בפני | כב' השופט רון שפירא | |
המערער/המבקש | חיים דימיטשטיין, ת"ז 011422920 | |
נגד | ||
המשיבה | מדינת ישראל |
החלטה |
בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שניתן ביום 19/11/12 בת"פ 28515-09-09 של בית משפט השלום בחיפה ע"י כב' השופט זאיד פלאח (להלן: "בית משפט קמא") במסגרתו נגזר על המערער לרצות עונש של 24 חודשי מאסר בפועל שהיה עליו להתייצב לרצותם ביום 23/12/12. המערער הגיש ביום 18/12/12 ערעור על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית משפט קמא וביחד עם הערעור הוגשה גם בקשה להורות על עיכוב ביצועו של גזר הדין.
מכתב האישום שבו הורשע המערער ומפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי המערער שימש כמנהל של שתי חברות שעסקו בעיבוד בשר ובמסחר בבשר. המערער והחברות (להלן: "הנאשמים") הורשעו לאחר ניהול משפטם בכל המיוחס להם בכתב האישום. החברות היו הנאשמות 1-2. המערער היה בבית משפט קמא הנאשם 3.
באישום הראשון הורשעו הנאשמים 1 ו-3 ב 38 עבירות על פי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף בכך שהם קיזזו 38 חשבוניות מס של ספקים מבלי שבוצעה עסקה ביניהם והנאשמים כללו את החשבוניות הנ"ל בספריהם בכדי להגדיל את הוצאותיהם בנאשמת 1 ובכך להתחמק מתשלום מס.
באישום השני בו הורשעו הנאשמים ייחס כתב האישום לנאשמים 1 ו-3 24 עבירות על סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ בכך שהם לא הגישו את הדוחות לחודשים 9/07, 8/07 על אף שביצעו באותם חודשים עסקאות בסכום העולה על 660,000 ₪ שהמס בגינם עולה על 100,000 ₪. בנוסף הורשעו הנאשמים כי החל מחודש 10/07 ועד לגשת כתב האישום, לא הגישו את הדוחות התקופתיים.
באישום השלישי הורשעו הנאשמים 2-3 בביצוע 14 עבירות על סעיף 117(א)(6) לחוק המע"מ בכך שהם לא הגישו את הדוחות לחודשים 09/07, 10/07 ו- 11/07 על אף שבאותם חודשים בוצעו עסקאות בסכום העולה על מיליון ₪ והמס המגיע בגינם עולה על 150,000 ₪. בנוסף לא הגישו הנאשמים דוחות החל מחודש 12/07 ועד להגשת כתב האישום.
בית משפט קמא שמע עדויות רבות ובסיומם הכריע בדין והחליט להרשיע את הנאשמים, בהם המערער/נאשם 3 בבית משפט קמא. בית משפט קמא פירט את העדויות והמסמכים שהונחו בפניו וקבע כי אלו מבססים את הנטען בכתב האישום. נמצא כי מדובר בעדויות אמינות אשר המסמכים, ספרי ניהול החשבונות והחשבוניות תמכו בגרסאות העדים. בית משפט קמא מצא את המערער כבלתי אמין. בית משפט קמא ציין כי "זכרונו הסלקטיבי של הנאשם מעיד על רצונו להסתיר את העובדות שאינן מחזקות את טענותיו, אלא את טענות המאשימה, ועדותו .... הייתה הססנית, בלתי עקבית, בלתי הגיונית וסותרת את השכל הישר ואת המסמכים שבתיק" [סעיף 57 להכרעת הדין].
עיינתי בטיעוני ב"כ המערער לרבות התייחסותו להליך המתנהל כנגד נאשם אחר באותה פרשה. לא מצאתי כי יש בידו כדי לערער את הכרעת הדין וגם אם יקבע כי בעניינן של חלק מהחשבוניות אשר נקבע כי נעברו בנוגע אליהן עבירות כי טעה בית משפט קמא עדיין יוותרו מספר רב של הפרות הוראות החוק המהוות עבירות בהתאם לכתב האישום.
