מבוא:

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף על השימוש שלו ברכב.
2. מקור הפסילה הינו גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בתיק 12775-08-10 שניתן ביום 19.01.11 לפיו נפסל הנאשם בנוכחותו מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים. הרישיון לא הופקד במזכירות בית המשפט והנאשם נתפס ביום 08.12.12 נוהג ברכב בדרך רמאללה מכיוון אראם לכיוון מחסום קלנדיה בירושלים בעוד הפסילה הנ"ל בתוקף.
3. נטען בכתב האישום כי הנאשם נהג ברכב כאמור תחת פסילה ביודעין והשתמש ברכב בלא שהיתה על שימושו פוליסת ביטוח בת תוקף.
4. יצויין כי כנגד הנאשם עומד ותלוי מאסר על תנאי למשך 8 חודשים שהינו בר הפעלה לתיק שבפניי.

טענות הצדדים:

1. ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ממושך כולל הפעלת המאסר על תנאי, מאסר על תנאי נוסף, פסילה ממושכת וקנס כספי.
2. ב"כ הנאשם ביקש להאריך את המאסר על תנאי. לטענתו, מדובר בנסיעה קצרה של מטרים בודדים על מנת להזיז את הרכב במחסום. לדבריו, מי שנהג ברכב עד למחסום היה אחיו של הנאשם ומשלא נמצאו עליו מסמכים מזהים הוא ירד מהרכב על מנת להביא את התעודות, אולם רכבים שנסעו מאחוריו החלו לצפור, דבר שגרם לנאשם להזיז את הרכב בעצמו. זוהי העבירה הראשונה מסוגה ולטענת הסניגור אין לנאשם עבירה דומה.
3. ב"כ הנאשם ביקש להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות תוך הארכת התנאי שהינו לטענתו בלתי מידתי.

התסקיר:

1. תסקיר שירות המבחן המליץ על הטלת מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות לתקופה קצרה וכן צו מבחן, במהלכו תיבדק התאמתו לקבוצה טיפולית המיועדת לנהגים המורשעים בעבירות תעבורה.
2. בהתאם למפורט בתסקיר, הנאשם הינו אב לארבעה ילדים, כאשר שניים מהם חולי אסטמה קשה וזקוקים לטיפולים ותנאים מיטיבים.

האם זה המקרה להאריך המאסר על תנאי:

1. סעיף 55(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") קובע, כי:

"מי שנידון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי".

1. הכלל הוא כי מאסר מותנה ירוצה באופן מצטבר לעונש החדש, למעט במקרים חריגים המצדיקים זאת, כאשר על בית המשפט לנמק את הטעם לחריגה מכלל זה. ראה ע"פ 1323/08 מדינת ישראל נגד פלוני (ניתן ביום 29.10.08).
2. בית המשפט העליון חזר על הגישה הנ"ל בע"פ 3869/09 יצחק סלימן נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 28.12.09) ואמר :

"רק בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט לקבוע כי המאסר המותנה שהופעל ירוצה בחופף לעונש המאסר שנגזר בגין העבירה הנוספת. החוק דורש כי תקופות המאסר יחפפו רק אם קיימים "טעמים שיירשמו". "דרישת 'טעמים שיירשמו' מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט, וזאת על מנת לא לפגוע בכוחו של עונש המאסר כעונש ממשי ומוחשי".

סעיף 56 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 קובע כי :

"(א) בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי.

(ב) לא ישתמש בית המשפט בסמכות לפי סעיף זה אלא לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בשל עבירה נוספת..."

1. מעיון בטיעוני ההגנה לא מצאתי נסיבות חריגות שיש בהן כדי להורות על הארכת התנאי. הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח. בית המשפט התחשב בנסיבותיו והטיל עליו עונש שהינו פחות מעונש המינימום הקבוע בחוק בגין העבירות הנ"ל. בית המשפט קיבל הסדר מקל עם הנאשם וזו גם היתה הסיבה להטלת מאסר מותנה ולא מאסר ממש מאחורי סורג ובריח.
2. לא היה בתקופת התנאי הנ"ל כדי להרתיע את הנאשם, כפי שלא היה בעונש הנ"ל כדי לגרום לו לחדול מלנהוג.
3. אינני מקבל טענת הסניגור שמדובר במטרים בודדים וכי רק הזז את הרכב למרחק קצר על מנת לפתוח ציר תנועה.

