחולק באופן שווה או בהתחשב בעונתיות.

1. ביום 12.3.13 הודיעה המשיבה על חדילה מהגבייה בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "הודעת החדילה"). הודעת החדילה נתמכה בתצהירו של רו"ח ליאור וייס, חשב המשיבה והמנהל הישיר של אגף חיובי המים שלה (להלן: "תצהיר וייס"). בתצהירו הבהיר רו"ח וייס גם כי המשיבה תחדל גם מגביית "חובות עבר" שטרם נפרעו.

וכך הצהירה המשיבה:

"ככל שתדרש מניב [המשיבה] לבצע הערכת צריכה לפי הוראות סעיף 8(ב)(1) לכללי אמות המידה, תקבע ה'צריכה הרגילה' עפ"י התקופה המקבילה, בכפוף לכך שמדובר בתקופה עם 'קריאה מאומתת', ובהיעדר תקופה מקבילה כאמור – לפי ממוצע שתי תקופות אחרונות עם 'קריאות מאומתות'.

לעניין האמור לעיל, תקופה עם 'קריאה מאומתת' – תקופה אשר בסופה בוצעה קריאה בפועל של מד המים וגם בסוף התקופה שקדמה לה בוצעה קריאה בפועל של מד המים.

המנגנון האמור יחול באופן מיידי על כל החיובים מבוססי הערכת צריכה אשר יידרשו החל ממועד הודעת החדילה ואילך".

אשר לחובות עבר הצהירה המשיבה:

"בנוסף תחל מניב בסקירת ספריה על מנת לאתר חובות שטרם נפרעו נכון למועד הודעה זו וכוללים הערכת צריכה לפי כללי אמות המידה, על מנת ליישם לגביהם את המנגנון הנ"ל......".

המבקש הסכים להודעת החדילה והצדדים הסכימו להגיש טיעונים בכתב לעניין פסיקת גמול ושכר טרחה. ביום 9.4.13 ניתן פסק דין המאשר את הודעת החדילה ולאחר מכן הוגשו טענות הצדדים.

תמצית טענות הצדדים

1. תמצית טענות המבקש

יש לפסוק גמול ושכר טרחה והחזר הוצאות חוות הדעת.

התועלת שהביאה בקשת האישור לקבוצה - בקשת האישור הוגשה בגין גבייה שלא כדין שהייתה נמשכת אלמלא הגשת בקשת האישור.

בעקבות בקשת האישור תוקנו חובות קיימים בפנקסי המשיבה בכך הביאה בקשת האישור תועלת כספית לציבור;

המשיבה פעלה שלא כדין ביחס למבקש בשתי הזדמנויות שונות דבר המעיד על התדירות הגבוהה של הגבייה הפסולה ועל כך שאין מדובר בטעות נקודתית;

אין מדובר בסכומים זניחים – מהמבקש נגבה ביתר סכום של 262 ש"ח. לפי חוות דעת שצורפה לבקשת האישור גביית יתר מחברי הקבוצה במשך שנתיים היא בסכום של 7,300,000 ש"ח;

סכום התביעה האישי אינו מצדיק את העלויות בניהול תביעה אישית שעל כן תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להפסקת התנהלותה הפסולה של המשיבה;

פרט לאינטרס כלכלי, לנישום הבודד אין הידע המקצועי בעניין;

לבקשת האישור חשיבות ציבורית גדולה בחידוד ויישום הוראות הדין ובשמירה על מינהל תקין;

מדובר בשאלה חדשנית שלא עלתה בהליכים אחרים. בקשת האישור הציפה שיטת חישוב מוטעית שיכולה לאותת לרשויות אחרות על פגם בהתנהלותן;

המבקש פנה למשיבה בטרם הגיש את בקשת האישור והתריע על גביית היתר. המשיבה לא השיבה לטענתו.

