האם זכאיות התובעות לגמול שעות נוספות בהתבסס על דו"חות נוכחות שנערכו ופוקחו על ידיהן – זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות -

1. התובעת 1 הועסקה בנתבעת, חברה העוסקת בתחום אבטחת ובקרת איכות תוכנה, מיום 19.6.07 כמנהלת חשבונות ומחודש 12/2010 מילאה תפקיד של חשבת הנתבעת למספר חודשים (עמ' 15 לפ' שורות 13-12 לעדות גן קניאז'ר).
2. התובעת 2 הועסקה בנתבעת כחשבת שכר מיום 2.1.11.
3. הנתבעת חתמה על חוזה העסקה עם התובעות.
4. הממונים על התובעות היו גב' אלבינה זולוטוב, סמנכ"ל הכספים, ומר ניר לוי, סמנכ"ל תפעול אשר קודם לאחר מכן למנכ"ל הנתבעת.
5. הממונה הישירה של התובעת 2 הייתה התובעת 1.
6. התובעת 2 הכינה תלושי שכר של עובדי הנתבעת.
7. לקראת סוף שנת 2011 נרכשה הנתבעת ע"י חברת וואן שירותי תוכנה בע"מ.
8. ביום 6.6.11 ניתן לתובעת 1 מכתב פיטורים והודע לה כי פיטוריה יכנסו לתוקפם ביום 20.7.11.
9. לתובעת 1 הונפקו אישורי מחלה לתאריכים 29.5.11 עד 3.6.11, 5.6.11 עד 9.6.11 (נספח ת/5 א' לכתב התביעה).
10. ביום 14.6.12 קיבלה התובעת 2 מכתב פיטורים ובו הודע לה שפיטוריה יכנסו לתוקף ביום 20.6.12.

טענות הצדדים -

טענות התובעת 1:

1. בהתאם לדו"חות הנוכחות ותלושי השכר התובעת 1 ביצעה עבודה בשעות נוספות ולא קיבלה גמול בעדן. לפיכך נותרה הנתבעת חייבת לתובעת 99,316 ₪ בגין גמול שעות נוספות.
2. התובעת פוטרה יום למחרת השימוע בעודה בחופשת מחלה, על כן פיטוריה היו שלא כדין (80,000 ₪).

טענות התובעת 2:

1. בעקבות מכירתה של הנתבעת ל"וואן" הוקמה מערכת שכר חדשה בחברה והתובעת התבקשה לעבוד לילות כימים לטובת הטמעת המערכת החדשה והפעלתה בחברה החדשה. ההודעה על כוונת החברה לסיים את העסקתה מיד ובסמוך לאחר שתם עמלה בתהליך הטמעת המערכת החדשה, היכתה את התובעת 2 בהלם, שכן מנהליה, לא הודיעו לה או התריעו בפניה על הכוונה לסיים את תפקידה קודם לכן. לתובעת 2 לא ניתנה הודעה מוקדמת בת 30 יום (9,166 ₪).
2. סמנכ"ל הכספים של הנתבעת גילתה לעמיתיה של התובעת 2 את תאריך סיום העסקתה של התובעת 2 בטרם קיבלה התובעת 2 מכתב פיטורים.
3. למרות שהתובעת ביצעה שעות נוספות לא קיבלה התובעת 2 גמול בעדן, חרף העובדה כי בהסכם ההעסקה התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת 2 גמול שעות נוספות גלובלי (סעיף 6.3 להסכם) (32,000 ₪).
4. התובעת 2 נדהמה לגלות דרישה מחברת פלאפון על סך 3,366.79 ₪ בגין ציוד ואביזרים. לאחר פיטוריה העבירה התובעת 2 את קו הטלפון הנייד ברשת פלאפון על שמה מבעלותה של הנתבעת ולאחר תקופה מסוימת ביטלה התובעת 2 את ההתקשרות עם חברת פלאפון.
5. לתובעת 2 לא נערך שימוע כדין (33,000 ₪).

