בפניי תביעת כספית ע"ס 5,094 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 31/01/11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 17/11/13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים.

מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעת – אוטובוס מתוצרת וולוו (להלן: "האוטובוס").

רכב הנתבעים – רכב פרטי מתוצרת פורד (להלן: "הפרטית").

מקום התרחשות התאונה: צומת ג'ו אלון בבאר שבע.

שעת התרחשות התאונה: 17:00.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

אין חולק לגבי זירת התאונה ולגבי מיקומי הנזקים שנגרמו לשני הרכבים. המחלוקת העיקרית בענייננו היא בשאלה, האם התאונה נגרמה עקב סטיה לא זהירה של האוטובוס לנתיב הפרטית או כתוצאה מפניה לא זהירה ימינה של הפרטית, ממקום בו מוצב בכיוונה תמרור האט ותן זכות קדימה.

גרסת התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה

האוטובוס נסע ברחוב ג'ו אלון בבאר שבע וחצה את צומת ג'ו אלון כשאור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתו. לאחר חציית הצומת, הפעיל נהג האוטובוס את האיתות הימני והחל להשתלב בנתיב הימני ביותר בכביש שבו אמור לעצור לשם הורדת נוסעים בתחנת האוטובוס. לקראת סיום ההשתלבות בנתיב בימני, הפרטית פגעה בצדו הימני אחורי של האוטובוס, ליד הגלגל האחורי ימני.

גרסת הנתבעים באשר לנסיבות התרחשות התאונה

הפרטית הגיעה לצומת עם עקומה ימינה, בו מוצב תמרור האט. נהג הפרטית הביט שמאלה כדי לוודא שאין רכבים, כשהפרטית הייתה כמעט בעצירה. נהג הפרטית החל לפנות לנתיב הימני ולפתע הגיע אוטובוס במהירות ופגע בחלקה הקדמי שמאלי של הפרטית.

הראיות שהציגו הצדדים

• כתבי הטענות, על נספחיהם.
• הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים (מוצג ת/1, נ/1).
• תמונות צבע של נזקי האוטובוס (מוצג ת/2).
• תמונות סטילס צבעוניות של מקום התאונה (מוצג ת/3).
• שרטוט של התאונה (מותג ת/4).
• תמונות שחור לבן של נזקי הפרטית (מוצג נ/2).
• דו"ח שמאי על נזקי הפרטית (מוצג נ/3).
• עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה, באופן חלקי.

מצאתי לקבוע כי נהג הפרטית אשם בתאונה, אך מצאתי גם לקבוע שלנהג האוטובוס יש אשם עצמי תורם לקרות התאונה (עפ"י סעיף 68 לפקודת הנזיקין) בשיעור של % 40, כך שבסופו של יום תהיה התובעת זכאית לפיצוי חלקי בשיעור של % 60 בלבד מהנזק הנתבע.

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

• מצאתי כי גרסת נהג הפרטית, לפיה האוטובוס פגע בפרטית כשהפרטית הייתה בעצירה, אינה סבירה. לא סביר שלפרטית נגרם נזק מסוג מעיכה בפינה השמאלית קדמית כאשר האוטובוס כלל לא פגע בפרטית עם פינתו (אלא עם דופן ימין שטוח) ונראה כי נהג הפרטית לא הסתכל שמאלה וקדימה בזמן ולמעשה נסע לתוך דופן ימין של האוטובוס ופגע באוטובוס עם פינתו השמאלית קדמית. כמו כן, ממיקום הנזק שנגרם לאוטובוס, בצד ימין מאחור, ליד גלגל ימין אחורי, עולה כי האוטובוס כבר כמעט חלף על פני הפרטית ואז ארעה התאונה, כלומר, האוטובוס כמעט סיים את השתלבותו בנתיב שאליו פנתה הפרטית. נראה כי נהג הפרטית החל בפניה רציפה ימינה מבלי לבדוק, ממש לפני השתלבותו בנתיב הימני, שיכול להשתלב בבטיחות, וכאשר הבחין באוטובוס משמאלו, כשכבר עבר את מעבר החציה שבפניה ימינה, לא עצר אלא המשיך בנסיעה ולמעשה לא נתן זכות קדימה לאוטובוס, כהוראות התמרור שהיה לפני הפניה שביצע נהג הפרטית.
• יחד עם זאת, סבורני כי גם לנהג האוטובוס יש אשם עצמי תורם לא מבוטל. בנסיבות הכביש, היה על נהג האוטובוס לבדוק היטב האם מגיע רכב מימינו. מדובר בנהג אוטובוס מיומן שנוסע במקום באופן קבוע ולכן אמור לדעת שעליו להיות זהיר ולבדוק היטב האם קיימת סכנה שיגיע רכב מצד ימין, טרם מתחיל בהשתלבות בנתיב הימני שאליו מגיעים רכבים הפונים ימינה בצומת. לא סביר שנהג האוטובוס לא הבחין (כפי שהעיד) בפרטית ונראה כי נהג האוטובוס, שהמשיך בנסיעה רציפה בצומת, לא היה זהיר מספיק ולא בדק היטב האם מגיע רכב מצד ימין, ייתכן שהסתמך על כך שרכבים יאפשרו לאוטובוס זכות קדימה עקב התמרור המוצב לפני הפניה ימינה.
• יצוין כי בשעת התאונה הראות בכביש היה לקויה (ירד גשם), והדבר חייב זהירות יתר מטעם שני הצדדים.
• יצוין כי לפרטית נגרמו נזקים וחרף כך לא הוגשה תביעה על נזקים אלו, כאשר ב"כ התובעת העלה השערה לפיה הסיבה לאי הגשת תביעה בגין נזקי הפרטית, היא שהתובעת בעצמה מבוטחת אצל נתבעת 2.

סיכום

התביעה מתקבלת באופן חלקי (בהפחתת שיעור האשם העצמי התורם של נהג האוטובוס).

על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1. סך של 3,056 ₪, שהינו סכום התביעה (בהפחתת שיעור האשם העצמי התורם), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 17/12/12 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 17/12/12 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 450 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
4. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ד, 18 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.