מורכבות ההליך, הטרחה שטרחו המבקש ובא כוחו והסיכונים שבניהול ובייצוג בקשת האישור - בקשת האישור היא חדשנית והצריכה מומחיות מיוחדת של המבקש ושל באי כוחו; על מנת לאתר את המקור המדויק לגביית היתר, המבקש ובא כוחו עמלו על עריכת תחשיבים רבים, הצלבת נתונים, בחינת חיובים שהנפיקו תאגידי מים נוספים;

בקשת האישור נתמכה בחוות דעת להערכת נזקי הקבוצה ונועדה לאמת את חישובי המבקש ובא כוחו. עלותה היא 17,550 ש"ח (כולל מע"מ שאינו ניתן לקיזוז);

בטרם הוגשה הודעת החדילה לבית המשפט העבירה המשיבה את ההודעה למבקש ולבא כוחו שעמלו על מנת שהחדילה תהיה מלאה ותכלול תיקון חובות קיימים והשבה מלאה (בתוספת הצמדה וריבית) לנישומים ששילמו חובות עבר ממועד החדילה ועד למועד שנקבע לצורך הטמעת התיקון;

המבקש נטל סיכון בהגשת בקשת האישור – השקיע כספים בחוות דעת וכן הסתכן בפסיקת הוצאות.

שמירה על הקופה הציבורית - תאגידי מים וביוב הוכרו כ"רשות" בהיותם ממלאים תפקיד ציבורי על פי דין.ואולם המשיבה איננה נאמן הציבור אלא חברה עסקית למטרות רווח שמצבה הכלכלי איתן (לפי דוחותיה הכספיים). בכך שונה המשיבה מרשות מנהלית "טהורה" (כגון המדינה והרשויות המקומיות) שבה גביית יתר משמעה העברת כספים מ"כיס אחד" של הציבור ל"כיס אחר". בעניין המשיבה גביית יתר מהווה התעשרות על חשבון הציבור;

חברי הקבוצה לא "ייהנו מגביית היתר בדרך של קבלת שירותים אחרים ("העברה מכיס לכיס"), דבר המהווה את הרציונל העיקרי לסעיף 9(ב) בחוק תובענות ייצוגיות וליתר הפריבילגיות שקבועות בחוק לרשויות;

המחוקק "דאג" לקופה הציבורית בסעיף 9 בחוק ולכן נקבע כי אין בנימוק של שמירה על הקופה הציבורית כדי לפגוע בגמול ובשכר טרחה (כאמור בת"צ (מח'-מרכז) 30563-03-11 שוקר נ' עיריית רעננה (6.10.11)). כך שבנוגע למשיבה הדברים נכונים מקל וחומר;

שיקולים של שמירה על הקופה הציבורית דווקא תומכים בפסיקת גמול ושכר טרחה על הצד הגבוה –האפקט ההרתעתי היחידי שיש לעוסק המוגדר גם כ"רשות" הוא השתת שכר טרחה וגמול על הצד הגבוה. פסיקה בשיעור שאינו מרתיע תיתן לגיטימציה לעוסק מעין זה לפעול בבחינת "אחטא ואשוב" שכן ככל ש"ייתפס" יחדל לפי סעיף 9 בחוק ללא סנקציה הרתעתית משמעותית. נוכח החדילה והעדר כדאיות בניהול תביעה אישית לא יזכה הציבור להשבה של גביית היתר.

בתשובה לתגובת המשיבה טען עוד המבקש – נפסק כי אין לשקול את מכלול השיקולים שבסעיפים 22 ו-23 בחוק במקרה של חדילה ובפרט אין רלוונטיות לפער שבין הסעד הנתבע לסעד שנפסק נוכח החדילה;

חוות דעת מומחה המשיבה רצופה כשלים ומגמתית - מומחה המשיבה היה, בין היתר, בשנים 2010-2006 האחראי על יחידת קריאת המים במשיבה ועל כן יש לו אינטרס אישי מובהק למזער את הנזק למשיבה.