טענות הנתבעת :

1. התובעת 1 סירבה לשתף פעולה עם גב' זולוטוב ולא הייתה נכונה לקבל פיקוח ומרות.
2. התובעת 1 הועסקה בנתבעת במשרה חלקית (50% - 80%).
3. התובעות עבדו בתפקידי מטה והנתבעת לא נדרשה לאשר את דו"חות הנוכחות שלהן. דו"חות הנוכחות שצורפו על ידי התובעות אינם מאושרים ואינם חתומים ע"י הנתבעת.
4. מר לוי לא היה מרוצה מהתנהלותה של התובעת 1 והמליץ לגב' זולוטוב לזמן את התובעת 1 לשימוע, אולם גב' זולוטוב גילתה סובלנות כלפי התובעת 1. לתובעת 1 לא היו כישורים למלא תפקיד של חשבת ולכן גוייס חשב מנוסה לנתבעת.
5. לתובעת 1 נערכה שיחת שימוע בנוכחות מר לוי וגב' זולוטוב וניתנה לה הזדמנות להגיב על הטענות שהועלו כנגדה.
6. התובעת 1 לא שהתה במחלה בתקופה בה נערך לה שימוע ואישורי המחלה הומצאו יום לאחר המחלה הנטענת.
7. לתובעות הייתה גישה למערכת דו"חות הנוכחות בנתבעת תוך אפשרות לעדכן ולשנות את הנתונים בדיעבד, ולכן לא ניתן להסתמך על דו"חות הנוכחות.
8. התובעת 1 עסקה במקביל לעבודתה בנתבעת כיועצת מס פרטית.
9. התובעת 1 השתכרה שכר גבוה (15,000 ₪) ובתקופה בה סייעה התובעת 1 לגיוסו של עובד נוסף קיבלה תוספת שכר של 5,000 ₪.
10. לתובעת 1 שולמו פיצויי פיטורים ביתר על פי שכר קובע של 20,000 ₪ ולא 16,000 ₪. לפיכך על התובעת 1 להשיב סך של 13,943.67 ₪.
11. המערכת החדשה בנתבעת הוטמעה בתחילת 2012 ותהליך ההטמעה הסתיים בחודש 2/12. לכן אין כל קשר בין סיום עבודתה של התובעת 2 להטמעת המערכת.
12. התובעת 2 זומנה לשימוע כדין (נספח ח' לכתב ההגנה). שיחת השימוע נדחתה לבקשת התובעת 2 שטענה שהיא איננה חשה בטוב.
13. לתובעת 2 הובהר בשיחת השימוע כי נשקל סיום העסקתה בשל שינויים ארגוניים בנתבעת (רכישתה ע"י "וואן").
14. לאחר קיום שיחת השימוע הודיעה הנתבעת לתובעת 2 על סיום העסקתה.
15. מועד סיום העסקתה של התובעת 2 לא היה בגדר הפתעה בעבור התובעת 2 (נספח ט' לכתב ההגנה). התובעת 2 נפרדה מהעובדים ואף ערכה להם "שתיית פרידה", לפיכך ברור שהתובעת 2 ידעה על מועד סיום עבודתה.
16. התובעת 2 לא השלימה את מטלותיה עם סיום עבודתה.
17. התובעת 2 העבירה על שמה את קו הטלפון הנייד ללא מעורבות הנתבעת. יתרת הסכום בגין מכשיר הטלפון הנייד הועברה על שמה.
18. לנתבעת 2 שולמו כספים ביתר מאחר שדיווחה על ימי היעדרות כמחלה ולא כימי חופשה (3 ימים).

עדויות -

שמענו את עדות התובעות ואת העדות מטעמן:

גב' מיטל גן קניאז'ר, סמנכ"לית כספים של הנתבעת בשנים 2008-2010;

גב' עדי גבריאלה אדר בן זריהם, ­סמנכ"לית הכספים של הנתבעת בשנים 2010 – 2011 (10 חודשים);

גב' ילנה בלייב, מנהלת חשבונות בנתבעת בשנים 2008 - 2011.