נזכיר כי "...כידוע, תפקידו של בית משפט שלערעור בהליך הפלילי הוא לבחון את תקינות ההליך בערכאה הדיונית ולוודא כי ניתן היה לקבוע את ממצאי העובדה כפי שנקבעו מבלי שקופחו זכויותיו הדיוניות של נאשם. הבחינה הערעורית מתמקדת בבדיקת קבילות הראיות ומערך ההנמקה מבלי להידרש לניתוח ראייתי באופן בו הוא מתבצע על ידי הערכאה הדיונית. במסגרת הערעור יטה בית המשפט שלערעור לא להתערב במשקל הראייתי שייחסה הערכאה הדיונית לראיות הקבילות, שכן עסקינן בפררוגטיבה המסורה לערכאה המבררת, פרט למקרים חריגים בהם נפלה טעות קיצונית בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית." [ע"פ 8902/11 ניר ניסים חזיזה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.11.2012)]. "כידוע, שיטת הערעור בדין הישראלי אינה בגדר "שמיעה מחדש". ערכאת הערעור אינה גובה ראיות, אלא במקרים חריגים, ואינה שומעת מחדש את הראיות שהוצגו לערכאה המבררת. תפקידה של ערכאת הערעור הוא להעביר תחת שבט ביקורתה את פסק הדין של הערכאה הדיונית. מדובר במערכת בקרה הבוחנת את ההחלטה שנתנה הערכאה הדיונית, בגדרה נבחנות שאלות כגון: האם הממצאים שנקבעו בפסק דינה של הערכאה הדיונית מעוגנים בחומר ראיות אמין; האם המסקנות שהוסקו עומדות במבחן ההוכחות, ההיגיון ומכלול הנסיבות; והאם התוצאה מתחייבת מבחינת הוראות הדין החלות על העניין [ראו למשל: פסק דינה של כבוד השופטת ד' ביניש (כתוארה אז) בע"פ 3338/99 פקוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(5) 667, 678-677 (2000)]" [ראו: ע"פ 3873/08 אטיאס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.9.2010), פסקה 93].
הכלל הוא כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה של ערכאה דיונית, אשר נקבעו על יסוד הערכת מהימנות ומשקל של ראיות שהובאו בפניה, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם מוצאת ערכאת הערעור כי המסכת העובדתית אשר נקבעה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם חומר הראיות. ראה:
ע"פ 4629/09 פלוני נ' מ"י (פסק דין מיום 18.11.09);
ע"פ 8146/09 אלי אבשלום נ' מ"י (פסק דין מיום 8.9.11);
ע"פ 7374/07 רן שמאי נ' מדינת ישראל (פסק דין מיום 16.11.09).
לכלל אי ההתערבות נקבעו בפסיקת בית המשפט העליון שלושה חריגים עיקריים: הראשון, כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על ראיות בכתב ולא על הופעתם, התנהגותם ודבריהם של העדים, שהרי במקרים אלו אין לערכאה הדיונית יתרון כלשהו על פני ערכאת הערעור [ראו: סעיף 4 לפסק דינו של השופט ג' בך בע"פ 398/89 מנצור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.1.1994)]; השני, כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על שיקולים שבהיגיון [ראו: ע"פ 5937/94 שאבי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 832, 835 (1995)]; והשלישי, כאשר נפלו טעויות מהותיות בהערכת המהימנות של העדויות על ידי הערכאה הדיונית [ראו: ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 690, 696 (1993)], או כאשר מוצגות לערכאת הערעור עובדות ממשיות לפיהן לא היה באפשרותה של הערכאה הדיונית לקבוע את הממצאים שאותם קבעה [ראו למשל: ע"פ 3579/04 אפגאן נ' מדינת ישראל פ"ד נט(4) 119, 124 (2004); ע"פ 3352/06 בוזגלו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.6.08); ע"פ 7150/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.08)]. יודגש כי לכללים הנ"ל ולמידת הגמישות בהחלטם מספר גישות [ראו בע"פ 8902/11 הנ"ל, סעיף 45-46 לפסק הדין] ואולם במקרה שבפני, כך לכאורה על סמך עיון בהכרעת הדין לצורך הבקשה לעיכוב ביצוע, לא מתקיים אף אחד מהחריגים הנ"ל.
על כן, וככל שהדבר נוגע להרשעתו של המבקש/מערער – סבור אני כי סיכויי הערעור, ככל שהם מתייחסים להכרעת הדין, קלושים.
כך גם לגבי רכיב הערעור המופנה כנגד גזירת הדין. העונש שנגזר אינו חמור כלל ועיקר בהתחשב בריבוי העבירות והענישה המקובלת בעבירות מסוג אלו שבביצוען הורשע המערער/מבקש. נזכיר כי הכלל הוא שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב ולשנות מגזר הדין שניתן בערכאה הדיונית, אלא רק במצבים חריגים שבהם נפלה טעות בגזר הדין, או כאשר גזר הדין חורג במידה קיצונית מרף הענישה הראוי והנוהג במצבים דומים [ע"פ 8404/11 רומן אסיאלוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.6.12); ע"פ 9507,9590/11 שני סביליה נ' מדינת ישראל (וערעור שכנגד) [ניתן ביום 4.4.12]. גם כאן, אין זה המקרה בו ניתן לומר כי העונש חורג לחומרה בצורה קיצונית המצדיקה את התערבות ארכעת הערעור.