בשנת 2010 היו בתוקף כללי תעריפי המים המורים על חיוב צרכנים על פי קריאת מונה בפועל. המשיבה התעלמה מהדין וביצעה הערכה מופרזת ושגויה לצריכת המים. בשל הפרה זו והפרת כללי אמות המידה הוגשה בקשת האישור;

חוות דעת המשיבה מתייחסת רק למקרים בהם הערכת צריכת המים נעשתה נוכח היעדר גישה למד המים שאינה תלויה במשיבה (ראו "מטרת הבדיקה" בסעיף 1.1 בחוות הדעת). כללי אמות המידה מאפשרים למשיבה לבצע הערכה במקרים רבים אחרים (כמו שמד המים נפגע באופן שעלול לפגוע במהימנותו, שמד המים אינו קריא או אינו מראה צריכה כלשהי ועוד כיוצ"ב). המשיבה נמנעה במכוון מלהצהיר כי בשנתיים שקדמו להגשת התביעה נעשו הערכות רק במקרים של היעדר גישה למד המים ולא בנסיבות אחרות;

תקופת התביעה אינה מיום 1.1.12 אלא שנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור. הודעת החדילה מתייחסת לתקופה שמתחילה במועד הקובע שבסעיף 9(ב) בחוק אולם אין לכך קשר לעילת התביעה לתקופה הקודמת ליום 1.1.12. אילו סבורה המשיבה שלא נפל פגם בהתנהלותה לפני 1.1.12 היה עליה לנהל את התביעה ולא להודיע על חדילה;

עובר לכניסתם לתוקף של כללי אמות המידה ביום 1.1.12 היה בתוקף סעיף 9(א) לכללי תעריפי המים שקבע כי גביית תשלום עבור מים תעשה רק על פי קריאה בפועל של מונה המים. גם בתקופה זו שלפני 1.1.12 המשיבה הייתה מחויבת להעריך באופן סביר את צריכת המים וכשהתברר לה מנתוני אמת שהערכתה שגויה היה עליה לתקן הערכתה באופן שלא תפגע זכותו של הצרכן ליהנות מתעריפי מים מופחתים. מכיוון שבתקופה זו המחוקק לא הסדיר כללים לביצוע הערכת צריכת מים במקרים בהם לא נקרא מד המים, הביא המבקש בבקשת האישור שתי דרכים אפשרויות לביצוע הערכה נכונה של צריכת המים;

בקשת האישור הוגשה בגין גביית יתר. יש לדחות את טענות המשיבה בדבר תוחלת כספית אפס. הערכת התועלת לקבוצה נמדדת לפי הערכת הצריכה שהובילה לגביית יתר. לפי חוות דעת המשיבה, גביית היתר לשנתיים, שנחסכה מחברי הקבוצה נוכח בקשת האישור (מפנה לעע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (25.12.12)) היא 321,359.80 ש"ח וזאת רק בהתייחס למקרים בהם בוצעה הערכת צריכה בהיעדר גישה למד המים ולא לכלל חברי הקבוצה. בעניין בראשי נפסק כי אם המשיבה נמנעת מלחשוף נתוני אמת המפרטים את התועלת לכלל חברי הקבוצה יש לקבל כתועלת לקבוצה את הנזק שפורט בבקשת האישור.

אשר להחזר הוצאות חוות דעת המומחה – מומחה המבקש העמיד את הנזק הפרטני בגין כל הערכת יתר על 130 ש"ח בלבד בעוד שמומחה המשיבה העריך את ממוצע הנזק בגין הערכת יתר בסכומים של 146.57 ש"ח או 214.63 ש"ח (סעיפים 2.1.3.2.8 ו- 2.1.3.3.8 בחוות דעת המשיבה). מומחה המשיבה אף כתב כי עיקר הפער בין תחשיבי הנזק של התובע והמשיבה נובעים מאומדן היתר של הנפגעים על ידי המבקש ולא מאומדן הנזק הכספי הנקודתי לכל אחד מהם (סעיף 2.3.7 סיפא בחוות דעת המשיבה). הנתונים בדבר מספר חברי הקבוצה מצויים בידי המשיבה והיא בחרה להציג רק את חלקם;