מטעם הנתבעת שמענו את עדויותיהם של גב' אלבינה זולוטוב, סמנכ"לית הכספים בנתבעת בשנים 2011 – 2012 ומר דימיטרי ברזינסקי, כלכלן בנתבעת משנת 2011.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדים, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעות להידחות.

היקף משרתן של התובעות:

1. התובעות היו עובדות מטה ולא נדרשו לאשר את דו"חות הנוכחות שלהן. לפיכך האם ניתן להסתמך על דו"חות הנוכחות שהוגשו ע"י התובעות? סבורים אנו שלא.

1. מכוח תפקידה הייתה התובעת 1 אחראית על בדיקה ואישור של דו"חות הנוכחות והתובעת 2 היא זו שהכינה את תלושי השכר ודו"חות הנוכחות. דו"חות הנוכחות שצורפו אינם מאושרים ע"י הנתבעת (ת/2). התובעות היו אמורות לאשר את הדו"חות של עצמן ולכן לא נתבקשו התובעות לאשר את הדו"חות שכן לא הייתה תכלית לכך.

1. לתובעת 2 הייתה גישה לדו"חות הנוכחות שלה ושל כל עובדי הנתבעת. עובדי הנתבעת מזינים את השעות למערכת מחשוב, אשר אינה מעגלת שעות. דו"חות המחשוב הופקו באמצעות מערכת ה"לביא" ע"י התובעת 2. לתובעת 2 הייתה הרשאה להיכנס למערכת ולהקליד נתונים. מנספח ה' לתצהיר הנתבעת (דו"ח בקרת שינויים לפי עובד) עולה בבירור כי בוצעו שינויים רבים באופן רטרואקטיבי בדו"ח של התובעת 2.
2. מעדותה של התובעת 2 התחוור כי אכן שינתה ותיקנה התובעת 2 את הדו"חות:

ש. אני מפנה לנספח ה' לתצהיר דימה, תאשרי שכל הכניסות והיציאות בדוח הזה עודכנו ביום 4.4.12 ?

ת. אם יש פה תאריך, כן. סליחה אבל זה לא דוח בדיוק, זה הדפסה של קובץ LOG שלמעשה מראה את כל הכניסה לגבי כל עובד במערכת נוכחות, זו כניסה שלי בתור משתמש שלי, זה אני נכנסתי למערכת לעדכן.

ש. של עצמך?

ת. לא. אני המשתמש, נכנסתי לעדכן לעובדים.

ש. כתוב את המספר עובד שלך ושם שלך?

ת. אני בתור חשבת שכר נכנסת למערכת נוכחות לעדכן את ה... זה קובץ LOG לא רואים פה שזה של עצמי. זה אני נכנסתי.

ש. את בטוחה שזה לא על השעות שלך?

ת. אני לא יכולה להגיד לך חד משמעית שזה לא על השעות שלי, כתוב פה תאריך 4.4 זה תאריך שבו הייתי מעדכנת משכורת, זה תאריך שבד"כ סוגרים את דוחות הנוכחות של העובדים לצורך משכורת.

ש. את בטוחה שזה לא עדכון לגבי עצמך?

ת. אני לא יודעת להגיד חד משמעית כי זה דוח שאני לא כל כך מכירה אותו,..." (עמ' 11 לפ' שורות 28-14 וכן עמ' 12 שורה 1 לעדות התובעת 2).

1. התובעת 2 עדכנה באופן רטרואקטיבי דו"חות:

"ש. 14.3 יציאה בשעה 20:00. זה הדוח שלך שעדכנת רטרואקטיבית ב-4.4.

ת. סליחה זה לא רטרואקטיבית אנחנו תמיד משלמים משכורת תחילת חודש הבא בגין החודש הקודם." (עמ' 12 לפ' שורות 9-7 לעדות התובעת 2).

וזאת למרות שהתובעת הודתה כי לא היה צורך בעדכונים, לאחר ש"וואן" נכנסה לתמונה (עמ' 13 לפ' שורות 10-9 לעדות התובעת 2).