בסיכומו של דבר, סבור אני כי סיכוי הערעור קלושים, הן ככל שהדבר נוגע להכרעת הדין והן ככל שהדבר נוגע לגזר הדין, וגם אם קיים סיכוי להקלה מסוימת ברכיב המאסר, הרי שאין מדובר במקרה שבו צפוי בית המשפט, במסגרת הדיון בערעור, לקצר את תקופת המאסר עד לרמה אשר שמיעת הערעור במועד קרוב עלולה לפגוע בזכויות המערער/מבקש.
בשים לב לתקופת המאסר שנגזרה, 24 חודשי מאסר, לא מתקיימים הכללים המצדיקים, לכאורה, עיכוב ביצועו של גזר הדין. הכלל הוא, כי מאסר ירוצה לאלתר, אלא אם כן יש בדחיית בקשה לעיכוב ביצוע כדי לסכל את עצם הערעור, וזאת כאשר סיכוי הערעור גבוהים. כפי שציינתי לעיל, אינני סבור שסיכוי הערעור גבוהים, אינני סבור כי דחיית הבקשה תסכל את מטרת הערעור, ומכאן שלכאורה לא מתקיימים התנאים המצדיקים עיכוב ביצוע.
עם זאת, בשים לב לחלוף הזמן ממועד הגשת כתב האישום והמועד שבו נעברו העבירות (שנת 2007), ביחס לעבירות נשוא כתב האישום שבו הורשע המבקש, בהתחשב בעובדה שהמבקש לא היה עצור בכל תקופת הדיונים, ובהתחשב בעובדה שאין לו עבר פלילי, אינני רואה כי ייגרם נזק אם יוותר הצו לעיכוב ביצוע רכיב המאסר שבגזר הדין בעינו עד להכרעה בערעור. רק מטעם זה יעוכב ביצוע רכיב המאסר שבגזר הדין.
עם זאת, ובתיאום עם אב"ד ההרכב אשר נקבע לדיון בערעור, אני מורה על הקדמת שמיעת הערעור, כך שהערעור יישמע ביום 17.1.13 בשעה 9:00.
בהתאם, אני מעכב את ביצוע רכיב המאסר בפועל שנגזר על המערער, עד ליום 17.1.13 או עד להחלטה אחרת אשר תינתן על ידי ההרכב במועד הנ"ל.
למען הסר ספק יובהר, כי עונש המאסר המותנה לא עוכב והוא בתוקף, במובן זה שאם יעבור המבקש/מערער עבירה נוספת בפרק זמן זה, כי אז ניתן יהיה להפעיל את המאסר המותנה. כמו כן לא עיכבתי את ביצוע תשלום הקנס שנגזר עליו, ועליו לשלם את הקנס במועד.
להבטחת התייצבות המבקש/מערער לריצוי מאסרו, אני מורה כי המערער יפקיד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ₪ במזומן ויחתום על התחייבות עצמית על סך 50,000 ₪.
ההתחייבות העצמית תיחתם לאלתר ועוד היום. הסכום הבטוחה שעל המערער/מבקש להפקיד במזומן יופקד בבית המשפט עד לא יאוחר מיום 27.12.12 שעה 10:00, שאם לא כן יהיה על המבקש/מערער להתייצב לריצוי מאסרו ביום 30.12.12 שעה 9:00 במזכירות מדור ערעורים של בית המשפט המחוזי בחיפה.
כאמור – הודע לב"כ הצדדים ולמערער כי שמיעת הערעור הוקדמה ליום 17.1.13 בשעה 9:00 והם זומנו למועד שנקבע. הובהר למערער כי עליו להתייצב לדיון במועד שנקבע כמפורט לעיל.
ניתנה היום, י"א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, במעמד הצדדים ובאי כוחם.
ר' שפירא, שופט |
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
24/12/2012 | הוראה למערער 1 - נאשם להגיש הפקדת ערבות | רון שפירא | צפייה |
14/02/2013 | פסק דין מתאריך 14/02/13 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מערער 1 - נאשם | חיים דימיטשטיין | ירון טיקוצקי |
משיב 1 - מאשימה | מדינת ישראל | עמית איסמן, אחמד מסרי |