היקף השעות הרב שהמשיבה טוענת שהושקעו בהצגת נתוני האמת (סעיף 3 לתצהיר רו"ח וייס) מהווה אינדיקציה לשעות הרבות שהשקיע המבקש וכן כי אין לדקדק בפערים באומדנים שכן אומדן המבקש נעשה ללא נתוני אמת ואילו אומדן המשיבה נעשה בהתבסס על נתוני אמת לכאורה. חוות הדעת התייחסה גם לעניינים נוספים. המבקש, ששילם על חוות הדעת מאמין בנכונותה והראיה - שהביאה לחדילה. אי פסיקת החזר בגין חוות דעת תמגר הגשת תובענות ייצוגיות או תמיכתן בחוות דעת מומחה.

הפנייה המוקדמת למשיבה הייתה ברורה. תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה לדון במקרה זה ולא הגשתן של אלפי השגות נפרדות.

פניית המשיבה לרשות המים מחדדת את תרומתה של בקשת האישור שהביאה להבהרת הדברים, להתחייבות המשיבה לחדול ולפעול בהתאם לכללי אמות המידה. הפנייה לרשות המים מבהירה את הסיכון שנטלו על עצמם המבקש ובאי כוחו שכן מדובר בסוגיה שטרם הוכרעה בערכאה שיפוטית אחרת.

1. תמצית טענות המשיבה

אין לפסוק גמול ושכר טרחה והחזר הוצאות חוות הדעת.

שוויו הממשי של ההליך נושא הדיון הוא אפס ש"ח - גמול ושכר טרחה נגזרים מהערכת הנזק ו"ההשבה" שבוצעה בעקבות ההליך הייצוגי;

התקופה הרלוונטית לבקשת האישור היא החל מיום 1.1.12, הוא המועד בו נכנסו לתוקף כללי אמות המידה. המבקש "ניפח" באופן קיצוני את כמות המקרים. לפי חוות דעת שצירפה המשיבה לטענותיה, מתוך 6,818 מקרים בהם נעשו הערכות צריכה בהעדר גישה, רק ב-1,173 מהמקרים בוצעה הערכת יתר. ב-1,179 מקרים בוצעה הערכת חסר שהיטיבה עם הצרכנים כך שהתוחלת של גביית היתר וגביית החסר היא אפס ש"ח;

לפי אומדן הנזק הפרטני של מומחה המבקש בסכום של 130 ש"ח מדובר בנזק ב-1,173 מקרים בסכום של 152,490 ש"ח בלבד. אופן ביצוע הערכות הצריכה לא הסב למשיבה רווח שכן היא נדרשת לשלם למקורות עבור המים המוקצים לה לשימוש ולכן אין למשיבה אינטרס בהסטת כמויות המים ממדרגת חיוב אחת לאחרת וכן ההסתברות שההערכה הרעה עם הצרכן היא 17.2% בלבד כאשר כיוון הסטייה היה רנדומאלי;

על המבקש היה למצות את ההליכים הקבועים בדין בטרם יגיש תובענה ייצוגית - פניית המבקש למשיבה אינה מהווה השגה על התשלום הפרטני אלא בקשה להזיז מיקום של מד מים. יש להגביל את השימוש בכלי העוצמתי של תובענה ייצוגית למקרים בהם הוא אינו אמור לשמש הכלי הראשון בידי הצרכן וזאת על מנת שלא לאיין את מסלולי הבירור החלופיים ולהציף את בתי המשפט;

המשיבה בחנה עצמאית את אופן ביצוע הערכות הצריכה עוד בטרם הוגשה בקשת האישור בפנייה לרשות המים אך לא קיבלה תשובות. פרשנות המשיבה לכללי אמות המידה סבירה לכאורה. פניה מקדימה של המבקש למשיבה הייתה מביאה את המשיבה לפעול לשינוי אופן ביצוע הערכות הצריכה.

