1. המדובר בבקשה לפסילת המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

על פי כתב האישום, בתאריך 8.7.11 נהג הנאשם ברכב מיצובישי מס' רישוי 86-403-02 (להלן: "הרכב") בכביש 4 מכיוון צפון לדרום והתקרב לצומת בנימינה.

באותה עת נסע בכיוון הנגדי, מכיוון צפון לדרום, רכב מסחרי שהאור ברמזור בנתיב נסיעתו ירוק.

כשהגיע הנאשם לקו הצומת, עצר את רכבו תוך שהוא מתכוון לפנות שמאלה כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. מיד לאחר עצירתו החל לפנות שמאלה כשהרמזור בכיוון נסיעתו עדיין אדום ובכך חסם את נתיב הנסיעה של הרכב המסחרי. המסחרי פגע עם חזית רכבו בדופן ימין של רכב הנאשם וכתוצאה מהתאונה נהרגו שני נוסעים שנסעו ברכב הנאשם.

הנאשם הואשם בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ואי ציות לתמרור.

2. סעיף 64 ב' לפקודת התעבורה קובע שאם הוגש כתב אישום כנגד בעל רשיון נהיגה בעבירה של גרימת מוות יורה בית המשפט על פסילתו מלנהוג עד תום ההליכים.

על פי סעיף (ב) לאותו סעיף, נקבע שבית המשפט רשאי שלא לפסול נאשם עד תום ההליכים אם שוכנע מנימוקים שיפרט שאין בנהיגת המשיב משום סכנה לציבור.

משמעות התיקון היא שכיום, בדרך כלל, די בעובדה שאדם גרם לכאורה לתאונת דרכים בה קופחו חיי אדם כדי ללמד שהמשך נהיגתו מסכנת את שלום הציבור.

מאידך, הנאשם יכול להפריך חזקה זו.

3. באשר לשאלת קיום ראיות לכאורה, הרי אין מחלוקת לגבי נסיבות התאונה למעט השאלה היחידה שבמחלוקת, והיא, האם הנאשם חצה את הצומת כאשר האור ברמזור בכיוון נסיעתו היה אדום.

בתיק נמצאת הודעה שנגבתה מנהג אשר נסע בכיוון צפון בעקבות רכב הנאשם (עקיבאייב יפתח). העד מציין כי הבחין ברכב הנאשם עומד בצומת באור אדום תוך שהוא מתכוון לפנות שמאלה וכשהיה במרחק של כ – 30 מטר ממנו הבחין ברכב הנאשם "פתאום התחיל לפנות שמאלה ברמזור אדום" ובהמשך אירעה התאונה. אין ספק שמדובר בעד נייטרלי אשר אינו מכיר מי מהמעורבים בתאונה.

חיזוק לגרסת העד יש בהודעת עד נוסף, עודד שוורץ, אשר היה נוכח במקום בעת התאונה עת שרכב על אופנועו על מנת להגיע לעבודתו. עד זה שהינו שוטר מעיד שהבחין בכך שהיה אור ירוק ברמזור לרכבים שנסעו בכביש 4 לכיוון צפון, וגם הוא מדגיש שאינו מכיר את המעורבים בתאונה.

באשר לטענת ב"כ המשיב, על פיה, הבוחן מלכתחילה קבע כי המשיב חצה את הצומת באור אדום וזאת בטרם שהושלמה החקירה, הרי דין טענה זו להידחות.

משהיתה בפני הבוחן עדותו של הנהג שנסע אחרי רכב הנאשם, הרי אין כל פגם בכך שנתן משקל רב לעדות אותו עד.

באשר לטענות שמעלה ב"כ המשיב לענין התרשלות הבוחן בחקירה, הרי אין אני מוכן לקבוע בשלב זה של הדיון בבקשה לפסילה עד תום ההליכים, שאכן היתה התרשלות כלשהי מצד הבוחן, כאשר השאלה העיקרית שבמחלוקת היתה האם הנאשם החל לחצות הצומת כשהאור ברמזור בכיוון נסיעתו היה אדום.

באשר לטענה לגבי פעולות חקירה שלא בוצעו כמו בדיקת מהירות הרכבים, קיום סימני בלימה וכדומה, אין בה כדי להצדיק קביעה שהבוחן התרשל, מה עוד שלא ברורה לי הרלבנטיות של בדיקות אלה לענין השאלה מי חצה את הצומת באור אדום.