1. כעולה מדו"ח הנוכחות לחודש 5/12 (נספח י"ב לתצהיר הנתבעת) דיווחה במזיד התובעת 2 על 3 ימי ההיעדרות כימי מחלה ולא כימי חופשה. מעשה זה הלכה למעשה מעיד על גניבת שעות שכן במקום לדווח על חופשה דיווחה על מחלה.
2. התובעת 2 "שיחקה" במערכת. היו ימים שבהם בחרה הנתבעת 2 להעביר כרטיס נוכחות פעם אחת בלבד ביום, אולם בחרה שלא להעבירו ביציאה וסיבותיה עמה. אין בידנו לקבל את טענת התובעת 2 כי בחודש העבודה הראשון שקיבלה כרטיס עובד שכחה להעביר בכניסה או ביציאה. אין עסקינן כאן בשכחה של עובד אשר שוכח לעיתים את כרטיס העובד ואז אין החתמה של כניסה ויציאה, אלא שיטת פעולה מניפולטיבית, ודאי עת עסקינן בחשבת שכר האמונה על דו"חות הנוכחות. הדעת נותנת, כי מעשים אלו נעשים לא בגלל ששכחה את כרטיס הנוכחות אלא שהיא נהגה בדו"חות כבתוך שלה.
3. התובעות ניצלו את תפקידן שכן היו אמונות על הפקת תלושי השכר ודו"חות הנוכחות, בדיקתם ואישורים. לפיכך לא ניתן להסתמך על דו"חות אלו.
4. התובעת 1 לא עבדה מעבר למשרה מלאה, שכן הוכח שעבדה בעבודה נוספת. התובעת 1 עבדה במקביל לעבודתה בנתבעת כיועצת מס. לא צורפו ע"י התובעת 1 דו"חות שומה לשנים הרלוונטיות על מנת להוכיח את טענת התובעת 1 כי עבודתה כעצמאית הייתה מינורית.
5. זאת ועוד, על פי ההלכה הפסוקה על המעסיק ליתן אישור לעובד לעבוד שעות נוספות:

"יש להזכיר כי הכלל שקבע בית הדין הארצי קבע בעניין השעות הנוספות היה כי הקצאה זו מצויה במסגרת הפררוגטיבה של המעביד ובלשונו - "עבודת שעות נוספות אינה זכות המגיעה לעובד והופכת במשך הזמן לחלק מתנאי עבודתו" (דב"ע מז/4-4 מדינת ישראל - ההסתדרות הכללית ואח', [פורסם בנבו] פד"ע יח 303, 308). מכאן שלעובד אין זכות קנויה לעבוד בשעות נוספות, אלא רק בהתאם למסגרת שנדרשה ממנו ואשר אושרה לו. בהתאם לכך, אם לא נדרש העובד לעבוד בשעות נוספות, הוא לא יהיה זכאי לתשלום בגין ביצוען, וזאת אפילו אם עבד אותן למעשה (תב"ע לו/3-3 אימבר – קופת חולים מכבי, [פורסם בנבו] פד"ע ח, 78). מכאן, כי על מנת שעובד יהיה זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות, עליו לקבל אישור ממעבידו לעבוד אותו" (פסק דינה של כב' השופטת שרון אלקיים בס"ע (ת"א) 44358-03-12 רון שלוש נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ – ניתן ביום 20.7.14, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

במקרה דנא, אישור כזה לא ניתן ע"י הנתבעת.

1. לא זו אף זו, בסעיף 6.5 להסכם העסקתה של התובעת 1 נכתב כי "שבוע העבודה של העובד יהיה בן 5 ימים. אורכו של יום עבודה יהיה 9 שעות, כולל הפסקה רצופה בת חצי שעה."

עוד נקבע בהסכם כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא יחול על התובעת 1 ובטופס עדכון תנאים נרשם כי אין תגמול קבוע של שעות נוספות (נספח ת/1 לתצהיר התובעת 1).

