מהות הערעור: ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום בב"ש (בפני כב' השופטת ד. בית אור) בת.פ. 7724-01-11 מיום 29.4.12.

נוכחים: המערער וב"כ עו"ד הדס טואג

ב"כ המשיבה עו"ד איילת קדוש

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזרת על הודעת הערעור ומבקשת להוסיף שביקשנו להפנות את העורר לקבלת תסקיר שיפרט את מהלך הטיפול בו השתתף המערער במשך 9 החודשים האחרונים. במהלך תקופה זו הנאשם השתתף בקבוצה טיפולית לעברייני מין. משיחתי עם שירות המבחן עולה שהנאשם התייצב לכל המפגשים ושיתף פעולה.

ב"כ המשיבה: מבחינתנו זה לא משנה התסקיר כיוון שאנו סבורים שהענישה ראויה. שיש מקום להטיל מאסר בפועל. אמנם הערכת המסוכנות בעניינו היא נמוכה אבל אין כל מניעה כי יעבור את הטיפול לצד עבודות שירות. לטעמנו המשיב זקוק לטיפול כי מה שעולה אודותיו מדאיג. אמנם מדובר בעבירה חמורה והעובדה שהוא צורך פורנוגרפיה של קטינים משפיעה על הקטינים המצולמים לצרכי סיפוקו של המערער ולטעמנו דווקא העונש שהוטל הוא בהחלט ברף הענישה שהוטל בתיקים אחרים. המסר החשוב זו ענישה מרתיעה בדמות מאסר בפועל בגלל חומרת העבירות. אף שבאמת מדובר בעבירה מסוג עוון לטעמנו הקלה בעונש יש בה משום לשדר מסר שלילי במאבק בנגע המכוער של צריכת פרסומי תאווה. מבחינת המערער הוא צפה בתמונות זמן רב למשך שנתיים, סוג קשה של תמונות וביהמ"ש קמא צפה ב-4 תמונות מכל המקבץ והביע שאט נפש מהתמונות ולטעמנו ומאחר ומדובר בהתנהגות המשכית ולא מעידה חד פעמית והחשש שהביע שירות המבחן שהמשיב נמשך לקטינות, יש מקום לענישה שהוטלה עליו לצד הליך שיקומי מבורך כלשהו.

עו"ד טואג: אנו סבורים שיש חשיבות עליונה לשיקול השיקום גם לאור התיקון האחרון לחוק העונשין המקנה לשיקול השיקום מעמד בכורה ונותן לו עדיפות על פני יתר שיקולי הענישה האחרים. אנו סבורים שהמערער במהלך ההליך עצמו השתתף בהליך טיפולי והיה בהליך טיפול פרטני, במהלך תקופת המבחן מאז גזר הדין ועד היום השתתף בקבוצה טיפולית לעברייני מין ומדובר בהליך חיובי ואנו סבורים שיש לתת לו מקום. מדובר במערער שאין לו עבר פלילי ושהוא פעם ראשונה שהוא מסתבך עם החוק ופעם ראשונה שהוא עומד לדין וגם לזה יש לתת משקל. ביחס לעבירה עצמה – מדובר בעבירה שהמחוקק פרט רבות ומצא לנכון ולמרות שמדובר בעבירה של החזקה מצא לנכון להכניס לחוק העונשין והמחוקק קבע לצד העבירה עונש של שנת מאסר בלבד. וזאת להבדיל מהחלופות האחרות שנמצאות באותו סעיף שזה עבירות של פרסום והצגה וארגון וכו'. לאור רף הענישה שקבע המחוקק והאיזונים שהמחוקק עשה, אנו סבורים שהעונש צריך להיות בהתאם. קשה להבין את עמדת המאשימה כאשר טוענת להטלת עונש מכסימלי הקבוע בחוק לעבירה, אני סבורה שלא לכך התכוון המחוקק. דומה הדבר לעבירות של החזקת סם לצריכה עצמית ולענישה שמטילים בתי המשפט בגין עבירה זו. ביהמ"ש לא ממצה את הדין עם מחזיקי סם לצריכה עצמית או אף אחד לא מאמין שעל ידי ענישה מחמירה של המחזיקים לצריכה עצמית, שרשרת הפצת הסם תיפגע. הפניתי בהודעת הערעור למאמר.

