1. המשיבים נעצרו בשל חשד למעורבותם בקטטה בה מצא את מותו קרוב משפחתם, פאדי עייאד, ונפצעו מספר מעורבים נוספים. בהחלטתי שניתנה בתום הדיון ביום 18.12.12 קבעתי כי בחומר החקירה יש כדי לבסס חשד סביר ביחס למעורבות בקטטה, לפציעה ולחבלה זדונית שלא כדין ולפציעה וחבלה חמורה על ידי שניים או יותר וכי קיים גם חשד, אם כי ברמה נמוכה יותר, לגרימת מוות בכוונת תחילה.
2. במהלך הדיון ביקשו המשיבים להורות לשירות בתי הסוהר ללוות אותם להלווייתו של קרוב משפחתם המנוח.
3. המבקשת ושירות בתי הסוהר מתנגדים לבקשה. בדיון טען נציג שב"ס כי מדובר בהליך שאינו מקובל וכי הכניסה לכפרם של המשיבים לצורך הלוויה עלולה לגרום להפרות סדר. נציג המבקשת הצטרף לטענות אלו והוסיף כי יציאתם של המשיבים לההלוויה תאפשר שיבוש חקירה.
4. ב"כ המשיב 1 הפנה למספר החלטות של בית המשפט העליון בהן נקבע, לטענתו, כי על פי נוהל שנקבע על ידי השב"ס מורשים אסירים במקרים של פטירת קרוב משפחה לצאת בליווי של המשטרה או שב"ס ללוויה וכן לעלייה לקבר ביום השביעי, ובהעדר טעם מיוחד לסטות מהנוהל יש לראות בו אמת מידה נאותה גם לבחינת זכויותיהם של עצורים.
5. אין בידי לקבל את הבקשה.
6. בפתח הדברים אציין כי הצדדים לא נדרשו לשאלת הסמכות לדון בבקשה. משהבקשה הועלתה עוד בטרם ניתנה החלטת בית המשפט בדבר מעצר המשיבים, משמדובר במעצר ימים ולא במעצר עד תום ההליכים ולאור דחיפות הבקשה, לא ראיתי להידרש לשאלה האם לא היה ראוי להפנות את הבקשה לשירות בתי הסוהר ולא לבית המשפט (ראו בש"פ 5874/02 אטיה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 23.7.02)).
7. ההחלטות שהציג ב"כ המשיב 1 אינן תומכות במבוקש. בבש"פ 10046/01 אנג'ר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 20.12.01) צוין כי נהלי שב"ס מאפשרים שחרור עציר להלוויית קרוב משפחה מדרגה ראשונה. בבש"פ 3599/98 מדינת ישראל נ' פקוביץ' (פורסם במאגרים, 10.6.98) נקבע כי אין להיעתר לבקשתו של עציר לצאת לאירוע משפחתי כאשר אין מדובר בקירבה העומדת במבחנים האובייקטיביים שקבע שב"ס. בית המשפט העליון חזר ועמד בהחלטות השונות על כך שנהלי שב"ס מהווים אמת מידה אובייקטיבית שאין לחרוג ממנה אלא בנסיבות מיוחדות.

בנדון דידן אין מדובר בקרוב משפחה מדרגה ראשונה של המשיבים, ועם כל ההבנה לרצונם של המשיבים ללוות את קרוב משפחתם בדרכו האחרונה, משהבקשה אינה עומדת בנהלי שירות בתי הסוהר דינה להידחות.

1. זאת ועוד, ענייננו איננו במקרה שגרתי של יציאת עציר או אסיר להלוויית קרוב משפחתו, אלא בהלווייתו של מי שמצא את מותו האלים במהלך הקטטה בגינה נעצרו המשיבים, ושהמבקשת מייחסת למשיבים חלק בגרימת מותו. יש ממש בטענת המבקשת ושירות בתי הסוהר כי נוכחותם של המשיבים באירוע כשהם מלווים על ידי אנשי שב"ס עשויה להביא להתלהטות הרוחות ולהפרות סדר. גם בכך די על מנת שלא להורות כמבוקש.
2. אני דוחה, אפוא, את הבקשה.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ג, 19 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.

ההחלטה נמסרה לעו"ד וסים דראושה.

המזכירות תשלח את הצדדים בדחיפות לב"כ יתר הצדדים.