1. לפני תביעה כספית נזיקית אשר במסגרתה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים בסך 12,814 ₪ שארעה ברחוב בייט שמואל בירושלים ביום 1/12/11. התובעת 1 הינה הבעלים של רכב מסוג אוטובוס זעיר מסוג פורד טרנזיט L350 שנת ייצור 2004 מ.ר. 92-582-61 (להלן: "רכב התובעת"). התובע 2 היה בזמנים הרלבנטיים הנהג ברכב התובעת. הנתבע 1 הינו הבעלים של רכב מסוג הונדה סוויק שנת ייצור 1996 , מ.ר. 16-710-17 ונהג ברכב בזמנים הרלבנטיים לתביעה (להלן: "רכב הנתבעים"). רכב הנתבעים בוטח אצל הנתבעת 2 בביטוח צד ג'.

2. אליבא דגירסת התובעים כפי שנטענה בכתב התביעה, בצומת בית הכרם בירושלים רכב צד ג' שנסע לפני רכב התובעים עצר לפני צומת מרומזר עקב מופע אור אדום שהיה בכיוון נסיעתו. רכב התובעים עצר אחריו עצירה מוחלטת כאשר רכב הנתבעים שנסע אחריו לא שמר מרחק ופגע בעוצמה ברכב התובעים והדפו לכיוון גדר הפרדה.

3. אליבא דגירסת הנתבעים כפי שנטענה בכתב ההגנה, במועד התאונה עקב בלימה פתאומית של רכב צד ג' שנסע לפני רכב התובעים ועל מנת למנוע תאונה, רכב התובעים סטה ימינה ופגע בגדר הפרדה. לאחר פגיעת רכב התובעים בגדר ההפרדה, פגע רכב הנתבעים קלות ברכב התובעים. [יאמר עתה, כי קיימת סתירה בין גירסת הנתבע 1 לגירסה שהועלתה בכתב ההגנה כאשר בכתב ההגנה נטען, כי רכב התובעים סטה ימינה ואילו בעדות הנתבע 1 העיד, כי רכב התובעים סטה שמאלה ואולם, נוכח הגירסה שהועלתה בהודעה על קרות התאונה מיד בסמוך לאחר האירוע ניתן לקבוע, כי ככל הנראה נפלה טעות סופר בכתב ההגנה באופן שתחת המילה "שמאלה" נרשמה המילה "ימינה"].

4. ביום 10/6/13 התקיים דיון במעמד הצדדים במהלכו נשמעו עדויות הנהגים בפני. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובעדויות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי גירסת הנתבעים מסתברת יותר ומשכך, יש להעדיפה, זאת, מכל הטעמים כפי שיפורטו להלן:

ראשית, נתתי אמון מלא בעדות הנתבע 1 אשר נמצאה מהימנה בעיני ואף נתמכה בהודעה על קרות התאונה שנמסרה על ידו מיד בסמוך לאחר התאונה. כמו כן, עדותו נתמכה בראיות חיצוניות כגון תמונות הנזקים וחוות דעת השמאי.

שנית, על פי נתוני מוקדי הנזק עולה, כי הנזקים שנגרמו לרכב התובעים במוקד קדמי מסתכמים בכ- 9,224 ₪ כאשר הנזקים במוקד האחורי מסתכמים בכ-1,940 ₪ בלבד. בעוד הנזקים לרכב הנתבעים על פי עדות הנתבע 2 הסתכמו בכ-4,500 ₪. נתונים אלה, שלא היו שנויים במחלוקת בין הצדדים תומכים בגירסת הנתבעים. שכן, לו גירסת התובעים הייתה נכונה בדמות פגיעה בעוצמה רבה בצידו האחורי עד כדי הדיפתו מס' מטרים לגדר ההפרדה הרי שהיה ניתן לצפות לשיעור נזק גבוה ומשמעותי יותר במוקד האחורי. לכך, יש להוסיף, כי עסקינן ברכב מסוג אוטובוס זעיר שהינו רכב כבד וגדול יותר שכדי להדפו צריך עוצמה יתרה.

שלישית, נהג התובעת העיד, כי נסע במהירות 60 קמ"ש שהינה מהירות גבוהה ובלתי סבירה לכביש עירוני ובמיוחד בסמוך לצומת מרומזר. עדותו זו מתיישבת עם גירסת הנתבעים, לפיה, כאשר רכב צד ג' שנסע לפניו בלם בפתאומיות ובכדי למנוע פגיעה בו נאלץ לסטות סטייה חדה שמאלה וכתוצאה מכך, התנגש בגדר ההפרדה. לעומתו, עדות הנתבע 1 כי נסע במהירות 25 -30 קמ"ש לא נסתרה ואף הינה מתיישבת עם תנאי הכביש במיוחד בנסיעה לפני צומת מרומזר בעיבורה של עיר.

רביעית, אף מיקום הנזקים ברכב התובעים בצידו הימני אחורי תומך בגירסת הנתבעים. שכן, אין חולק שרכב הנתבעים נסע אחרי רכב התובעים. לו רכב התובעים היה מספיק לעצור בהיותו בנתיב הנסיעה עצמו, על פי גירסת התובעים, הרי שניתן היה לצפות פגיעה בכל הפגוש האחורי של רכב התובעים. הפגיעה בצידו האחורי ימני של רכב התובעים יכולה להיגרם באחת משתי אפשרויות. האחת, שרכב הנתבעים שנסע אחרי רכב התובעים ניסה לסטות ימינה בכדי להימנע מפגיעה. השנייה, שרכב התובעים סטה שמאלה באופן שרק הצד הימני של רכבו נותר בנתיב ורכב הנתבעים שלא שמר מרחק מספיק פגע בו מאחור. על פי עדות הנתבע 1 לא ניתן היה לסטות ימינה זאת הואיל ונתיב הנסיעה הימני לא היה פנוי יש, איפוא, לקבל את האפשרות הראשונה כמסתברת יותר.

חמישית, הואיל הנתבע 2 מודה, כי פגע ברכב התובעים מאחור וכפועל יוצא מכך, שילם השתתפות עצמית לנתבעת 2, הרי שמלבד העובדה שהינו נתבע פורמאלי, איננו בעל עניין בתוצאות ההליך. לעומת זאת, התובע 2 הינו עובד התובעת 1 ומשכך, הינו עד שהינו בעל עניין במידה גבוהה יותר בתוצאות ההליך.

5. נוכח האמור, הנני סבור, כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח גרסתם, לפיה, הנתבעים אחראים לקרות התאונה ולגרימת הנזקים במוקד הקידמי ברכבם. משכך אין בידי אלא לקבוע, כי התובעים אחראים לגרימת הנזקים הנ"ל.

6. סוף דבר- הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 1,970 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/12/11 ועד למועד התשלום בפועל, זאת, תוך 30 יום. נוכח העובדה, כי עיקר הנזק לרכב נגרם באשמו של התובע 2 הרי שיש לדחות את טענות התובעים באשר לנזקים הנוספים שנגרמו לטענתם. מטעם זה, לא מצאתי אף להשית הוצאות משפט על הנתבעים.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ג, 13 יוני 2013, בהעדר הצדדים.