שיקולי תשומה - זוהי תובענת סרק. המבקש נמנע במתכוון ממיצוי הליכי השגה ובירור. נוכח השגגה הקיצונית בהערכת גודל הקבוצה, סכום התביעה והודעת החדילה הרי שמידת ההשקעה של המבקש ובאי כוחו מצומצמת ביותר.

שיקולי תפוקה –העובדה שהמשיבה לא התעשרה על חשבון צרכניה ולמעשה מעטים נפגעו מהתנהלותה מראה שאף אם העילה מוצדקת הרי שהתובענה לא היטיבה ולא הועילה לצרכנים. המבקש כאמור לא מיצה הליכים מקדמיים הציג הערכות יתר קיצוניות בדבר גודל הקבוצה וסכום הפגיעה. המשיבה לעומת זאת חסכה הליכים וקיצרה אותם על דרך חדילה.

שיקולי הכוונה ציבורית - הפער העצום בין סכום התביעה לבין שוויה הריאלי אינם מצדיקים גמול ושכר טרחה שכן יש בהם להעיד על ניהול לא תקין ועל חוסר תום לב, בפרט נוכח העובדה שהגשת התביעה אינה כרוכה בתשלום אגרה. השינוי בהתנהלות המשיבה אינו מטיב עם צרכניה על כן לא מדובר במקרה בעל חשיבות ציבורית מיוחדת. נוכח הליכי ההשגה האלטרנטיביים קיימת חשיבות להבטיח שימוש בהם טרם נקיטת הליך ייצוגי.

שמירה על קופתה הציבורית של המשיבה– הנהנים מרווחי המשיבה הם הצרכנים. כספיה מיועדים לתשתיות ולשירותי מים וביוב. גם הדיבידנד שהיא רשאית לחלק עובר לעיריית ראשון לציון לשם השקעתו לטובת תושבי העיר. המשיבה עצמה עתרה כנגד העלאת תעריפים (בג"צ שעדיין תלוי ועומד) ודרשה לגלגל את יעילותה הכלכלית לטובת הורדת תעריפי המים לציבור. אופן הערכת הצריכה נבעה מטעות תמימה שלא הביאה להתעשרות המשיבה על חשבון הצרכנים.

אין מקום לפסוק החזר הוצאות בגין חוות דעת המומחה –גמול ושכר טרחה נועדו לכסות על הוצאות המבקש ובאי כוחו כך שאין לפסוק בנפרד גם החזר הוצאות חוות הדעת;

הפער הקיצוני בין סכום התובענה לשווייה הריאלי מצביע על מסקנות רשלניות של מומחה המבקש (מפנה לת"צ שוקר הנ"ל שם לא נפסקו הוצאות המומחה נוכח חוות דעת רשלנית באופן קיצוני). מומחה המבקש הוא מנכ"ל חברה העוסקת בסקירה יזומה של חיובים מוניציפאליים ואיתור מקרים לתביעות או החזרים. החברה מתלווה לא פעם לשירותים משפטים ונכללת בשכר הטרחה. לכן החשבונית שצורפה לטיעוני המבקש הומצאה למשרד בא כוח המבקש ועל שמו. כך שהמבקש עצמו לא נשא בפועל בעלויות חברת הייעוץ ואין מקום "להחזיר" לו הוצאות. ממילא שכר הטרחה של היועץ גבוה משמעותית מהסביר וביחס להשקעה שנדרשה.

דיון

1. עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה תביעת השבה כנגד רשות. על מקרה מעין זה חלות הוראות סעיף 9 בחוק, שזו לשונו:

"(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).

(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.

(ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא -

(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);

(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23".

1. כאמור לעיל, ביום 9.4.13 ניתן פסק דין המקבל את הודעת החדילה. על כן בקשת האישור אינה מאושרת והיא נדחית בהתאם לסעיף 9(ב) בחוק תובענות ייצוגיות.
2. נותר אם כן לבחון אם יש מקום לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג בנסיבות העניין.
3. סעיף 9(ג) בחוק מפנה לשיקולים הקבועים בסעיפים 22(ב) ו-23 בחוק לצורך הכרעה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה.