1. התובעת 1, מנהלת חשבונות, לא פנתה לנתבעת והלינה כי לא משולם לה גמול שעות נוספות:

"ש. יש לך איזשהו תיעוד בכתב שבמהלך ה-5 שנים כמעט שעבדת בחברה פנית ולו פעם אחת למי מהממונים עליך לבקשת תשלום עבור שעות נוספות,

ת. אין לי תיעוד בכתב, פניתי בעל-פה.

ש. יש לך תיעוד בכתב על פניה שביצעת עבור מי מהעובדות תחתייך, למשל לגבי הגב' ניימן, שהיא מבקשת לקבל תשלום עבור שעות נוספות?

...

ת. אין לי בכתב." (עמ' 6 לפ' שורות 27-21 לעדות התובעת 1).

1. בהסכם העבודה של הנתבעת 2 נכתב שישולמו לה שעות נוספות גלובליות על פי נספח א' להסכם (ת/7 לכתב התביעה) אולם בנספח א' להסכם נרשם מפורשות שהיא איננה זכאית לשעות נוספות גלובליות.
2. התובעות שהיו אמונות על תלושי השכר, לא פנו מעולם לנתבעת בדבר ביצוע תשלום בעבור שעות נוספות ואין דינן כדין עובד אשר אין באי פנייה כדי לוותר על זכותו לקבל שעות נוספות וזאת לנוכח תפקידן בנתבעת.
3. לא נעלם מעינינו עדותה של עדי אדר אשר ממנה עלה כי היא דרשה מהתובעת 1 לעבוד שעות נוספות:

"ש. גב' מרטינוב טוענת שהממונים עליה – שזו את גם – דרשתם ממנה לעבוד שעות נוספות בסופי שבוע, לילות?

ת. דרשנו לעבוד שעות נוספות, לא הגדרתי מתי, אבל כן.

ש. כממונה עליה, וכסמנכ"לית כספים את לא חושבת שהיית צריכה לעבור על הדוחות שלה ולאשר או לא לאשר.

ת. למיטב זכרוני עברתי, עברתי מדגמית על אירנה ועל עוד אנשים. לא הייתי עוברת על הכול. ואם היה צריך לעבוד ש"נ אז עבדנו שעות נוספות ולא בחלנו בכמה ואיך. גם לעבור את ה-12 שעות עברנו, זה כולנו עברנו.

ש. כסמנכ"לית כספים את לא לוקחת על עצמך אחריות בעניין זה?

ת. האחריות שלי זה דוחות כספיים לבורסה, זה האחריות שלי." (עמ' 23 לפ' שורות 12-3 לעדות עדי אדר).

אולם אם אכן דרשה היא מהתובעת 1 לעבוד שעות נוספות, מדוע היא כסמנכ"לית כספים לא עברה על דיווחי הנוכחות של התובעת, גם באופן מדגמי, ובדקה כי השעות לא משולמות לתובעת 1. לפיכך, לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותה.

1. נוכח מסקנתנו דלעיל, אין מקום כלל לדון בשאלה האם עבדה התובעת 1 בתפקיד משרת אמון אולם נציין כי ספק בעינינו אם לאחר התיקון לחוק הגנת השכר נשארו תפקידים רבים של משרות אמון. סבורים אנו כי מנהלת חשבונות איננה עובדת במשרת אמון כהגדרתה בחוק. עצם העובדה שהתובעת הייתה מורשית חתימה היא עניין טכני בלבד ואינו משליך על בכירות התפקיד.
2. הנתבעת בהגינותה שילמה לתובעת 1 תוספת שכר של 5,000 ₪ עם פיטוריה של גב' אורית חגאי, חשבת הנתבעת, בשל עומס עבודה נוסף שהוטל על התובעת 1. אולם לא הוכח כי העבודה נעשתה במסגרת שעות נוספות.
3. אין בידנו לקבל את טענתה של התובעת 1 כי במסגרת תפקידה לא בדקה ביצוע של שעות נוספות וטענה זו נשמעת כאמתלה:

"ת. אני לא מתעסקת בשכר, אני בודקת את השכר, אני בודקת את השעות, אני בודקת שאין כפל תשלומים כמו למשל החזקת רכב ונסיעות." (עמ' 6 לפ' שורות 15-14 לעדות התובעת 1).