בית המשפט הביע עמדתו ביחס לטענות אלה העולות חדשות לבקרים על ידי נהגים לא מורשים או נוהגים תחת פסילה. נקבע כי "מה לי אם נהג משך דקה או משך שעה, אם נהג ברחוב צדדי או בכביש ראשי – החשוב הוא כי המבקש נהג ברכב על אף שנאסר עליו לעשות כן" (ראה רע"פ 6894/09 פרץ נ' מדינת ישראל (פרסם בנבו, 03.09.09)).

מהו העונש הראוי בגין העבירות בהן הורשע הנאשם:

1. אין ספק כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה. יש בעבירה זו לא רק דופי פלילי, אלא אף דופי מוסרי כפול: הסיכון לנהג עצמו ולעוברי הדרך, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות הדרכים אם יתרחשו בעת הנהיגה (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.01.11)).
2. חומרתה של העבירה מצדיקה הטלת עונש מאסר בפועל גם כאשר מדובר בעבירת נהיגה בזמן פסילה ראשונה (ע"פ (י-ם) 8392/04 עליאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.08.04) רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו לאבן (פורסם בנבו, 08.05.07).
3. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
4. בשיטתנו, הענישה היא אינדיווידואלית ובכל מקרה יש לבחון, בטרם מתן גזר הדין, את נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של הנאשם. בבחינת העונש הראוי לנאשם, בנסיבות המקרה דנן, מצאתי לקבל את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.
5. לא נעלמה מעיני העובדה שהפעלת המאסר על תנאי תביא לעונש שהינו מעל ששה חודשים ותאיין את המלצת שירות המבחן מתוכן. לאור הנסיבות האישיות הפורטות בתסקיר, מצאתי להפעיל את התנאי מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר לעונש המאסר שיוטל על הנאשם בתיק זה.
6. מבלי להמעיט מחומרת העבירה ומבלי להקל ראש במעשה עצמו של נהיגה בזמן פסילה, הרי מדובר בנאשם שזו לו עבירת נהיגה בזמן פסילה ראשונה. כמו כן מאז העבירה האחרונה בה הורשע מזה כארבע שנים, אין לנאשם עבירות נוספות. כמו כן, התסקיר מפרט נסיבות קשות של הנאשם אשר מתמודד עם גידול ארבעה ילדים שניים מהם חולים במחלה קשה המחייבת טיפול מתמיד ותמיכה.
7. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי במקרה דנן יש להטיל על הנאשם מאסר בפועל, ולהפעיל את המאסר על תנאי מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר, כך שהנאשם ירצה מאסר לתקופה מקסימלית של 6 חודשים בדרך של עבודות שירות. בנוסף, מצאתי להטיל על הנאשם עונש מאסר צופה פני עתיד לצד צו פיקוח.

אני דן איפוא את הנאשם לעונשים הבאים:

• 1. לפסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים. מאחר ולנאשם אין רישיון נהיגה הפסילה תחל מהיום ללא צורך בהפקדה. המזכירות תחשב מועד הפסילה מהיום.
  2. לפסילה מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
  3. אני מצווה על מאסרו של הנאשם לתקופה של חודשיים.
  4. אני מורה על הפעלת עונש המאסר למשך 8 חודשים כפי שנפסק על תנאי בבית משפט לתעבורה פתח תקווה בתיק 12775-08-10 מיום 19.01.11 אשר ירוצה מחציתו במצטבר ומחציתו בחופף לתקופת המאסר שהוטלה על הנאשם בתיק זה.

למען הסר ספק, עונש המאסר והתנאי שהופעל, בסה"כ 6 חודשי מאסר ירוצו כולם בדרך של עבודות שירות בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות שירות.

• 1. אני מצווה על מאסרו של הנאשם למשך 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, אם יעבור על הוראות סעיף 10 (א) ו/או 67 לפקודת התעבורה תשכ"א–1961, שעניינם נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף ו/או נהיגה בזמן פסילת רישיון.
  2. ניתן בזאת צו מבחן לפיו הנאשם יעמוד בפיקוח שירות המבחן במשך 6 חודשים מהיום. הנאשם ישולב בכל קבוצה טיפולית לפי שיקול דעת שירות המבחן.

מובהר לנאשם כי אם לא ימלא כנדרש את המוטל עליו או אם יורשע בעבירה פלילית או בעבירת תעבורה כלשהי בהיותו חסר רישיון נהיגה ישוב ביהמ"ש וידון בעונש שיוטל עליו

• 1. לאור העונשים הנ"ל שעל הנאשם לרצות ונסיבותיו האישיות לא מצאתי להטיל קנס כספי.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות שירות.

ניתן היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, 18 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.