סעיף 22 (ב) בחוק קובע:

"בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

סעיף 23 בחוק קובע:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".

1. חוק תובענות ייצוגיות נחקק להשגת המטרות שפורטו בו:

"(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".

(ראו סעיף 1 בחוק).

1. ולענייננו. המשיבה הודיעה על חדילה מהגבייה שלא על פי כללי אמות המידה ושלא כדין, ועל שינוי בהתנהלותה בנוגע לגבייה בגין צריכת המים, בהתאם לכללי אמות המידה, דהיינו על פי קריאה או קריאות מאומתות ולא על פי הערכות. כמו כן התחייבה המשיבה לתיקונם של חובות קיימים ברישומיה. על כן ברי כי מדובר בתובענה ראויה, אשר הביאה לאכיפת הדין, הביאה תועלת לקבוצה ונתנה סעד הולם לנפגעים, במגבלות סעיף 9 בחוק.
2. מצאתי ממש בטענת המבקש כי מדובר בתביעה חדשנית אשר הצריכה מומחיות וכמו כן עריכת תחשיבים והצלבת נתונים וכן השוואה לחיובים של תאגידי מים אחרים לשם עמידה על הגורם לגביית היתר. על כן מדובר בתביעה מורכבת שאינה פשוטה.
3. מומחה המבקש העריך שהנזק לשנתיים לצרכנים, עומד על 7,300,000 ש"ח. זאת נוכח הנתון שבתחומי המשיבה 75,000 משקי בית, שבחלקם אין גישה חופשית למד המים ולא ניתן לקרוא את נתוני האמת. המומחה הניח כי לכל בית אב נערכה לפחות פעם אחת הערכה של צריכת המים בשנתיים האחרונות וכי בלפחות 75% מהמקרים ההערכה היא הערכת יתר. נזקו של המבקש הוא 130 ש"ח וזהו אומדן גביית היתר מכל צרכן.

המשיבה טענה שהנזק לשנה לקבוצה הוא בסכום של 152,490 ש"ח שכן רק לגבי 0.2% מהצרכנים בוצעה הערכה בהיעדר גישה ובוצעה לגביהם הערכת יתר. עוד היא טענה כי לגבי שיעור דומה נוסף של צרכנים בוצעה הערכת חסר.

