בעקבות הודעת המשיבה 1 כי חתמה על הסכמים לעיצוב אדריכלי של בנין הספריה הלאומית, הודיע המבקש כי הוא חוזר בו מתובענתו ומבקש למחקה. עוד הוא מבקש כי המחיקה תיעשה ללא צו להוצאות. המבקש מוסיף ומציין כי בקשתו מוגשת כבקשה להפסקת תובענה.

המשיבות 1 ו-3 הודיעו כי הן אינן מתנגדות למחיקת התובענה ללא צו להוצאות.

המשיבה 2 מבקשת מבית המשפט לדחות את התובענה ולפסוק לה הוצאות ריאליות בסך שלא יפחת מ-100,000 ₪. המשיבה 2 לא צירפה לתגובתה ראיות לגובה הוצאותיה.

נוכח השלב בו הוגשה הבקשה, בטרם הוכרעו טענות הצדדים, איני רואה להורות על דחיית התובענה, אף כי ברי לכל כי הסעד שנתבקש בתובענה התייתר. מטעם זה, אף אין משמעות רבה לבקשת המבקש להפסיק את התובענה תחת למחקה "סתם". עם זאת, לנוכח תוצאת ההליך, זכאית המשיבה 2 להוצאותיה. לענין זה, ומשנקבע כי המשיבה 2 היא בעל דין דרוש (החלטת בית המשפט מיום 23.12.12), אין ליתן משקל לטענת המבקש כי לא הוא אשר יזם את צירופה להליך. עוד יצוין, כי יש צדק רב בטענת המשיבה 2 כי משעה שמשך המבקש את בקשתו לצו מניעה, ספק אם היה טעם בהמשך ניהול ההליך עד לשלב זה, תוך הגדלת הוצאות המשיבה 2.

אני מורה, אפוא, על מחיקת התובענה. המבקש ישלם למשיבה 2 את הוצאות ההליך בסך 30,000 ₪, זאת מעבר להוצאות שנפסקו בהחלטות בית המשפט מיום 15.1.13 ומיום 2.4.13.

מזכירות בית המשפט תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א תשרי תשע"ד, 25 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.