1. כתנא דמסייע להתנהלותה חסרת תום הלב של התובעת 2 היא הגשה לתיק של תלוש שכר שאיננו אמיתי. ניסיונה של התובעת 2 לתרץ זאת בכך שהתלוש הוגש בטעות והוא למעשה סימולציה, מאמת את טענת הנתבעת לאורך ההליך כי התובעת 2 עשתה כבתוך שלה בתלושי השכר ובדו"חות הנוכחות.
2. נציין כי למרות שהתובעות היו אמונות על תלושי השכר ותפקידן היה לבקר את מערכת הנפקת תלושי השכר לא נרשם בתלושים ביצוע של שעות נוספות מעבר למשרה הרגילה.

סיכום ביניים:

1. המצב המשפטי כיום, לאחר התיקון לחוק הגנת השכר, הוא שעל המעסיק מוטל הנטל להוכיח את כמות השעות שמבצע העובד. במקרה דנא ביצעה הנתבעת את המוטל עליה וערכה דו"חות נוכחות לעובדים. הוכח בפנינו כי לא ניתן להסתמך על דו"חות הנוכחות שהוצגו בפנינו. השתכנענו כי לא היה צורך שהתובעת 2 תבצע שעות נוספות, השעות הנוספות לא אושרו לה והשעות המופיעות בדו"ח שונו על ידה. התובעת 1 לא ביצעה שעות נוספות שכן עבדה בעבודה נוספת. על כן, דין רכיב תביעות זה להידחות.

שיחת השימוע ונסיבות סיום העסקתה של התובעת 1:

1. הנתבעת לא הייתה מרוצה מהתנהלותה של התובעת 1 עקב התנהלותה הבין אישית ואי רצונה לשתף פעולה עם הממונים עליה ועם גב' זולוטוב. הטענה כי התובעת 1 התנהלה "כאדונית לעצמה" (סעיף 15 לתצהיר זולוטוב) מתיישבת עם אופן עדותה בפנינו. התובעת 1 לא הייתה רואת חשבון בהשכלתה ולכן לא יכלה למלא תפקיד של חשבת הנתבעת ולכן היה על הנתבעת לגייס חשב. מר גיא בורנשטיין (רו"ח) נקלט ע"י הנתבעת לתפקיד חשב הנתבעת ולכן היה צורך לפטר את התובעת 1.

1. מכתבי ההמלצה שצורפו ע"י התובעת 1 (ת/2 לתצהיר התובעת 1) אין בהם כדי להעיד על תפקודה של התובעת שכן הווה ידוע, לצערנו, כי מכתבי המלצה ניתנים ע"י מעסיקים ללא כל קשר לתפקוד העובד ועל מנת לא לפגוע לו במקום התעסוקה העתידי.

1. ביום 5.6.11 נערך לתובעת 1 שימוע בנוכחות גב' זולוטוב ומר לוי. ולמחרת נמסר לתובעת מכתב פיטורים (6.6.11). רק לאחר מסירת מכתב הפיטורים, המציאה התובעת 1 אישורי מחלה מיום 5.6.11 ועד 9.6.11, אשר נמסרו לנתבעת ביום 6.6.11 למרות שהאישורים הקודמים הסתיימו ביום 3.6.11.

"ש. אני מפנה אותך לאישור מחלה שלך מ- 6.6.11 נספח 5 לתצהירך, באישור הזה לעומת האישור הקודם מופיע גם כאב ראש, ביקרת אצל הרופא ב- 6.6.11?

ת. כן.

ש. והוא נתן לך אישור רטרואקטיבית מה-6.6?

ת. הוא נתן לי המשך מחלה קודמת. הוא נתן לי ב- 6.6 המשך מחלה קודמת, מ-5.6, מהסיבה שב-5.6 דיברתי איתו בטלפון ולא הצלחתי להגיע אליו. צירפתי 2 אישורי מחלה בתצהיר." (עמ' 8 לפ' שורות 10-5 לעדות התובעת 1).