1. מכיוון שהתובענה לא התבררה לגופה אלא הסתיימה בהודעת החדילה לא התבררו טענות הצדדים לרבות טענת המשיבה לפיה התקופה הרלוונטית היא בת שנה אחת ולא שנתיים כפי שנטען בבקשת האישור. נראה כי לאור נתוני הבסיס המפורטים בסעיף 14 לעיל הערכת מומחה המבקש אכן נעשתה על הצד הגבוה. ואולם, עם זאת לא ברור כי הערכת היתר היא בשיעור הנטען על ידי מומחה המשיבה בחוות דעתו. שכן, מחוות דעת מומחה המשיבה נראה שהוא לא התייחס לכלל המקרים בהם ניתן על פי כללי אמות המידה לבצע הערכות אלא רק למקרים בהם ההערכה הייתה מפאת העדר גישה למד המים (כפי שציין בסעיף 1.1 בחוות הדעת). על כן נראה כי הקבוצה רחבה יותר מזו שאליה התייחס מומחה המשיבה. יצוין כי סכום הנזק שהעריך המומחה מטעם המבקש לכל אחד מיחיד הקבוצה אינו גבוה מזה שהעריך המומחה מטעם המשיבה ואף נמוך ממנו. הפער בין המומחים הוא לעניין מספר המקרים בהם בוצעה הערכה. בהתחשב בעובדה שהנתונים מצויים בידי המשיבה ולא היו בידי המבקש והמומחה מטעמו עובר להגשת בקשת האישור, וכן נוכח העובדה שחוות דעת מומחה המשיבה אינה כוללת את כל המקרים בהם בוצעה הערכה בשל סיבה המנויה בכללי אמות המידה, לא מצאתי שיש בפער בשיעור הערכות היתר, כפי שהוצגו בשתי חוות הדעת, כדי להצדיק הפחתה של הגמול ושכר הטרחה.
2. אינני מקבלת את טענות המשיבה בדבר תועלת אפסית בתובענה. טענת ה"קיזוז" בין נישומים שחויבו ביתר לבין נישומים שחויבו בחסר אין בה ממש ומוטב שלא הייתה נטענת. שכן, הנזק נגרם לצרכנים שחויבו ביתר ואין בעובדה שיש צרכנים שחויבו בחסר כדי להיטיב את נזקם של צרכנים אלה. המשיבה, הממלאת תפקיד ציבורי על פי דין, אינה רשאית לשלוח ידה אל כיסם של הנישומים שלא כדין, ולטעון כי הדבר נעשה כדין כל עוד אין היא "מרוויחה" מכך נוכח העובדה שנישומים אחרים שילמו בחסר.
3. כפי שכבר פסקו בתי המשפט, יש חשיבות לתמרץ הגשתן של תובענות ייצוגיות ראויות. התובענה שלפניי היא כאמור תובענה ראויה גם בהתחשב בכך שמדובר בחברה הפועלת כזרוע של הרשות המקומית המספקת מים, גובה בשל כך תשלום ועל כן מוטלות עליה חובות מתחום המשפט הציבורי. המשיבה פעלה משך תקופה באופן שהביא לגביית יתר מהנישומים. נוכח סכום התביעה האישי כמו גם הקושי באיתור הבעיה בהתנהלות המשיבה, ברי כי מרבית הנישומים לא היו פועלים בדרך של פנייה או השגה אישית למשיבה על מנת לעמוד על זכותם.
4. יש להניח כי המבקש ובא כוחו לא היו מגישים את התובענה ללא צפי לקבלת גמול ושכר טרחה. כמו כן המבקש נטל על עצמו סיכון של תשלום הוצאות במקרה של דחיית התובענה.
5. אשר לשמירה על הקופה הציבורית אני סבורה שזו באה לידי ביטוי בפריבילגיות שניתנו לרשויות בדמותם של סעיפים 9 ו-21 בחוק. המשיבה אכן "ניצלה" את זכותה על פי סעיף 9 בחוק והודיעה על חדילה. כך איינה את הסיכון שהתובענה תתקבל, וכן חסכה את ההוצאות הכרוכות בעצם ניהול ההליך של תובענה ייצוגית. קבלת טענת המשיבה כי אין להורות על תשלום שכר טרחה וגמול מטעמי שמירה על הקופה הציבורית משמעה כי בתובענות נגד רשויות אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה, והתוצאה תהיה שבהיעדר תמריץ לא יוגשו תובענות נגד רשויות בגין גביה שלא כדין. אני סבורה כי תוצאה זו היא היא המנוגדת לאינטרס הציבורי ועל כן דין הטענה להידחות..
6. אף שנראה כאמור, כי סכומי גביית היתר על פי חוות הדעת של המבקש נערכו על הצד הגבוה כאמור, ברור כי לא ניתן היה להגיש את התובענה ללא חוות דעת וכי חוות הדעת ביססה את הטענה של גביית יתר כנטען בתובענה. על כן נוכח צדקת התובענה אני סבורה כי יש מקום להורות על השבת הוצאות המבקש בגין חוות הדעת.

54678313סוף דבר

1. לאור כל האמור אני מוצאת לפסוק למבקש גמול בסכום של 18,000 ש"ח, החזר הוצאות חוות דעת המומחה ושכר טרחה לבא הכוח המייצג בסכום כולל של 100,000 ש"ח (כולל מע"מ).

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ג, 31 יולי 2013, בהעדר הצדדים.