אנו סבורים שהמחוקק אמר את דברו ביחס לעבירה זו.

יש פסיקה לכאן ולכאן. ומפנה לפסיקה.

המערער עובד.

הערכת המסוכנות שהוגשה בעניינו ציינו שרמת מסוכנותו נמוכה לביצוע עבירות מין.

מהות העבירה עלולה לרמז שהנאשם מסוכן לציבור מהבחינה שיבצע עבירות מין בקטינות ולא כך המצב.

אנו סבורים שבמידה והעונש שהוטל על ידי בימ"ש קמא, זה יפגע במערער פגיעה אנושה, זה יגרום לפיטוריו ממקום עבודתו וגם יפגע כתוצאה מכך בהליך השיקומי שהוא עובר. אני אבקש להיעתר לבקשתנו להפנות אותו לקבלת תסקיר משלים כדי שיהיה בפני ביהמ"ש התמונה המלאה ביחס להליך שיקומו של המערער ופגיעה אפשרית בו.

<#3#>

פסק דין

המערער הורשע בעקבות הודאתו ולאחר שכתב האישום המקורי תוקן בביצוע עבירה של פרסום והצגת תועבה לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, וזאת לאחר שבתאריכים שונים, במהלך שנת 2007 ועד 23/3/2009 התחבר לרשת האינטרנט במקום מגוריו וחיפש פרסומי תועבה הכוללים תמונות תועבה ובהם דמותם של קטינים. המערער הוריד את התמונות מרשת האינטרנט, שמר והחזיק אותם במחשבו תוך שיידע שמדובר בפרסומי תועבה ובהם דמותם של קטינים. במחשב של המערער נתפסו, כ- 2000 תמונות מסוג זה.

בגין מעשיו אלה, נדון המערער לעונש מאסר לריצוי בפועל בדרך של עבודות שירות של 3 חודשים; ל-8 חודשי מאסר על תנאי; לקנס כספי בסך 1,500 ₪; ולצו מבחן למשך שנה. מכאן הערעור שבפנינו.

לטענת ב"כ המערער, העונש שהוטל חורג לחומרה ואינו מתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער אשר עובר הליך טיפולי המיועד לעברייני מין ואשר על פי חווה"ד של המרכז להערכת מסוכנות, מסוכנותו המינית הינה נמוכה. ב"כ המערער הדגישה, כי לא מדובר בהפצה או בארגון של תמונות התועבה אלא בצפייה של המערער עצמו ואין בכך לכן פגיעה בקטינים, בניגוד למה שנקבע בביהמ"ש.

בימ"ש השלום עמד בגזר דינו על החומרה הרבה שיש במעשי המערער, ובצדק עשה כן. אכן, מדובר "רק" בהחזקת פרסומי תועבה להבדיל מהחלופות האחרות שבסעיף 214 לחוק העונשין, אולם, באין מי שיצפה בתמונות התועבה, אין גם מי שיצלם אותם תמונות וינצל את הקטינים בצורה כה מחפירה ומזעזעת. לא רק הפצת פרסומי תועבה אלא גם החזקתם, הינה עבירה חמורה ויש להילחם במעשים כאלה, בין היתר על ידי ענישה מחמירה. התופעה של פרסומים פורנוגרפיים שבהם מעורבים קטינים אינה נדירה, לצערנו, והפגיעה בילדים בהקשר זה אינה יכולה לעבור בלא מענה חמור מצד בתי המשפט. אחת הדרכים להיאבק בתופעה חמורה זו, היא לא רק באיסור ההפצה של חומר התועבה אלא גם באיסור החזקה של חומר זה ומי שעובר על איסור זה, עליו ליתן את הדין.

בנסיבות אלה, לא מצאנו שיש מקום להתערב בגזר דינו של בימ"ש השלום ועל כן הערעור נדחה.

בשולי פסק דיננו מצאנו לנכון להעיר כי היה מקום להפנות את המערער לקבלת חווה"ד של הממונה על עבודות השירות בטרם גזר הדין ולא כפי שנעשה בבימ"ש קמא.

על המערער להתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר ביום 7/4/13, אצל הממונה על עבודות השירות, כפי שקבע בחוות דעתו מיום 26/11/12.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה גם לממונה על עבודות השירות.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ה' שבט תשע"ג, 16/01/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי טובה שרגא