1. לכן כשהתקיימה שיחת השימוע לא הייתה התובעת 1 בחופשת מחלה ואף לא העלתה טענה זו בשימוע. כתבנו לא אחת, כי הוצאת אישורי מחלה ע"י הרופאים הִנה דבר קל שבקלים, אולם על בית הדין לבדוק האם בעת הזימון לשימוע הייתה התובעת במחלה.
2. לוּ הייתה מתקבלת טענת התובעת 1 כי היה על הנתבעת לבטל את שיחת השימוע עד לסיום מחלתה, הרי שכל עובד היה מבקש לקבל תעודת מחלה רטרואקטיבית מרופאו וכך היה נמנעת לעולמי עד או עד סיום ימי המחלה שיחת השימוע. במקרה דנא ביום הזימון לא הייתה בידי התובעת תעודת מחלה בזמן אמת אלא באופן רטרואקטיבי ולכן השימוע נערך כדין. התיקון לחוק דמי מחלה הקשה על המעסיקים ולא מאפשר פיטורים ועריכת שימוע בתקופת המחלה, אולם אל לנו להקשות מעבר לכך.
3. התובעת 1 טענה כי התובעת דרשה ממנה לעבוד מביתה בתקופת מחלתה:

"ש.ת. שלחתי מטסקום אליי למייל הפרטי ומשם העברתי. אני יכולה גם להביא גיבוי לביהמ"ש. הפורמט שונה, ה-OUTLOOK שלי היה באנגלית וה-GMAIL שלי בעברית. אני רוצה להראות שבחופש מחלה פנו אלי עם בקשה לעבוד. תנו לי גישה למייל שלי בטסקום ואמצא את התשובה שלי." (עמ' 10 לפ' שורות 5-2 לעדות התובעת 1).

אולם התובעת 1 לא הוכחה זאת מעבר לצירוף מייל שאינו ברור ואינו שלם (נספח 6 לתצהיר התובעת 1).

1. התובעת 1 פוטרה בשל היעדר כישורים לשמש כחשבת. הנתבעת פיטרה את התובעת בהליך פיטורים כדין ואף נתנה לתובעת 1 הודעת מוקדמת ארוכה מזו שהיא מחוייבת על החוק.
2. משהתביעות נדחו במלואן אין מקום לטענות קיזוז, אולם למעלה מן הצורך נציין כי התוספת שקיבלה התובעת 1 לשכרה בחודשים האחרונים לעבודתה ובסמוך לפיטוריה (עד 4/11) היא חלק משכרה הקובע.

שיחת השימוע ונסיבות סיום העסקתה של התובעת 2

1. התובעת 2 פוטרה בשל שינויים ארגוניים בנתבעת ובשל רכישתה של הנתבעת על ידי "וואן". פיטוריה של התובעת 2 לא היו קשורים כלל להטמעת מערכת המחשוב שכן הטמעת המערכת הסתיימה בתחילת 2012. ראיה לפיטוריה כדין של התובעת 2 היא העובדה כי לא גוייסה עובדת חדשה אלא עבודת התובעת 2 מבוצעת ע"י גב' עינת אליהו, עובדת ותיקה בוואן, אשר מבצעת את עבודתה של התובעת 2 בנוסף לעבודתה השוטפת או למצער לא הוכח אחרת ע"י התובעת 2.

1. התובעת 2 הסתמכה על מכתב המלצה שלמעשה היא בעצמה ניסחה אותו (נספח ז' לכתב ההגנה). התובעת 2 ניצלה את חברותה עם גב' זולוטוב על מנת להחתים אותה על מכתב ההמלצה. לעיתים עובדים מנסחים לעצמם לבקשת מעסיקם מכתב המלצה והמעסיק חותם על המכתב אשר בינו למציאות אין קשר ואין לנו אלא לחזור על דברנו בסעיף 23 לפסק דין זה.
2. התובעת 2 זומנה כדין ביום 13.5.12 (נספח ח' לכתב ההגנה) אולם טענה שלא חשה בטוב. לכן שיחת השימוע התקיימה ביום 15.5.12. לתובעת הודע כי בשל רכישת הנתבעת ע"י וואן, שוקלת הנתבעת לסיים את העסקתה של התובעת 2:

"ש. לעניין אנה- במהלך שיחת השימוע שלה ב- 15.5.12 האם הודעת לה שהיא מפוטרת?

