<#1#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת עו"ד רפי ליכט

ב"כ המשיב עו"ד מחאג'נה ועו"ד מסארווה

המשיב הובא

פרוטוקול

הדיון מתורגם לשפה הערבית

ב"כ המשיב: טענתי שכתב האישום הוגש בטעות, גניבת הרכב הייתה ב-28/07 והרכב נמצא שלושה ימים לאחר מכן ביום 30/07/10 בצד הדרך ליד מחסום בצומת תפוח. מגיעים השוטרים ומוצאים מספר טביעות אצבע ברכב, האחת מזוהה של אדם בשם רמי נעלואה – ישראלי, ואחרת היא של המשיב במראה הפנימית של הרכב. המשיב שלנו עובד במוסד לשטיפת רכבים ונתחיל משרשרת הטענות, הם רואים את אדון נעלואה שהוא הישראלי שקל לשים עליו את היד, מזמנים אותו לחקירה, חוקרים אותו על תאריך אחר, בכלל בשנת 2011, והוא מוסר גרסה יפה שמשכנעת את המשטרה שבזמן הזה היה במעצר בית ועבד בחברה, והמשטרה שיחררה אותו, ואז למעשה עוצרים את המשיב בחלוף שנתיים וחוקרים אותו בהתחלה על התאריך הלא נכון, ואז מגלים את הטעות וחוקרים אותו על התאריך הנכון והוא אומר להם שבתקופה הזו עבד בשטיפת רכבים. העניין הזה שאותו נעלואה עבד באיתורן והיה במעצר בית לא רלוונטי כלל לתאריך שכן הוא התחיל לעבוד באיתורן לאחר המועד הרלוונטי. בגלל שחשבו שהוא עבד בתאריך הרלוונטי אז הם "ירדו ממנו" ועברו לנאשם שלנו. התביעה ביקשה לחקור את בעל הרכב ולשאול אותו את השאלה הפשוטה של האם היה ברמלה, והוא אמר להם שלא, ולכן הם הגישו כתב אישום, הטעות היא שהרכב נגנב ביום 27/07/10 הרכב מן הסתם מיד עבר לשטחים ודבר הראשון ככל הנראה שמה שעשה הגנב, שהעביר אותו בשטיפה בשטחים. מבחינת התביעה זה שלל את גרסת הנאשם אך לא זאת גרסת הנאשם אשר אומרת שהוא עובד במוסך שטיפה ברמלה ומגיע ואותו רכב יקר וייחודי, ואומר שהוא זוכר את הרכב. היה כאן למעשה פספוס של הגנב האמיתי שגנב את הרכב והעבירו לשטחים. בין שתי הגרסאות האלה, גרסת הנאשם נשמעת הרבה יותר סבירה אל מול גרסתו של נעלואה האומרת שהיה במעצר בית ואם באותה תקופה נגע ברגע זה בשל עבודתו באיתורן. אילו היה שואלים את נהג הרכב מתי היה באיתורן כדי לתקן את האוטו אז הוא אומר שב-2008. בינתיים, נעלואה אומר כי עבד באיתורן, חוקרים את בעל העסק ושואלים אותו מתי התחיל לעבוד נעלואה והוא אמר במרץ 2009 ומראה תלושי שכר, זה לא מסתדר עם טענת בעל הרכב שאומר את התקנת איתורן עשה ב-2008, לכן אילו אם מלוא הנתונים היו מול התביעה יתכן והיה מוגש נגדו כתב אישום. המשיב כאן לא שב"ח, באו אליו בשטחים, עצרו אותו מתוך השטחים ובנוסף יש כאן עניין של פער זמנים, בין מועד הגניבה למציאה של הרכב שנמצא בצד הדרך ובזמן הזה מאוד הגיוני שהרכב הזה יעבור שטיפה, הוא אומר שהוא זוכר את הרכב הספציפי הזה שהגיע עם בוץ, כנראה שמי שנהג בדרך עבר בדרך בוצית ולכן זה המצב, המצב הוא שיש טביעת אצבע עם הסבר לעומת זו טביעת אצבע של נעלואה בלי הסבר.

לאור זאת אבקש, ואני לא אומר זאת כדי לקבל קצת מעבר, סבורני כי כתב האישום הוגש בטעות, המשיב שלנו גם לא שב"ח, אני מבקש לשחרר אותו בערבות עצמית בלבד וזה מה שאני חושב שצריך לעשות.