אני קובע חד משמעית כי בעדות העדים הנייטרליים, תוך צירוף שאר הראיות בתיק, יש כדי להביא למסקנה שאכן קיימות ראיות לכאורה לגבי רשלנות המשיב וחוסר זהירותו, וכי יש בראיות התביעה כדי להביא להרשעת הנאשם אם אכן יוכחו בדיון בתיק לגופו בסופו של דבר.

4. ועדיין השאלה היא האם המשיב עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי אין בהמשך נהיגתו משום סכנה לציבור.

אכן לנאשם אין הרשעות קודמות, אך אין להתעלם מכך שבעת אירוע התאונה המשיב היה בעל רישיון נהיגה פרק זמן קצר של כשנתיים.

גם אם אכן אין לו עבר תעבורתי, וגם אם מעת התאונה לא ביצע עבירות נוספות, הרי עדיין אין מדובר בפרק זמן ארוך שהינו בעל רישיון נהיגה, ועל כן העדר הרשעות אין לה משקל רב לענין של מסוכנות המשיב.

בסופו של דבר מסוכנות נבחנת גם על ידי נסיבות התאונה. במקרה זה מדובר בנסיבות חמורות כאשר הנאשם, שנהג עם נוסעים נוספים ברכבו, לכאורה, חצה צומת כשהרמזור בכיוון נסיעתו אדום. מעבר לכך, המדובר בחציית צומת בכביש מס' 4 שהינו עורק תחבורה ראשי ורכבים נעים בו במהירות גבוהה, ועל כן רמת הזהירות הנדרשת בחציית צומת בכביש זה הינה גבוהה.

סבור אני על כן, שנסיבות התאונה עצמן מצביעות באופן ברור על מסוכנות גבוהה של המשיב, ומכל מקום ודאי שאין בנסיבות כדי להפריך את חזקת המסוכנות כאשר לענין זה כאמור הנטל מוטל על המשיב.

5. לענין השאלה האם בשל השיהוי בהגשת הבקשה לפסילה עד תום ההליכים יש מקום לקבוע שאכן המאשימה סברה שאין מסוכנות של המשיב, ועל כן יש מקום שלא לפסול את המשיב עד תום ההליכים.

אכן התנהלות התביעה עד להגשת כתב אישום עשויה להוות אינדיקציה לרמת מסוכנותו של נאשם. יחד עם זאת, ענין השיהוי הוא רק אחד השיקולים לענין קביעת מסוכנות, ולשאלה האם מן הראוי לפסול את המשיב עד תום ההליכים, ומכל מקום אין מדובר בשיקול מכריע.

מדובר בתאונה שאירעה ב – 8.7.11 כאשר הנאשם נפסל לתשעים יום בתאריך 24.7.11 והפסילה המנהלית הסתיימה בתאריך 24.10.11. כתב האישום הוגש בתאריך 17.12.12 (כ – 14 חודש לאחר תום תקופת הפסילה המנהלית).

גם אם מדובר בשיהוי, הרי אין אני סבור שמדובר בשיהוי בלתי סביר בנסיבות הענין כאשר מדובר בחקירה של תאונה קטלנית, אך גם אם היה מדובר בשיהוי שאינו סביר, עדיין השאלה היא האם עצם השיהוי לכשעצמו מצדיק קביעה שאין מסוכנות מצד המשיב.

כאשר אני שוקל את נסיבות התאונה ופרק הזמן בו הוא נוהג, סבור אני שהמסוכנות של המשיב אכן ברורה ואין בעובדת קיום שיהוי, ולו שיהוי בלתי סביר, כדי להצדיק דחיית הבקשה.

6. בסופו של דבר ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, הרי אני קובע כי קיימת מסוכנות ברף הגבוה, ואינטרס הציבור מחייב קבלת הבקשה.

אשר על כן אני מורה על פסילת המשיב מלנהוג עד תום ההליכים המשפטיים.

העתק החלטה זו יישלח לצדדים.

המשיב יפקיד רישיונו במזכירות בית המשפט תוך 7 ימים ממועד קבלת החלטה זו ולא יאוחר מיום 11.2.13 בשעה 12:00.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ג, 31 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.