התובעת, רשות השידור, הגישה בקשה לדחות את התביעה ולפטרה מתשלום הוצאות.

בקשה זו הוגשה לאחר שכב' הרשמת הבכירה ג. ספרא ברנע החליטה ביום 26.5.2013 לתת לנתבע, מר אברהם היררי, רשות להתגונן מפני התביעה שהגישה רשות השידור נגדו לביצוע ללשכת הוצל"פ לגביית אגרת רשות השידור. כב' הרשמת חייבה את הרשות בתשלום הוצאות בסך 1,000 ₪ ללא קשר לתוצאות פסק הדין הסופי.

הנתבע הופיע לדיון שנקבע בפני היות ולא קיבל את ההחלטה על ביטולו.

הנתבע עמד על כך כי התובעת תחויב בהוצאות. היה על התובעת, לדעתו, לחזור בה מן התביעה כבר לאחר שהתברר לה כי אין לה כל טענה וראיה נגדו.

התובעת פירטה בבקשתה את הסיבות לבקשתה לדחות את התביעה, וטענה כי עשתה כן אכן לאור החלטת כב' הרשמת הבכירה.

בבקשה לדחות את התביעה ציינה התובעת כי הנתבע לא איפשר לבודק מטעמה להיכנס ולכן לא יכול היה לדעת איזה דגם מקלט טלוויזיה היה לנתבע. דברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם תצהירו של מר ניסים וקנין הבודק לפיו ראה את הנתבע ובנו מסתכלים במסך LCD שהיה מחובר ל- DVD, דהיינו - נכנס לבית וראה מה נעשה שם.

כאשר אין חיבור למקור חיצוני לקליטת שידורים אין מדובר במקלט טלוויזיה, ועל כן צודק הנתבע בכך שמלכתחילה לו הייתה הרשות אמורה לנקוט נגדו בהליכים.

הנתבע ציין כי ידע על בקשת התובעת לדחות את התביעה, אך הוא ביקש בכל זאת לקיים דיון, שכן אין הוא מסכים שלא לחייב את התובעות בהוצאות נוספות.

מוטב כי התובעת תכלכל צעדיה ביתר תשומת לב ושיקול דעת. לא היה מקום לגרור את הנתבע להליכי הוצל"פ, על כל המשתמע מכך, וודאי שלא היה מקום למסור עובדות לא נכונות לבית המשפט. סעיף 2 לבקשה אינו נכון על פי החומר של התובעת עצמה, המצורף לתצהירו של מר פורמן.

בנסיבות אלו נכון בעיני להשית על התובעת הוצאות נוספות לאלו שהשיתה עליה כב' הרשמת.

התובעת תישא בהוצאותיו של הנתבע בסך 1000 ₪ נוספים.

סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ד, 21 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.