ב"כ המבקשת: לעניין הראיות, חברי גם מסכים בסופו של דבר שטביעת אצבע של המשיב נמצאה ברכב, המשיב אומר מימי לא הייתי בסביון, הרכב נמצא כעבור יום וחצי ליד צומת תפוח, אין ראייה פוזיטיבית שהרכב היה ברמלה, אלא אומר חברי בטח אם הרכב נמצא בצומת תפוח, בטח קודם היה ברמלה. נניח שנמצאו שתיים. אין כל ראיה לגרסתו של המשיב ולכך שהרכב נמצא ברמלה, מה שחשוב שבהתחלה שואלים את המשיב ובהתחלה הציגו לו, את התמונה של הרכב, בהתחלה הוא אומר שהוא לא מכיר את הרכב הזה. ואז בפעם השנייה אומר שהוא נזכר שהוא שטף רכב זה ברמלה, אך בהתחלה אומר שבחיים לא ראה את הרכב הזה ורק לאחר מכן הוא פתאום נזכר שפתאום הוא שטף את הרכב הזה. יש טביעות אצבעות של בן אדם בתוך הרכב, אין הסבר סביר, אני ער לתביעה הנוספת שההסבר של מר נעלואה נשלל. שיש שני ט"א זה ברור שזה מסבך.

ב"כ המשיב: המשיב בהתחלה נחקר על מועד אחר. חברי מציג את הדברים בצורה מעוותת, מפנה להודעות.

ב"כ המבקשת: עצם העובדה שאתה תושב שטחים אז יש חשש להימלטות מאימת הדין.

<#2#>

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לדירת מגורים, גניבה, וגניבה מרכב. בהתאם לעובדות כתב האישום ביום 28/07/10 בשעות הערב התפרץ המשיב לדירה ממנה נטל מפתחות רכב מרצדס וגנב את הרכב. בהמשך, נתפס הרכב ביום 30/07/10 בין צומת תפוח לצומת עוצרין. יצוין, כי נהג הרכב נמלט מהמקום.

ב"כ המשיב טוען כי בתיק זה נגלו טעויות רבות, הן באופן בו נחקרו המעורבים הרלוונטיים ביחס לשנת האירוע, וכן המשטרה התעלמה מאותו נעלואה שטביעת האצבע שלו נמצאה אף היא באותו רכב והסברו נמצא כאינו אמין. ב"כ המשיב טוען למעשה כי כתב האישום הוגש בטעות, זאת גם בשים לב להסברו הסביר והאמין של המשיב בדרך היותו שוטף כלי רכב ברמאללה, גרסה שלא נשללה בחקירה. עיינתי בחומר החקירה שהונח בפני וסבורני כי אכן קיים קושי ראייתי בתיק זה. אינני מתעלמת מכך שהמתלונן מסר כי לא היה אף פעם ברמאללה לצורך שטיפת רכבו. יחד עם זאת, לא ניתן לשלול את גרסת המשיב ואת ההסבר האפשרי לפיו הרכב נגנב והועבר לשטחים לשטיפה זאת בטרם תפיסתו לאחר מספר ימים. יצוין בהקשר זה, כי בהודעתו במשטרה ציין המשיב לאחר שהראו לו את תמונת הרכב כי אולי הרכב היה ברמאללה וכן טען כי הוא שטף את הרכב הזה. אכן תשובתו הראשונה הייתה שהוא לא ראה את המרצדס אולם מיד לאחר מכן מציין כי הוא שטף את הרכב. לעניין זה אציין כי לא מיוחסת למשיב אף עבירה של שהייה בלתי חוקית שכן המשיב הובא לארץ עקב חקירתו זו. באשר לאותו נעלואה, שכאמור טביעת האצבע שלו נמצאה ברכב, גרסתו לגבי עבודתו באיתורן נשללה בכל הנוגע למועד עבודה זו.

המדובר במשיב שעברו הפלילי הרלוונטי האחרון הוא משנת 2002.

נוכח עוצמת הראיות הנמוכה, העבר הפלילי, סברתי כי מתקיימת עילת מעצר מסוג חשש להימלטות מאימת הדין, זאת ככל שהתביעה תעמוד על קיומו של כתב האישום. לאור האמור אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים:

א) ערבות עצמית בסך 3,000 ₪.

ב) ערבות צד ג' בסך 3,000 ₪ שתחתם ע"י ערב ישראלי.

ג) הפקדה במזומן על סך 2,000 ₪.

בהעדר ערבויות ישאר המשיב במעצר עד להחלטה אחרת ויובא בפני ביום 03/01/13 בשעה 09:00.

יש לאפשר למשיב 5 שיחות טלפון ע"ח המדינה לרבות לטלפון סלולארי.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ד טבת תשע"ג, 27/12/2012 במעמד הנוכחים.