ת. בשיחת שימוע עם אנה, כן. אני אמרתי לה שלאור רה-ארגון שהחב' עוברת והמיזוג שהחב' עברה, התפקיד שלה עובר לעובדת, שעובדת בוואן, והתפקיד ייעשה במקביל עם דברים אחרים שעושה אותה עובדת, כך שהחברה רוצה לנקוט במהלך התיעלות." (עמ' 45 לפ' שורות 17-16 לעדות זולוטוב).

עדותה של גב' זולוטוב הייתה מהימנה בעינינו.

1. ביום 14.6 נשלח לתובעת 2 מייל (נספח ט' לתצהיר הנתבעת) ובו נכתב:

"... בהמשך להודעת השימוע שניתנה לך ביום 15.5.2012 ולאחר השימוע שנערך לך אנו שבים ומזכירים כי פיטורייך יכנסו לתוקף ביום 20.6.12. מותר לציין כי אודות סיום עבודתך ומועד הסיום ידעת כבר במהלך חודש מאי ובהתאם אף ביצעת חפיפה וביום 17.5.2012 ניסחת מכתב המלצה..."

1. התובעת 2 השיבה לנתבעת כי המייל שנשלח אליה הוא הודעת הפיטורים ותקופת ההודעה המוקדמת מתחילה ביום קבלת המייל (16.6.12). נציין כי טענות התובעת 2, כפי שהועלו על ידה ביום 14.6.12 בדבר אופן עריכת השימוע במכתב שכותרתו " הודעתך על סיום עבודתי בחברה" לא הועלו על ידה קודם לכן.

1. התובעת 2 קיבלה מכתב פיטורים (נספח ט' לתצהירי הנתבעת) רק ביום 14.6.12, אשר נכנס לתוקף ביום 20.6.12, קרי הלכה למעשה קיבלה רק 6 ימי הודעה מוקדמת. אין בידינו לקבל את טענת התובעת 2 שהיא נשארה "תלוייה ותלושה" שכן לא ידעה מתי הנתבעת מעוניינת בסיום עבודתה. הרי אין מחלוקת כי במכתב ההמלצה שנוסח ע"י התובעת 2 בעצמה נכתב: "מילאה... תפקידה עד 6/12". התובעת 2 אף ערכה מסיבת פרידה מהעובדים ביום 14.6.12 לכן ברי שידעה שסיום העסקתה הוא ביום 20.6.12.
2. אכן לא ניתן מכתב פיטורים 30 יום בטרם סיום העסקתה של התובעת 2, אולם נוכח הראיות החד משמעיות לפיהן ידעה התובעת 2 מתי היא מתעתדת לסיים ואף כתבה זאת בעצמה, אין מקום ליתן סעד כספי.

סיכום ביניים:

1. לתובעות נערך שימוע כדין והן פוטרו מנימוקים עניינים ומקצועיים.

פלאפון:

1. התובעת 2 העבירה על שמה את קו הטלפון על פי יוזמתה ואף קיבלה התובעת 2 לידיה "טופס בקשה לביצוע העברה על שם" (נספח ו' לתצהירי הנתבעת). לאחר סיום יחסי עובד ומעסיק עשתה התובעת 2 שימוש במכשיר הנייד במשך 6 חודשים. מה סברה התובעת 2 שהיא יכולה להשתמש במכשיר לאחר שסיום עבודתה מבלי לשלם עליו?! לפיכך אין מקום ליתן סעד בגין רכיב תביעה זה.

סוף דבר:

התביעות נדחות.

התובעת 1 תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 17,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.

התובעת 2 תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ‏ט"ו תשרי תשע"ו (‏28 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ק. אסף כהן